המסמכים הנדירים המספרים את סיפורו של השיר "ירושלים של זהב"

מה חשבו חיילי צה"ל על שירה של נעמי שמר? מה ביקשו ממנה הילדים? ומי רצה להשתמש בשיר כהשראה לחידה חשבונית?

​אמרו בשמו של רבי שמואל הנגיד:משורר שכתב חמשת אלפים שיר ולא כתב שיר לירושלים אין הוא משורר.מי שכתב אפילו שיר אחד ויחיד בחייו והוא שיר לירושלים, משורר.

 

​"לפי בקשת הקהל ולפי בקשת ראש-העיר, לפני הסיום הפורמאלי, נשוב ונשמע את השיר של נעמי שמר על ירושלים. ירושלים של זהב, שרה שולי נתן", כך בצעד חריג, סיכם יצחק שמעוני מנחה פסטיבל הזמר תשכ"ז את האירוע החגיגי. רבות נכתב על אודות השיר שהפך בן-ליל לאחד משירי הזמר העבריים המוכרים ביותר. לכבוד יום ירושלים, בחרנו להציג פריטים נבחרים וייחודים מתוך ארכיון נעמי שמר המצוי במחלקת המוזיקה בספרייה הלאומית שמספרים מחדש, פעם אחר פעם, את סיפורו של השיר "ירושלים של זהב".

על נסיבות כתיבת השיר כתבה נעמי שמר: "בחורף 67" פנה אלי גיל אלדמע מ"קול ישראל" (לבקשת טדי קולק, ראש העיר ירושלים דאז) והזמין אצלי שיר על ירושלים. במשך שנים רבות נהגו ב"קול ישראל" לערוך במוצאי יום-העצמאות פסטיבל-זמר תחרותי, ששודר עד אז ברדיו בלבד (כי הטלוויזיה הגיעה אלינו רק ב-1968). אותה שנה, 1967, חרגו באופן חד פעמי מן הנוהג, והזמינו מחוץ לתחרות גם 5 שירים אצל מלחינים מקצוענים, שאני הייתי אחת מהם. מאוד התקשיתי בכתיבת השיר, עד שנזכרתי באגדה התלמודית על רבי עקיבא, שהבטיח לרעייתו רחל "עיר של זהב", כלומר תכשיט של זהב בדמות ירושלים.

לביצוע השיר בחרתי את שולי נתן, מורה-חיילת בת 20, שביצעה את השיר בקול-פעמונים עם הגיטרה שלה. השיר כבש את הלבבות כבר בשמיעה ראשונה, ובחצות הלילה, כאשר שולי הוזמנה לבמה שנית, כבר שר איתה הקהל בבנייני-האומה את הבית החוזר. אותה שעה החלו הדברים להתגלגל לקראת מלחמה, ואחרי 3 שבועות, כאשר שיחררו הצנחנים את הכותל כבר היה בפיהם המנון מוכן. אותו יום 7.6.1967 הוספתי לשיר בית רביעי לכבוד הניצחון".

 

 

עדות לעניין שעורר השיר מצויה בארכיון נעמי שמר, בחטיבת המכתבים, בסדרה העוסקת בשיר "ירושלים של זהב". כך בין עשרות מכתבי התגובה שקבלה שמר מופיעה גלויה צה"לית מתאריך יום שלישי, ה-6.6.1967, בשעה 9:35, במהלך תקיפה של חיל האוויר ברמה "ממש ברגע זה מטוסינו מפגיזים את הרמה ושירך נשמע ברדיו". "כל הכבוד", כותב החייל, "ושוב כל הכבוד. שירך ירושלים של זהב הפך להיות חלק מהווי חיינו במוצבים. החבר"ה שלנו לא מפסיקים לשיר ולהתפעל, כי שיר זה הוא שם דבר דווקא בימים אלו כאשר העם נאבק ומנצח…"

השיר "ירושלים של זהב" נפוץ ונתפרסם בקרב רבים, גדולים וקטנים כאחד. דוגמה לכך הוא מכתב מאת "ירושלמי בגיל 66", המבקש להודיע לנעמי שמר ש"השיר שלך "ירושלים של זהב" קנה את עולמו בעיר זו". "אני יהודי מסורתי", ממשיך הכותב, "…אבל הייתי מוכרח לכתוב לך מכתב זה. אינך יכולה לתאר מה השיר הזה בשביל ירושלים שעברה בדור זה שלוש מלחמות ומלות השיר שחברת אותם, נתנו לנו את התקווה שירושלים תהיה שלנו ל נ צ ח…".  ומנגד, אנו קוראים על ילדי כיתה ב’ בבית הספר "שמעוני" בגבעתיים המבקשים משמר לעדכן את בתי השיר "ירושלים של זהב" בעקבות הניצחון במלחמה "אני חושב שאת השיר ירושלים צריך עכשיו לשנות, כי יש כמה שורות שאינן מתאימות היום: "אין יורד אל ים המלח בדרך יריחו, ואין פוקד את הר הבית." למדנו את השיר לפני כמה שבועות ואנו אוהבים אותו מאוד…"

 

 

 

ומה באשר ל"ירושלים של זהב" כהשראה לחידה חשבונית? כן. גם זה היה: חידה חשבונית. "…הריני מבקש את רשותך להשתמש במשפט משירך "ירושלים של זהב" כהצעה לחידה חשבונית" נכתב במכתב שנשלח אל נעמי שמר, "העיקרון העומד מאחורי חידות מהסוג הזה הוא: מציאת צירוף מילים שיש להן משמעות והמהווה תרגיל חשבוני בעל פתרון אחיד. מצאתי שבשירך "ירושלים של זהב" מצוי צירוף כזה במשפט "הלא לכל שיריך אני כינור". לכן, בקשתי היא, שתרשי לי להציע את החידה המתבססת על שירך לצורך פרסום בכתב העת הנ"ל…".

 

"ירושלים של זהב" כהצעה לחידה חשבונית

 

עדות מעניינת בנוגע לתפוצת השיר מובאת בהתכתבות בין יצחק באיאר (מ"צרכי נגינה באיאר", מחיפה) לנעמי שמר. יצחק באיאר מבקש להזהיר מפני שפיכות דמים…: "…אשמה בכתיבה הזאת היא כמובן הגב" נעמי שמר. ומה אשמתה? פשוט מאוד. היא אשר הלהיבה את ארצנו בשירה החדש "ירושלים של זהב. העסק שלנו היה משותק כשבועיים, אחר כך התחיל לפרפר קצת, אתמול כבר הופיעו קונים מעטים, ומה דורשים? את התווים של "ירושלים של זהב"! ומה אני האומלל יכול לעשות? צועקים עלי ממש "למה אינך דואג שיודפס!", ואולי כבר הודפס? בקיצור, מחר יום א", אני ממש מפחד לפתוח את חנותנו ותווי השיר הנ"ל אין בידי. מה אעשה? אני חושב שאשלח את אשתי לבדה להיות בחנות בתקוה שלא יעזו להרביץ לאישה. אבל הרבה זמן אפילו אשתי לא תרצה לעמוד מול האיומים האלה וכאשר תוך כמה ימים התווים לא יגיעו מר יהיה גורלי. וכדי להעביר את רוע הגזרה החלטתי לכתוב את המכתב הזה… ובקשה אני מוסיף אל תשכחו את האקורדיוניסטים שאינם יכולים להתמצא בבסים בלי ציון בסים באותיות. ובכל לשון של בקשה תחישו את העניין שלא יישפך דם נקי בישראל – דהיינו הדם שלי…"

 

 

 

 

ולסיום "ירושלים של זהב" בהקדשה אישית, בכתב ידה של נעמי שמר – "לאמא, ולזכר שיריו של אבא – באהבה, מנעמי בתך", בצירוף ביצוע נדיר ואינטימי של השיר בקולו של הזמר הירושלמי אברהם פררה.

 

עוד סיפורים, תמונות, שירים ומסמכים מקוריים מחכים לכם באתר נעמי שמר

הַמּוּסָךְ: מוסף מקוון לשירה, לסיפורת, לביקורת ולמסה – גיליון מס' 4

סיפור חדש מאת עמיחי שלו, שירים נפלאים של משוררת מבטיחה, תמי ברקאי, לצד שירים של משוררים ותיקים - ועוד, בגיליון החדש של המוסך.

מערכת המוסך אבלה על לכתה בטרם עת של המתרגמת סוניה ברשילון.

 

לסוניה –

(למה שבקתני, שפירושו למה עזבתני" (נתן זך"

קוּמִי, אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת מִמֵּךְ,

אַתְּ אִשָּׁה אִינְטֶלִיגֶנְטִית

טַלִּיתָא, קוּמִי כְּבָר.

 

קוּמִי כְּבָר אֲנַחְנוּ קוֹרְאוֹת לָךְ

שָׂפוֹת, צוֹעֲקִים לָךְ תְּרוּעוֹת,

לוֹחֲשׁוֹת – טַלִּיתָא

 

קוּמִי תּוּגַת אִמֵּךְ,

בְּכִי בְּנוֹתַיִךְ,

קוּמִי כְּבָר טַלִּיתָא,

קוּמִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ.

 

מרב זקס־פורטל, 5.5.2017

 

תוכן עניינים – גיליון מס' 4

אמנית מלווה: שרון רשב"ם פרופ                       

כתובת למשלוח יצירות: [email protected]

לגיליונות הקודמים:

המוסך: גיליון מס" 3
הַמּוּסָךְ: גיליון מס" 2 – מיוחד ליום השואה
הַמּוּסָךְ: גיליון מס" 1

(function () { var _atpopq = window._atpopq || (window._atpopq = []); window._atpopobj = {}; if (!_atpopq.loaded) { var atpopjs = document.createElement("script"); atpopjs.type = "text/javascript"; atpopjs.async = true; atpopjs.src = "//cdn-media.web-view.net/popups/lib/v1/loader.min.js"; var s = document.getElementsByTagName("script")[0]; s.parentNode.insertBefore(atpopjs, s); _atpopq.loaded = true; } _atpopq.push(["UserId", "xxwjssc8"]); _atpopq.push(["PopupId", "3eaaawuu"]); _atpopq.push(["IsraelCode", "104"]); _atpopq.push(["CountryCode", "104"]); _atpopq.push(["OnEventCallback", "handleATPopupEvent"]); })(); //Sample event handler function function handleATPopupEvent(ev,args){ switch(ev){ case "display": //Do this when the popup is displayed break; case "close": //Do this when the popup gets closed by the user break; case "submit": //Do this when popup gets submitted and the user doesn"t get redirected to a URL break; } }

שירה מולחנת – "שיר הרוך הגדול של העיר" ליודית שחר, בביצוע גל זיו

"לבצוע רוך לחמים נפרשים עד תוך"

יודית שחר. צילום: איריס נשר

שיר הרוך הגדול של העיר / יודית שחר

בַּשִיר הַזה אֵינְרוֹךְ
למרות שיצאתי במסע
ארוך לנגוס גויָבות רוך
בערב הלום סתיו,
ללוֹק רוך מלח
מטיח מתקלף בקיר מַאפיר,
בַּשיר הזה אֵינְרוֹךְ
ואין עיר

בַּשיר הזה אֵינְרוֹךְ,
שאלתי לכסוף קשקשי רוך
דגים מפרפרים,
לבצוע רוך לחמים נפרשים
עד תוך,
שהרי אני הבשר אני הרוח,
מהיכן צמחה בי היוהרה?
בשיר הזה אין רוֹך

והייתי מבקשת תן בִּי רוֹך,
אין בִּירוֹך,
האין זו בקשה צנועה
לקצת רוֹך כשאינך

בשיר הזה אֵינְרוֹךְ
אֵינְעִיר
אֵינְאִישָה

 

תוכן עניינים – גיליון מס' 4

אמנית מלווה: שרון רשב"ם פרופ


     
     
     
     

לגיליונות הקודמים:

המוסך: גיליון מס' 3

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 2 – מיוחד ליום השואה

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 1

וידאו-שירה: "שְׁעוֹת הַשֶּׁמֶש" לעדי תשרי

בּוֹס יָקָר, שָׁלוֹם / אֲבַקֵּשׁ שֶׁתְּשַׁחְרֵר אוֹתִי הַיּוֹם בִּשְׁעוֹת הַשֶּׁמֶשׁ / לָשֶׁבֶת עִם זְקֵנִים עַל הַסַּפְסָל – המשוררת והקולנוענית עדי תשרי משלבת תחומי יצירה

עדי תשרי. צילם: צלם דותן גור

מאת ריקי כהן

עד לא מכבר, שירה בעברית זכתה למבחר מצומצם של ייצוג ביצירות פרשניות בוידאו או אנימציה. אלו הרווחות ברשת ומהוות יצירה אמנותית בפני עצמה מחד, וחושפות את השירה לקהל רחב יותר מאידך. בשנים הספורות האחרונות יש התפתחויות מעניינות בשדה הזה מצד יוצרי קולנוע, ובראשם יאיר קדר, שכתב וביים סרטים דוקומנטריים חשובים ומבריקים על ביאליק, זלדה, יונה וולך, לאה גולדברג, ברנר, רחל, ועוד. במסגרת הסרטים האלו יצר קדר מטפורות קולנועיות ודימויים ויזואליים שהשתמשו בשירים אמנם אבל גם נימקו את קיומם בשפה מובחנת במדיום, והמחישו את כוחו של קדר כקולנוען. בזירה אחרת, הסרטונים הפואטיים של תאגיד "כאן", המציגים נרטיב ויזואלי אסוציאטיבי לשיר נבחר, כשהמשורר/ת המקריא/ה ניצבים במרכזו, הם בשורה יצירתית וחיובית, כולל ההפצה שלהם ברשתות החברתיות.

לרוב המשוררים, כידוע, אין משאבים ליצור עבור השירה שלהם סרטונים מושקעים. הנפוצים בעיקר הם סרטונים בהם מקריאים בערבי שירה והשקות וגם אם רמתם הטכנית סבירה, למעטים בעולם ישנה הסבלנות להקשיב למשורר/ת העומד/ת ומקריא שירה בסרטון. אלא אם כן היא פרפורמרית יוצאת מן הכלל, כמו למשל, נעם פרתום, שפרצה להכרה כשצילמה סרטונים ביתיים שלה קוראת משיריה, קולה המצוין והמוזיקלי ונוכחותה החושנית והמתריסה הפכו אותם למופצים בהמונים, ואותה לאייקון שירה עכשווי.

היוצרת עדי תשרי זוכה לשלב את שני התחומים האמנותיים, שירה וקולנוע: כמשוררת, שיריה פורסמו בכתבי עת, "מטעם", "מעיין" ו"עיתון77", ספרה הראשון, "אדן", יצא ב2014 בהוצאת "גוונים", והיא עומדת לפני הוצאת ספרה השני, "דורבנות", בהוצאת עיתון77, וגם כקולנוענית ותסריטאית בוגרת החוג לקולנוע באוניברסיטת ת"א. קליפ השירה שלה, "שעות השמש", לשיר מספרה הבא, הוא יצירה משותפת שלה ושל הבמאי דותן גור והוא זכה בעיטור בחירת השופטים בפסטיבל סרטי שירה באירלנד. תשרי גם משמשת בו כשחקנית, מיומנות שרכשה במהלך לימודיה. הסרטון שיצרה מציג אילוסטרציה הדוקה למתרחש בשיר, ללא הרחקה באמצעות מטפורות מסיחות, לכן הוא קודם כל משרת את השיר, הפיוט הקולנועי נאמן למילים, המוצגות כאן מתחת לסרטון.

Sun Hours from Dotan Gur on Vimeo.

 

שְׁעוֹת הַשֶּׁמֶשׁ

בּוֹס יָקָר, שָׁלוֹם

אֲבַקֵּשׁ שֶׁתְּשַׁחְרֵר אוֹתִי הַיּוֹם בִּשְׁעוֹת הַשֶּׁמֶשׁ

לָשֶׁבֶת עִם זְקֵנִים עַל הַסַּפְסָל

פּוֹשְׁטִים יָד, מַפְשִׁיטִים סִפּוּר

חַיִּים שְׁלֵמִים כְּמוֹ נָחָשׁ

דָּם חַם בּוֹעֵר בַּשֶּׁמֶשׁ

בַּלַּיְלָה כְּבָר לֹא יִבְעַר.

 

בּוֹסִית יְקָרָה, שָׁלוֹם

אֲבַקֵּשׁ לְשַׁחְרֵר אוֹתִי הַיּוֹם בִּשְׁעוֹת הַשֶּׁמֶשׁ

לְלַטֵּף כְּלָבִים בָּרְחוֹב

לִנְשֹׁךְ דָּגִים בַּיָּם

עָמֹק בְּנִשְׁמַת הָעֵינַיִם חַיִּים נִפְקָחִים

הָאִישׁוֹנִים שֶׁלָּנוּ יִהְיוּ כָּל כָּךְ רְחָבִים בַּלַּיְלָה

נִתְעַטֵּף בְּעַצְמֵנוּ וּנְכַבֶּה

כְּמוֹ שְׂרֵפָה

כְּמוֹ רוּחוֹת

עִם מַיִם קָרִים בַּוְּרִידִים בִּמְקוֹם

אֵשׁ

 

וַיְּהִי עֶרֶב וַיְּהִי בֹּקֶר,

יוֹם אֶחָד.

 

תוכן עניינים – גיליון מס' 4

אמנית מלווה: שרון רשב"ם פרופ


     
     
     
     

לגיליונות הקודמים:

המוסך: גיליון מס' 3

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 2 – מיוחד ליום השואה

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 1