"ואלס להגנת הצומח": השיר שנכתב נגד הטרדה מינית

נעמי שמר לא הייתה חברה ב"חברה להגנת הטבע" ואת השיר שמחזיר אותנו לילדות ולימי התום, היא לא כתבה על פרחים מוגנים

ירדנה ארזי שרה את ה"ואלס להגנת הצומח"

כְּבָר פּוֹרְחִים נַרְקִיסִים בִּשְׁמוּרוֹת-הַטֶּבַע
מַרְבַדִּים נִפְרָשִׂים בִּשְׁפֵלַת הַחוֹף
כַּלָּנִית וְכַרכֹּם, אֶלֶף גּוֹן וָצֶבַע
וְהַחֹק שֶׁאוֹמֵר – כָּאן אָסוּר לִקְטֹף!

רַק עָלַי אֵין הַחֹק מַשְׁגִּיחַ
רַק עָלַי אִישׁ אֵינוֹ שׁוֹמֵר
לוֹ הָיוּ לִי עָלֵי-גָּבִיעַ
אָז, הָיָה מַצָּבִי אַחֵר!

צִפֳּרִים נְדִירוּת כְּבָר דוֹגְרוֹת בַּסֶּלַע
אִילָנוֹת נְדִירִים נִשְׁמָרִים לְחוּד
אַיָּלוֹת נִבְהָלוֹת מִסְתַּכְּלוֹת בַּשֶׁלֶט
בּוֹ כָּתוּב בְּפֵרוּש שֶׁאָסוּר לָצוּד

רַק עָלַי עוֹד לֹא שָׂמוֹ שֶׁלֶט
מִסָּבִיב אֵין לִי כָּל גָּדֵר
לוּ הָיִיתִי, נֹאמַר – אַיֶּלֶת
אָז הָיָה מַצָּבִי אַחֵר!

אֲדוֹנִי, הִזָּהֵר, אַל תִּגַּע בָּאִירִיס!
צִבְעוֹנִי-הֶהָרִים הוּא מִחוּץ לַתְּחוּם!
כָּל גִּבְעָה נִשָּׂאָה בְּשׁוּלֵי-הָעִיר הִיא
שֶׁטַח בָּר מְגֻּדָּר וְאֵזוֹר רָשׁוּם!

– אָז אֲנִי לִפְעָמִים חוֹשֶׁבֶת
כִּי הָיָה זֶה אוּלַי רָצוּי
לוֹ הָיִיתִי נַרְקִיס אוֹ רַקֶּפֶת
אוֹ אֲפִילּוּ אֵיזֶה בֶּן-חָצָב מָצוּי

הִסְתַּכְּלוּ מַה שֶּׁקּוֹרֶה לִי בַּדֶּרֶך:
כָּל אֶחָד עוֹבֵר-חוֹטֵף-קוֹטֵף-קוֹלֵעַ לוֹ זֵר –
לוֹ הָיִיתִי חַיָּה אוֹ פֶּרַח
אָז הָיָה מַצָּבִי אַחֵר!

 

ה"ואלס להגנת הצומח" שכתבה נעמי שמר ושלמדנו בילדות בהקשר של אהבת הטבע ושמירה על הפרחים המוגנים, השיר שנחשב לאחד השירים הירוקים האהובים בישראל הוא בעצם שיר נגד תופעת ההטרדות המיניות של נשים, נערות וחיילות בארץ בשנות הששים.

הדוברת בשיר היא לא פרח מוגן אלא אישה שמספרת: "רַק עָלַי אֵין הַחֹק מַשְׁגִּיחַ", "רַק עָלַי אִישׁ אֵינוֹ שׁוֹמֵר" ו"לוֹ הָיוּ לִי עָלֵי-גָּבִיעַ" (עלים חיצוניים שמגנים על חלקי הפרח הפנימיים) "אָז, הָיָה מַצָּבִי אַחֵר!". היא זועקת: "הִסְתַּכְּלוּ מַה שֶּׁקּוֹרֶה לִי בַּדֶּרֶך: כָּל אֶחָד עוֹבֵר-חוֹטֵף-קוֹטֵף-קוֹלֵעַ לוֹ זֵר – לוֹ הָיִיתִי חַיָּה אוֹ פֶּרַח אָז הָיָה מַצָּבִי אַחֵר!"

שנים אחרי שכתבה את השיר, נשאלה נעמי שמר על ידי המראיין יצחק שמעוני אם היא חברה ב"חברה להגנת הטבע", והשיבה לו: "החי מעניין אותי בשיר הזה, החי ולא הצומח. תמיד שִיעשע אותי לראות פלקטים של פרחי בר מוגנים וליד זה באותו עיתון כתבה על מעשים מגונים. הקונטרסט הזה בין הנערות הבלתי מוגנות לפרחים המוגנים היה מאוד בולט וקרא לי להגיב עליו וזהו השיר."

את ה"ואלס להגנת הצומח" שרה לראשונה רביעיית הבנות "האחיות שמר", והוא נכלל בתוכניתן "איפה הגברים?" משנת 1966.


הנה ההקלטה הראשונה של השיר בביצוע "האחיות שמר"

 

השיר התפרסם ממש רק כאשר ביצעה אותו שנה מאוחר יותר הלהקה הצבאית – להקת הנח"ל, בתוכניתה העשרים "הנחלאים באים, הנחלאים באים".

 

הנה הביצוע המפורסם של להקת הנח"ל עם הסולנית שולה חן

 

 

בחודש מאי 1970, שלוש שנים מאוחר יותר, לקחה נעמי שמר את הבמאי יכין הירש לסיור בתחנות חייה. הם ביקרו בקבוצת כנרת, פגשו את משפחתה של שמר וגם תיעדו את החזרות של להקת הנח"ל על "הואלס להגנת הצומח".

בסרטון הבא אפשר לצפות בתיעוד היפה של החזרות, בתגובה של שמר ובפניהם של הזמרת ירדנה ארזי, הבמאי דני ליטאי והמלחין והמעבד המוזיקלי יאיר רוזנבלום. אפשר לנחש את הכוונה שעומדת מאחורי השיר מהאופן שבו מנחה שמר את הזמרת ירדנה ארזי ומדבריה בחזרות ("שבאמת יצטרך מישהו לשמור עליה"). ירדנה ארזי שמבצעת את הסולו בשיר, נראית פגיעה ואומללה במעמד הזה.

 

 

עפר גביש, מוזיקאי שעוסק בחקר הזמר העברי כותב באתר שלו ששמע מנעמי שמר את הסיפור הבא: "אני מקבלת הרבה טלפונים ממבצעים של שירַי, ממדריכי נוער, ממרצים וגם מגננות. ויום אחד התקשרה אלי גננת ושאֵלה בפיה: 'אני יודעת איך להלביש את האיילה שבשיר, את הרקפת, את הצבעוני, אבל יש בסוף אחת שאומרת שהיא לא חיה ולא פרח, איך להלביש אותה?' אמרתי לה," מספרת שמר, "שתלביש את הילדה ששרה בסוף במדים של חיילת"

 

עוד גיבורות מחכות לכם/ן גם בקבוצה שלנו:

תופעת ההטרדות המיניות והפגיעות המיניות לא התחילה ולא נגמרה בשנות הששים. החוק שמשגיח, "הַחֹק שֶׁאוֹמֵר – כָּאן אָסוּר לִקְטֹף!" הוא החוק למניעת הטרדה מינית, שאושר בכנסת רק בשנת 1998, למעלה מ-30 שנה אחרי שנעמי שמר כתבה את השיר.

 

רוצים לגלות את כל הסיפורים שמאחורי השירים האהובים?
הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו "הסיפור מאחורי":

 

 

***

כתבות נוספות

השיר הראשון שחיברה נעמי שמר בת ה-8

"הילדה ששכחה להתבגר": שירי נעמי שמר לילדים

אסוף את המעשים את המילים והאותות – "אסיף" השיר לתרצה

סיפורן של הנשים הירושלמיות שהצילו את אחיותיהן מהזנות

 

***

הבה נגילה – איך שיר נולד?

סיפור האקסטזה שהולידה את השיר היהודי המוכר ביותר בעולם

כניסת הגנרל אלנבי לירושלים, והשיר הכה מוכר שמאורע זה הוליד

הימים הם ימי מלחמת העולם הראשונה והיישוב היהודי הקטן בארץ ישראל חווה שורה של אסונות שאפשר שלא יתאושש מהם: תושבי יפו ותל אביב מגורשים מבתיהם, הייצוא לאירופה המספק את הגב הכלכלי ליישוב החדש נפסק כליל, ואיום מרחף של שחזור הטבח הארמני (הפעם ליהודי הארץ) נראה יותר ויותר בגדר אפשרות ממשית. סיבות רבות לגילה ולרינה לא היו בנמצא, אך כל זה עמד להשתנות.

כניסת הבריטים לארץ ישראל בסוף שנת 1917 הייתה ההתפתחות שהפיחה תקווה זהירה בליבם של רבים ביישוב העברי והעולם היהודי כולו.

היו שתירגמו תקווה זו למעשים נועזים: רשת ניל"י בהנהגת האחים אהרונסון וחברם שלום פיינברג פעלה בזמן ומתוך ארץ ישראל העות'מנית, אחרים בעולם היהודי באירופה וארה"ב התגייסו לצבא הבריטי. היו שבחרו לנצל את נטיותיהם הטבעיות לעידוד הכוחות הלוחמים, ומשעה שהמאבק הבריטי לכיבוש הארץ הסתיים – לחגיגת מצב העניינים החדש.

כזה היה החוקר הפורה, המלחין והמורה למוזיקה אברהם צבי אידלסון. אפשר שאידלסון נתקל לראשונה בשמו של הגנרל אלנבי רק עם ניצחונותיו במסע הכיבושים המזהיר שלו ברחבי ארץ ישראל. זה לא הפריע לו להיסחף בגלי ההתלהבות שהציפו את עירו ירושלים עם שתי הבשורות הגדולות של שנת 1917 – הצהרת בלפור בשניים בנובמבר וכניעתה של ירושלים בפני הבריטים בתשעה בדצמבר.

 

דיוקנו של אברהם צבי אידלסון, מתוך אוסף שבדרון בספרייה הלאומית

 

על נסיבות כתיבת השיר מספר המוזיקולוג אליהו הכהן: "כשהתחילו לחגוג בירושלים את יום הגאולה היו כל העיניים נשואות אל אידלסון, בתקווה שיוציא תחת ידו את השיר האולטימטיבי שייתן ביטוי למאורעות ולרחשי הציבור" (מצוטט מתוך: אליהו הכהן, 'עשר השנים הראשונות: משירי ירושלים  בראשית תקופת המנדט, תרע"ח-תרפ"ח', ירושלים בתקופת המנדט: העשייה והמורשת, תשס"ג, עמ' 481-480)

אברהם צבי אידלסון, היה מיסד ומכונן המחקר והתיעוד של המוזיקה היהודית.  אידלסון פרסם 10 כרכים של מנגינות שאסף ממסורות המוסיקה השונות תחת הכותרת: "אוצר נגינות ישראל" שאת חמשת הכרכים הראשונים הקדיש ליהודי המזרח ואת חמשת הכרכים הנוספים למוזיקה של יהודי אירופה.  הניגון המקורי מופיע בכרך ה 10 של ה"אוצר" ניגוני חסידים שפורסם רק ב 1932 אולם הכנתו נעשתה שנים קודם לכן. הניגון המקורי הוא קטע מס 155, אולם בשיר הפך אידלסון את חלקי המנגינה.

 

התווים המקוריים של הבה נגילה בכתב ידו של אידלסון

 

אידלסון היה גם חזן, מורה למוסיקה ומלחין. הוא היה ציוני נלהב ורצה ליצור את המוסיקה הישראלית על בסיס המוסיקה היהודית המסורתית. וכך, במודע או שלא במודע הוא הרכיב את המלים "הבה נגילה" "עורו אחים" על הניגון החסידי שליקט מפי חסידים.

בתור חוקר מוזיקה יהודית האמון על החייאת המקור היהודי בעידן ההתחדשות הציונית, בחר אידלסון במקום להמציא מנגינה חדשה לחלוטין, להרכיב מילים חדשות על מנגינה חסידית נושנה ששמע ככל הנראה בבית הכנסת הירושלמי 'תפארת ישראל' של חסידי סדיגורה  כבר בשנת 1915. אליהו הכהן מספק שתי גרסאות לדרך בה חוברו מילות השיר – אידלסון לבדו או בסיוע תלמידיו בבית הספר למל שבירושלים. כך או כך, המילים החדשות מרמזות לפסוק כד' בפרק קיח של ספר תהילים, 'זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו'.

 

הָבָה נָגִילָה, הָבָה נָגִילָה

הָבָה נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה.

הָבָה נְרַנְּנָה, הָבָה נְרַנְּנָה,

הָבָה נְרַנְּנָה, הָבָה נְרַנְּנָה,

הָבָה, הָבָה נְרַנְּנָה.

עוּרוּ אַחִים בְּלֵב שָׂמֵחַ.

 

 

כתבות נוספות:

https://blog.nli.org.il/machine_gun_squadron/

"הלב נקרע לקרעים": שרה אהרנסון מבשרת על מות אבשלום

סיפורה של ניל"י דרך יומניו של האיש שנתן לה את שמה

איגרת החייל השבוז מהגדודים העבריים: שנה מהצהרת בלפור ועדיין לא הוקמה מדינה?

הטיוטה של הצהרת בלפור שדיברה על "הגזע היהודי"

האם הבריטים הם צאצאי עשרת השבטים האבודים?

שביל קליפות התפוזים: הרפתקאותיו של הנער נחום גוטמן תחת הדיכוי העות'מאני

סיפורן של הנשים הירושלמיות שהצילו את אחיותיהן מהזנות

הטייסת הבווארית ה-304 מתעדת את ארץ ישראל של סוף מלחמת העולם הראשונה

***

1695: מה נעדר מדיפלומת הרופא של הצעיר הגרמני?

יפה בצורה בלתי רגילה, אבל פרט קטן נעדר מהדיפלומה שקיבל קופיליוס בן יוסף פיקטור

בשנת 1695 סיים קופיליוס בן יוסף פיקטור את לימודי הרפואה והפילוסופיה (אז שם כולל למדעים) באוניברסיטת פאדובה שבאיטליה. בדצמבר של אותה שנה הוענקה לו תעודת סיום הלימודים – דיפלומה מהודרת הבנויה כקונטרס ומורכבת משלושה דפי קלף מצוירים ומעוטרים בשלל צבעים ודמויות.

מלבד ציון עיר הולדתו של פיקטור (בינגן שבגרמניה), פרט חשוב הנוגע לזהותו של מקבלה נעדר מהדיפלומה – יהדותו של הרופא הטרי. אפילו השם שבו נזכר הרופא אינו אלא שם נוצרי-לטיני שהוענק לו – ככל הנראה לצורך הרישום ללימודים. שמו האמתי היה יעקב מהלר.

 

דיוקנו של הרופא הטרי יעקב בן יוסף מהלר

 

מהי הסיבה לאותה השמטה משונה?

עדויות מהמאה הרביעית לספירה והלאה חושפות עובדה מעניינת בהיסטוריה של איטליה: נוכחותם של רופאים יהודים. מעת לעת אכן אסרו אפיפיורים מסוימים על קבלת יהודים ללימודי הרפואה במקום, או שמנעו מהרופאים היהודיים לטפל בחולים נוצרים, אך נוכחתם של יהודים בעלי השכלה רפואית במגף האיטלקי, או של יהודים מקהילות אירופאיות שונות (דוגמת מהלר) שהשתלמו ברפואה באוניברסיטאות איטליה, הייתה קבועה. מקצוע הרפואה – חלומה הסטריאוטיפי של כל אם יהודייה – היה לאחד מהמקצועות היחידים שהיו פתוחים בפני יהודי איטליה, על אף שחייב שנים ארוכות של השכלה והשתלמות.

הדיפלומה המכובדת לה זכה יעקב מהלר חושפת משהו מהאמביוולנטיות ואולי אף מהמבוכה של הרוב הנוצרי בהתמודדותו עם המציאות של רופאים יהודיים באיטליה: צעירים יהודים הורשו ללמוד רפואה ולעסוק בה בקהילותיהם, אך כל זמן שהם לומדים באוניברסיטה נוצרית – עליהם לקחת על עצמם שם נוצרי ראוי ולהשיל כל סממן ליהדותם.

 

הדיפלומה המלאה של יעקב מהלר. לפריט בקטלוג הספרייה לחצו

***

לכתבות נוספות:

האם נשים יהודיות ידעו לכתוב בעבר? גניזת קהיר עם התשובות

הנערה היהודייה שמאחורי גברת החירות

עדויות מצמררות: כך עיוותו הנוצרים את התלמוד כדי לפגוע ביהודים

***

הטיוטה של הצהרת בלפור שדיברה על "הגזע היהודי"

טיוטת הצהרת בלפור שנכתבה במהלך החודש שקדם להצהרה הרשמית, חושף את השינויים שהצליחו המנהיגים הציונים והלא ציונים להכניס להצהרה ההיסטורית

​ככל שהלכה והתבססה ההתיישבות העברית בארץ ישראל, הבינו מנהיגיה כי הגשמת חזון המדינה היהודית לא יתאפשר ללא תמיכה משמעותית ממעצמות העולם, ובראשן – האימפריה הבריטית.

על כן, כאשר הצליחה בריטניה, בזמן מלחמת העולם הראשונה, לסלק את הנוכחות העות'מאנית בת מאות השנים בארץ ישראל, מיהר ד"ר חיים ויצמן ביולי 1917 להגיש לממשלת בריטניה טיוטה להצהרה מדינית המכירה בארץ ישראל בתור ארצו של העם היהודי, ומכירה בזכותו להקים בה מדינה יהודית.

לימים תהיה אותה טיוטה להצהרת בלפור המפורסמת -ההצהרה  של הלורד ארתור ג'יימס בלפור שכיהן בתור שר החוץ.

​לא מעט גלגולים עברה ההצעה שהגיש ד"ר ויצמן לממשלת בריטניה.עד ראשית אוקטובר 1917 עבדו במשרד המלחמה הבריטי, בתיאום עם המשלחת הציונית בראשות וייצמן, על נוסח כמעט סופי של ההצהרה, ממנו הושמט עניין הזכות על הארץ, ובו הפכה ה"מדינה" ל"בית לאומי" – מושג חסר תקדים מבחינה משפטית ודיפלומטית.

 

חודש לפני שהלורד בלפור מסר באופן רשמי את ההצהרה ללורד רוטשילד, שלח משרד המלחמה את הטיוטה אל כמה מנהיגים יהודים ציונים ולא-ציונים, כדי להתייעץ איתם בנושא. בין המנהיגים האלה היה גם סר פיליפ מגנוס, רב רפורמי ופוליטיקאי בריטי חשוב, שהתבקש לחוות את דעתו על טיוטת ההצהרה.

 

הרב והפוליטיקאי היהודי-בריטי פיליפ מגנוס (1933-1842)

 

בספרייה הלאומית שמורה הטיוטה ששלח משרד המלחמה אל הרב מגנוס. מעיון בה עולים הבדלים משמעותיים בינה ובין הנוסח הסופי, לדוגמה: בעוד שבהצהרה הסופית רואה ממשלת הוד מעלתו בעין יפה את הקמתו של בית לאומי יהודי בפלשתינה עבור "העם היהודי" ("The Jewish People"), בטיוטה שהוגשה מדובר בבית לאומי דווקא ל"גזע היהודי" ("The Jewish Race").

אפשר שתיקון זה הוא ביטוי להסכמה הבריטית לראות בתביעה הציונית תביעה בעלת אופי לאומי, במקום תביעה בעלת אופי דתי ותרבותי, כפי שעלה מהמילים "הגזע היהודי".

 

טיוטת ההצהרה כפי שנשלחה לרב פיליפ מגנוס. מתוך אוסף פיליפ מגנוס בספרייה הלאומית

 

מכתב התגובה של מגנוס למשרד המלחמה שמור גם הוא בספרייה הלאומית: הוא מספק הצצה למחשבותיהם של יהודים-בריטים לא-ציונים רבים באותה תקופה. כבר בתחילת המכתב שומט הרב והפוליטיקאי את הקרקע מתחת לבקשת התגובה ממנו בתור נציג יהודי, היות שבעיניו דעותיו בתור יהודי אינן נפרדות מדעותיו בתור נתין בריטי. מגנוס טוען בתשובתו שמאז הכיבוש הרומי של פלשתינה חדל העם היהודי להיות גוף פוליטי, ולכן מנהל כיום רק יחסים של דת משותפת שאין לה עוד שאיפות לאומיות משותפות בארץ ישראל.

במקום זאת הציע מגנוס נוסח חדש להצהרה הקובע ש"ממשלת הוד מעלתו רואה בעין יפה את הקמתו של מרכז תרבות יהודי בפלשתינה", כזה שלא יפגע בזכויותיהם של בני אמונה או בני תרבות אחרת באזור או בזכויותיהם ובמעמדם הפוליטי הנוכחי של יהודים בכל הארצות האחרות.

 

הדף הראשון במכתב התגובה של פיליפ מגנוס למשרד המלחמה הבריטי. המכתב שמור באוסף פיליפ מגנוס בספרייה הלאומית

 

ייתכן שבעניין זה טמונה תרומתו הגדולה של מגנוס לנוסח הסופי של הצהרת בלפור: בסוף הנוסח הסופי של ההצהרה נוספה הבהרה מורחבת שאינה קיימת בטיוטת ה-6 באוקטובר שלפנינו, ולפיה אין בהקמת הבית הלאומי היהודי בארץ ישראל משום פגיעה בזכויותיהם האזרחיות של יהודים במדינות אחרות. בכך נעתרה הממשלה לבקשותיהם של היהודים מתנגדי הציונות, ביניהם פיליפ מגנוס.

היכן שמורה ההצהרה המקורית?

בשנת 1924 נשאל הלורד רוטשילד האם המכתב המקורי ששלח אליו הלורד בלפור נמצא בידיו. בספרייה מצאנו את התשובה לשאלה בתוך מכתב ששלח רוטשילד אל ישראל כהן, איש ההסתדרות הציונית בבריטניה. במכתב מסביר רושטילד שהמכתב המקורי לא נמצא עוד בידיו ושבשל חשיבותו ההיסטורית הוא ראה לנכון למסור אותו לידי המוזיאון הבריטי. המכתב שמור שם עד עצם היום הזה.

 

מכתב התגובה של הלורד בלפור לאיש ההסתדרות הציונית בבריטניה, ישראל כהן. המכתב נשלח בשישי ביוני 1924. מתוך אוסף ליונל ולטר רוטשילד בספרייה הלאומית

 

כתבות נוספות:

אלבום נדיר: לוחם יחידת המקלענים הבריטית מתעד את כיבוש ארץ ישראל

"הלב נקרע לקרעים": שרה אהרנסון מבשרת על מות אבשלום

סיפורה של ניל"י דרך יומניו של האיש שנתן לה את שמה

איגרת החייל השבוז מהגדודים העבריים: שנה מהצהרת בלפור ועדיין לא הוקמה מדינה?

הבה נגילה – איך שיר נולד?

האם הבריטים הם צאצאי עשרת השבטים האבודים?

שביל קליפות התפוזים: הרפתקאותיו של הנער נחום גוטמן תחת הדיכוי העות'מאני

סיפורן של הנשים הירושלמיות שהצילו את אחיותיהן מהזנות

הטייסת הבווארית ה-304 מתעדת את ארץ ישראל של סוף מלחמת העולם הראשונה

***