"אמבטאות די נקיות" בירושלים ו"בתי המרחץ התורכים" בדמשק

הצצה לאחד מספרי המסעות המודרניים הראשונים בעברית – המכיל מסלולים בארץ ישראל וב"סוריה הדרומית"

חובבי מפות? פתחנו קבוצה במיוחד בשבילכם!
הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו "מפות גדולות לארץ קטנה"

תייר המסייר לפני כמאה שנה בארץ ישראל ובשכנותיה, ומזיע תחת שמש המזרח הקופחת, חפץ להתרענן ברחצה. אך מה יעשה? כיצד ימצא בית מרחצאות ראוי?

מי שנחלץ לעזרתו של התייר המתאפק, הוא חוקר ארץ ישראל ישעיהו פרס (1955-1874), שבשנת 1921 פרסם את ספר המסעות בארץ ישראל וסוריה הדרומית הנחשב אחד מספרי המסעות המודרניים הראשונים בעברית. בתוך הספר, יוכל התייר לגלות שורה של המלצות בתחומים רבים – ובהן – גם המלצות בתחום ההיגיינה.

לצערו של התייר, מתברר כי בירושלים הוא יצטרך להסתפק ב"אמבטאות די נקיות" בבתי הורנשטיין, אשר מיקומם מסומן במפת ירושלים הנלווית לספר.

ההתייחסות לאמבטאות בספר המסעות של ישעיהו פרס
מיקום בתי המרחץ במפת ירושלים שצורפה לספר המסעות

ואם אותו תייר לא מסתפק רק ב"אמבטאות די נקיות"?

הוא יוכל להתנחם בעובדה, שאם ימשיך את טיולו צפונה עד דמשק – יוכל להנות שם מ"בתי המרחץ התורכים… המפורסמים בכל ארץ הקדם בגלל יפים והדרם".

 

מבית החנוך לנערים מושחתים ועד שכונת הפחים

בקטע הנ"ל של המפה מסומן גם "בית העם" ששכן בפינת רח' פראג ורח' שטראוס בזכרון משה, שכונה בה שימש ישעיהו פרס כיו"ר הועד  ורחוב בה נקרא על שמו עוד בחייו.

ישעיהו פרס, גיאוגרף ופעיל ציבורי, בעיקר בתחומי החינוך,  היה מלומד רב פעלים, ואף חבר ועדת בית הספרים "מדרש אברבנאל" (ממנו צמחה הספרייה הלאומית).

עוד נקודה מעניינת במפה היא "בית חנוך לנערים מושחתים" המתייחס לבנין הנמצא ברח' עובדיה 24 בשכונת כרם אברהם (בסמוך למתחם שנלר – בית היתומים הסורי).

הבנין נבנה בשנת 1855 על ידי הקונסול הבריטי ג'יימס פין כחלק ממפעל "המטעים התעשייתיים" שלו שנועדו לספק תעסוקה ליהודי העיר. זוטא וסוקניק מציינים בספרם כי בראשית תקופת המנדט שימש הבית "בית אסורים לילדים פושעים" (מתוך: יהושע בן אריה, עיר בראי תקופה, עמ' 96-93).

בספר גם מוגש תאור מילולי של מסלול דרך רחוב יפו, "נפנה שמאלה ברחוב… הקונסולים. אחרי 50 פסיעה נעבור על פני בית החולים של חברת המסיתים האנגלית…"  רחוב הקונסולים הינו רחוב הנביאים; חברת המסיתים הינה מייסדי בית החולים של המיסיון האנגלי בו נעשתה פעילות מיסיונרית ולכן רגשות ההתנגדות של היהודים לפעילותו.

זהו הבניין המפואר בצורת חצי עיגול שנבנה ביוזמת החברה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים (1896) – כיום פועל במבנה בית הספר הבינלאומי האנגליקני. ליד כנסית החבשים ניתן לראות את בית הספרים מדרש אברבנאל [=הספרייה הלאומית בראשיתה].

ומהי שכונת "בתי עניים שבת צדק" באזור נחלאות?

"בתי עניים" על שום היהודים מעוטי האמצעים שפלשו בזמנו לשטחים המיועדים להקמת שכונת ימין משה וכאשר פונו משם, יושבו, בעיקר הספרדים מתוכם, בשכונת שבת צדק (1892). שבת צדק הינה שכונת הפחים המוזכרת בשיר פרי עטו של יוסי בנאי בין זכרון יוסף לשכונת הפחים:

"אני כמו עץ שתול, שורשי נחים 
בין זכרון יוסף לשכונת הפחים

הפחים על שום הפחים והארגזים מהם לוקטו קירות ותקרות המבנים הדלים בשכונה. אף השם הערבי "חראת אל טאנאק" מתייחס לחומר ממנו נבנו הצריפים.

בתי עזרת נדחים – הינם בתי שכונת התימנים בסילואן. השכונה יושבה ב-1885 ביוזמתו של ישראל דב פרומקין, מייסד עתון החבצלת, איש ציבור, מקים חברת 'עזרת נדחים' שחפץ לסייע לבני תימן לייסד התיישבות בגוון חקלאי גם כדי לספק בעבורם אלטרנטיבה להצעות התמיכה הכלכלית של המיסיון נוכח עוניים ודלותם. היישוב התימני בסילואן התקיים עד 1936.

 

במורדות הר ציון ניתן לראות את בית הקברות היהודי סמבוסקי ששימש לקבורת עניים וגלמודים, ותיעוד על פעילותו קיים מן המאה ה-19 ועד 1945.

בית המופתי חאג' אמין אל חוסייני בשיח' ג'ראח מסומן בצד שכונה יהודית ושכונה מוסלמית.

על המפה נמצא ציון גם לבתי שכונת ניסן בק בסמוך לשער שכם ולגן הקבר "קבר ישו עפ"י גורדון".

בתחילת המדריך מוצע מסלול טיול בן 21 יום, המשלב אתרים מסורתיים עם מוסדות שחידש היישוב בארץ ישראל:

מעניין לראות כי התכנית כוללת ביום השני סיור בקבר רחל ובבית לחם, ביום השלישי בבצלאל ובמגרש האוניברסיטה העברית, ובחמשת הימים האחרונים נסיעה לדמשק, בעל בק, וביירות. בכל עיר מספק פרס המלצות שימושיות בתחומים רבים: בתי מלון, מורי דרך, עגלות, בתי כנסת, בנקים, בתי דאר וטלגרף ועוד.

 

שופינג בדמשק

כאשר פורסם הספר, ארץ ישראל והמדינות השכנות היו מרחב אחד בו ניתן היה לטייל ולבקר באופן חופשי. מובן לכן מדוע פרק ארוך מוקדש לערי סוריה ולבנון של היום: לגבי  דמשק, באשר למלונות, מזכיר המדריך את "מלון ירושלם, העומד במדרגה נמוכה"  ומלבדו אין בתי מלון נוספים המיועדים מלכתחילה ליהודים.

נושא שמעניין את התייר העברי אז, כמו היום, הינו קניות. חמישה עמודים מוקדשים לתאור שווקי דמשק. הנה חלק מן התיאור המתייחס אל שוק היוונים:

"הסוחרים מציעים פה לפני התייר כל מיני חפצים: כלי נשק, שריונים, בגדים, מטפחות, שטיחים, עתיקות, מטבעות, אבנים טובות, מקטרות, תיקים לטבק וכו' וכו'. הם דורשים הרבה ולוקחים מעט, לפעמים מוכרים הם את החפץ בחלק החמישי מכפי המחיר ששתו עליו לכתחילה".

פרס ממשיך ומתאר בפירוט רב כל סוג סחורה המוצע בשווקים ואף את אווירת השוק, מראות מעניינים בפינותיו השונות וכך מצייר לקורא תמונה חיה ותוססת.

רובע היהודים בדמשק מתואר אף הוא במדריכו של פרס במלים "… הוא אחד ממושבות היהודים היותר עתיקים בתבל, כי מעולם לא בטל ישוב יהודי בדמשק…"

פרס שם דגש מיוחד על נוחות התייר היהודי, ובין בתי המלון בבירות מוזכר כי "מלון רבינוביץ הוא בית ממדרגה שלישית, בו אפשר להשיג מאכל כשר". לגבי הקהילה היהודית בעיר כתוב כי היא "מונה 3500 נפש, כלם ספרדים-סורים מלבד אי-אלו אשכנזים… הכי"ח מחזיקה פה בבית ספר לנערים ובית ספר לנערות עם גן ילדים ולועד החנוך גן ילדים. בתי התפלה נמצאים ברובע היהודים".

 

ולקינוח: עכברי פרעה

את ספרו חותם פרס ברשימת שמות החיות והעופות הצמחים והדוממים המלים המחודשות בעברית, גרמנית, אנגלית והשם המדעי, וכן במפתחות מפורטים למפות.

בין פריטי הרשימה אשר פרס החשיבה כרלוונטית לתייר, נוכל למצוא גם מספר חיות מעניינות. לצערנו, לא כולן נפוצות במקומותינו כיום כפי שהיו לפני מאה שנה. בין השמות שציין פרס נמצא את האוגר הננס, חתול הביצה, המרמיטה, הנמנמן, עכבר פרעה [= נמיה מצויה] וכמובן העכבר הקיפודי.

ונחתום בתקווה שהמזרח התיכון יחזור להיות אזור פתוח לטיולים ללא גבולות, שהשלום ישרה באזורנו, ואולי תצא מהדורה מחודשת של המדריך לתייר היוצא מישראל, עם המלצות לסיורי שווקים ואטרקציות למשפחה סביב ביירות ודמשק.

למפה בגודל מלא לחצו כאן

לאוסף המפות הענק שלנו לחצו כאן

 

חובבי מפות? פתחנו קבוצה במיוחד בשבילכם!
הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו "מפות גדולות לארץ קטנה":

 

כתבות נוספות

הכירו את מפת התיירות הראשונה של ירושלים

עירוב בעיר נא אמון

איך נראתה ירושלים לפני 1967? הצצה במפות משני עברי הגבול

מפה נדירה: חורבנה של ירושלים בעיניים נוצריות




איילת רובין

איילת רובין. ספרנית אוסף המפות ע"ש ערן לאור. החלה את דרכה בספריה באוסף לאור ב- 1995.
לכתבות נוספות של איילת רובין >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו