​אמרו בשמו של רבי שמואל הנגיד:משורר שכתב חמשת אלפים שיר ולא כתב שיר לירושלים אין הוא משורר.מי שכתב אפילו שיר אחד ויחיד בחייו והוא שיר לירושלים, משורר.

​"לפי בקשת הקהל ולפי בקשת ראש-העיר, לפני הסיום הפורמאלי, נשוב ונשמע את השיר של נעמי שמר על ירושלים. ירושלים של זהב, שרה שולי נתן", כך בצעד חריג, סיכם יצחק שמעוני מנחה פסטיבל הזמר תשכ"ז את האירוע החגיגי. רבות נכתב על אודות השיר שהפך בן-ליל לאחד משירי הזמר העבריים המוכרים ביותר. לכבוד יום ירושלים, בחרנו להציג פריטים נבחרים וייחודים מתוך ארכיון נעמי שמר המצוי במחלקת המוזיקה בספרייה הלאומית שמספרים מחדש, פעם אחר פעם, את סיפורו של השיר "ירושלים של זהב".

על נסיבות כתיבת השיר כתבה נעמי שמר: "בחורף 67" פנה אלי גיל אלדמע מ"קול ישראל" (לבקשת טדי קולק, ראש העיר ירושלים דאז) והזמין אצלי שיר על ירושלים. במשך שנים רבות נהגו ב"קול ישראל" לערוך במוצאי יום-העצמאות פסטיבל-זמר תחרותי, ששודר עד אז ברדיו בלבד (כי הטלוויזיה הגיעה אלינו רק ב-1968). אותה שנה, 1967, חרגו באופן חד פעמי מן הנוהג, והזמינו מחוץ לתחרות גם 5 שירים אצל מלחינים מקצוענים, שאני הייתי אחת מהם. מאוד התקשיתי בכתיבת השיר, עד שנזכרתי באגדה התלמודית על רבי עקיבא, שהבטיח לרעייתו רחל "עיר של זהב", כלומר תכשיט של זהב בדמות ירושלים.

לביצוע השיר בחרתי את שולי נתן, מורה-חיילת בת 20, שביצעה את השיר בקול-פעמונים עם הגיטרה שלה. השיר כבש את הלבבות כבר בשמיעה ראשונה, ובחצות הלילה, כאשר שולי הוזמנה לבמה שנית, כבר שר איתה הקהל בבנייני-האומה את הבית החוזר. אותה שעה החלו הדברים להתגלגל לקראת מלחמה, ואחרי 3 שבועות, כאשר שיחררו הצנחנים את הכותל כבר היה בפיהם המנון מוכן. אותו יום 7.6.1967 הוספתי לשיר בית רביעי לכבוד הניצחון".

עדות לעניין שעורר השיר מצויה בארכיון נעמי שמר, בחטיבת המכתבים, בסדרה העוסקת בשיר "ירושלים של זהב". כך בין עשרות מכתבי התגובה שקבלה שמר מופיעה גלויה צה"לית מתאריך יום שלישי, ה-6.6.1967, בשעה 9:35, במהלך תקיפה של חיל האוויר ברמה "ממש ברגע זה מטוסינו מפגיזים את הרמה ושירך נשמע ברדיו". "כל הכבוד", כותב החייל, "ושוב כל הכבוד. שירך ירושלים של זהב הפך להיות חלק מהווי חיינו במוצבים. החבר"ה שלנו לא מפסיקים לשיר ולהתפעל, כי שיר זה הוא שם דבר דווקא בימים אלו כאשר העם נאבק ומנצח…"

השיר "ירושלים של זהב" נפוץ ונתפרסם בקרב רבים, גדולים וקטנים כאחד. דוגמה לכך הוא מכתב מאת "ירושלמי בגיל 66", המבקש להודיע לנעמי שמר ש"השיר שלך "ירושלים של זהב" קנה את עולמו בעיר זו". "אני יהודי מסורתי", ממשיך הכותב, "…אבל הייתי מוכרח לכתוב לך מכתב זה. אינך יכולה לתאר מה השיר הזה בשביל ירושלים שעברה בדור זה שלוש מלחמות ומלות השיר שחברת אותם, נתנו לנו את התקווה שירושלים תהיה שלנו ל נ צ ח…".  ומנגד, אנו קוראים על ילדי כיתה ב’ בבית הספר "שמעוני" בגבעתיים המבקשים משמר לעדכן את בתי השיר "ירושלים של זהב" בעקבות הניצחון במלחמה "אני חושב שאת השיר ירושלים צריך עכשיו לשנות, כי יש כמה שורות שאינן מתאימות היום: "אין יורד אל ים המלח בדרך יריחו, ואין פוקד את הר הבית." למדנו את השיר לפני כמה שבועות ואנו אוהבים אותו מאוד…"

ומה באשר ל"ירושלים של זהב" כהשראה לחידה חשבונית? כן. גם זה היה: חידה חשבונית. "…הריני מבקש את רשותך להשתמש במשפט משירך "ירושלים של זהב" כהצעה לחידה חשבונית" נכתב במכתב שנשלח אל נעמי שמר, "העיקרון העומד מאחורי חידות מהסוג הזה הוא: מציאת צירוף מילים שיש להן משמעות והמהווה תרגיל חשבוני בעל פתרון אחיד. מצאתי שבשירך "ירושלים של זהב" מצוי צירוף כזה במשפט "הלא לכל שיריך אני כינור". לכן, בקשתי היא, שתרשי לי להציע את החידה המתבססת על שירך לצורך פרסום בכתב העת הנ"ל…".

"ירושלים של זהב" כהצעה לחידה חשבונית

עדות מעניינת בנוגע לתפוצת השיר מובאת בהתכתבות בין יצחק באיאר (מ"צרכי נגינה באיאר", מחיפה) לנעמי שמר. יצחק באיאר מבקש להזהיר מפני שפיכות דמים…: "…אשמה בכתיבה הזאת היא כמובן הגב" נעמי שמר. ומה אשמתה? פשוט מאוד. היא אשר הלהיבה את ארצנו בשירה החדש "ירושלים של זהב. העסק שלנו היה משותק כשבועיים, אחר כך התחיל לפרפר קצת, אתמול כבר הופיעו קונים מעטים, ומה דורשים? את התווים של "ירושלים של זהב"! ומה אני האומלל יכול לעשות? צועקים עלי ממש "למה אינך דואג שיודפס!", ואולי כבר הודפס? בקיצור, מחר יום א", אני ממש מפחד לפתוח את חנותנו ותווי השיר הנ"ל אין בידי. מה אעשה? אני חושב שאשלח את אשתי לבדה להיות בחנות בתקוה שלא יעזו להרביץ לאישה. אבל הרבה זמן אפילו אשתי לא תרצה לעמוד מול האיומים האלה וכאשר תוך כמה ימים התווים לא יגיעו מר יהיה גורלי. וכדי להעביר את רוע הגזרה החלטתי לכתוב את המכתב הזה… ובקשה אני מוסיף אל תשכחו את האקורדיוניסטים שאינם יכולים להתמצא בבסים בלי ציון בסים באותיות. ובכל לשון של בקשה תחישו את העניין שלא יישפך דם נקי בישראל – דהיינו הדם שלי…"

ולסיום "ירושלים של זהב" בהקדשה אישית, בכתב ידה של נעמי שמר – "לאמא, ולזכר שיריו של אבא – באהבה, מנעמי בתך", בצירוף ביצוע נדיר ואינטימי של השיר בקולו של הזמר הירושלמי אברהם פררה.

עוד סיפורים, תמונות, שירים ומסמכים מקוריים מחכים לכם באתר נעמי שמר