מפה אחת שווה אלף מילים

על איסוף מפות ועוד מאת האספן וההיסטוריון פלט בר סתו

פלט בר סתו | 07.11.18 |
Share
645

השנה היא 1998, אני עומד מול דוכן מאובק בשוק פשפשים בפרברי פריס, מפשפש בערימת דפים פריכים ומעופשים ולפתע מזהה תבנית מוכרת של נוף מולדתי. דף של מפת ארץ ישראל אשר נתלש מאטלס של מונין שהודפס בפריס בסביבות 1835, המתארת את ארץ ישראל בתקופות היסטוריות שונות, משמאל מופיע תיאור נחלות השבטים לאחר כיבוש הארץ ומימין ארץ ישראל תחת השלטון הרומאי.

בחרדת קודש אני שולף את הדף ומתקשה להאמין למה שאוחזות ידי, עד אותו רגע מפה עתיקה מקורית נתפסה אצלי כמוצג מוזיאוני בלתי ניתן להשגה והנה אני אוחז באחת ועוד רגע והיא שלי.

2
C. V. Monin C. 1835

שנה מאוחר יותר אני משוטט בסמטאות אוקספורד העתיקה, מופתע משפע חנויות העתיקות בכלל ומהחנויות המתמחות בספרים עתיקים, מפות והדפסים עתיקים בפרט. לאט לאט מחלחלת בי התובנה כי מציאת המפה בשוק הפשפשים בפריס לא הייתה מקרה ייחודי וכי יש עולם שלם בו אנשים קונים ומוכרים מפות עתיקות והדבר אפשרי לאדם מן היישוב.

אני יוצא לחיפוש ובאחת החנויות אני מוצא מפת ארץ ישראל מהמאה ה-17, מפה בת כ-350 שנה, בעלת מראה מקסים המגלם את הנאיביות הרומנטית של המפות הקדומות, החל בעיוות מרתק של המציאות הגיאוגרפית, דרך ייצוג מוטיבים מקראיים ועד הקרטוש המעוצב. (קרטוש, Cartouche, זוהי מסגרת מעוטרת המרכזת את פרטי המפה ויוצריה ולעיתים גם פרטים היסטוריים וגיאוגרפיים נוספים, קרדיטים, זכויות יוצרים ועוד).

המפה היא מתוך אטלס שהוציא פיליפוס קלבריוס בשנת 1661 באמסטרדם. היא מציגה את תיאור נתיב מסע בני ישראל ביציאתם ממצרים ובמקומו של ים המלח נמצא עמק שידים ובו ארבעת ערי הכיכר וזאת בהתאם לאמונה הרווחת על מבנה הארץ בתקופת האבות.

אני עדיין לא רוכש אותה, בכל זאת עוד לא סגור עם עצמי והיא גם לא כל כך זולה, מסתובב עוד שעתיים בעיר, מתלבט ולבסוף חוזר וקונה את המפה השנייה שלי.

1
Philippus Cluverius, 1661

פעמים רבות שאלו אותי בהרצאות מתי ומדוע התחלתי לאסוף מפות. במבט לאחור, קשה לי להניח את האצבע על הרגע שבו הבנתי שאני אספן מפות, זו לא החלטה שקיבלתי יום אחד, זהו תהליך שגדלתי לתוכו וגדלתי אתו. תמיד נמשכתי למפות עתיקות, עוד לפני הביקור בשוק הפשפשים בפריס, היו לי מספר רפרודוקציות אשר עיטרו את חדר העבודה שלי במשך שנים רבות.

במועד רכישת המפות הראשונות לבטח עדיין לא ראיתי בעצמי אספן, המשכתי לרכוש מפות בהזדמנויות שונות עד שביום בהיר אחד גיליתי, שכבר יש לי מגוון נאה של מפות ובלי שהתכוונתי לכך מלכתחילה, אני בעצם אספן של מפות. יותר מכך, הבנתי כי איסוף מפות זה לא תחביב, זו דרך חיים המהווה עבורי חלק מהגדרת ה'אני'.

לנו כישראלים, מיקוד האוסף במפות ארץ ישראל נראה טבעי אך הנושא מורכב בהרבה. שלא כמו מפות אחרות, שהתמקדו בהצגת נתונים גיאוגרפיים בהתאם לתקופתן, הגיאוגרפיה הייתה ייעוד משני במפות של ארץ ישראל. הן התמקדו קודם כל בהצגת ההיסטוריה ומקומות בעלי חשיבות דתית. ארץ ישראל הייתה מקום התרחשותם של אירועי המקרא ומקום התהוותה ההיסטורי של הנצרות. זו גם הסיבה שמקורן של רבות ממפות ארץ ישראל אינו בהכרח באטלסים כי אם בספרי תנ"ך וחיבורים תיאולוגיים.

בהתאם לכך, רבות מהמפות נוצרו לאו דווקא על ידי קרטוגרפים כי אם על ידי חוקרים ואנשי דת. אותו קשר מיוחד בין הקרטוגרפיה להיסטוריה של העם היהודי, להיסטוריה של הדת היהודית והנוצרית ולערש התרבות המערבית בכלל מרתק אותי, אך לא רק אותי. זה גורם לכך שמפות ארץ ישראל מבוקשות כיום על ידי אספנים בכל העולם, יהודים ונוצרים כאחד, עובדה שמעלה את ערכן, מקשה על השגתן ומעלה פן נוסף באספנות – הריגוש שבחיפוש מפה נדירה והסיפוק שברכישתה.

המפות שבאוסף שלי מתחילות במאה ה-16. התקופה היא תקופת 'תור הזהב' של הקרטוגרפיה – מסעות גילויים, קולוניאליזם וסחר עולמי הגדילו את הביקוש מצד אחד, וסיפקו נתונים גיאוגרפיים עדכניים מצד שני. זהו גם שיא תקופת הרנסנס, פריחת המדע והאומנות אשר עודדה את התפתחות הנושא. הדפוס אשר החל להתפשט רק בסוף המאה ה-15, היווה מענה טכנולוגי לדרישה הגוברת לספרים ולמפות, הפך אותם לזמינים יותר, תרם אף הוא לפריחת הנושא וגרם לכך שיהיו יותר מפות שישרדו עד ימנו.

המפה של אברהם אורטליוס, אחד משלושת הקרטוגרפים הבולטים של המאה ה-16, מהווה דוגמא למפות התקופה, הן בעיצוב, הן בייצוגים הגיאוגרפיים והן בתכנים, בעיקר מוטיבים מקראיים של תיאור נחלות השבטים וציון שמות ערים על פי המפורט בספר יהושע. המפה מתוך האטלס שפרסם, Teatrum Orbis Terrarum אשר נחשב לאטלס הראשון. המפה ראתה אור לראשונה במהדורת 1590 והעותק הספציפי מהאוסף שלי הינו ממהדורת 1602, אחד מתוך 250 עותקים שהודפסו במהדורה זו.

3
Abraham Ortelius, 1590

פרט לעובדה שהמאה ה-16 היא תקופה שמרתקת אותי, קיים גם אילוץ פרקטי  להיות התקופה תחילת האוסף. המפות שלי הינן מפות מקוריות שהודפסו בתקופה הנדונה, קיימות גם מפות מתקופות קדומות יותר, וגם כאלו שצוירו ביד, אך הן נדירות יותר, יקרות הרבה יותר וקשות מאד להשגה ולבטח לא אסרב אם תתגלגל לידי מפה קדומה יותר.

חוקר הקרטוגרפיה, דיוויד וודוורד טוען כי מדע ואמנות התקיימו זה לצד זה לאורך כל ההיסטוריה של הפקת מפות. הקיום המשותף התבטא בתפיסת מרחב ובשימוש ביסודות גראפיים משותפים לשפת הקרטוגרפיה והאומנות, תוך הדגשת תוצרי המחקר המדעי. המפות התקיימו כאלמנט תרבותי, בקו התפר שבין מדע, דת ואומנות. המפה, ייצגה אידיאולוגיות של קידמה תרבותית, מדעית ואמנותית, תוך מיזוג עם אידיאולוגיות ומיתוסים דתיים הבאים לידי ביטוי בנושאי הציורים ובכתוב הנלווה.

האומנים יוצרי המפות הצליחו לתת ביטוי לפן הייחודי והאישי שלהם במסגרת הכיתוב, הקארטוש, עיטורים של שושנת רוחות, סרגל קנה מידה, ספינות, מפלצות ים, וציורי מכשירים וכלי עבודה.

במהלך המאות ה-17 וה-18, התפתחו העיטורים לתחריטים מדהימים של נוף, דמויות, בעלי חיים, מוטיבים דתיים, מסגור וכמובן צביעה, כל אלו תחת השפעת סגנונות התקופה. האומנים הפכו את המפות ממסמך מדעי, היסטורי ותיאולוגי, לתמונות מרהיבות אשר עיטרו את הספרים והאטלסים וחלקן אף התנוססו בטרקליניהם של בני התקופה ותוך כדי כך, העניקו לי אותם אומנים פן נוסף המחזק את המשיכה שלי לנושא.

דוגמא למרכיבי האומנות שבמפות עתיקות מהווה המפה של יאן יאנסון משנת 1662. בולט עושר האיורים – משה ואהרון, כרובים הנושאים את הקארטוש, כותרת המפה, זר ענק המייצג את שפעת הארץ ותיאור השלכתו של יונה הימה, אפילו סרגלי קנה המידה מעוטרים וגם הצביעה מרהיבה כולל השילוב האופייני בגווני הזהב.

המפה מלמדת על הכוונות נוספות שהיו מקובלות במפות ארץ ישראל פרט לצפון, כל כוון והמשמעות שלו. כאן המפה מוכוונת מזרחה, לעבר גן העדן הנמצא על פי האמונה בין הפרת לחידקל.

7
Jan Jansson, 1662

כפי שציינתי, המפות משקפות גם את התפתחות מדע הקרטוגרפיה, את התקדמות הידע הגיאוגרפי ואת התפתחות המחשבה המופשטת. ניתן לראות זאת בדרכי הייצוג של הפרטים במפה תוך מעקב אחר התפתחות בנק סמלים, סרגלי קנה מידה, מערכות קואורדינטות, קווי גובה, ייצוג יישובים ועוד לאורך המאות. ניתן לראות זאת גם בהתפתחות רמת הדיוק הגיאוגרפי ואף בהתפתחות טכנולוגיות ההדפסה. אותה היסטוריה של הקרטוגרפיה כפי שמומחשת במפות העתיקות, גם היא עומדת מאחורי העניין שלי בתחום.

עדות לשלבים המוקדמים בהתפתחות החשיבה הקרטוגרפית ניתן למצוא במפה של היינריך בונטינג משנת 1592. ציורי ההרים והערים נוצרו לא על מנת לקשט את המפה כי אם על מנת לייצג נתונים גיאוגרפיים בהיעדר מוסכמה אחרת טרם פיתוח סמלים מוסכמים של תוואי קרקע, גבהים וייצוג ערים וגודלן. בולט ייצוגה המרשים של ירושלים ובולטים בגובהם הרי הלבנון. ההדפס נעשה מתחריט עץ, הוא גס ודל יחסית בפרטים ובכיתוב בהתאם למגבלה הטכנולוגית. הירדן מתואר כבעל שני מקורות, 'יור' ו'דן' המהווים את מקור השם 'ירדן', גם זאת על פי האמונה אשר רווחה בתקופה זו.

89
Heinrich Bunting, 1592

את האוסף בחרתי לסיים במאה ה-19 המהווה לטעמי סופה של תקופה עם התפתחות הקרטוגרפיה המודרנית ושינוי אופיין של מפות ארץ ישראל לגיאוגרפי ומדעי מטבעו. במידה מסוימת, מטרימות המפות של סוף המאה ה-19 את רעיונות התיאוריה הפוסט-מודרניסטית של פרדריק ג'יימסון ומבשרות על המצב כיום – אנחנו נפעמים מול הישגי הטכנולוגיה של מיפוי לווייני, מקבלים תוצר מדעי נשגב, אך בד בבד, תוצר זה הינו שטחי וחסר כל עומק רעיוני.

הרעיונות האידיאולוגיים המובאים במפות המאה ה-20 כבר צומצמו לחלוטין או לבשו פן פוליטי ובהכרח גם צומצמה תשומת הלב האסטטית. מפות המאה ה-20 חסרות את הנאיביות הרומנטית המאפיינת את המפות העתיקות וכמו רפרודוקציות מודרניות, הן חסרות את מימד הזמן אשר מעניק למפות העתיקות את הייחודיות האותנטית ואת הילת העבר ממנה הן נהנות. למרות זאת, יש ברשותי גם מפות בודדות מהמאה ה-20 שהינן בעלות ערך היסטורי.

המפה של סטיילר מהווה המחשה לשינוי ייעודן ואופיין האסטטי של המפות לקראת סוף המאה ה- 19. המפה מתיימרת להיות מדעית לחלוטין ללא כל סממן אסטטי של תחריט, כיתוב או מסגרת. האטלס היה המוביל בגרמניה במשך מספר עשורים מסוף המאה ה- 19 ועד אמצע המאה העשרים ויצא ב- 10 מהדורות, העותק שלי הינו ממהדורת 1868.

מעניין לראות במפה שרידים למחלוקות בדבר קביעת נקודת קו האורך אפס, טרם קביעתו בגריניץ' בשנת 1884. המפה מציינת את ישראל בקו אורך 33 ביחס לפריס וגם בקו אורך 53 ביחס לאי פארו שבקבוצת האיים הקנאריים.

4334
Stielers Handatlas, 1868

אל התחום המופלא של המפות העתיקות נחשפתי בהדרגה במהלך שנים של לימוד הנושא ועם ההיכרות גדלה המשיכה שלי לתחום. מפות עתיקות של ארץ ישראל הן עולם רעיוני שלם ומלא המרתק אותי בגין השילוב הייחודי של נושאי אומנות, מדע והיסטוריה, תוך שהוא שזור בהיבטים תיאולוגיים, סיפורי מקרא ואנקדוטות מרתקות אשר נאספו במשך מעל ל- 400 שנות יצירה.

המפות העתיקות הקיימות כיום הינן שרידים ייחודיים ויקרי המציאות ממהדורות קדומות בהן הודפסו בין עשרות ועד אלפי עותקים בלבד. המפות בנות מאות השנים משקפות מימד רוחק פיסי של זמן אשר זיקק את מונח האותנטיות בשייכו אותו לכל עותק ואשר העניק לכל עותק זהות ייחודית הפונה אלינו דרך כלל החושים – יש לו ריח ייחודי, יש לו מגע ייחודי, יש לו מרקם ייחודי והוא נושא עליו עדות היסטורית ייחודית של אותות הזמן, החל מעקבות שלבי הייצור וההדפסה העתיקה, דרך מאות שנים של פגעי זמן ואדם.

יורדי הים ושוחרי הרפתקאות סיפקו לא רק נתונים, הם סיפקו גם אווירה וחוויה. פריצת גבולות ריתקה ומרתקת את האדם מאז ומעולם. אילן רמון ריתק במסעו לחלל מדינה שלמה כמו שקולומבוס הלהיב במסעותיו את בני תקופתו. איסוף מפות עתיקות מעניק גם לי הזדמנות ייחודית ליטול חלק באותה החוויה, המפות העתיקות משרות סביבן מקצת הילת הקסם, המסתורין והרומנטיקה המאפיינת את תקופתן. כשאני אוחז ביד גיליון עתיק בן 300-400 שנים, אני מתחבר לרגע לתקופה ונשאב אל אותה חוויה קסומה ומסתורית.

 

רוצים ללמוד עוד על מפות?

הצטרפו לקבוצת המפות החדשה של הספרייה הלאומית בפייסבוק – "מפות גדולות לארץ קטנה"

כתבות נוספות

הכירו את מפת התיירות הראשונה של ירושלים

איך נראתה ירושלים לפני 1967? הצצה במפות משני עברי הגבול

מפה נדירה: חורבנה של ירושלים בעיניים נוצריות

תגיות

פלט בר סתו

פלט בר סתו, בוגר בהיסטוריה ובהנדסה ומוסמך במנהל עסקים. אוסף, חוקר ומרצה על מפות עתיקות של ארץ ישראל והדפסים עתיקים של חיפה. לתגובות ויצירת קשר : pelet.barstav@gmail.com

לכתבות נוספות של פלט בר סתו >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו