.
מיטל זהר
הבטחתי לעצמי שיותר אני לא כותבת לך
אִמָּא
אֲנִי רוֹצָה לַחְפֹּר בָּאֲדָמָה הַזּוֹ
לֶאֱחֹז בָּךְ בִּשְׁתֵּי יָדַיִם
לָקַחַת אוֹתָךְ אֶל הַפַּרְדֵּס הַגָּדוֹל שֶׁמֵּעֵבֶר לַכְּבִישׁ.
אֲנִי רוֹצָה לִקְבֹּר אוֹתָךְ מֵחָדָשׁ, אִמָּא
כְּמוֹ שֶׁקּוֹבְרִים כֶּלֶב –
בְּעַצְמִי
מִתַּחַת לָעֵץ שֶׁאָהַבְתְּ.
אֲנִי נִשְׁבַּעַת לָךְ, אִמָּא
מִכָּל הַדְּבָרִים בָּעוֹלָם זֶה הָיָה עוֹשֶׂה מִמֶּנִּי בֶּן אָדָם
וּכְמוֹ אָז
עַל הַמַּדְרֵגוֹת הַנָּעוֹת, לִפְנֵי הַטִּיסָה הַגְּדוֹלָה לְאָמֶרִיקָה
שְׁתֵּינוּ בַּבְּגָדִים הֲכִי יָפִים
טוֹבוֹת, מְנוֹפְפוֹת לְשָׁלוֹם
כָּכָה סוֹף סוֹף הָיִיתִי נִפְרֶדֶת.
.
מיטל זהר, ילידת 1984. לומדת לתואר שני בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב. ספרנית למחייתה ועורכת לעת מצוא. ספרה הראשון, "הבית לָקח", ראה אור ב-2014 בהוצאת הליקון.
.
.
איל דוננפלד
•
אֶת הָרִקּוּד הַזֶּה
יֵשׁ לִרְקֹד
כָּל הַחַיִּים בְּאִטִּיּוּת, בִּזְהִירוּת, בְּשֶׁקֶט
בִּצְעָדִים קְרִיסְטָלִיִּים,
בִּתְנוּעוֹת מֶשִׁי,
בְּסַבְלָנוּת לְלֹא סֵבֶל,
כָּל הַחַיִּים צָרִיךְ לִרְקֹד אֶת
הָרִקּוּד הַזֶּה
כֵּן
גַּם מִתּוֹךְ שֵׁנָה.
אַחֲרֵי הָרִקּוּד הַזֶּה
לְעוֹלָם
אַךְ לְעוֹלָם לֹא נִהְיֶה כְּמוֹ שֶׁהָיִינוּ.
הַס,
בַּשֶּׁקֶט הַמֻּחְלָט שֶׁבֵּין הַתֹּהוּ לַבֹּהוּ
זֶהוּ הַזְּמַן הַקָּדוֹשׁ שֶׁבּוֹ נַפְשׁוֹתֵינוּ אַט-אַט
נִסְפָּגוֹת זוֹ בָּזוֹ.
הָיוּ לָהֶן גְּבוּלוֹת חַדִּים,
כָּעֵת אָנוּ סְבוּכִים בְּתוֹךְ נֶפֶשׁ אַחַת זוֹהֶרֶת,
לְרֶגַע אֶחָד וְיָחִיד שֶׁל כִּשּׁוּף
הֲלֹא בָּרֶגַע הַבָּא נִפָּרֵד אִישׁ אִישׁ לְדַרְכּוֹ.
מֵעַכְשָׁו וְאֵילָךְ
הַכֹּל חַי קְצָת אַחֶרֶת.
•
הִשְׁאַרְנוּ מֵאָחוֹר אֶת גּוּפֵנוּ הַיּוֹמְיוֹמִי
וְעַפְנוּ אֶל הַשָּׁמַיִם,
מְנַתְּרִים מִכּוֹכָב לְכוֹכָב,
רוֹקְדִים עַל הַקָּרוּסֶלָה הַמְּהִירָה שֶׁל טַבְּעוֹת שַׁבְּתַאי.
פְּעִימוֹת מוּזִיקָה שְׁמֵימִית
מְחַקּוֹת אֶת פְּעִימוֹת לֵב הַלַּיְלָה כְּמוֹ אוֹרְגָּן חַשְׁמַל.
כָּל מִי שֶׁהָיָה שָׁם הִרְגִּישׁ שֶׁהוּא
נִגְאַל.
.
איל דוננפלד, בעל תואר ראשון במתמטיקה מהטכניון ותואר דוקטור לפילוסופיה מהאוניברסיטה העברית. בימי בחרותו הִרבה לכתוב שירה, ורק לאחרונה, אחרי כשלושים שנה, חזר לעשות זאת. שני השירים הללו – מתוך מחזור שנכתב בהשראת השתתפות בקבוצת ריקוד. זה לו פרסום ראשון בשירה.
.
.
עינת גדעוני
הר הרצל
בְּעוֹנָת הַחֲלָלִים,
לִפְנֵי שֶׁכִּסּוּ הַמִּשְׁפָּחוֹת אֶת הָהָר,
יָצָאנוּ כָּל הַכִּתָּה
לְהַרְאוֹת לַחַיָּלִים כַּמָּה גָּדַלְנוּ בַּשָּׁנָה שֶׁחָלְפָה.
גִּבְעוֹת הַדֶּשֶׁא הַמְּסֻתָּתוֹת
הָיוּ לָנוּ דְּיוּנוֹת חוֹל
וְאָהַבְנוּ לְהִתְגַּלְגֵּל בָּהֶן בְּצַעֲקוֹת,
לִגְבֹּר עַל גְּדוֹלֵי הָאֻמָּה.
לִפְעָמִים הִתְגַּלְגַּלְנוּ עַד לַחַיָּלִים הַמֵּתִים
וְהִמְשַׁכְנוּ לְשַׂחֵק,
לְהִתְלַכְלֵךְ מִשְּׂרַף אֳרָנִים
וּלְהָכִין שַׁרְשְׁרָאוֹת מִמְּחָטִים.
אֲנַחְנוּ נִכְנָסִים בַּשַּׁעַר
מְרַשְׁרְשִׁים בַּחֲצַץ,
מַחְזִיקִים אֶת הַזֵּרִים
שֶׁהֵכַנּוּ אֶתְמוֹל –
צִפָּרְנִים לְבָנִים וַאֲדֻמִּים
מֻדְבָּקִים לְעָנָף בְּרוֹשׁ
בְּפַסֵּי דֶּבֶק שְׁחֹרִים.
אֲנַחְנוּ מְנִיחִים אֶת הַזֵּרִים בַּמָּקוֹם שֶׁמַּרְאִים לָנוּ.
הַמּוֹרוֹת לוֹחֲשׁוֹת תִּהְיוּ בְּשֶׁקֶט, תְּנוּ כָּבוֹד לַנּוֹפְלִים,
אֲבָל אֲנַחְנוּ עוֹשִׂים תַּחֲרוּת מִי מַשִּׂיג יוֹתֵר פִּינְיוֹנֶס
וְשׁוֹבֵר לָהֶם אֶת הַקְּלִפָּה
בַּאֲבָנִים.
.
עינת גדעוני נולדה וגדלה בירושלים. עורכת דין בשירות הציבורי. למדה משפטים, קרימינולוגיה וספרות עברית. בוגרת מסלול השירה של הליקון.
.
» במדור שירה בגיליון המוסך הקודם: שירים מאת מרב פיטון, רבקה איילון, ערן צלגוב ואורית נוימאיר פוטשניק
.
לכל כתבות הגיליון לחצו כאן
