כבן למשפחה שהעמידה שורה ארוכה של רבנים ושוחטים במשך ארבע מאות שנה ויותר (ואפילו את ראשת הישיבה הראשונה בהיסטוריה היהודית), זכה הרב יצחק ברזאני להשכלה תורנית רחבה. הוא נולד בשנת 1892 בכורדיסטן שבשליטת העות'מאניים, הוסמך לרב, שוחט ובודק בשנת 1910 ושירת בתור רב הקהילות עקרא וכוי סנג'ק. עם פרישתו של הרב יצחק נח מונה הרב יצחק ברזאני לרבה הראשי ולאב בית הדין של ארביל – כיום בירת חבל כורדיסטן העיראקית. הפרטים המעטים הידועים לנו על חייו של הרב יצחק ברזאני כמעט שלא משרתים אותנו בעת שאנו ניגשים לעסוק בשירים שחיבר.
החברה הכורדית הייתה מעורבת במלחמת העולם השנייה, אך ממקום מושבו, עקב הרב יצחק ברזאני בעניין מהול בחרדה, בעיקר אחר המאורעות האדירים המתרחשים ביבשת אירופה ובארץ ישראל. באמצע שנות הארבעים של המאה הקודמת, חיבר הרב שני שירים הסוקרים את קורות הציונות ואת ההתפתחויות והתפניות של המלחמה שהסתיימה לא מכבר – היא מלחמת העולם השנייה. ההסברים שמספק הרב למאורעות הללו אמנם נטועים בעובדות היסטוריות, אך את עובדות אלה מעבד ומפרש הרב באמצעות השקפתו הדתית.
כתבה זו מספקת הצצה ראשונה לשני השירים הלא ידועים הללו, אשר נתרמו לספרייה הלאומית לאחרונה מעיזבונו של פרופסור יוסף יואל ריבלין.
תשובת הרב לשאלת הרוע האנושי
ההקדמה של הרב יצחק ברזאני לשיר 'קץ חי'
את השיר בן 48 העמודים, המוקדש למאורעות מלחמת העולם השנייה, פותח הרב בהקדמה בת ארבעה עמודים, ובה הוא מספק רקע תיאולוגי והיסטורי לפרוץ המלחמה. בשיר מפגין הרב ברזאני בקיאות עמוקה במהלכי המלחמה, בחזיתות הקרב השונות ובמאמצים הדיפלומטיים של המדינות הלוחמות.
לדעת הרב, "ראוי ונכון לכל נברא לחקור ולדרוש לחפש ולנסות בעין שכלו לידע גדולת בוראו ויכולתו והנהגתו עם בריותיו". בראש היצורים החקרניים ניצב האדם, היות שלו נתן האל "כבוד ויקר וחלק לו מחוכמתו". בנקודה זו מתמודד הרב עם שאלה מהותית לכל תיאולוגיה דתית: בהנחה שהאל הוא טוב ומיטיב, כיצד מתאפשר רוע עצום שכזה בעולמנו? זאת מסביר הרב באותה הדרך בה הסביר את הבריאה.
אותו שכל נעלה שהעניק הבורא לאדם, הוא גם זה המדיח אותו למעשים נפשעים. "אבל בני האדם השובבים מהפכים את הקערה על פניה ומשימים את האור לחושך ואת המתוק למר", מסביר הרב, "גוזלים ועושקים זה את זה". וכמו הקדמונים שהתנשאו והתכחשו לקיומו של האל, כך עשה בימינו הרודן והצורר אדולף היטלר.
"בשנת אלף ותשע מאות ושלושים ושלש לסה"נ (לספירת הנוצרים) היא שנת ה" תרצג היטלר עלה לגדולה ונעשה דיקטטור לגרמניה ולעם האלמני, כתב את ספרו מלחמתי, כפר במציאות הבורא ופסל את תורת הנוצרים ואמר שהוא אלוה לעם הגרמני". תחילה פנה היטלר נגד היהודים, "ואחר כל איומיו וגדופיו שהרעיש בהם את העולם גזר אומר שיגרש את כל היהודים מארצו ולירש את נכסיהם ונחלתם, ומעמים אחרים שמי שימרה על פיו חייב מיתה". משעה שתכניתו התממשה, ביקש שכל עמי העולם יעבדו "את עם האלמני כי הוא עם הנבחר".
עם פרוץ המלחמה ותנופת הכיבושים, לא שכח היטלר את שנואי נפשו, ובמהלך אותה מלחמה פקד "להרוג את כל היהודים אשר ימצאו באותם מקומות שנכבשו".
לנוכח הזוועות שפקדו את עם ישראל, השתכנע הרב כי גזרתו של היטלר "קשה יותר מגזרת המן כי זה הוא המן האחרון ודומה גם לגוג ומגוג". רוב "העולם תעו אחריו והמושלמים (המוסלמים) גם כן". בנקודה זו קושר הרב בין מאורעות הפרהוד ובין התמיכה הערבית בנאצים וקובע כי "רובם דרשו הצלחתו ואשר על כן גם אנחנו העברים יושבי עיראק נפלנו בסכנה ובעיר בגדאד הרגו את היהודים ושללו את בתיהם". אך היו אלה לבסוף דווקא "תפלות ישראל וצעקתם עד למרום" אשר "שברו גאונו" של היטלר "אחר שלוש שנים לנצחונתיו". כדי לחגוג הצלה פלאית זו, "עשיתי חרוז משולש מיום עלות היטלר לגדולה ומלחמותיו וקראתי את שם החרוז הזה בשם קץ חי".
קץ חי וקץ הימים
"והשטן עומד למשטמה"
בשיר 'קץ חי' מדגים הרב יצחק ברזאני את בקיאותו בקורות המלחמה שזה עתה הסתיימה: הוא סוקר את מהלכיה, כשהוא מייחס להיטלר ולעוזריו את מלוא האשמה בפריצתה ובאכזריותה חסרת התקדים ("בכל הזדמניות פוהרר נואם ומאיים; על כל ארץ אשר את דבריו לא תקיים… והשטן עומד לימינו למשטמה"). עם זאת, כפי שהוכיח בהקדמה לשיר, הרב לא מסיר את האשמה מן המנהיגים ומן העמים הרבים שאפשרו לנאצים לצבור כוח ונשק ("שנים על שנים תחמושת צבר; עד אין חקר ועד אין מספר"), והגיבו ביד נרפית על האיום שהציב לשלום העולם – אם מתוך תמיכה בשאיפותיו ואם מתוך פחד להמרות פיו.
"שועת יושבי פולניה היתומים ושכולים"
בשנות המלחמה הראשונות נדמה היה שהרע מכל התגשם והדרך לשלטון עולמי פתוחה בפני הצורר הגרמני. שלטון זה המיט אסון, אותו מכנה הרב יצחק "שועת יושבי פולניה היתומים ושכולים; עם העברי ועם הפולני הנאנחים והאומללים; בוקעת ועולה עד שמי שרפים ואראלים."
"גזר היטלר אומר על גדודיו הפֻלשים; לכבוש את רוסיה כולה בשני חודשים; לא הועילה תקנתו למרות כל התקפותיו הקשים; ולא עלתה לו".
המשגה הגדול ביותר של היטלר במלחמה הוא גם זה שסימן את תחילת הסוף עבורו ועבור ממלכת הרשע שהקים: "תֹאַר פלוש הנאצים לארץ רוסיה אין לו דמיון; טועה המשוה אותו לפלוש נאפליון".
"ידידים וניסתון ופרקלין התכנסו לחצר הלבן באפריקא והחליטו לדון את אוייב בסקילה … ולכרות מהם שורש ויניקה"
רק כשהתאחדו הרוסים, הבריטים והאנגלים, שינתה המלחמה את מסלולה. בפי בעלות הברית שם הרב את המילים: "צרינו לוחמים למשול על כל הר ובקעה תל ורגב… ומטרתינו להרים קרן החרות ולשגב". ועתה, מי ש"המטירו על חיפה ותל אביב אש גומלין; היום אש מתלקחת בשכונות רומה וברלין".
גם לנוכח האיומה שבמלחמות שומר הרב על תקווה זהירה, בבחינת אומר: גם אם הצליח היטלר ברבים ממעשיו, האל גמל לו גמול ראוי. וכך תמיד לרשעים.
פתיחת השיר 'קץ הימין', הסוקר את תולדות הציונות
אפשר שגרירת האנושות אל פי תהום שכנעה את הרב יצחק ברזאני לחזק את תמיכתו הנלהבת, ואף המשיחית, בתנועה הציונית המבקשת להחזיר את עם ישראל לארצו. בשיר נוסף שחיבר הרב שנה קודם לכן, שיר לו העניק את השם 'קץ הימין' (הימים), שוטח הרב את ההיסטוריה של הציונות מראשיתה ולאורך שלביה המפותלים ושביליה המתפצלים.
הרצל, פינסקר, אחד העם ("חווה דעתו אחד העם המפורסם בכלכלה; המשקיף והמפקח על העולים מגולה; ואמר הארץ אינה קולטת ולואי בקיאותי תהיה לכסלה"), העליות השונות ואופיין ("הייתה עליה זו עליה שלישית אל ארץ אבות; לקומם חורבות עולם ולבנות מושבות; לחרוש וזרוע ארצות העזובות"), החיכוכים עם בריטניה – נדמה שאין מאורע או דמות מרכזית שלא קיבלו ביטוי בשיר זה. יתכן שהאידיאולוגיה הציונית מצליחה לזלוג גם לשיר דתי זה, והרב – שבשיר הקודם העניק לאל את הבכורה בכיוון מעשי הלוחמים בהיטלר, מעניק עתה כוח רב דווקא לפעילים הציוניים בתקומת הארץ, שהיא – למרות הכל – תוכניתו הגדולה של האל.
תם ולא נשלם
מחברת השירה של הרב יצחק ברזאני
ביקור במרכז מורשת יהדות בבל הממוקם באור יהודה הבהיר לנו שהיצירות שהגיעו לאחרונה לספרייה הלאומית הן רק טיפה בים היצירות של הרב יצחק ברזאני. מעל לעשר יצירות נוספות של הרב נמצאות בספריית המרכז, והן מסייעות לנו בשפיכת מעט אור על נסיבות חיבור שני שיריו של הרב ברזאני.
כתב יד מרתק נוסף שנמצא בספריית המרכז מספק תשובה אפשרית לשאלה: כיצד השיג הרב ידע מפורט כל כך על התפתחויות מלחמת העולם השנייה ועל ההיסטוריה הסבוכה של התנועה הציונית? בספר החזיונות והחלומות שניהל הרב מגיל 12 ועד הגיעו לגיל 46 (אותו סיים לכתוב בדצמבר 1947) מספר הרב, בין היתר, שהיה קורא ומעתיק ידיעות רבות מתוך עיתון "העולם" – הגרסה העברית של עיתון די ולט שהקים בנימין זאב הרצל בשנת 1897.
פתיחת ספר החזיונות והחלומות השמור במרכז מורשת יהדות בבל
גם בכתב יד זה מתאר ברזאני את הציונות במונחים כמעט משיחיים, וטוען שפעולות מנהיגיה (ובראשם, בנימין זאב הרצל) הן שהניעו את גלגלי הגאולה והשיבו את הבנים לאדמתם. אפשר שזו הסיבה לאופטימיות האדירה של ברזאני לגבי עתידו של עם ישראל גם לנוכח מלחמת העולם השנייה והשואה. גם אם השערתנו נכונה, שאלות חשובות נוספות הנוגעות ליוצר הפורה והמקורי הזה נותרו לא פתורות.
מחברת השירה של הרב ברזאני, בה כתב את שני השירים הללו ויצירות נוספות, צפויה בימים אלו לעבור דיגיטציה ולעלות לרשת. כולנו תקווה שהעמדת יצירות אלה לציבור הרחב תניב מחקרים מעמיקים יותר אודות השירים הלא ידועים שחיבר הרב יצחק ברזאני.
לכתבות נוספות:
