הַרְבֵּה תְּנוּחוֹת הַרְבֵּה מִלִּים הַרְבֵּה דְּמָעוֹת וִילָדִים / מוֹתְחִים שְׂמִיכָה וְצוֹעֲקִים שֶׁכְּבָר נִקְפֹּץ אֲבָל / אֲנִי וְהִיא מְאֹד אוֹבִים לְהִתְפַּלֵּשׁ בְּבוֹץ שְׁמֵימִי / שֶׁל דִּמְיוֹנוֹת וְתִכְנוּנִים וּמָה נִהְיֶה כְּשֶׁנִּגְדַּל
נסיעה קצרה | אחת ועוד אחת: זיכרון ילדות
"הילדה עם הצמות השחורות הייתה בת יחידה לאם יחידה (איפה אבא שלה?). היא גדלה בבית שבו רצוי היה לא לשאול שאלות". סיפור מאת יפעת שחם
מיוחד | שירי נשים שורדות זנות
נוֹלַדְתִּי, חָשַׁבְתִּי שֶׁלְּאֹשֶׁר / קָבְרוּ אוֹתִי בַּדֶּשֶׁא הַגָּבוֹהַּ / בָּכָה רַק רוּחַ קַר / בָּכָה רַק רוּחַ
ובעברית | שירים מאת קרול אן דאפי, לכבוד יום האישה הבינלאומי
משוררת החצר הבריטית הראשונה מעניקה את זכות הדיבור לכיפה אדומה, לאן האת'וויי, למדוזה ולדלילה. ארבעה שירים בתרגום דפנה לוי
נפרדות | "הַשִּׁירָה שֶׁלִּי תְּהֵא נִצְחִית": מילים לזכר המשוררת גבריאלה אלישע
"יתד אחת נאמנה הייתה למשוררת בעולם הזה והיא השירה. לגבריאלה אלישע היה ביטחון עצום בשירתה ובשירת אחרים." המשוררת ריקי דסקל סופדת לחברתה
בעבודה | פרק מתוך "בדידות או", ספר בכתובים מאת נורית זרחי
"בדידותו של אדם זקן דומה במידת מה לשלטון האפרטהייד. הזִקנה נתפסת כפגם או כפשע, שוב אנחנו בספרטה, והזקן כאילו אשם בזה שהוא נראה כפי שהוא נראה וחש כפי שהוא חש."
וַתִּקרא | הדס גלעד קוראת שיר אהבה של שרון אולדס
"מהי מילת השאלה של האהבה, וכמה היא משפיעה על התשובה? בשירה של אולדס האהבה שואלת 'מה את יודעת'"
מודל 2019 | שתי רשימות על תל אביב מאת דן צלקה
"בעיר כמו תל-אביב, שאין בה בניינים עתיקים, אין בנייני פאר, אין אנדרטאות והכול אנושי ובקנה מידה קטן – הים הוא היסוד העצום, הבלתי אנושי, הנחוץ כל-כך לנשמה"