הוּא אוֹמֵר שֶׁאֵין מָה לַעֲשׂוֹת אֶלָּא לִירוֹת בִּי. / אֲנִי צוֹחֶקֶת, אוֹמֶרֶת מַשֶּׁהוּ עַל סוּסִים.
עַיַפְתִּי מִשִּׁירָה, תָּמִיד לְחַפֵּשׂ מֶטָפוֹרָה כְּאִלּוּ נַקְטִין אֶת הָאֱמֶת אִם נֹאמַר אוֹתָהּ יְשִׁירוֹת.
עַיַפְתִּי מִלִּחְיוֹת בְּגוּף שֶׁבּוֹגֵד בִּי כָּל הַזְּמַן, שֶׁלֹּא נוֹתֵן לִי לִישֹׁן, לָלֶכֶת, לָקוּם.
הַהוֹרִים שֶׁלִּי מֵתוּ. אֵין מִי שֶׁיְּדַבֵּר בִּשְׁמִי. עָלַי לִלְמֹד אֶת שְׂפַת כָּל הגְּבָרִים הָהֵם
(וְהֵם כֻּלָּם גְּבָרִים) שֶׁהָיוּ מַעְדִּיפִים שֶׁלֹּא אֲקַבֵּל אֶת מָה שֶׁאֲנִי רוֹצָה, שֶׁהָיוּ מַעְדִּיפִים שֶׁאֶסְבֹּל
בְּתוֹדָה – כְּמוֹ אִשָּׁה טוֹבָה; בְּאִפּוּק – כְּמוֹ גֶּבֶר טוֹב.
הַצַּלֶּקֶת, שְׁמַנְמַנָּה כְּשָׁקֵד עַל פֶּרֶק כַּף יָדְךָ; סַהֲרוֹנֵי צִפָּרְנֶיךָ; אוֹפַנֶּיךָ הַכְּחֻלִּים כְּנֶגֶד הַקִּיר הַוָּרֹד שֶׁל חַדְרֵנוּ. הַאִם הֵם יוֹדְעִים שֶׁקָּשֶׁה לִכְעֹס עַל אִישׁ שֶׁמַּצְחִיק אוֹתִי וְשֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ זֹאת?
אֲנִי חוֹלֶמֶת שֶׁאַתָּה זָקֵן; אֲנִי חוֹלֶמֶת שֶׁאַתָּה יוֹנֵק מָרָק צָלוּל מֵהַכַּף שֶׁלִּי, שׁוֹתֵת דָּם עַל הַכַּר.
אֲנִי חוֹלֶמֶת שֶׁאַתָּה עוֹמֵד בְּמֶרְכָּז בֵּיתֵנוּ וְשָׁר לִי, וְכָל הַעֲקְעָקִים בְּגַנֵּנוּ מִשְׁתַּתְּקִים.
הַצָּרָה עִם מוֹרְפְיוּם הִיא הַפֶּה שֶׁל הָרוֹפֵא כְּשֶׁהוּא כּוֹתֵב, הִיא עֵינֵי הָאָסִיסְטֵנְט בְּבֵית הַמִּרְקַחַת עַל הַכֹּל רַק לֹא עָלַיִךְ. הַצָּרָה עִם מוֹרְפְיוּם הִיא שֶׁהוּא הוֹפֵךְ אוֹתָךְ לְמִתְחַזָּה, הִיא שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אֶת הַחַיִּים לְנִסְבָּלִים. הַצָּרָה עִם מוֹרְפְיוּם הִיא שֶׁאַתְּ הוֹלֶכֶת לְלֹא כְּאֵב, שֶׁזֶּה שֶׁקֶר וְאַתְּ אוֹהֶבֶת לְהַאֲמִין בּוֹ. הַצָּרָה עִם מוֹרְפְיוּם שֶׁהוּא מְדַכֵּא אֶת הַתֵּאָבוֹן, מֵאֵט אֶת פְּעוּלַת הָעִכּוּל, גּוֹרֵם לָךְ לִכְתֹּב שִׁירִים עַל זֶה. הַצָּרָה עִם מוֹרְפְיוּם הִיא שֶׁהַמְּאַהֵב שֶׁלָּךְ לֹא יִזְדַיֵּן אִתָּךְ יוֹתֵר. הַצָּרָה עִם מוֹרְפְיוּם הִיא שֶׁקַּל כָּל כָּךְ לִבְלֹעַ אוֹתוֹ.
בְּ-4 לִפְנוֹת בֹּקֶר תַּחֲנַת הַדֶּלֶק מֵעֵבֶר לָרְחוֹב בְּהִירָה וְדוֹמֶמֶת, הַכֶּלֶב יָשֵׁן עַל הַסַּפָּה הָאַחֶרֶת וְגַם הָרוּחַ מִבַּעַד לַדֶּלֶת קְרִירָה וִיבֵשָׁה. לִפְעָמִים מְכוֹנִית מְהַמְהֶמֶת.
הַמֻּמְחֶה מְדַפְדֵּף בַּתִּיק שֶׁלִּי. אֲנִי עוֹקֶבֶת אַחַר יָדָיו שֶׁעוֹבְדוֹת בִּמְיֻמָּנוּת. הוּא אוֹמֵר שֶׁהַלִּימְפוֹצִיטִים שֶׁלִּי נְמוּכִים וְהַמִּסְפָּרִים יָרְדוּ לְחֵצִי. אֲנִי מְנַסָּה לִקְלֹט אֶת הָאָרִיתְמֵטִיקָה. זֶה נִשְׁפָּךְ לְחֵיקִי. הוּא אוֹמֵר שֶׁאֵין מָה לַעֲשׂוֹת אֶלָּא לִירוֹת בִּי. אֲנִי צוֹחֶקֶת, אוֹמֶרֶת מַשֶּׁהוּ עַל סוּסִים. הוּא מַבִּיט בִּי, לֹא מְחַיֵּךְ, מְשַׁפְשֵׁף בְּכֹחַ אֶת פָּנָיו בְּיָדָיו הַמְּיֻמָּנוֹת בַּעֲבוֹדָה.
כְּשֶׁהָיִיתִי צְעִירָה רָאִיתִי סֶרֶט עַל מָרָתוֹן רִקּוּדִים בַּעֲיָרָה אָמֵרִיקָאִית קְטַנָּה, כַּמָּה נֶאֱהָבִים נוֹאָשִׁים. תְּשִׁישׁוּתָם רָדְפָה אוֹתִי. צִפּוֹרֵי לַיְלָה קוֹרְאוֹת בְּקוֹל, מְמוּשָׁכוֹת. לִפְעָמִים בַּלֵּילוֹת אֲנִי שׁוֹמַעַת רַכֶּבֶת מִמֶּרְחָק. אִם רַק תֵּשֵׁב בְּשקט, הַזְּמַן יַעֲבֹר. כְּמוֹ אוֹתָהּ תִּקְוַת מָרָתוֹן.
מָחָר שׁוּב יִהְיֶה חַם מְאֹד.
» במדור וּבְעִבְרִית בגיליון קודם של המוסך: שירים מאת טוני קרטיס, בתרגום ליאור שטרנברג
תגובות על כתבה זו