טיוטת מאמר של מנהיג ציוני רומני חשוב שופכת אור על ארגון משונה שקם בבריטניה בראשית המאה העשרים
בארכיון הספרייה הלאומית התגלתה לאחרונה טיוטת מאמרו של אדולף שטרן, ובה מוקיע המנהיג הציוני הרומני החשוב ארגון חדש – הפדרציה העולמית של בני ישראל הבריטים (British-Israel World Federation).
מריבות, פיצולים והתפרקות של קבוצות גדולים לקטנות יותר היא תופעה מוכרת ביהדות. אך במאמרו ביקש שטרן להתייחס לאיום חמור אחר שעלול להפיל בפח יהודים רבים. למרות השם התמים לכאורה, מזהיר שטרן בתחילת מאמרו, כי "מדובר בארגון נוצרי מבריטניה ומארה"ב, כלומר מהעולם האנגלו-סקסי, אשר בעזרת הוכחות היסטוריות-תנ"כיות, אתנוגרפיות, ארכאולוגיות ולשוניות יוצא מיסוד ההנחה, כי הבריטים (האנגלים) הם הצאצאים הישירים של עשרת השבטים האבודים של ישראל".
מהיכן צץ רעיון תמוה זה וכיצד ביקש שטרן להילחם בו?
האמונה בקרב העמים הנוצרים שלפיה עמי אירופה הקדומים והשבטים הבריטים הם הצאצאים הישירים של עשרת השבטים האבודים קיימת לפחות מאז המאה ה-16. עקרונותיה שימשו בין היתר כבסיס לפרישת אנגליה מהכנסייה הקתולית בוותיקן. מאמיני הכת נקראים בני ישראל הבריטים.
אך לא רק הנוצרים התעניינו בשבטים האבודים. בשנת 1644 סבר רבה של אמסטרדם, מנשה בן ישראל, בן ליהודים פורטוגזים בהולנד, כי ילידי אמריקה הדרומית הם צאצאי השבטים האבודים. הרב מנשה בן ישראל, שהיה מלא תקוות משיחיות יהודיות, הגיע למסקנות אלו בעקבות פגישתו עם יהודי מומר מספרד בשם אהרן לוי (אנטוניו דה מונטזינוס) שחזר מיערות הגשם בהרי הקורדילרה בחבל ארץ קיטו שבאקואדור וטען כי שם הוא נתקל באחד השבטים האבודים. כארבע שנים לאחר מכן פרסם הרב בן ישראל את ספרו "מקווה ישראל" ובו הציג כמבוא את סיפורו של אהרן לוי תחת הכותרת "מעשה רב מן אהרן לוי ספרדי".
יצירתו תורגמה לאנגלית בשנת 1652, הודפסה ולבסוף הוגשה לפרלמנט ולמועצת המדינה באנגליה. כוונתיו של הרב מנשה בן ישראל היו מצד אחד שיפור מעמדם של היהודים באנגליה על ידי הצבעה על מקור משותף ומצד שני זירוז תהליכי הגאולה דרך קיבוץ גלויות. אלא שכוונות הרב מנשה בן ישראל הוצאו מהקשרן והספר נתן ככל הנראה תנופה חדשה והצדקה נוספת לאימפריאליזם הבריטי בשינוי כותרת. איחוד במקום כיבוש. אם עד אז היו האיים הבריטיים הגבול אליו הגיעו עשרת השבטים על ידי כיבוש, מכאן והלאה יהיה איכלוס יבשת אמריקה מין התאחדות מחדש של השבטים שהתפזרו במהלך מאות השנים.
בחלוף השנים, מתוך מחלוקות ורעיונות גנאולוגיים מגוונים של הפילוגים בקרב מאמיני הכת "בני ישראל הבריטים" התגבש הצורך להתמסדות הרעיון. לכן, ב-1919 הוקמה הפדרציה העולמית של בני ישראל הבריטים British(Israel World Federation)) שהמשיכה את המסורת כי חלק מעמי אירופה ובעיקר האנגלים, הם בני ישראל האמיתים על בסיס הבטחתו של ה' ליעקב "ויאמר לו אלהים אני אל שדי פרה ורבה גוי וקהל גוים יהיה ממך ומלכים מחלציך יצאו" (בספר בראשית, פרק ל"ה, פסוק י"א).
בטרם יחשוף את השקר הגדול העומד בלב הפדרציה, שוטח שטרן את עיקרי ההתאגדות האנגלו-אמריקנית: מלכי אנגליה הם יורשי דוד המלך ולפיכך האימפרייה הבריטית נועדה לשלוט בירושלים המשוחררת. חמישה עשר מיליון היהודים שבעולם אינם בני (ממלכת) ישראל, אלא יהודים צאצאי (ממלכת) יהודה."
הפדרציה העולמית של בני ישראל הבריטים מבדילה בין ממלכת יהודה הדרומית ובין ממלכת ישראל הצפונית. לטענתה, הן גולי ממלכת ישראל לאשור והן רוב גולי ממלכת יהודה לבבל, לא שבו אל מולדתם, אלא סללו את דרכם לאירופה בנפרד בהפרש של כמאה ושלושים שנה ביניהם. רק מעטים מגולי ממלכת יהודה חזרו לגבולם מגלות בבל ותרמו לבניית הבית השני. הם אבות העם היהודי. לעומת זאת, שבטי ישראל הנקראים גם בני יצחק, בנדידתם לאירופה הפכו לשבטים הסקסונים. והנה גם ההוכחה הלשונית האתימולוגית לכך:
Saxon < Sacs-son < Isaacs son
לטענתה של הפדרציה שבט בנימין נפרד משבט יהודה כתוצאה מחורבן בית שני והגיע אל חופי האיים הבריטיים בתור נורמנדים כמה מאות שנים לאחר הסקסונים. ובאופן זה, באמצעות איחוד שבט דן עם השבט של בני יצחק (הסקסונים) הפכה המושבה המאוחדת (בריטניה) לעם ישראל האמיתי אשר בו התגשמה הנבואה התנ"כית "כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככובי השמים וכחול אשר על שפת הים ויירש זרעך את שער אויביו" (בראשית כ"ב, י"ז).
באשר להצדקת מוצאם של מלכי אנגליה, מסופר כי בתו של מלך צדקיהו בן יאשיהו, היורשת החוקית של אביה הגיעה לבריטניה שם הצליחה להחיות את בית המלוכה של זרע דוד. האומה שמקרבה קמו המלכים האלה, היא העם הבריטי אשר בחלוף השנים התרחב לחבר עמים גדול שלבסוף הכריז על חוקת האימפריה בכנס הממלכתי ב-1926. לפי חוקה זאת, כל עם יכול להתאחד עם האימפריה בשמירה על עצמאותו.
במאמרו הצביע שטרן גם על יחס הפדרציה לארץ ישראל ולתפקידה של בריטניה בפלשתינה. בעוד שהצהרת בלפור שאפה להקמת בית לאומי וכתב המנדט אפילו כיוון לשלטון עצמי יהודי, הפדרציה ראתה את עצמה כיורשת הבלעדית של שטח זה. לא לצאצאי ישמעאל, לערבים ולא ליהודים זכות על האדמה.
"המרכז הדתי של (בני) ישראל הוא עדיין בירושלים, שמבחינה גיאוגרפית לא ממוקמת בפלשתינה, אלא באיים הבריטים… ציון היא עדיין מקום כס המלוכה של דוד ונמצאת עדיין בעיר המלך הגדול, אלא שכעת לא בפלשתינה, אלא באיים הבריטיים יחד עם שבטו של דוד" כך ציטט שטרן את William Pascoe Goard סגן נשיא הפדרציה שכתב את דבריו אלה בעתון The National Message and Banner באוקטובר 1929.
שטרן מצטט מאמר אחר מנובמבר 1929 של אותו עיתון שדן בנושא זהותם של היהודים והערבים. באשר לשאלה מיהם היהודים, מסביר כותב המאמר David Gilbert: "ראשית כל, כל הבריטים הם לא יהודים. …. אחד עשר השבטים לא חזרו כפי המתואר על ידי עזרא ונחמיה. תווי הפנים של היהודי אינם תווי פנים ישראליים, מכיוון שבני שבט יהודה התחתנו עם בני עובדי אלילים, ויש להם יותר פנים סוריות מאשר ישראליות. לכן, לבני ישראל הבריטים, צאצאי ישראל, אין קלסתר פנים זה." אותו כתב עיתון שואל את השאלה הרטורית: "מה אנו בריטים מחפשים בפלשתינה?" ועונה "קיבלנו את המנדט מכוח עליון יותר מאשר חבר הלאומים! ב-11 בדצמבר 1917 הוצב לורד אלנבי על הר ציון ונאם לפני כוחות הצבא, וכנראה בקרב כוחות אלה היו נציגי שבטי ישראל. לפני אלף ומאתיים שנה, שלושה צלבים נראו, משתקפים בשמים, ובמרכז עמד המלך. בירושלים, דגל הצלבים הכחולים חצה את ירושלים, סמל האימפריה הגדולה ביותר שהעולם הכיר אי פעם. יש לנו מה לחפש בירושלים."
אם כך, שטרן שאל את עצמו, מהי משמעות הפדרציה עבור הציונות? ובכן, מצד אחד היא מהווה יתרון, מצד שני היא מהווה סכנה היתרון מתבטא בשחרורה של ירושלים מהשלטון הטורקי ואילו הסכנה נשקפת ברצונה של הפדרציה לאחוז בכוח במנדט. אלא ששטרן הטיל ספק בהצלחתה של האוטופיה הדתית הזאת שלפיה פלשתינה שייכת למלך אנגליה ולאימפריה הבריטית וקיווה להתנגדות למנדט בקרב המפלגות הבריטיות. רבים התעניינו בעם היהודי – כתב שטרן – החל מאוליבר קרומוול ועד הלורד בלפור. מטרתה של הפדרציה היא לא הקמת בית לאומי יהודי, אלא בניית זהות ותרבות יהודית לצד התושבים המקומיים ללא הגדלת מספר היהודים בארץ ובכך הוציאה מהקשרה את הצהרת בלפור.
כתבות נוספות:
אלבום נדיר: לוחם יחידת המקלענים הבריטית מתעד את כיבוש ארץ ישראל
"הלב נקרע לקרעים": שרה אהרנסון מבשרת על מות אבשלום
סיפורה של ניל"י דרך יומניו של האיש שנתן לה את שמה
איגרת החייל השבוז מהגדודים העבריים: שנה מהצהרת בלפור ועדיין לא הוקמה מדינה?
הטיוטה של הצהרת בלפור שדיברה על "הגזע היהודי"
הבה נגילה – איך שיר נולד?
שביל קליפות התפוזים: הרפתקאותיו של הנער נחום גוטמן תחת הדיכוי העות'מאני
סיפורן של הנשים הירושלמיות שהצילו את אחיותיהן מהזנות
הטייסת הבווארית ה-304 מתעדת את ארץ ישראל של סוף מלחמת העולם הראשונה
***
תגובות על כתבה זו