"הילדה עם הצמות השחורות הייתה בת יחידה לאם יחידה (איפה אבא שלה?). היא גדלה בבית שבו רצוי היה לא לשאול שאלות". סיפור מאת יפעת שחם
זה קרה בגן הילדים (מה היה צבע השער של הגן?). גן הילדים היה בתוך קראוון ולו חלון אחד גדול (האם היה ארגז חול בחצר? האם הייתה חצר?). הילדות הגיעו אל הגן בתלבושת אחידה – חצאית וחולצה בצבע תכלת (למה דווקא תכלת?). לגן היה קוד לבוש נוקשה (מי קבע אותו? מי ציית לו? מי לא?) כמו למשל צווארון רכוס עד הצוואר (למה דווקא עד הצוואר?). בגן הזה הייתה ילדה שאהבה להסתכל מרחוק על הילדות האחרות (במה הן שיחקו?). היא לא הוציאה מילה מהפה (אילו הוציאה מילה אחת, איזו מילה זאת הייתה?). לילדה הזאת היה שיער שחור (שחור כמו פטל או כמו זפת?) שתמיד היה קלוע בשתי צמות (מי קלע לה אותן?), אבל תמיד נראה פרוע.
שמה של הגננת היה בת־שבע (האם היו לה עיניים טובות?). באחד הימים הושיבה בת־שבע את הילדות במעגל (לצד מי ישבה הילדה עם הצמות השחורות?) וסיפרה להן את הסיפור על יעקב אבינו והדודאים. זאת הייתה הפעם הראשונה שהילדה עם הצמות השחורות הוציאה מילה מהפה, למעשה אלה היו שלוש מילים: "מה זה דודאים?" (מה זה דודאים?). בת־שבע הסבירה שזה צמח שאם אוכלים אותו מביאים ילדים לעולם (באמת?). רחל אמנו אכלה דודאים ובזכות זה הביאה לעולם בן זכר, את יוסף (באמת באמת?). הילדה עם הצמות השחורות הייתה בת יחידה לאם יחידה (איפה אבא שלה?). היא גדלה בבית שבו רצוי היה לא לשאול שאלות.
כעבור כמה ימים (כמה ימים?) הוציאה בת־שבע את הילדות לטיול בחורשה שמאחורי הגן (מה הסתתר בין העצים?). הילדה עם הצמות השחורות הקפידה ללכת בסוף טור הילדות (האם חלף ענן אפור בשמיים?). באמצע החורשה נעצרה בת־שבע והצביעה על פרחים סגולים. בת־שבע אמרה: "אלה דודאים" (מי זכרה? מי לא?). כאשר שמעה זאת הילדה עם הצמות השחורות, מיד רצה אל ראש הטור (האם ידעה לרוץ מהר?). טור הילדות המשיך לצעוד והיא נשארה להביט בדודאים (האם פחדה להישאר לבד?). היא הוציאה מהתיק שקית ובתוכה סנדוויץ' (מה עוד היה לה בתיק?). היא שנאה קוטג' וזיתים ירוקים (מה עוד היא שנאה?), ובכל זאת אכלה אותו מהר־מהר בזמן שאספה פרחי דודאים אל תוך השקית הריקה.
הילדה עם הצמות השחורות צעדה לביתה ובידה שקית עם פרחים סגולים (האם איש לא התפלא למראה ילדה קטנה שצועדת לבדה ברחוב?). בתחילת הרחוב שבו עמד ביתה כבר לא יכלה לאצור את התרגשותה (האם חיבקה את השקית חזק אל חיקה ורצה עד לפתח הבית?). הילדה הוציאה מפתח מהתיק ופתחה את הדלת (כמה פעמים כבר חזרה הביתה לבדה?). הבית היה אפוף בניחוח קפה שחור, היא רצה למטבח (איך נשמעו טפיפות צעדיה?). אמה עמדה שם לצד הכיריים (האם היא הייתה אישה גבוהה?) ובחשה את הקפה השחור שעל האש (למה היא לא הסתובבה לברך את הבת שלה לשלום?). הילדה עם הצמות השחורות בירכה את אמה לשלום (מדוע אמא שלה לא הופתעה שהיא חזרה מוקדם מן הגן?) וסיפרה לה את הסיפור שסיפרה בת־שבע, על הדודאים ויעקב אבינו. בסוף הסיפור הילדה עם הצמות השחורות הושיטה לאמה את השקית עם פרחי הדודאים (האם אמא שלה הבינה?), ובמעבר הידיים נשרה השקית (איפה אבא שלה?) ומתוכה פרחו המוני חרקים מעופפים (איפה אבא שלה?) ועלי כותרת סגולים התפזרו על הרצפה (איפה אבא שלה?) והילדה עם הצמות השחורות נמלטה לחדרה (האם היא בכתה? ועכשיו?) .
» במדור נסיעה קצרה בגיליון קודם של המוסך: "המושיע", סיפור מאת מורז ברנדיס
.
תגובות על כתבה זו