וּבְעִבְרִית | שירים מאת המשוררת האוסטרלית מרסלה פוליין, בתרגום דורית ויסמן

הוּא אוֹמֵר שֶׁאֵין מָה לַעֲשׂוֹת אֶלָּא לִירוֹת בִּי. / אֲנִי צוֹחֶקֶת, אוֹמֶרֶת מַשֶּׁהוּ עַל סוּסִים.

נחום גוטמן

נחום גוטמן, ורדים – תמונה בתוך תמונה, שמן על בד, 1933

.

מרסלה פוליין

מאנגלית: דורית ויסמן

.

לומר את האמת

בעקבות אמילי דיקנסון

עַיַפְתִּי מִשִּׁירָה,
תָּמִיד לְחַפֵּשׂ מֶטָפוֹרָה
כְּאִלּוּ נַקְטִין אֶת הָאֱמֶת אִם נֹאמַר אוֹתָהּ יְשִׁירוֹת.

עַיַפְתִּי מִלִּחְיוֹת בְּגוּף
שֶׁבּוֹגֵד בִּי כָּל הַזְּמַן,
שֶׁלֹּא נוֹתֵן לִי לִישֹׁן, לָלֶכֶת, לָקוּם.

הַהוֹרִים שֶׁלִּי מֵתוּ.
אֵין מִי שֶׁיְּדַבֵּר בִּשְׁמִי.
עָלַי לִלְמֹד אֶת שְׂפַת כָּל הגְּבָרִים הָהֵם

(וְהֵם כֻּלָּם גְּבָרִים)
שֶׁהָיוּ מַעְדִּיפִים שֶׁלֹּא אֲקַבֵּל אֶת מָה שֶׁאֲנִי רוֹצָה,
שֶׁהָיוּ מַעְדִּיפִים שֶׁאֶסְבֹּל

בְּתוֹדָה – כְּמוֹ אִשָּׁה טוֹבָה;
בְּאִפּוּק – כְּמוֹ גֶּבֶר טוֹב.

 

דממה

הַצַּלֶּקֶת, שְׁמַנְמַנָּה כְּשָׁקֵד עַל פֶּרֶק כַּף יָדְךָ;
סַהֲרוֹנֵי צִפָּרְנֶיךָ;
אוֹפַנֶּיךָ הַכְּחֻלִּים כְּנֶגֶד הַקִּיר הַוָּרֹד שֶׁל חַדְרֵנוּ.
הַאִם הֵם יוֹדְעִים שֶׁקָּשֶׁה לִכְעֹס עַל אִישׁ שֶׁמַּצְחִיק
אוֹתִי
וְשֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ זֹאת?

אֲנִי חוֹלֶמֶת שֶׁאַתָּה זָקֵן;
אֲנִי חוֹלֶמֶת שֶׁאַתָּה יוֹנֵק מָרָק צָלוּל מֵהַכַּף שֶׁלִּי,
שׁוֹתֵת דָּם עַל הַכַּר.

אֲנִי חוֹלֶמֶת שֶׁאַתָּה עוֹמֵד בְּמֶרְכָּז בֵּיתֵנוּ
וְשָׁר לִי,
וְכָל הַעֲקְעָקִים בְּגַנֵּנוּ מִשְׁתַּתְּקִים.

 

*

הַצָּרָה עִם מוֹרְפְיוּם
הִיא הַפֶּה שֶׁל הָרוֹפֵא כְּשֶׁהוּא כּוֹתֵב,
הִיא עֵינֵי הָאָסִיסְטֵנְט בְּבֵית הַמִּרְקַחַת עַל הַכֹּל רַק לֹא עָלַיִךְ.
הַצָּרָה עִם מוֹרְפְיוּם
הִיא שֶׁהוּא הוֹפֵךְ אוֹתָךְ לְמִתְחַזָּה,
הִיא שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אֶת הַחַיִּים לְנִסְבָּלִים.
הַצָּרָה עִם מוֹרְפְיוּם
הִיא שֶׁאַתְּ הוֹלֶכֶת לְלֹא כְּאֵב,
שֶׁזֶּה שֶׁקֶר וְאַתְּ אוֹהֶבֶת לְהַאֲמִין בּוֹ.
הַצָּרָה עִם מוֹרְפְיוּם
שֶׁהוּא מְדַכֵּא אֶת הַתֵּאָבוֹן, מֵאֵט אֶת פְּעוּלַת הָעִכּוּל,
גּוֹרֵם לָךְ לִכְתֹּב שִׁירִים עַל זֶה.
הַצָּרָה עִם מוֹרְפְיוּם הִיא
שֶׁהַמְּאַהֵב שֶׁלָּךְ לֹא יִזְדַיֵּן אִתָּךְ יוֹתֵר.
הַצָּרָה עִם מוֹרְפְיוּם
הִיא שֶׁקַּל כָּל כָּךְ לִבְלֹעַ אוֹתוֹ.

 

מרתון

בְּ-4 לִפְנוֹת בֹּקֶר
תַּחֲנַת הַדֶּלֶק מֵעֵבֶר לָרְחוֹב בְּהִירָה וְדוֹמֶמֶת,
הַכֶּלֶב יָשֵׁן עַל הַסַּפָּה הָאַחֶרֶת וְגַם
הָרוּחַ מִבַּעַד לַדֶּלֶת קְרִירָה וִיבֵשָׁה.
לִפְעָמִים מְכוֹנִית מְהַמְהֶמֶת.

הַמֻּמְחֶה מְדַפְדֵּף בַּתִּיק שֶׁלִּי.
אֲנִי עוֹקֶבֶת אַחַר יָדָיו שֶׁעוֹבְדוֹת בִּמְיֻמָּנוּת.
הוּא אוֹמֵר שֶׁהַלִּימְפוֹצִיטִים שֶׁלִּי נְמוּכִים וְהַמִּסְפָּרִים יָרְדוּ לְחֵצִי.
אֲנִי מְנַסָּה לִקְלֹט אֶת הָאָרִיתְמֵטִיקָה. זֶה נִשְׁפָּךְ לְחֵיקִי.
הוּא אוֹמֵר שֶׁאֵין מָה לַעֲשׂוֹת אֶלָּא לִירוֹת בִּי.
אֲנִי צוֹחֶקֶת, אוֹמֶרֶת מַשֶּׁהוּ עַל סוּסִים.
הוּא מַבִּיט בִּי, לֹא מְחַיֵּךְ, מְשַׁפְשֵׁף בְּכֹחַ אֶת פָּנָיו
בְּיָדָיו הַמְּיֻמָּנוֹת בַּעֲבוֹדָה.

כְּשֶׁהָיִיתִי צְעִירָה רָאִיתִי סֶרֶט עַל מָרָתוֹן רִקּוּדִים
בַּעֲיָרָה אָמֵרִיקָאִית קְטַנָּה, כַּמָּה נֶאֱהָבִים נוֹאָשִׁים.
תְּשִׁישׁוּתָם רָדְפָה אוֹתִי.
צִפּוֹרֵי לַיְלָה קוֹרְאוֹת בְּקוֹל, מְמוּשָׁכוֹת.
לִפְעָמִים בַּלֵּילוֹת אֲנִי שׁוֹמַעַת רַכֶּבֶת מִמֶּרְחָק.
אִם רַק תֵּשֵׁב בְּשקט, הַזְּמַן יַעֲבֹר.
כְּמוֹ אוֹתָהּ תִּקְוַת מָרָתוֹן.

מָחָר שׁוּב יִהְיֶה חַם מְאֹד.

 

מרסלה פוליין (Marcella Polain) היא סופרת ומשוררת אוסטרלית, ילידת סינגפור, בת לאם ארמנית ואב אירי. פרסמה שלושה קובצי שירה, רומן, וכמה קבצי סיפורים. זכתה בפרסים רבים על יצירותיה. ב-2015 זכתה במדליית זהב של איחוד הסופרים של ארמניה. היא מרצה בכירה לכתיבה יצירתית באוניברסיטת אדית קוון בפרת', אוסטרליה. השירים המתורגמים הם מתוך ספרה "תרפיה כמו דג" (Therapy Like Fish), משנת 2008.

.

דורית ויסמן, משוררת, מתרגמת ועורכת, הוציאה עד כה עשרה ספרי שירה וספר פרוזה וערכה אנתולוגיה של שירת מחאה חברתית נשית – "מלכה עירומה". הייתה פעילה בקבוצת המשוררים הירושלמית "כתובת". השנה יופיעו בהוצאת הקיבוץ המאוחד ספר תרגומיה השני לצ'רלס בוקובסקי – "מה יגידו השכנים", וספר השירה "קלרינקה המתוקה", שזכה בפרס אקו"ם בעילום שם. ויסמן מתרגמת ומפיצה אחת לשבוע שיר מאנגלית לעברית, במסגרת הפרוייקט הבינלאומי "שיר השבוע". עורכת־שותפה במדור "שירה ירוקה" עם עדי וולפסון ומייסדת ועורכת אמנותית של מדור השירה "מקום לשירה" בטלוויזיה, ערוץ 98.

 

.

» במדור וּבְעִבְרִית בגיליון קודם של המוסך: שירים מאת טוני קרטיס, בתרגום ליאור שטרנברג

 

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

37

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן

הצצה לאטלס הסובייקטיבי של רוני לוית

קריאות גנאי במגרש, רמות כיסוי ראש וברך, ועוד דברים שתמצאו באטלס הסובייקטיבי

856

״אטלס״ זה ספר נפלא מלא במידע שלעיתים הוא כמו לצאת לטיול. בהינף אצבע מבקרים במרחב חדש עם שמות אקזוטיים. עם זאת, בכל אטלס יש תמהיל בין דברים אובייקטיביים לסובייקטיביים, והאטלס הסובייקטיבי שעיצבתי יוצא מנקודת ההנחה הבסיסית הזאת. מפות יכולות להיות מניפולטיביות לחלוטין, למרות שאנחנו מתייחסים אליהן כאמת מוחלטת. מכיוון שאי אפשר להיות באמת אובייקטיבית החלטתי לחגוג את זה ולומר בגלוי; נקודת מבטי, הזהות שלי, כאשה, יהודייה, חילונית, משפיעים על איך אני תופסת את המרחב והיחסים האנושיים בו. אני מכירה במורכבות של העניינים ומבקשת מהקוראים להיכנס אל הספר בראש הזה.

32
מאזן דמוגרפי. לחצו על התמונה להגדלה

התחלתי להתעניין בנתונים ובמניפולציות סביבם כשהייתה סטודנטית, כשעמדתי להיכנס לתהליך של פרויקט גמר בלימודים בבצלאל. בזמנו תכננתי לעצב מחדש את השנתון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, למלא את הנתונים ברגש בזכות אופן עיצובם.

באותה תקופה התנדבתי בארגון ״מחסום ווטש״ שמאייש מחסומים בנוכחות נשית שיכולות להיות אימהות, אהובות ואחיות של החיילים במטרה לרכך את הסיטואציה. יום אחד נסענו למחסום בפאתי ירושלים, בזמן הנסיעה ראיתי שחומת ההפרדה מופיעה פעם מימיני ופעם משמאלי ולא הצלחתי למקם את עצמי, האם אני בצד שלנו או בצד שלהם. כשבדקתי את תוואי החומה, הבנתי שהוא מורכב הרבה יותר מפשוט קו על המפה, מין ים-יבשה דיכוטומי. ניסיתי לחשוב מי אני כשאני  בצד ״שלהם ״ וההפך. הרגשתי שאני חיה במקום הכי מסובך בעולם ושהיתי רוצה להסביר אותו, בראש ובראשונה לעצמי.

43
דת – כיסוי הגוף והראש. לחצו על התמונה להגדלה

כשאנחנו ניגשים לאטלס גאוגרפי, אנחנו לא מצפים שהוא ייתן לנו מבט חדש על ״האמת״. ואילו באטלס שלי אני רותמת את הפורמט הדידקטי ״אטלס״ בכדי לספר את הסיפור הישראלי-פלסטינאי שיכול להיות מסופר אחרת מכל נקודת מבט. המפות שאני בוחרת להראות מתכתבות עם מפות ״קלאסיות״ של אטלס ומופיעות תחת אותן השמות ״מפה פיסית״ מפה מדינית״ וכיוצ׳, אבל אצלי הן בוחנות יחסים אנושיים במרחב – צבעוניות, רעש, אוכל, לבוש וזיקה רגשית.

אני מנסה לספר את הסיפור המורכב של מרחב המחייה שלנו ע״י שימוש בפורמט ה״אטלס״, להעלות שאלות כמו ׳מהו גבול וכיצד הוא מיוצג?׳, האם אפשר בכלל לדבר על גבול במדינה שמעולם לא נקבעו לה גבולות רשמיים. אני מרבה להשתמש בהומור ובציניות כדי לנסות ולהעניק קלילות לנושא מאוד טעון וכואב,  והתוצאה היא שרטוט של גבולות סבוכים יותר מתוואי החומה במזרח ירושלים.

634
לשונות – קללות וקריאות גנאי. לחצו על התמונה להגדלה

למשל במפה שלי המציגה סאונד בירושלים, אני מציגה את הצלילים של 3 בתי התפילה הדתיים בירושלים בפרישה גאוגרפית (קריאות מואזין, פעמוני כנסיה, צפירות שבת) הרבה העירו לי שהמפה לא משקפת את הסאונד האמיתי בירושלים, הרי מואזינים נשמעים 5 פעמים ביותר וצפירות לכניסת שבת פעם בשבוע למשל. והצדק איתם – זו מניפולציה, מניפולציה שנובעת מהמטרה שלי ביצירת המפה – הצגה ויזואלית נגישה לרב תרבותיות בעיר, סביב החלוקה למזרח ומערב. רב התרבותיות היא גם מרהיבה וגם קקפונית ואני רוצה להציף את הקשיים סביבה.

האם מפות כאלו משקפות את ה״אמת״ של מרקם החיים שלנו יותר מאשר קווי הגבול המלאכותיים ששורטט על מפה באיזו מפקדה צבאית? לא יודעת.

364
תרבות – ולנו יש פלאפל. לחצו על התמונה להגדלה
623
קרקעות – מפת הפחד. לחצו על התמונה להגדלה

 

רוצים ללמוד עוד על מפות?

הצטרפו לקבוצת המפות החדשה של הספרייה הלאומית בפייסבוק – "מפות גדולות לארץ קטנה"

 

כתבות נוספות:

מפה אחת שווה אלף מילים

איך נראתה ירושלים לפני 1967? הצצה במפות משני עברי הגבול

הכירו את מפת התיירות הראשונה של ירושלים

 

 

אוֹפֶלְיָה של השירים

בעקבות דמותה של אופליה בשירה העברית

פציינטית במוסד לחולי נפש לבושה כאופליה. צילום: יו וולך דיימונד

פציינטית במוסד לחולי נפש לבושה כאופליה. צילום: יו וולך דיימונד

אופליה.

מה עוד לא נאמר עליך, דמות משנית ראשית כל כך?

בתו האצילה של פולוניוס, יועץ מַלְכָּהּ של דנמרק הרקובה.

אהובתו של המלט, ושק החבטות שלו ("קלות הדעת זהו שמך, אשה"). אופליה הכלואה בסבך נאמנויות בלתי אפשרי. שעומדת באמצעו של מעגל דמים: בין אחיה- רוצח אהובה, ואהובה- רוצח אביה. אופליה הלבנה שמהפנטת אותנו בפשטותה ובעצמתה, וכבר ארבע מאות שנה דמותה עולה  מן האלמותית שבשורותיו של שייקספיר:

"אל המנזר לכי".

אופליה היפה בבנות: את לימדת את צופייך איך להיות באופן אבסולוטי גם הבת של אבא, גם אחות קטנה נאמנה, גם אשת סוד ואשת חיק אוהבת וכנועה. את שהכלת את שיגעונם של הגברים שמסביבך עד שדבק גם בך. עד שנטרפה דעתך ושיגעונך גזר עליך את מותך בטביעה בנהר, תחת עץ הערבה, יפה ועטורה בפרחי הבר.

 

מותה של אשה יפה

אמרת כנף נודעת של אדגר אלן פו גורסת כי "אין לך בעולם נושא יפה יותר לשירה מאשר מותה של אישה יפה".

ואכן, בניגוד לנוכחות המשנית של אופליה במחזה של שייקספיר, שאפילו מותה מתואר בו כבדרך אגב, זכתה אופליה המתה לייצוג באינספור יצירות אומנות ושירה.

במאה ה-19, בהשפעת הרומנטיקה האירופית גילמה דמותה של אופליה שלושה נושאים מרכזיים במחשבה הרומנטית:  האהבה, השגעון והמוות.

היא הוכתרה בכתר הדמות הנשית המצוטטת והמצויירת ביותר מכל כתבי שייקספיר ודי להקיש Ophelia בגוגל תמונות כדי לראות שברובה המוחלט, אופליה המצויירת שוכבת בשמלה לבנה, עטורת פרחים וזרים בתוך מי הנחל.

אופליה. John Everett Millais
אופליה. John Everett Millais

להיות או לא להיות המיתוס של אופליה? 

גם בשירה העברית ובזמר העברי הפכה דמותה של אופליה לנושא מדובר.

ברשימה הזו אנו מבקשים לבדוק מי מבין המשוררים העבריים שמר על דמות אופליה על פי המסורת האירופית. מסורת זו עיצבה את אופליה בדמות נערה רומנטית, זכה, אצילית, טראגית ויפה. ולעומת זאת, נתור אחר המשוררים העבריים שהלבישו את אופליה במלבושים חדשים, עם הגירתה לשפה, לזמן ולמקום אחרים.

שאלת העיצוב של "מיתוס אופליה" הפכה בשירו של אריה סיון לשאלת יסוד בה התלבט בין שתי האפשרויות ל"כתיבת אופליה".

אופליה המתה הופכת כאן לנערה מקומית: גופה חלולה שנסחפה בזרם בירקון.

.
מתוך: אריה סיון, אישרורים, 1981

בטרגדיה של אופליה אצל אריה סיון צופים שלושה (ומכאן הגדרת השיר כתלת-שיח):  שני אנשים פשוטים ומשורר אחד "אינטיליגנט".

צמד הצופים, ממש כמו זוג הקברנים בסצנה השייקספירית הידועה, מתבוננים למוות בפנים ומבטאים בפשטותם הגמלונית את חכמתו של המסכן: הם שואלים שאלות הרות גורל על מוות וחיים.

המשורר, בן דמותו העכשווי של המלט, ננזף על ידי הדוברים על נטייתו הטרחנית להתפלסף על הטרגדיה, במילותיו של המלט עצמו : מילים, מילים, מילים.

ומן העבר השני, אופליה של אריה סיון מתחננת על נפשה לצאת מן הכיעור ומן הסתמיות של גופת נערה בירקון, ולהיות שוב יצירת מופת רבת מעוף והשראה. או בלשונם הזהב של הקברנים המודרניים שצופים בה: לא לעשות לה שום דיפקט. לא לקלקל את הסחורה.

המלט והקברנים

אופליה ומיתוס "החבצלת הגדולה"

בשנת 1932, התפרסם בכתב העת "גזית" השיר אופליה החתום על ידי "נתן אלטרמן", בחור צעיר, ועדיין מעט אלמוני בקרב קוראי השירה בארץ .

.
צילום מכתב העת "גזית" גליון ו' 1932

הדובר בשיר של אלתרמן הוא דווקא המלט, המקונן על מות אהובתו הענוגה. השיר בנוי מסדרה של שלוש שאלות ששואל את עצמו המלט תוך שהוא מתבונן בארונה של אופליה שלו: מי ניצב למראשות ארונה של אופליה? (האבוקה), מי רובץ על חזה? (המוות) ומה סופד לה?(הבכי).

המלט שעומד למראשות ארונה של אופליה שומע את עצמו מתייפח על מותה, אך המלט, כמו המלט, לא בטוח שמקורם של הקולות שהוא שומע אכן באים מתוכו פנימה.

כמו שאפשר להרגיש כבר בקריאה ראשונה, השיר "אופליה" של אלתרמן מלאכותי מעט ובוסרי הרבה. ובכל זאת, הבחירה של אלתרמן הצעיר להציב את דמותה של אופליה במרכז אחד משיריו הראשונים שראו אור הייתה כעין "כרטיס כניסה" למועדון המשוררים הקלאסיקנים.

אופליה המיתולוגית, כאמור, גירתה את דמיונם של משוררים רבים בשירה האירופאית ואלתרמן הכיר ודאי את הטקסטים הקלאסיים שעסקו בדמותה, כמו שירו הנודע של רמבו "אופליה" בו מתואר המוות היפה, ואופליה היא "חבצלת גדולה" שצפה עם הפרחים על מי הנחל השלו.

אלתרמן הבין שלכתוב את אופליה, פירושו לקחת חלק במסורת ספרותית רבת שנים של שירה גדולה ומשוררים גדולים.

.
אופליה .ג'וליה מרגרט קמרון.1867

בשנת 1959, התפרסם בספר שיריו הראשון של דן פגיס השיר "אופליה". השיר מתאר את מותה של אופליה כמיטב המסורת הקלאסית: לובן גאה. מלכות.

אופליה של פגיס, בדומה למיתוס אופליה האירופאית, "החבצלת הגדולה",  היא פרח ענוג ככל הפרחים הצפים על המים ומותה של אופליה הצפה במעגלים הוא כליל המוות, מעגל תמים.

גם מי שלא מבין במשקלי השיר, ולא מזהה את הפנטמטר הימבי השייקספירי שפגיס אימץ לשירו, יכול להרגיש היטב את המוסיקליות של השיר, את האסטתיקה הצלילית שלו – המתאימה כל כך למסורות מותה הנינוח והקלאסי של אופליה.

.
מתוך" דן פגיס, "שעון הצל" 1959
.
"אופליה", סר ג'ון גילברט,  1817-1897

גם "אגדת אופליה" של אהוד מנור חוזרת במידה רבה לייצוגה של אופליה המיתולוגית מן המסורת האירופית.

כפי ששייקספיר כתב, גם כאן היא מוקפת בפרחים רבים: זרי סרפד ומרגנית, וסחלבים סגולים.

.
מתוך: אהוד מנור, "אין לי ארץ אחרת"
.
"שמלותיה נרטבו כמו בת ים קטנה על גל". אופליה. Friedrich Heyser

פרשת מותה של אופליה אצל שייקספיר עמומה במכוון. הקורא במחזה כורה אוזנו לרכילותם של הקברנים הכורים את בור הקבורה ולמד כי מותה של אופליה הוא בעצם התאבדות.

מה שמעניין בשירו של מנור הוא הניסיון החוזר ונשנה למחוק מפרוטוקול נסיבות המוות של אופליה את כל החשדות למוות בחירי ורצוני.

 

"אגדת אופליה" של אהוד מנור בשני לחנים שונים. הלחן המוכר והעצמתי של יהודית רביץ, ובלחן הנאמן למקור(השומר על כל בתיו של השיר) של נפתלי אלטר בביצוע נירה גל, 1978.

לא להיות אופליה! – איך שוברים את המיתוס של אופליה?

אופליה של לאה גולדברג התפרסמה לראשונה בספר שיריה המאוחר והמדכדך "עם הלילה הזה".

.
מתוך: לאה גולדברג, "עם הלילה הזה" 1964

חלקו הראשון של השיר של גולדברג זועק את זעקתה של אופליה כייצוג תרבותי נינוח ואסתטי. אופליה היפה ששוכבת לה פורחת, מקושטת ושלווה במי הנחל, אופליה שטובעת אל מותה כששיר על שפתיה, אופליה שמייצגת את היפה והרומנטי שבמוות, שאין בו אלימות. אופליה של לאה גולדברג צועקת: מה עשו ממני??

בחלקו השני של השיר מבקשת אופליה של גולדברג לקרוע מעצמה את "השלוות הרבות" שעטו עליה המסורות האמנותיות, לעשות הזרה באופליה הקלישאית והפרחונית שהורגלנו בה, ולהתנגד למיתוס ה"חבצלת הגדולה" שדבק באופליה:

.
מתוך: לאה גולדברג, "עם הלילה הזה" 1964

כאן מזכירה גולדברג את האג'נדה הידועה שלה:

אין באהבה כואבת שום דבר רומנטי, שום דבר נשגב ושום דבר אסתטי. ואין לייפות אותה, ממש כשם שאין לייפות את המוות הכעור והסופי שבאופליה הטבועה. ושימו לב לצלילתן הגרפית של מילותיה של גולדברג אל קרקעית הנחל:

אֲנִי

אַהֲבָתִי

וְהַקְּלָלָה

.
ג'וליה מארלו כאופליה, ראשית המאה ה-20

"והמלכים דרכם להרצח"

שנת 1964.

מועדון החמאם ביפו מעלה ערבי בידור קלים לקהל הרחב. הקונספט: כמה פזמונים, קטעי קישור חביבים ולא מחייבים על כוסית משקה ונשנושים.

התכנית הפארודית "שיקספיר איננו" שהעלה מועדון החמאם כמעט נשכחה ברבות הימים. על המערכונים: דן בן אמוץ. על הפזמונים: חיים חפר ונעמי שמר.

 בין השאר מצאנו בארכיון התכנית: ראיון היתולי עם אלמנת שייקספיר, פארודיה על דו"ח ישיבת העייריה ביחס לשאלה כיצד להנציח את זכר שייקספיר, ופרולוג מנצח בשם "יזכור", אזכרה לכל "נרצחי שייקספיר", עם הערות בכתב ידו של חיים חפר. הרי הוא לפניכם:

.
מתוך ארכיון חיים חפר, הספריה הלאומית.

רק אחד מבין כל הטקסטים שעלו על במת החמאם זכה להיזכר בתודעה הציבורית: השיר "זה לא כדאי אופליה" שכתבה והלחינה נעמי שמר, עיבד אריה לבנון וביצעה להקת החמאם.

.
מתוך: ארכיון חיים חפר. הספריה הלאומית.

אופליה של נעמי שמר היא דרמה-קווין טינייג'רית שנקלעה לפרשיית אהבים עם בחור לא משהו. הוא מאמלל אותה ומסבך אותה, והכותבת, בקולה הסמכותי והנינוח, קצת "מסתלבטת" על אופליה ועל כל הטררם שיצרה סביב אהבתה הנכזבת. בנונשלנט ובקריצה מצביעה נעמי שמר על אופליה, על המלט, ובעצם, על הטראגדיה השייקספירית כולה, כמו אומרת: עזבו אתכם מכל המוות הזה והדרמה הזאת. זה פשוט לא כדאי.

 

"הפרחים שאי אפשר לקטוף"

שירו של יונתן גפן "אופליה הקטנה" הוא אחד העצובים ביותר בז'אנר שירי אופליה העבריים.

.
מתוך: יונתן גפן, "אתם זוכרים את השירים"

אופליה הקטנה של גפן היא בחורה חסרת מנוח בת 15. בניגוד לאופליה, הנערה האליזבטיאנית, שנקרעה בגלל הצורך לרצות את משפחתה ואת אהובה, אופליה גפן לא הולכת בתלם המשפחתי. אמא שלה מתביישת בה, יוצא לה שם לא טוב בכפר, והיא בכלל לא יודעת מה זאת אהבה.

גפן משחרר את אופליה מן המיתוס הרומנטי של המשוגעת היפה, האוהבת והמתה, וכובל את אופליה הקטנה במיתוס חדש: הנערה הכבויה, הדכאונית, המסטולה שנכנסת ויוצאת מאישפוזים.

זוהי אמנם תפיסה חתרנית ביחס לאופליה, אך לא חתרנית ממש, משום שגם לה ישנם מקורות רבים באמנות.

הנה למשל תמונה מתוך סדרת התמונות "אופליה" שצילם יו וולך דיימונד , שהיה רופא בריטי וצלם במאה ה-19, בה הוא מתעד את מטופלותיו פגועות הנפש לבושות בחלוקים לבנים, ומעוטרות זרי פרחים.

.
"אופליה" צילום:  יו וולך דיימונד

ומשהו קטן על המלט העברי

הקוראים העבריים של המלט , אוהביו של שלונסקי, המוכנים להישבע שתרגומו הוא המופלא והמופתי ביותר מתרגומי שייקספיר לעברית כולם, יופתעו אולי לשמוע ששלונסקי לא ממש שלט באנגלית, ולכן לא קרא את המלט במקור.

כאן תוכלו לקרוא כתבה מאוגוסט 1946 "האמלט made in Shlonsky" שהתפרסמה עם חגיגות צאת תרגומו של שלונסקי בעיתון "על המשמר". תוכלו לקרוא שם ממקור ראשון על נאומו של אלתרמן לכבודו של שלונסקי, ועל עדותו על כך ששלונסקי תרגם את המלט "בעיניים עצומות".

ואם תרצו לדעת מי היה יועץ הסתרים של שלונסקי, בענייני תרגום המלט, תוכלו לקרוא תיאור שהוא ספק עובדתי, ספק ספרותי על שיחה לילית אחת מרתקת בין דן מירון לאלתרמן בנושא התרגום המופתי להמלט.

.
אלתרמן זמורה ושלונסקי מתוך: חגית הלפרין, המאֶסטרו: חייו ויצירתו של אברהם שלונסקי

מירון הצעיר "שוחט" את התרגום של שלונסקי לאוזניו של אלתרמן, ולאחר מעשה מעיד:

"כשאמרתי מה שאמרתי לא ידעתי מה שנודע לי מאוחר יותר (לא מפי אלתרמן עצמו,
כמובן): דהיינו, שתרגום המלט של שלונסקי עבר תחת ידיו שלו, של אלתרמן, והוא שינה
ותיקן בו הרבה כל-כך, עד שמותר אולי לראות בתרגום קלאסי זה יצירה משותפת של שני
המשוררים.

לקריאה נוספת:

ד"ר דורית אשור: המלט, אופליה וקריאת הזולת

פרופ' חיה שחם: נשים ומסכות : מאשת לוט עד סינדרלה – תדמיות שאולות וייצוגי הדמות הנשית בשירי משוררות עבריות

המרכז להעצמת מדעי הרוח הוא יוזמה משותפת של הספרייה הלאומית ומשרד החינוך. המרכז שואף לחזק באופן משמעותי את מקצועות הרוח במערכת החינוך בישראל ולהוות מקום להשראה והעשרה עבור המורים בתחומי הרוח. הערוץ שלנו בבלוג הספרנים נכתב במיוחד עבורכם, המורים לספרות. תוכלו למצוא נושאים הקשורים ישירות לתוכנית הלימודים בספרות מזוויות חדשות ומפתיעות.

כך נוסדה מדינת הגמדים

המשוררת אלה אמיתן חושפת את סיפורו של אצבעוני - מפקד מדינת הגמדים

הפרסום הראשון של השיר "במדינת הגמדים", כפי שהופיע ב"דבר לילדים" ב- 1.10.1940

הפרסום הראשון של השיר "במדינת הגמדים", כפי שהופיע ב"דבר לילדים" ב- 1.10.1940

ב-2 באוגוסט 1979, פרסמה המשוררת אלה אמיתן (וילנסקי) טור מיוחד במעריב, שבו סיפרה כיצד נולד שירה המפורסם ביותר "במדינת הגמדים". החלטנו להביא את הטור במלואו, ולהוסיף תמונות של הפרסומים הראשונים של השיר הנפלא.

קריאה מהנה!

____

המלחין הצרפתי הנודע מוריס ראוול אמר פעם, שאינו אוהב את יצירתו הפופולרית "בולרו". הוא הרי יצר יצירות מוסיקליות העולות בהרבה על "בולרו" – אך ברגע שמזכירים את שמו, מיד מעיר מישהו: "ראוול – אה בולרו!".

רגש דומה גם לי, להבדיל אלף הבדלים, לגבי שירי הפופולרי "במדינת הגמדים". לדעתי, כתבתי שירים לילדים העולים על שיר זה. אלא נראה שנכון הפתגם שספרים ויצירות יש להן מזל משלהן.

 

אלה אמיתן
אלה אמיתן

 

היה זה באמצע מלחמת העולם השניה, ואני אז חיילת ב-א.ט.ס. (חיל העזר לנשים של הצבא הבריטי). באחד מימי החופשה הנדירים באתי לבקר ידידים.

 

כרזה הקוראת לנשים להתנדב לחיל העזר לנשים הבריטי (א.ט.ס)
כרזה הקוראת לנשים להתנדב לחיל העזר לנשים הבריטי (א.ט.ס)

 

בביתם פגשתי באשה צעירה עם הילד שלה, כבן שנה ורבע. ילד רגיל, שמנמן, אך מה שמשך את מבטי – היתה ההליכה שלו. שלא כדרך תינוקות אחרים, שהולכים בהיסוס ובאי-בטחון, לאחר שזה עתה למדו ללכת – צעד ילד זה בביטחה, כאילו היה מפקד! ובאווירת המלחמה ששררה אז, תיארתי לי שאילו הוכרזה מלחמה בארץ הגמדים, היה המפקד שלהם צועד כמו ילד זה.

כעבור כמה ימים חיברתי את השיר "במדינת הגמדים", שפורסם ב"דבר לילדים" וזכה מיד לפופולריות גדולה.

 

הפרסום הראשון של השיר "במדינת הגמדים", כפי שהופיע ב"דבר לילדים" ב- 1.10.1940
הפרסום הראשון של השיר "במדינת הגמדים", כפי שהופיע ב"דבר לילדים" ב- 1.10.1940. ציור: נחום גוטמן

 

סייע לכך גם הלחן היפה שחיבר יצחק לוי, מי שהיה במשך שנים ועד למותו מנהל המדור הספרדי-לאדינו ברדיו שלנו. הוא אהב מאד את הרומאנסים בלאדינו ובשיחתי אתו טען שאינו מבין למה נטפלנו למנגינות הערביות, כאילו היינו ארץ מדברית. אל לנו לשכוח שאנו ארץ ים-תיכונית, אמר, ואין מקום במוסיקה שלנו לכל ה"יה ליל יה ליל" האלה. גם הלחן ל"במדינת הגמדים" הוא בעל אופי ים תיכוני. ומאז "הולך" שיר זה למעלה משלושים שנה.

 

השיר כפי שהופיע בספרה של אלה אמתן "במדינת הגמדים: שירים וחרוזים", תשי"ח. הציור של לאה פלד
השיר כפי שהופיע בספרה של אלה אמיתן "במדינת הגמדים: שירים וחרוזים", תשי"ח. הציור של לאה פלד

 

לפני שנתיים (1976) חובר מחזמר בשם "במדינת הגמדים", שהוצג בכל הארץ. מחזמר זה כלל הרבה שירים, אך בזכות השם שבו השתמשו, שרו בהתחלת ההצגה את השיר "במדינת הגמדים" והציגוהו בהומור רב. בבית האחרון, כש"כולם שוכבים לישון", נפלו ארבעת הגמדים על הרצפה והתחילו לנחור, ואף המוסיקה נחרה איתם באוניסון ובקול רם – להנאתי ולהנאת הצופים…

 

ביקורת על ההצגה "במדינת הגמדים". פורסם במעריב 24.3.1976. לחצו על התמונה לכתבה המלאה
ביקורת על ההצגה "במדינת הגמדים". פורסם במעריב ב-24.3.1976. לחצו על התמונה לכתבה המלאה

 

ילד שמנמן זה, שצעד כמפקד, היום הוא מבוגר, כלכלן ידוע, ובתו רוני בת השבע יודעת שלאבא שלה חובר השיר "במדינת הגמדים".

גרסאות וביצועים שונים ל"במדינת הגמדים" תוכלו למצוא באתר הספרייה

תחקיר ועריכה: נתי גבאי

***

רוצים לגלות את כל הסיפורים שמאחורי השירים האהובים?
הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו "הסיפור מאחורי":

 

 

כתבות נוספות

כך הפך "בשנה הבאה" משיר געגועים עצוב ללהיט בינלאומי קצבי

הכירו את האמא של אלפוני

הביצה שהתחפשה: סיפורו של הילד דן פגיס בשואה