אֲנִי מִתְעוֹרֵר אֶל עַצְמִי הַנֶּעְדָּר, / הָאָבוּד וְהַמֵּת, כָּעֵת אֲנִי אָדָם אַחֵר / שֶׁעוֹדוֹ נוֹשֵׂא אֶת גּוּפוֹ שֶׁל / עַצְמִי הַקֹּדֶם, הַגּוּף שֶׁאֵינוֹ מַתְאִים לִי עוֹד
החלטות
בֵּין שְׁתֵּי מִלִּים
בַּחֲרוּ בַּשְּׁקֵטָה יוֹתֵר.
בֵּין מִלָּה לִשְׁתִיקָה
בַּחֲרוּ לְהַקְשִׁיב.
בֵּין שְׁנֵי סְפָרִים
בַּחֲרוּ בַּמְאֻבָּק יוֹתֵר.
בֵּין אֲדָמָה לְשָׁמַיִם
בַּחֲרוּ בְּצִפּוֹר.
בֵּין שְׁתֵּי חַיּוֹת
בַּחֲרוּ בְּזוֹ הַזְּקוּקָה לָכֶם יוֹתֵר.
בֵּין שְׁנֵי יְלָדִים
בַּחֲרוּ בִּשְׁנֵיהֶם.
בֵּין עָוֶל גָּדוֹל לְקָטָן יוֹתֵר
אַל תִּבְחֲרוּ בְּאַף אֶחָד.
בֵּין תִּקְוָה לְיֵאוּשׁ
בַּחֲרוּ בַּתִּקְוָה:
אוֹתָהּ תִּתְקַשּׁוּ יוֹתֵר לָשֵׂאת.
ער
אֲנִי מִתְעוֹרֵר אֶל לֹבֶן הַדַּף הֶעָמֹק,
אֲנִי מִתְעוֹרֵר אֶל לֹבֶן הַסְּדִינִים הַפְּרוּשִׂים,
מִתְעוֹרֵר אֶל הַחֲלוֹם הַמִּשְׂתָּרֵעַ לְפָנַי וּבוֹ הַלֶּחֶם
מִתְעַפֵּשׁ וְהַסְּעוּדָה הָאַחֲרוֹנָה קְרֵבָה וּבָאָה,
אֲנִי מִתְעוֹרֵר אֶל הַיֶּלֶד וְאֶל אִמּוֹ הַחוֹלֶמֶת,
כְּמוֹ מַלָּחִים הַצּוֹלְחִים אֶת הַלַּיְלָה נֵאָחֵז זֶה בַּזּוֹ
בִּשְׁתֵּי יָדַיִם, בְּעוֹד צְעָדֵינוּ נוֹקְשִׁים
הָלוֹךְ וָשׁוֹב בַּחֲדַר הַשֵּׁנָה נְטוּל הַקַּרְקָעִית,
אֲבָל עָיַפְתִּי, עָיַפְתִּי כָּל כָּךְ,
אֲנִי מִתְעוֹרֵר אֶל פְּלִיטִים הַשּׁוֹתְתִים מִפֶּצַע הָעוֹלָם,
מִתְּהוֹם הַלֵּב חֲשׂוּכַת הַמַּרְפֵּא,
רֹאשִׁי כָּבֵד, וְעוֹד יִהְיֶה רַע יוֹתֵר,
אֲנִי מִתְעוֹרֵר אֶל עַצְמִי הַנֶּעְדָּר,
הָאָבוּד וְהַמֵּת, כָּעֵת אֲנִי אָדָם אַחֵר
שֶׁעוֹדוֹ נוֹשֵׂא אֶת גּוּפוֹ שֶׁל
עַצְמִי הַקֹּדֶם, הַגּוּף שֶׁאֵינוֹ מַתְאִים לִי עוֹד,
אֲנִי מִתְעוֹרֵר וּמִתְעוֹרֵר, כִי אֲנִי הָרַב־אָמָּן שֶׁל נְדוּדֵי הַשֵּׁנָה,
מְנַת חֶלְקִי הַיְחִידָה בַּנֶּצַח,
עָיַפְתִּי עַד מָוֶת, וְעוֹד יִהְיֶה רַע יוֹתֵר.
[הוא מאכיל חצי עולם]
הוּא מַאֲכִיל חֲצִי עוֹלָם, וְאֵין אִישׁ
רוֹחֵץ אֶת פְּצָעָיו, נִתְחֵי גּוּפוֹ פְּזוּרִים עַל פְּנֵי הָעִיר כֻּלָּהּ,
עֲטוּפִים פִּסּוֹת נַיְלוֹן נִצְמָד, לֹא נִתָּן לְזַהוֹת אֶת חֲזִירוֹ שֶׁל הַשָּׁכֵן,
אָהַב הַחֲזִיר אֶת הוֹרְגֵהוּ, נַעֲנָה לַבְּגִידָה בְּשַׁלְוָה
לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֵינוּ שֶׁלָּנוּ, הוּא אֵינוֹ מְדַבֵּר, אֵינוֹ אוֹמֵר
זֶהוּ גּוּפִי, אִמְרוּ זֹאת אַתֶּם, חֲזִירִים
וְרַדְרַדֵּי הַבָּשָׂר בְּנֵי הַזַּן הָעֶלְיוֹן, אִמְרוּ זֹאת, קְחוּ
וְאִכְלוּ זֹאת, מְנַתְּחִים חוֹבְבִים, תּוֹפְרִים אֶת פִּצְעֵי הַקָּלִיעַ,
חוֹקְרִים אֶת סִבּוֹת הַמָּוֶת, חֲזִירִים, לְפָחוֹת
אֵינֶנּוּ אוֹכְלִים אֶת הָאֵיבָרִים הַפְּנִימִיִּים, אֵינֶנּוּ חֲזִירִים,
אֵינֶנּוּ, אֲנַחְנוּ לֹא, אִמְרוּ זֹאת, אִמְרוּ, הַאִם נִבָּט בָּכֶם יְצוּר
כְּחֹל־עַיִן מִתּוֹךְ עֵינוֹ שֶׁל הַחֲזִיר, הַאִם אַתֶּם שׁוֹמְעִים
קוֹל צְחוֹק, חֲזִירִים, הַאִם אַתֶּם מְבִינִים אֶת הַשִּׂמְחָה
וְאֶת הָעֶצֶב שֶׁנִגְזְלוּ עַד תֹּם, אַל תֹּאמְרוּ שֶׁאֵין שָׁם דָּבָר אֱנוֹשִׁי,
הַוִּירוּס הוּא הַקּוֹשֵׁר בֵּינֵינוּ; צִפֳּרִים, חֲזִירִים וְקוֹפִים.
[האויב נוקט שפה קשה]
הָאוֹיֵב נוֹקֵט שָׂפָה קָשָׁה. גַּם אֲנַחְנוּ. הָאוֹיֵב מְכַוֵּן טִילִים. גַּם אֲנַחְנוּ. הָאוֹיֵב אֵינוֹ נָסוֹג. גַּם אֲנַחְנוּ לֹא. הָאוֹיֵב לֹא יָנוּם וְלֹא יִישַׁן. גַּם אֲנַחְנוּ לֹא. הָאוֹיֵב אֵינוֹ מַקְשִׁיב לְגַלֵּי הַיָּם. גַּם אֲנַחְנוּ לֹא. חֻלְצָתוֹ שֶׁל הָאוֹיֵב נִדְבֶּקֶת לְגַבּוֹ. גַּם שֶׁלָּנוּ. תַּחְתּוֹנֵי הָאוֹיֵב מְטֻנָּפִים. גַּם שֶׁלָּנוּ. הָאוֹיֵב אֵינוֹ לוֹחֵשׁ מִלִּים מְתוּקוֹת לְאִשְׁתּוֹ. גַּם אֲנַחְנוּ לֹא. הָאוֹיֵב בּוֹהֶה בְּעֵינַיִם נְטוּלוֹת שֵׁנָה דֶּרֶךְ עֲשַׁן רֵעָיו. גַּם אַתֶּם. הָאוֹיֵב אֵינוֹ קוֹרֵא שִׁירִים הַלַּיְלָה. גַּם אֲנַחְנוּ קוֹרְאִים. הָאוֹיֵב נוֹשֵׁם אֲוִיר שֶׁנִּנְשַׁם פְּעָמִים רַבּוֹת. גַּם אֲנַחְנוּ לֹא. הָאוֹיֵב בּוֹהֶה בְּטֶלֶגְרָף. גַּם הַטֶּלֶגְרָף. בִּשְׁעוֹת הַלַּיְלָה הָאוֹיֵב שׁוֹלֵחַ הוֹדָעָה יְדִידוּתִית. אֲנַחְנוּ נִדְהָמִים. לַפְּנִי שֶׁאַסְפִּיק לְהָשִׁיב הוּא שׁוֹלֵחַ הוֹדָעָה מְאַיֶּמֶת. אַתָּה מֻזְמָן לָבוֹא לַחֶדֶר וּלְהַצִּיל אֶת הָעוֹלָם.
המלאך הפצוע של הוגו סימברג*
לָרֹב מַלְאָכִים נוֹשְׂאִים אוֹתָנוּ, כָּעֵת לְהֵפֶךְ. אֲנַחְנוּ מַבִּיטִים בַּתְּמוּנָה יַחַד: רוֹאִים מַלְאָכִית נִשֵּׂאת בִּידֵי נַעֲרִים לְבוּשֵׁי שְׁחֹרִים עַל אֲלֻנְקַת עֵץ בְּנוֹף שׁוֹמֵם. הַמַּלְאָכִית שְׁמוּטָה, פִּסַּת בַּד לְבָנָה מְכַסָּה אֶת עֵינֶיהָ. הִיא אֵינָהּ יוֹדַעַת מַה מְצַפֶּה לָהּ. אֲנִי יוֹדֵעַ: הַנְּעָרִים מָצְאוּ אוֹתָהּ, דַּם עַל כְּנָפָהּ הַלְּבָנָה, לְאַחַר שֶׁנָּפְלָה עַל הַקַּרְקַע הַסַּלְעִית, וְהֵם לוֹקְחִים אוֹתָהּ אֶל בְּנֵי הָאָדָם. אֲנַחְנוּ נוֹשְׂאִים מַלְאָכִית שֶׁאוֹחֶזֶת בְּיָדָהּ פְּרָחִים שֶׁעוֹדָם לְבָנִים. אַתָּה מְבֹעָת. אֵינְךָ רוֹצֶה לָדַעַת הֵיכָן לָכַדְנוּ אוֹתָהּ, אוֹ מַדּוּעַ כִּסִּינוּ אֶת עֵינֶיהָ. כְּדֵי שֶׁלֹּא תּוּכַל לִרְאוֹת. אֵינְךָ רוֹצֶה לָדַעַת לְאָן הַמַּלְאָכִים נוֹשְׂאִים אוֹתְךָ.
אנטרקטיקה
יְבֹרַךְ לָבְנָם
שֶׁל מְקוֹמוֹת רְחוֹקִים,
טִי־שׁירְט פְּשׁוּטָה, נְקִיָּה,
וְאֵין אֶת מִי לִקְטֹל!
בְּ־5:00 בַּבֹּקֶר, בַּחֲדַר מָלוֹן
אַתָּה נוֹבֵר בַּתִּיק שֶׁלְּךָ,
מְחַפֵּשׂ קֶצֶף גִּלּוּחַ,
וּמְהַרְהֵר בְּאַנְטַרְקְטִיקָה.
אָכֵן, כְּלוּם
לֹא הָיָה עוֹצֵר אוֹתְךָ, אִלּוּ
הָיִיתָ מוּכָן תָּמִיד
לָקוּם כָּל כָּךְ מֻקְדָּם.
קמצ'טקה
חָלַמְתִּי שֶׁקָמְצָ'טְקָה
הִתְנַתְּקָה מֵהַיַּבֶּשֶׁת
וְהִפְלִיגָה אֶל הַיָּם.
כָּל אֶמְצָעֵי הַתִּקְשֹׁרֶת כִּסּוּ אֶת הַמְאֹרָע.
(לַיַּפָּנִים הֻמְלַץ
לֹא לָצֵאת מֵהַבַּיִת.)
הִתְרוֹצַצְתִּי בְּכָל הָעִיר וְנִסִּיתִי לִמְצֹא אוֹתָךְ
לִפְנֵי שֶׁהָעוֹלָם כֻּלּוֹ יִתְפָּרֵק,
אֲבָל אַתְּ הִתְכּוֹנַנְתְּ לָלֶכֶת
לַקּוֹלְנוֹעַ עִם כַּמָּה נָשִׁים
שֶׁלֹּא הִכַּרְתִּי. אַחַת מֵהֶן גָּנְבָה אֶת
הַמְּעִיל שֶׁלִּי. הָיִיתִי כָּל כָּךְ נוֹאָשׁ.
כָּל הַלַּיְלָה צָרַחְתִּי
אֲבָל אִישׁ לֹא שָׁמַע.
כְּאִלּוּ מַתִּי מִזְּמַן.
רוטרדם
שׁוּם דָּבָר מְיֻחָד.
הָיָה יוֹם חֲמִישִׁי
(שׁוּם דָּבָר מְיֻחָד בִּמְיֻחָד)
וַאֲנִי הֶחְמַצְתִּי אֶת הָרַכֶּבֶת.
אוֹפַנַּיִם יְשָׁנִים בָּהוּ בִּי
מִתַּחַת לְמוֹדָעָה שֶׁל סוֹנִי.
מִישֶׁהוּ גָּנַב לָהֶם אֶת הַגַּלְגַּל הַקִּדְמִי בַּלַּיְלָה.
לְמַטָּה בַּמִּפְרָץ,
1920, מִישׁוֹ* עָלָה עַל סְפִינָה.
מַתָּנָה מִגֶּרְמַנְיָה לְצָרְפַת,
מִשְׁקָלָהּ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים טוֹן,
קַוִּים נָאִים
וּשְׁמָהּ
Le Victorieux.**
אבנים
תָּמִיד הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה. אֲבָנִים מִתְעוֹפְפוֹת.
אֲנִי אֲפִלּוּ לֹא טוֹרֵחַ עוֹד לְהִזָּהֵר.
אוֹכֵל וְעוֹבֵד בְּרֹאשׁ
חָבוּל, בְּתוֹךְ נְהָמָה שֶׁל זַעַם יָבֵשׁ.
אַבְנֵי מָצוֹר, אַבְנֵי מְשׁוֹרְרִים, אֲבָנִים תָּנָ"כִיּוֹת,
אַבְנֵי אִיִּים (כָּל מִינֵי אֲבָנִים)
זוֹרְמוֹת בְּמוֹרַד לְחָיֵי הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים.
וְאַף שֶׁאֵין בָּהֶן כְּלוּם,
שׁוּם גֶּבֶס, מִינֶרָלִים אוֹ רָצוֹן חָפְשִׁי
(כְּלוּם פְּרָט לָאֶבֶן עַצְמָהּ), הַמַּפֹּלֶת
אֵינָהּ חֲדֵלָה לְעוֹלָם. הֵן מַמְשִׁיכוֹת לִנְחֹת עָלַי:
לְהָבִים קָשִׁים סוּג בֵּי"ת
שֶׁגַּם מַלְאָכִים הָיוּ מִתְכַּוְּצִים מִפְּנֵיהֶם.
» במדור וּבְעִבְרִית בגיליון קודם של המוסך: שירים מאת המשוררת האוסטרלית מרסלה פוליין, בתרגום דורית ויסמן
תגובות על כתבה זו