.
שירה ערבית עתיקה על הבלי העולם הזה
מערבית: יותם בנשלום
עלי בן אבו טאלב / על תבל הנפש בוכה, ויודעת
שורות שיר אלו מיוחסות לעלי בן אבו טאלב (598–661), יליד מכה, האחרון בארבעת "הח'ליפים ישרי הדרך" שמשלו באומת האסלאם הצעירה לאחר הנביא מוחמד. הח'ליף עלי, בן דודו של מוחמד והדמות המקודשת ביותר אחריו בעיני האסלאם השיעי, נודע לתהילה על צדיקותו הרבה. הוא השתתף במלחמות באזור סוריה של היום ונרצח בכופה, שנמצאת היום בעירק. דיואן שלם של שירים ומאמרות מיוחס לעלי, אלא שלא כל גרסאותיו שהגיעו לידינו תמימות דעים באשר לנוסח השורות, לסדרן המדויק ולאופן חלוקתן לשירים. כאן מובאת גרסה פופולרית של אחד השירים הללו.
עַל תֵּבֵל הַנֶּפֶשׁ בּוֹכָה, וְיוֹדַעַת:
יִשְׂמַח בָּהּ רַק מִי שֶׁאוֹתָהּ עָזַב.
לְאַחַר מוֹתוֹ לֹא יִשְׁכֹּן הַגֶּבֶר
בִּלְתִּי אִם בַּבַּיִת שֶׁבָּנָה לְפָנָיו.
אִם בְּטוֹב בָּנָהוּ, שָׁפַר בֵּיתוֹ,
אִם בְּרַע בָּנָהוּ, אוֹי לְבוֹנָיו.
מָמוֹן אָסַפְנוּ – וְהוּא לְיוֹרְשֵׁינוּ,
מִשְׁכָּן הֵקַמְנוּ – סוֹפוֹ שֶׁיֶּחְרַב.
הֵיכָן כָּל שַׁלִּיט שֶׁמָּשַׁל בְּגָאוֹן
עַד הִגִּישׁ הַמָּוֶת כּוֹסוֹ לִשְׂפָתָיו?
וְכַמָּה עָרִים עַל הָאֹפֶק נִבְנוּ
וְחָרְבוּ, וְהַמָּוֶת קָטַל בָּן עַם רַב?
אַל תִּתְמַסְּרוּ לַתֵּבֵל וּלְעָשְׁרָהּ,
כִּי לַמָּוֶת שִׁלְטוֹן עַל אָדָם וְזָהָב.
גַּם זֶה הַחוֹשֵׁש מִן הַקֵּץ הַמְּזֻמָּן לוֹ
טִפַּח תּוֹחַלְתּוֹ וְתָלָה תִּקְווֹתָיו:
אֶת עַצְמוֹ שָׁטַח – וְהָעֵת גְּלָלַתּוּ,
אֶת נַפְשׁוֹ צִמַּח – וְהַמָּוֶת חָטַב.
אַךְ הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת טְהוֹרוֹת הֵן,
דִּין הַדָּת בְּרֹאשָׁן, הִגָּיוֹן אַחֲרָיו,
הַמַּדָּע הַשְּׁלִישִׁי, הַמְּתִינוּת אַחֲרָיו,
רֹחַב לֵב חֲמִישִׁי, אֲצִילוּת אַחֲרָיו,
יֹשֶׁר לֵב הַשְּׁבִיעִי, הוֹדָיָה אַחֲרָיו,
סַבְלָנוּת הַתְּשִׁיעִית – וְהָרֹךְ לָהּ כְּאָב.
הַנֶּפֶשׁ יוֹדַעַת שֶׁלֹּא אֶחֱבֹר לָהּ,
כִּי רַק הַמּוֹרֵד בָּהּ חוֹזֵר לְמוּטָב:
אֶעֱמֹל לְמַעַן בֵּית יוֹם הַמָּחָר
שֶׁאַחְמַד שָׁכֵן לוֹ, רִצְ'וַאן לוֹ מִשְׂגַּב.*
עֲפָרוֹ הוּא כַּמּוּשְׁק, אַרְמוֹנוֹת לוֹ זָהָב,
הַנָּהָר בּוֹ הוּא דְּבָשׁ הַנִּמְזָג בְּחָלָב,
זְעַפְרָן מִצְטַמֵּחַ בּוֹ כְּמוֹ עֲשָׂבִים
וְהַיַּיִן הַטּוֹב מְחַמֵּר בִּפְלָגָיו
וּמֵעַל לְעַנְפֵי אִילָנוֹת עֲבֻתִּים
אֶת הָאֵל מְשַׁבֵּחַ בּוֹ עוֹף כָּנָף.
כָּל הָרוֹצֶה בְּבֵית עֵדֶן, יִבְנֵהוּ –
בְּאֹפֶל הַלֵּיל, בִּכְרִיעָה עַל בִּרְכָּיו.
* אחמד הוא אחד משמותיו של הנביא מוחמד; רצ'ואן הוא המלאך השומר על גן העדן.
אבו אלעלאא’ אלמערי / שלושה שירים
שירים אלו לקוחים מתוך "אללזומיאת", קובץ השירים שחיבר המלומד הסורי העיוור אבו אלעלאא' אלמערי (973–1054). אלמערי נודע בסגפנותו ובראיית העולם הפסימית שלו, וכן בדעותיו הלא שגרתיות על רקע תקופתו: הוא כפר בסמכותם של הממסד הדתי ושל כתבי הקודש, האמין שההיגיון נעלה על המסורת, ודגל בפציפיזם ואף בטבעונות.
הַלְוַאי שֶׁהַיִּלּוֹד הָיָה מֵת בְּלֵדָתוֹ / בְּלִי לִינֹק מֵאִמּוֹ חֲלַב דַּד,
וּבְטֶרֶם יְדַבֵּר הַלְוַאי וְאָמַר לָהּ: / מִמֶּנִּי תִּזְכִּי לְסֵבֶל בִּלְבַד.
*
אָכֵן, הָעוֹלָם דּוֹמֶה לִנְבֵלָה / וְאָנוּ כְּלָבִים הַמְּנַבְּחִים סְבִיבָהּ
הֶפְסֵד בָּהּ לְכָל הַנּוֹגֵס מִמֶּנָּהּ / וְרֶוַח לַנִּרְתָּע, וְלוּ גַּם יִגְוַע
וּמִי שֶׁנִּמְלַט מִצָּרָה עִם עֵרֶב / עִם שַׁחַר יָקִיץ לְאָסוֹן וּדְאָבָה.
*
בְּיַסֵּר הַזְּמַן הַנֶּפֶשׁ מִתְעַנָּה / וּבְעוֹדוֹ מְזַמֵּר הִיא אוֹמֶרֶת רִנָּה,
לֹא תֵּדַע אֵימָתַי תִּכָּשֵׁל בְּמִשְׁגֶּה, / לֹא מֵאַיִן תִּמְצָא מְנוּחָה נְכוֹנָה.
הַשָּׁעוֹת מָהֵן אִם לֹא צִפְעוֹנִים, / לֹא תִּגַּע בָּהֶן אֶצְבַּע מִשּׁוּם סַכָּנָה?
הָאָדָם, אֲדַמֶּה, נְשִׁימַת הֶעָפָר הוּא: / עוֹלָה, וְחוֹזֶרֶת אֶל תּוֹךְ מְעוֹנָהּ.
אֶת שְׁנוֹתַי הָאַרְבָּעִים לָגַמְתִּי לָגֹם / וְהִנֵּה לֹא הוֹעִילוּ אַרְבָּעִים שָׁנָה:
הִסְכַּלְנוּ, וְהַכְּסִיל חָשׁוּב כְּמֵת / וְלֹא תִּהְיֶה לְבוּרוּתוֹ תַּקָּנָה.
יותם בנשלום הוא מתרגם דרמה, שירה ופרוזה מאנגלית ומערבית לעברית. בעל תואר ד"ר בחקר תרגום ותואר מוסמך באמנות התאטרון, ומתעניין בפואטיקה של התרגום לכל סוגיו. פרסם תרגומים ליצירות מאת שייקספיר, שילר, ניזאר קבאני, דורותי פרקר, ג'יימס ג'ויס, תופיק אלחכים, שרה קיין, מרואן מח'ול, הווארד ג'ייקובסון, ה"ג וולס ועוד רבים.
» במדור וּבְעִבְרִית בגיליון המוסך הקודם: שירים מאת דרה ברנאט, בתרגום גילי חיימוביץ'
לכל כתבות הגיליון לחצו כאן
