.
שירי נשים שורדות זנות, מתוך תערוכה נודדת להעלאת המודעות לתופעת צריכת הזנות ונזקיה
בחודש נובמבר 2018 נערך בספריה המרכזית באוניברסיטת תל אביב פאנל בנושא סוגיית הזנות בישראל בהשתתפותן של עו"ד ניצן כהנא, מנהלת שותפה במטה למאבק בסחר בנשים ובזנות, גב' ורד לי, עיתונאית מעיתון "הארץ" המסקרת את תחום הזנות בישראל והגב' נעמה גולדברג, מייסדת ומנהלת שותפה של עמותת "לא עומדות מנגד – מסייעות לנשים במעגל הזנות".
הפאנל חשף לקהל את הקשיים העומדים בפני הנשים המצויות במעגל הזנות ואת דרכי הפעולה למיגור התופעה של צריכת הזנות בישראל.
אל דברי הפאנל התלוו שירים פרי עטן של שורדות זנות, שבאומץ רב הסכימו לחשוף בפנינו מעט מתוך עולמן הפנימי והתמודדותן עם חוויית הזנות ונזקיה.
תהליך האיסוף והאצירה של השירים היה מורכב מכיוון שנשים שורדות זנות אינן ממהרות לתת אמון, בשל טראומות הזנות, והן היססו תחילה להעביר את שיריהן לפרסום.
השירים מלאי הכאב והפחד – אך גם תקווה – מוצגים כעת בתערוכה נודדת במגוון אירועים, בתקווה להעלות את המודעות לתופעה של צריכת הזנות ונזקיה. גורמים המעוניינים להזמין את התערוכה מוזמנים לפנות לכתובת המייל שלהלן.
פרויקט השירה ממשיך לפעול בימים אלו. נשים בזנות ונשים שורדות זנות מוזמנות לשלוח שירים לכתובת המייל: [email protected]
השירים מתפרסמים כאן באדיבות נשים מעמותת "לא עומדות מנגד", "המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות" ועמותת "אופק נשי".
מרים גברעם
***
אִם יֵשׁ שָׁם מִישֶׁהוּ
לְמַעְלָה
שֶׁמִּתְבּוֹנֵן עַל הָעוֹלָם
מַחְלִיט מָה גּוֹרָלוֹ שֶׁל כָּל אָדָם
שֶׁנּוֹתֵן חַיִּים וְאָז לוֹקֵחַ
תַּעֲזֹר לִי תַּעֲזֹר לָנוּ לִשְׂרֹד
תִּקַּח מֵהֶן אֶת הַכְּאֵב תַּחְזִיר לָהֶן אֶת הַכָּבוֹד
תִּשְׁלַח אֲלֵיהֶן יָדַיִם רַכּוֹת אֱנוֹשִׁיּוֹת חַמּוֹת
שֶׁיַּחֲזִיקוּ יַחְבְּקוּ וִינַגְּבוּ אֶת הַדְּמָעוֹת
תַּרְאֶה לָהֶן אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הַנּוֹף שֶׁיֵּשׁ בַּחוּץ
הֵן לֹא רָאוּ מִזְּמַן שׁוּם פֶּרַח וְשָׁכְחוּ כְּבָר אֵיךְ
לִקְפֹּץ וְלָרוּץ
בַּגַּן הַהוּא הֵן פַּעַם
שִׂחֲקוּ תּוֹפֶסֶת הִתְגַּלְּשׁוּ בַּמַּגְלֵשׁוֹת
וְאִמָּא הֶעֱבִירָה יָד בְּתוֹךְ הַשַּׂעֲרוֹת הַמַּזִּיעוֹת
הַלֵּב הָיָה אָז חַי נוֹשֵׁם זוֹהֵר וּמְחַמֵּם מְאוֹד
מָלֵא בְּתֹם וְאַהֲבָה וּמִשְׁאָלוֹת יַלְדוּתִיּוֹת
וּבְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁאָז הָיִינוּ מְשַׂחֲקוֹת וְצוֹחֲקוֹת
שׁוֹכְבוֹת לָהֶן עַכְשָׁו צְלָלִים כִּמְעַט בְּלִי לֵב רַק עֲצָמוֹת
וְהַמַּרְאֶה שֶׁל הַשְּׁקִיעָה וְהַקּוֹלוֹת שֶׁל סוֹף הַיּוֹם
הָפְכוּ עַכְשָׁו לְנֶצַח רַע וּתְחִלָּתוֹ שֶׁל גֵּיהִנֹּם
בְּתוֹךְ הַתֹּפֶת וְהַחֹשֶׁךְ הַמָּוֶת וְהָעֹבֶשׁ הַנָּשִׁי
זְרוּקוֹת לָהֶן בָּנוֹת קְטַנּוֹת שֶׁרַק צְמֵאוֹת לְאַהֲבַת אָדָם פְּשׁוּטָה וּמוּחָשִׁית
*מחברת השיר ביקשה להישאר אנונימית
שיר המאפרה / מירי
כְּשֶׁאֲנִי עוֹשָׂה אֶת זֶה
אֲנִי מַרְגִּישָׁה כְּמוֹ מַאֲפֵרָה, מְזֹהֶמֶת,
שֶׁאֵלֶיהָ אַתֶּם זוֹרְקִים אֶת הַבְּדָלִים שֶׁל הַסִּיגַרְיוֹת שֶׁלָּכֶם.
כִּי אַתֶּם שֶׁנּוֹתְנִים לִי עַל זֶה כֶּסֶף,
בְּעֶצֶם נוֹתְנִים לִי שְׁקָלִים מְלֻכְלָכִים,
עוֹדָפִים שֶׁיֵּשׁ לָכֶם בַּכִּיסִים
וְאַף אֶחָד אֵינֶנּוּ חָפֵץ בָּהֶם אוֹ צָרִיךְ.
אִם אֲנִי מַאֲפֵרָה זֶה אוֹמֵר שֶׁאֲנִי
שָׁוָה יְרִיקָה, שֶׁאֲנִי שְׁקוּפָה,
שֶׁאֲנִי פָּחוֹת טוֹבָה.
תַּגִּידוּ תּוֹדָה שֶׁבִּכְלָל הִסְכַּמְתִּי
לְהָכִיל אֶתְכֶם.
לַמְרוֹת שֶׁרֹב הַפְּעָמִים עֲשִׂיתֶם זֹאת
גַּם כְּשֶׁסֵּרַבְתִּי, בְּקוֹל, בְּשֶׁקֶט,
בְּעֵינַיִם כְּבוּיוֹת, בִּזְעָקָה אִלֶּמֶת.
אֲבָל הֵי, מַאֲפֵרָה בִּכְלָל אֵינֶנָּהּ מְדַבֶּרֶת.
קַל וָחֹמֶר שֶׁאֵינֶנָּהּ צוֹעֶקֶת.
וְאִם אֲנִי מַאֲפֵרָה אָז אֵין לִי רְגָשׁוֹת.
לֹא שָׂרַף לִי כְּשֶׁבְּתוֹכִי כִּבִּיתֶם אֶת בְּדָּלֵי
הַבְּדִידוּת שֶׁלָּכֶם.
לֹא הֻשְׁפַּלְתִּי כְּשֶׁיְּרַקְתֶּם מֵעָלַי אֶת הַיְּצָרִים שֶׁלָּכֶם.
פָּשׁוּט הָיִיתִי שָׁם. יוֹתֵר נָכוֹן, הַגּוּף הָיָה.
לִפְעָמִים עוֹלָה בִּי מַחְשָׁבָה,
שֶׁאֲנִי רוֹצָה לָלֶכֶת לְרוֹפֵא.
אֲבָל לֹא סְתָם רוֹפֵא,
אֲנִי רוֹצָה רוֹפֵא שֶׁיְּרַפֵּא אוֹתִי מֵהָרְחוֹב,
יַעֲנִי מֵהַמַּצָּב הָרְחוֹבִי שֶׁבּוֹ אֲנִי נִמְצֵאת.
עַד שֶׁאֲנִי קוֹלֶטֶת,
גַּם הָרוֹפֵא אוֹהֵב לְעַשֵּׁן.
הנה / ויקה
הִנֵּה אֲנִי
עֵירֻמָּה בַּצֹּמֶת
וְהַכֹּל גָּלוּי.
אֵיפֹה אֲנִי –
בְּעֵירֹם? בַּצֹּמֶת?
בְּגָלוּי?
לֹא רְאִיתֶם אוֹתִי
מַטְרִיוֹשְׁקָה שֶׁאֵינָהּ נִגְמֶרֶת
חֲשַׁבְתֶּם שֶׁקְּנִיתֶם אוֹתִי
אֲבָל מָה שֶׁקְּנִיתֶם לֹא הָיָה
זֶה
סָחַרְתִּי רַק בַּכְּאֵב שֶׁלִּי
עַכְשָׁו אֵין הֶבְדֵּל בֵּינֵינוּ
מִלְּבַד הָאוֹר
אֶת הַקֶּשֶׁת הַצִּבְעוֹנִית בַּתְּכֵלֶת
אֲנִי רוֹאָה שְׁחוֹרָה עַל אָפֹר
הַאִם מִישֶׁהוּ יָכוֹל לָדוּן אוֹתִי
לִחְיוֹת אֶת גּוֹרָלִי?
הִשְׁלַכְתֶּם אֶת כָּל אַבְנֵיכֶם עַל
אֲחֵרִים
אוֹ נִשְׁאֲרָה עוֹד אַחַת בִּשְׁבִילִי?
נולדתי מדשא גבוה / ויקה
נוֹלַדְתִּי מִדֶּשֶׁא גָּבוֹהַּ
פְּרָחִים נָתְנוּ לִי שֵׁם
רוּחוֹת טָווּ לִי כֶּתֶר
וּבֹקֶר, הוּא הָיָה כָּל כָּךְ זוֹהֵר
וְשַׁרְתִּי שַׁרְתִּי שַׁרְתִּי
חָשַׁבְתִּי שֶׁנּוֹלַדְתִּי לְאֹשֶׁר
נוֹלַדְתִּי, חָשַׁבְתִּי שֶׁלְּאֹשֶׁר
קָבְרוּ אוֹתִי בַּדֶּשֶׁא הַגָּבוֹהַּ
בָּכָה רַק רוּחַ קַר
בָּכָה רַק רוּחַ
.
מרים גברעם היא יועצת לנושאי מגדר וסחר בבני אדם בביה"ס הישראלי לסיוע הומניטארי, מייסדת ומנהלת "תזכור".
לכל כתבות הגיליון לחצו כאן
