לרגל חגיגות יובל שנים לאיחוד העיר ירושלים, אוסף המפות ע"ש ערן לאור מזמין להצצה במפות מלפני שחרור העיר.
19 שנים הייתה ירושלים מחולקת בין ישראל ובין ירדן, ובאותן שנים נראתה מפת העיר שונה לגמרי. הצצה במפות שיצאו לאור משני צדי הגבול, מפות תיירות, מפות מסחריות ומפות עיתונים, מגלה עד כמה.
בכל מפה ישנה הפשטה של פני השטח וסינון של הפרטים השונים בהתאם לתוכן ולמידע אותו מבקשים להעביר לקהל היעד. הדבר נכון במיוחד למפות תיירות, אשר מטבען הן סלקטיביות בתוכן ולא מחויבות בפירוט מהימן של המרחב או אפילו בשימוש בקנה מידה מדויק.
כך נקבעים גם גבולות מרחב המיפוי, כאשר התחום שאינו רלוונטי למחבר המפה מתואר, אם בכלל, בצורה פשוטה ותמציתית. דבר זה בולט במפות ירושלים החצויה ובחלק גדול מהן לא מצוין כלל מה נמצא מעבר לגבול, אלא מסומן בו רק "שטח מת", בצבע אחיד וללא פירוט דרכים או מבנים כלשהם. בחלקן דווקא מצוינים פרטים כמו קווי שביתת הנשק, האזורים המפורזים, שערי המעבר ושטחי ההפקר.
מעניין לראות כיצד המפה הישראלית והמפה הירדנית גם מנוגדות זו לזו וגם ומשלימות זו את זו. כל אחת מהן מציגה צד אחר של העיר כאשר המרחב המפורט נגמר בקו העירוני ובעיר העתיקה, אם ממזרח (צד ימין) ואם ממערב (צד שמאל).
דוגמה מרתקת לכך היא מפת תיירות ירדנית משנת 1964. אפשר לראות בה כיצד אלמנטים טכניים של הקרטוגרפיה כמו שימוש בצבעים מסייעים להביע מציאות גיאו-פוליטית: בצבע אדום מסומנת בשוליים "הטריטוריה הכבושה של ירושלים", באפור – שטחי ההפקר, בסגול – האזור המפורז בהר הצופים.
ממרחק של למעלה מחמישים שנה, מבט במפות הללו יוצר תחושה של תעתוע ודיס-אוריינטציה.
המזרח מופיע בראש המפה, במקום הצפון, במפת תיירות ישראלית של מבואות ירושלים והעיר המערבית מסוף שנות החמישים.
מנגד, במפת תיירות ירדנית מסוף שנות השישים, "ארץ הקודש" זוכה לקווי גבול ופרספקטיבה שונים בתכלית מאלה שרגילה להם העין הישראלית.
במפות אחרות שני צדי העיר מוצגים באופן מפורט וקו הגבול מודגש באמצע. המפות נועדו להציג לתיירים את העיר בשלמותה אך עברו התאמה לתנאים הפוליטיים החדשים שנוצרו אחרי הפסקת האש בנובמבר 1948.
המפה הציורית של ירושלים בהוצאת סטימצקי, 1955, הודפסה עם סימון הקו העירוני החוצה את ירושלים. מעניין לציין שזו לא מפה חדשה אלא הוצאה מחודשת למפה שראתה אור לראשונה כעשור לפני כן.
גם במפת התיירות הירדנית שיצאה לאור בירושלים בשנת 1952 מופיעה ירושלים כולה, עם קו הגבול החוצה אותה. מצויינים בה אזורים מפורזים כ"שטחים בשליטת האו"ם", "שטח בשליטה יהודית" במערב ושטחי ההפקר לאורך הקו העירוני. למרות שהמפה יצאה לאור בירדן, גם במערב העיר מופיעים שלל אתרים בפירוט ובאיורים.
ולסיום, מפה שהודפסה כשי לקוראי מעריב בירושלים "בימי זכרון השנתיים למלחמת העיר", 14 במאי, 1950. העמוד הראשי של המהדורה הירושלמית של מעריב כולל ידיעות ודיווחים אמיתיים והומוריסטיים על העיר המחולקת. בשער האחורי מפורסמת המפה, ובה שטח העיר, אתרים קדושים, דרכים מרכזיות וקו הגבול.
ירושלים: תמונות, מפות, ספרים, מאמרים, ועוד >>
כתבות נוספות:
"מעטים נלחמו בחירוף נפש, אחרים התחבאו" – פרוטוקול ועדת החקירה לכניעת העיר העתיקה בירושלים נחשף
אבן השיש שנשא אורי צבי גרינברג מהר הבית
מעשה בתמונה אחת: משה וייצמן, הצלם שנפל במלחמת השחרור
תגובות על כתבה זו