דְּבָרִים שִׁמּוּשִׁיִּים חָסְרוּ / בַּבַּיִת שֶׁלָּנוּ. כְּשֶׁאָחִי / חָתַךְ עַצְמוֹ מִשֶּׁבֶר זְכוּכִית / עָטַפְתִּי אֶת יָדוֹ בְּעִתּוֹן / וְקָשַׁרְתִּי אוֹתָהּ בְּסֶרֶט. / יָשַׁבְנוּ לְיַד שֻׁלְחַן הַמִּטְבָּח, צוֹחֲקִים / עַל כַּמָּה שֶׁאֲנַחְנוּ קְרוֹבִים / לְאָסוֹן
אֲנִי לֹא מַמְתִּינָה שֶׁאוֹר אוֹ צִפּוֹרִים
לֹא יָזוּזוּ, שֶׁתִּלְכֹּד
אֶת הִשְׁתַּלְּבוּת הַשֶּׁמֶשׁ, אֶת הַמָּעוֹף.
בַּצִּלּוּמִים שֶׁלְּךָ, צִפּוֹרִים
מַבְהִיקוֹת כְּמוֹ אֲבָנִים יְקָרוֹת.
יְפֵיפֶה, אֹמַר, וְגַם אֶתְכַּוֵּן,
אֲבָל הֵן יַזְכִּירוּ לִי
אֶת הַדְּרוֹרִים בַּמָּקוֹם
שֶׁבּוֹ רִיצַ'רְד מֵת.
מֵעוֹלָם לֹא רָצִיתִי לְסַפֵּר לְךָ
עַל יָמָיו הָאַחֲרוֹנִים, עֵינַיִם שֶׁמְּחַפְּשׂוֹת
אַחַר אִמִּי,
לֹא מוֹצְאוֹת אוֹתָהּ, חָזֶה
שֶׁלֹּא מִתְרוֹמֵם, צוֹנֵחַ, אֲבָל
מִטַּלְטֵל. לְצַד מִטָּתוֹ, קָרָאנוּ
וִיטְמָן: אֲנִי נִפְרָד כְּמוֹ אֲוִיר.
הַצִּפּוֹרִים הִזְכִּירוּ לִי אֶת הַנּוֹצוֹת
שֶׁנִּשְּׂאוּ אֶל בֵּיתֵנוּ. אֶחָד
מֵאִתָּנוּ מֵנִיף מַעְלָה
אֶת יָדָיו, אוֹמֵר תַּעֲזֹב
וְהַנּוֹצוֹת מִתְפַּזְּרוֹת, אֵין
מִי שֶׁיִּתְפֹּס.
חַי הוּא הָיָה,
אִם כִּי לֹא בְּאֹפֶן שֶׁבּוֹ הַחַיִּים
מְפִיצִים אוֹר. אֲפֵל-
לָה הִתְבַּסְּסָה בִּפְנִים, כְּמוֹ דְּיוֹ נִשְׁפֶּכֶת
לְתוֹךְ הָעֵינַיִם שֶׁל אָבִינוּ, מַאֲפִילָה
עַל מָה שֶׁהֶאֱמַנּוּ שֶׁהָיְתָה
נִשְׁמָתוֹ, מַטְבִּיעָה
אֶת עַצְמוֹ בְּתוֹכוֹ.
וּבַסּוֹף –
הֵעָדְרוּתוֹ שֶׁל אוֹר.
דְּבָרִים שִׁמּוּשִׁיִּים חָסְרוּ
בַּבַּיִת שֶׁלָּנוּ. כְּשֶׁאָחִי
חָתַךְ עַצְמוֹ מִשֶּׁבֶר זְכוּכִית
עָטַפְתִּי אֶת יָדוֹ בְּעִתּוֹן
וְקָשַׁרְתִּי אוֹתָהּ בְּסֶרֶט.
יָשַׁבְנוּ לְיַד שֻׁלְחַן הַמִּטְבָּח, צוֹחֲקִים
עַל כַּמָּה שֶׁאֲנַחְנוּ קְרוֹבִים
לְאָסוֹן, וְהַכִּסְּאוֹת
הָיוּ כְּמוֹ זְקֵנִים עִם רַגְלַיִם מֵעֵץ.
הָפַכְנוּ לְקוֹסְמִים,
מְכַשְּׁפִים לְעַצְמֵנוּ דֵּי יַצִּיבוּת
שֶׁנּוּכַל לְהַאֲמִין בְּקִיּוּמָהּ –
שַׂקִּיּוֹת סֻכָּר מְאַזְּנוֹת אֶת הַמִּכְתָּבוֹת,
קֻפְסְאוֹת שִׁמּוּרִים אֶת הַסַּפָּה.
הִמְשַׁכְתִּי לְיַחֵל לְמִסְפָּרַיִם,
לִצְבָתוֹת, לְמַסְמְרִים. יִחַלְתִּי לְפַטִּישׁ
יוֹתֵר מִשֶּׁיִּחַלְתִּי לְאַבָּא.
חֹשֶׁךְ הוּא רַק חֹשֶׁךְ;
הַחֲדָרִים וְכָל שֶׁבָּנִינוּ הֵם כְּלוּם.
הַכִּסְּאוֹת עַל גַּבֵּיהֶם, הַשֻּׁלְחָנוֹת עַל רַגְלֵיהֶם, וְהַמִּטּוֹת עַל רָאשֵׁיהֶן.
בַּחוּץ, עֵצִים עַל עֲלֵיהֶם.
אֵינֶנִּי יְכוֹלָה לִכְתֹּב אֶת הָעֵץ הַזֶּה לִכְלִי שַׁיִט
שֶׁיִּשָּׂא אוֹתָנוּ לְמָקוֹם
שֶׁבּוֹ הַחַיִּים הֵם נָהָר שֶׁלְּעוֹלָם אֵינוֹ חָדֵל לִזְרֹם.
אֲנִי סוֹגֶרֶת אֶת יָדִי עַל רִצּוּד שֶׁל שֶׁמֶשׁ בְּעוֹדוֹ מִסְתַּנֵּן
מִבַּעַד לַחַלּוֹן, מְנַסָּה לִתְפֹּס
אֶת מַשְׁמָעוּתוֹ,
אֲבָל אוֹר הוּא רַק אוֹר.
» במדור וּבְעִבְרִית בגיליון המוסך הקודם: שירים מאת שלושה משוררים אירופים, בתרגום טל ניצן
תגובות על כתבה זו