"אמבטאות די נקיות" בירושלים ו"בתי המרחץ התורכים" בדמשק

הצצה לאחד מספרי המסעות המודרניים הראשונים בעברית - המכיל מסלולים בארץ ישראל וב"סוריה הדרומית"

חובבי מפות? פתחנו קבוצה במיוחד בשבילכם!
הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו "מפות גדולות לארץ קטנה"

תייר המסייר לפני כמאה שנה בארץ ישראל ובשכנותיה, ומזיע תחת שמש המזרח הקופחת, חפץ להתרענן ברחצה. אך מה יעשה? כיצד ימצא בית מרחצאות ראוי?

מי שנחלץ לעזרתו של התייר המתאפק, הוא חוקר ארץ ישראל ישעיהו פרס (1955-1874), שבשנת 1921 פרסם את ספר המסעות בארץ ישראל וסוריה הדרומית הנחשב אחד מספרי המסעות המודרניים הראשונים בעברית. בתוך הספר, יוכל התייר לגלות שורה של המלצות בתחומים רבים – ובהן – גם המלצות בתחום ההיגיינה.

לצערו של התייר, מתברר כי בירושלים הוא יצטרך להסתפק ב"אמבטאות די נקיות" בבתי הורנשטיין, אשר מיקומם מסומן במפת ירושלים הנלווית לספר.

ההתייחסות לאמבטאות בספר המסעות של ישעיהו פרס
מיקום בתי המרחץ במפת ירושלים שצורפה לספר המסעות

ואם אותו תייר לא מסתפק רק ב"אמבטאות די נקיות"?

הוא יוכל להתנחם בעובדה, שאם ימשיך את טיולו צפונה עד דמשק – יוכל להנות שם מ"בתי המרחץ התורכים… המפורסמים בכל ארץ הקדם בגלל יפים והדרם".

 

מבית החנוך לנערים מושחתים ועד שכונת הפחים

בקטע הנ"ל של המפה מסומן גם "בית העם" ששכן בפינת רח' פראג ורח' שטראוס בזכרון משה, שכונה בה שימש ישעיהו פרס כיו"ר הועד  ורחוב בה נקרא על שמו עוד בחייו.

ישעיהו פרס, גיאוגרף ופעיל ציבורי, בעיקר בתחומי החינוך,  היה מלומד רב פעלים, ואף חבר ועדת בית הספרים "מדרש אברבנאל" (ממנו צמחה הספרייה הלאומית).

עוד נקודה מעניינת במפה היא "בית חנוך לנערים מושחתים" המתייחס לבנין הנמצא ברח' עובדיה 24 בשכונת כרם אברהם (בסמוך למתחם שנלר – בית היתומים הסורי).

הבנין נבנה בשנת 1855 על ידי הקונסול הבריטי ג'יימס פין כחלק ממפעל "המטעים התעשייתיים" שלו שנועדו לספק תעסוקה ליהודי העיר. זוטא וסוקניק מציינים בספרם כי בראשית תקופת המנדט שימש הבית "בית אסורים לילדים פושעים" (מתוך: יהושע בן אריה, עיר בראי תקופה, עמ' 96-93).

בספר גם מוגש תאור מילולי של מסלול דרך רחוב יפו, "נפנה שמאלה ברחוב… הקונסולים. אחרי 50 פסיעה נעבור על פני בית החולים של חברת המסיתים האנגלית…"  רחוב הקונסולים הינו רחוב הנביאים; חברת המסיתים הינה מייסדי בית החולים של המיסיון האנגלי בו נעשתה פעילות מיסיונרית ולכן רגשות ההתנגדות של היהודים לפעילותו.

זהו הבניין המפואר בצורת חצי עיגול שנבנה ביוזמת החברה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים (1896) – כיום פועל במבנה בית הספר הבינלאומי האנגליקני. ליד כנסית החבשים ניתן לראות את בית הספרים מדרש אברבנאל [=הספרייה הלאומית בראשיתה].

ומהי שכונת "בתי עניים שבת צדק" באזור נחלאות?

"בתי עניים" על שום היהודים מעוטי האמצעים שפלשו בזמנו לשטחים המיועדים להקמת שכונת ימין משה וכאשר פונו משם, יושבו, בעיקר הספרדים מתוכם, בשכונת שבת צדק (1892). שבת צדק הינה שכונת הפחים המוזכרת בשיר פרי עטו של יוסי בנאי בין זכרון יוסף לשכונת הפחים:

"אני כמו עץ שתול, שורשי נחים 
בין זכרון יוסף לשכונת הפחים

הפחים על שום הפחים והארגזים מהם לוקטו קירות ותקרות המבנים הדלים בשכונה. אף השם הערבי "חראת אל טאנאק" מתייחס לחומר ממנו נבנו הצריפים.

בתי עזרת נדחים – הינם בתי שכונת התימנים בסילואן. השכונה יושבה ב-1885 ביוזמתו של ישראל דב פרומקין, מייסד עתון החבצלת, איש ציבור, מקים חברת 'עזרת נדחים' שחפץ לסייע לבני תימן לייסד התיישבות בגוון חקלאי גם כדי לספק בעבורם אלטרנטיבה להצעות התמיכה הכלכלית של המיסיון נוכח עוניים ודלותם. היישוב התימני בסילואן התקיים עד 1936.

 

במורדות הר ציון ניתן לראות את בית הקברות היהודי סמבוסקי ששימש לקבורת עניים וגלמודים, ותיעוד על פעילותו קיים מן המאה ה-19 ועד 1945.

בית המופתי חאג' אמין אל חוסייני בשיח' ג'ראח מסומן בצד שכונה יהודית ושכונה מוסלמית.

על המפה נמצא ציון גם לבתי שכונת ניסן בק בסמוך לשער שכם ולגן הקבר "קבר ישו עפ"י גורדון".

בתחילת המדריך מוצע מסלול טיול בן 21 יום, המשלב אתרים מסורתיים עם מוסדות שחידש היישוב בארץ ישראל:

מעניין לראות כי התכנית כוללת ביום השני סיור בקבר רחל ובבית לחם, ביום השלישי בבצלאל ובמגרש האוניברסיטה העברית, ובחמשת הימים האחרונים נסיעה לדמשק, בעל בק, וביירות. בכל עיר מספק פרס המלצות שימושיות בתחומים רבים: בתי מלון, מורי דרך, עגלות, בתי כנסת, בנקים, בתי דאר וטלגרף ועוד.

 

שופינג בדמשק

כאשר פורסם הספר, ארץ ישראל והמדינות השכנות היו מרחב אחד בו ניתן היה לטייל ולבקר באופן חופשי. מובן לכן מדוע פרק ארוך מוקדש לערי סוריה ולבנון של היום: לגבי  דמשק, באשר למלונות, מזכיר המדריך את "מלון ירושלם, העומד במדרגה נמוכה"  ומלבדו אין בתי מלון נוספים המיועדים מלכתחילה ליהודים.

נושא שמעניין את התייר העברי אז, כמו היום, הינו קניות. חמישה עמודים מוקדשים לתאור שווקי דמשק. הנה חלק מן התיאור המתייחס אל שוק היוונים:

"הסוחרים מציעים פה לפני התייר כל מיני חפצים: כלי נשק, שריונים, בגדים, מטפחות, שטיחים, עתיקות, מטבעות, אבנים טובות, מקטרות, תיקים לטבק וכו' וכו'. הם דורשים הרבה ולוקחים מעט, לפעמים מוכרים הם את החפץ בחלק החמישי מכפי המחיר ששתו עליו לכתחילה".

פרס ממשיך ומתאר בפירוט רב כל סוג סחורה המוצע בשווקים ואף את אווירת השוק, מראות מעניינים בפינותיו השונות וכך מצייר לקורא תמונה חיה ותוססת.

רובע היהודים בדמשק מתואר אף הוא במדריכו של פרס במלים "… הוא אחד ממושבות היהודים היותר עתיקים בתבל, כי מעולם לא בטל ישוב יהודי בדמשק…"

פרס שם דגש מיוחד על נוחות התייר היהודי, ובין בתי המלון בבירות מוזכר כי "מלון רבינוביץ הוא בית ממדרגה שלישית, בו אפשר להשיג מאכל כשר". לגבי הקהילה היהודית בעיר כתוב כי היא "מונה 3500 נפש, כלם ספרדים-סורים מלבד אי-אלו אשכנזים… הכי"ח מחזיקה פה בבית ספר לנערים ובית ספר לנערות עם גן ילדים ולועד החנוך גן ילדים. בתי התפלה נמצאים ברובע היהודים".

 

ולקינוח: עכברי פרעה

את ספרו חותם פרס ברשימת שמות החיות והעופות הצמחים והדוממים המלים המחודשות בעברית, גרמנית, אנגלית והשם המדעי, וכן במפתחות מפורטים למפות.

בין פריטי הרשימה אשר פרס החשיבה כרלוונטית לתייר, נוכל למצוא גם מספר חיות מעניינות. לצערנו, לא כולן נפוצות במקומותינו כיום כפי שהיו לפני מאה שנה. בין השמות שציין פרס נמצא את האוגר הננס, חתול הביצה, המרמיטה, הנמנמן, עכבר פרעה [= נמיה מצויה] וכמובן העכבר הקיפודי.

ונחתום בתקווה שהמזרח התיכון יחזור להיות אזור פתוח לטיולים ללא גבולות, שהשלום ישרה באזורנו, ואולי תצא מהדורה מחודשת של המדריך לתייר היוצא מישראל, עם המלצות לסיורי שווקים ואטרקציות למשפחה סביב ביירות ודמשק.

למפה בגודל מלא לחצו כאן

לאוסף המפות הענק שלנו לחצו כאן

 

חובבי מפות? פתחנו קבוצה במיוחד בשבילכם!
הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו "מפות גדולות לארץ קטנה":

 

כתבות נוספות

הכירו את מפת התיירות הראשונה של ירושלים

עירוב בעיר נא אמון

איך נראתה ירושלים לפני 1967? הצצה במפות משני עברי הגבול

מפה נדירה: חורבנה של ירושלים בעיניים נוצריות




גבריאל זידפלד ומקס נורדאו, יהדות הספרים ויהדות השרירים

הגיעו לספרייה: שני כתבי יד של גבריאל זידפלד, אביו של מקס נורדאו

מקס נורדאו (1923-1849) שהיה אחד מדובריה החשובים של הציונות, החל את חייו הבוגרים כמתבולל שהתרחק מיהדות ומיהודים. בתולדות חייו הוא כותב: "גם עלי עברה תקופה של התבוללות, שנחלצתי ממנה רק בעמל מרובה […] במשך שנים הרבה בפאריס לא היה לי כל מגע ומשא עם היהדות […] רק גידולה של האנטישמיות עורר בי את הכרת החובה כלפי עמי". נורדאו נולד אמנם למשפחה דתית בעיר בודפסט, ואת ראשית לימודיו עשה בבתי החינוך היהודיים המסורתיים. רק לאחר מכן עבר ללמוד בגימנסיה הקתולית הממשלתית ובגימנסיה הקאלוויניסטית, ולבסוף התמסר ללימודי רפואה באוניברסיטת פסט.

אביו של נורדאו היה גבריאל זידפלד, שלפי דברי הבן נולד בפולין בעיר קרוטושין [Krotoszyn] בשנת 1799 ונפטר בבודפסט ב-1872. זידפלד הוסמך לרבנות אחרי שנים רבות של לימוד תורה, ועסק בהוראה. "אבי היה יהודי חרד על דתו", כותב נורדאו על אביו, "מלא וגדוש ב'שולחן ערוך', אבל ביחד עם זה כבר היתה ניכרת בו תוספת גון של מודרניסמוס". גבריאל זידפלד פירסם מאמרים בכתבי העת של תקופתו, ואף הדפיס שני ספרים: אחוזת מרעים (פראג תקפ"ה) ורחבות הבאור (פראג תרי"א). המידע הביוגרפי שכתב נורדאו על אביו שימש ככל הנראה כמקור המוסמך לתולדותיו בהרבה מקומות (למשל: גצל קרסל, לכסיקון הספרות העברית בדורות האחרונים, כרך א, עמודות 732-731). אולם כעת מתברר שמקס נורדאו טעה בציון שנת לידתו של אביו, ובעקבותיו הלכו שאר כותבי הרשומות.

לאחרונה רכשה הספרייה הלאומית כמה פריטים מתוך ארכיונו של מקס נורדאו, וביניהם שני חבורים בכתב ידו של אביו – קובץ שירים וספר ללימוד עברית. בפתיחתו של אסיפות עשתונות, שהוא ספר ללימוד ולתרגול עברית, כתב זידפלד הקדמה ובה סיפור תולדות חייו עד שנת תקצ"ה (1835). סיפור החיים המרתק חושף בפנינו את חייו הקשים של בן ישיבה בתקופה ההיא, ויש בו גם פרטים ביוגרפיים שאינם ידועים לנו.

נציג תחילה קטע מסיפור חייו של גבריאל זידפלד שיש בו גם כדי ללמד על הרקע שעליו צמחו רעיונותיו של בנו, ואחר כך נבחן כמה פרטים ביוגרפיים חדשים על זידפלד.

עמוד הפתיחה בהקדמה לאסיפות עשתונות לגבריאל זידפלד

יהדות השרירים

אחד הרעיונות המזוהים ביותר עם מקס נורדאו היא קריאתו בקונגרס הציוני השני בבאזל "ליצור שוב יהדות של שרירים". נורדאו סבר שההתעמלות חשובה לעם היהודי מבחינה בריאותית וחינוכית, ושאף לפתח את העיסוק היהודי בתחומי הספורט וההתעמלות. את התנוונותו הגופנית של היהודי בן זמנו הוא תלה בנסיבות היסטוריות: "במשך מאות של שנים לא יכולנו לעשות דבר זה. כל היסודות של הפיסיקה האריסתוטלית הוקצבו לנו במידה זעומה מאד: האור והאויר, המים והאדמה. בתוך הצפיפות של רחוב היהודים נשו אברינו האומללים את התנועות שבחדוה, בעלטה של בתיהם מחוסרי אור השמש התרגלו עינינו למצמוץ פחדני".

מקס נורדאו, מתוך אוסף שבדרון בספרייה הלאומית

מעניין לראות עד כמה קרובים דבריו של נורדאו אל תיאור חייו הקשים של אביו כבן ישיבה. גבריאל בן הי"א החל את לימודיו בישיבתו של דודו בעיר קאליש (Kalisz), ושהה שם שנתיים מבלי לשוב אל ביתו. המרחק בין קרוטושין וקאליש אינו אלא כחמישים קילומטר, אבל ההבדל התרבותי ביניהם היה גדול. קרוטושין הייתה בשטחה של פרוסיה, וקאליש הייתה שייכת לפולין. וכך מתאר זידפלד את תקופת לימודיו בקאליש:

"ולדבר לא יכולתי אז עמהם כי לא הבנתי לשונם, וגם מאכלם לא יכולתי שאת (לאכל עמהם בבוקר בארשט מיט באטווינעס [=בורשט עם סלק] בלשונם) כי לא הורגלתי בהם מנעורי. ונחלתי בערך שנה שלמה, וכאשר כתבתי כל זה לאהובי אבי השיבני: כי זה דרכו של תורה: בארץ תישן. והוכרחתי לעשות פקודתו […] וחייתי בפקודתם, נשמתם בעדן, עוד שנה שלמה בחיי צער. ובכל זאת עמלתי והגיתי בתורת ה' בתמימות ובחריצות גדול. ובשנה השניה נחלתי בשחפת ושחין פורחת בכל גופי, וידי מצורעת כשלג, ולא יכולתי עוד לסבול המכאוב הכאיב עלי".

עמודים 2 ו-3 בהקדמה לאסיפות עשתונות לגבריאל זידפלד

בסיועו של אחד מתושבי העיר ליסא (Leszno) וללא ידיעת אביו עבר זידפלד ללמוד בישיבתו של אחד מגדולי הדור ההוא ר' יעקב לוברבוים, ושם שרד תקופה ארוכה ללא מקום אכילה ושינה מסודרים. ישיבת ליסא לא דמתה כלל לישיבות שאנחנו מכירים היום, ולא היו בה לא חדר אוכל ולא חדרי פנימייה לשינה. מדברי זידפלד עולה שאנשי העיר התחייבו להאכיל חמשה עשר מבחורי הישיבה מדי יום, אבל מספר התלמידים שם היה כארבע מאות! חמשה עשר כרטיסי התמחוי [פלעטען בלשונם] הוגרלו מדי שבוע בין התלמידים, ומי שלא התמזל מזלו נאלץ להסתדר בכוחות עצמו. חייו המיוסרים של בן הישיבה הצעיר ממחישים היטב עד כמה היו צעירי הדור ההוא רחוקים מהגדרת "יהדות של שרירים". הנה סיפורו של גבריאל זידפלד בן השלוש עשרה:

"לא היה לי אז מה להחיות את נפשי ממנו, כי לא יכולתי לדבר על לב אחד מאנשי נדיבי לב לתת לי מה להחיותי. ואמרתי בלבי כי שמעתי שאנשי ליסא חושקים בבחורי חמד, ואמרתי אם אייגע עצמי בלימוד בחריצות היותר גדול יוכל להיות שיתנו לי גם אם לא אדבר עמהם בדבר הזה. ולכן דאג לבי יותר על הלימוד אשר היה לי אז להשיג בזה חפצי, ממה אשר אדאג על הני דבבלאי טפשאי [=מליצה תלמודית שרומזת על הלחם]. וחייתי את נפשי בערך חצי שנה בירק עשב. ולחם לא אכלתי בכל השבוע רק משבת לשבת. וגם זה אחד מעשרה ניסים הנבראים בערב שבת היה, כי שמה ארבע מאות בחורים קטן וגדול היו, וכולם לא היה להם רק חמשה עשר פלעטען [=כרטיסי תמחוי שהוגרלו ביניהם] בכל שבוע ושבוע. ועלו על הגורל, ובחמשה או בששה שבועות בא על אחד גורלו, והנשארים נשארו ביד ה' הטוב עליו. והדרך היה כי באו כולם בליל שבת אל שער בית הכנסת וקראו בעלי הבתים אחד מבחורי חמד לאכול עמהם לחם ביום שבת קודש. ואנכי מצאתי חן בעיניהם להיות אצלם מידי שבת בשבתו, והפלעט מכרתי אל אחד מהבחורים, ובזה חייתי את נפשי ה' או ו' שבועות. ומקום אין לי ללון. והייתי בכל השבוע בבית המדרש הגדול אשר שם, ולמדתי שמה בלילה כולה. ותרדמתי בעומד שעה או שעתים. ובשבת נסגר הבית המדרש והייתי בחוץ הלילה כולה […] כה היה ימי מגורי כמו חצי שנה עד כי נחלתי, ובאתי אל בית אחד המיוחד לבחורים עם כי חלו, והייתי שמה ג' שבועות […] ובא אדוני מורי ורבי הנ"ל אלי לנחמני […] ונתן לי מתנה לחזק אותי ביותר. ומאז היה לי בבית נגיד אחד מטה כיסא שולחן ומנורה אשר שם אקרא שבתות. ולמדתי אצל הרב הנ"ל בחריצות גדול".

עמודים 4 ו-5 בהקדמה לאסיפות עשתונות לגבריאל זידפלד

מה עם העובדות מקס?

סיפור חייו של גבריאל זידפלד כולל כמה פרטים ביוגרפיים שסותרים את הידוע לנו מבנו מקס נורדאו, ומידע חדש על כמה מספריו שלא נודע זכרם.

ראשית, בעניין שנת הולדתו הוא כותב: "הנה נולדתי בק"ק קראטשין במחוז פוזנא, תחת ממשלת אדונינו המלך פרידריך השלישי יחי' לעד, במדינת פרייסין בשנת תקס"א לפ"ק (1801/1800), מאבותי היקרים אבי עוזר במו"ה שמחה נאמן זצולה"ה, ואמי מרת פערל נשמתם בעדן, כשמה כן היתה מרגלית טובה ויקרה לאדוני אבי, ומנשים באוהל תבורך". הרי שבניגוד לדברי נורדאו אביו לא נולד בשנת 1799.

שנית, מקס נורדאו כתב שאמו הייתה ממשפחת נלקין מריגה, ואילו זידפלד כותב בהקדמתו: "נשאתי לי אשה הנולדת מק"ק קאמארען". קאמארען היא העיר Komárom בהונגריה, ואולי התכוון נורדאו שמקור משפחתה היה מריגה שבלטביה.

ושלישית, בסיפורו של גבריאל זידפלד מוזכרים ארבעה מספריו, אבל מתוכם ידוע לנו רק על אחד מהם. הוא כותב: "ואז כתבתי ספרי (פריהלינגס פירער [=המדריך לאביב]), ואחרי כי מכרתי אותם הלכתי אל בית נגיד אחד בדעברעצין והייתי אצלו שנה וחצי שנה. והיה לי אז בערך אלף זהובים […] ואז היה ספרי יסוד שפת עבר תחת מכבש הדפוס בק"ק פראג. ואחרי כי באו ספרי אל ידי כמו שנה ורביעית השנה, וזה נדפס ע"י פרענומעראטיאן, והבאתי כל אחד על מקומו. ואחרי כי מכרתי כל אלה וחזרתי שוב לסחור בארץ […]  ואז כתבתי ספרי (מאטהילדע דאוגלאז). וכאשר יצא זה מבית הדפוס עברתי בזה בכל המדינה עד כי מכרתים, ושבתי לעיר פעסטה".

בקטע הזה מודגשים 3 ספרים שזידפלד מספר על הדפסתם ומכירתם, אבל הספרים האלה אינם מוכרים לנו ולא ראינו את רישומם בשום קטלוג.

מקס נורדאו כתב בתולדות חייו: "הקשר היחידי שעדיין קשר אותי עם אחי […] היה ה"יחוס" של משפחתי, והריני מודה ומתודה, שאני מתגאה בו עד היום". ברשימה קצרה זו למדנו מעט על ה"יחוס" המשפחתי של נורדאו, וסבורני שקריאת דברי אביו במלואם תבהיר מדוע היה הוא מקור גאווה עבור בנו מקס.

העמודים האחרונים של ההקדמה לאסיפות עשתונות לגבריאל זידפלד

 

הצטרפו לקהילת "סודות כתבי היד העבריים"

 

כתבות נוספות

הרב שם טוב צבי, נכדו של שבתי צבי? תלוי את מי אתם שואלים

הגיע לספרייה: כתב היד של יעקב איסר סרברניק שנספה בשואה

כשחייהם ומותם של שלושה דורות דחוסים לתוך סידור תפילה אחד

 

 

מפת ארץ הקודש של לוקאס קראנאך האב

מעלייה-לרגל קתולית, אל כתבי הקודש הפרוטסטנטיים

עלייה לרגל לירושלים היתה בסוף המאה ה-15 מעשה אמיץ וגם הוכחה לאדיקותו של האיש שיצא לדרך מן המערב הלטיני. לא פחות חשובה מן המסע עצמו היתה הנצחתו בדרכים שונות. יומני מסע, מזכרות מן המקומות הקדושים, ציורים שהציגו את עולי הרגל בתוך המרחב הקדוש ומפות של ארץ הקודש — כל אלה נועדו לשחזר את החוויה האישית של עולי הרגל ולהאדיר אותם כמי שזכו להגיע לירושלים ולצעוד בעקבות ישו בדרכו האחרונה. הם נועדו גם לאפשר לאלה שלא יכלו לצאת למסע בעצמם, חוויה חלופית לביקור במקומות הקדושים. חשוב להדגיש כי מפות ארץ הקודש לא שימשו את עולי הרגל במסעותיהם. אלה ציירו את המפות או רכשו אותן רק לאחר שובם הביתה, ולהנצחת מסעותיהם בלבד. במילים אחרות, מפות עולי הרגל לא נועדו לשימוש פרקטי בשטח. הן היו דימויים  שנקשרו לאמונה ודבקות דתית, (devotional imagery)  ונועדו לעורר חוויה דתית מדיטטיבית.

מפת ארץ הקודש שיצר האמן הנודע לוקאס קראנאך האב (Lucas Cranach the Elder, 1472–1553) בחיתוך עץ, נועדה בדיוק לכך (ראו תמונה). מאז 1505 שימש קראנאך כצייר החצר של פרידריך השלישי "החכם" (הנסיך הבוחר של סקסוניה בין 1525-1486), ואת המפה הזאת הוא יצר כדי להנציח את המסע של פרידריך לירושלים בשנת 1493 (קראנאך יצר את המפה לפחות 16 שנים לאחר המסע). למפה זו אני מייחסת חשיבות רבה בזכות היותה יצירת-מעבר — או יצירה מגשרת — בין התרבות הקתולית לבין התרבות הפרוטסטנטית שצמחה בחצרו של פרידריך בוויטנברג בתחילת המאה ה-16. היא נוצרה באקלים קתולי אדוק, ומצאה את דרכה לארסנל הדימויים הפרוטסטנטי.

מפת ארץ הקודש של לוקאס קראנאך. לחצו על המפה להגדלה

לא ידוע בכמה עותקים הדפיס קראנאך את המפה, אך העותק השלם ביותר מבין השלושה ששרדו, שמור כיום בספרייה הלאומית בירושלים. גודלו 60 על 56 ס"מ (במקור היה 60 על 60 ס"מ). למפה עצמה אין כותרת, וגם שמו של קראנאך אינו נזכר בה. המחקר  קשר אותה אל קראנאך  בזכות הסגנון, ואל פרידריך פטרונו — בזכות סמל האצולה שלו שמתנוסס על אחת הספינות שמשייטות במפה בים התיכון. תיאור ספינתו של פרידריך ליד חופי הארץ, קושר את המפה עם מסע עלייתו לרגל לירושלים, ועם הנוהג שנזכר לעיל, להנציח מסעות עלייה לרגל באמצעות מפות.

קראנאך יצר אמנם את המפה שלו במסגרת הקונבנציה הקתולית של הנצחת עלייה לרגל באמצעות מפת הארץ, אבל מבחינת הדימוי שהוא נתן לארץ, הוא פעל לחלוטין מחוץ לקונבנציה. הוא זנח את את המסורת הקרטוגרפית המדיאבלית של ארץ הקודש, שהציגה את הארץ מכוונת למזרח, והציג אותה מכוונת לצפון. הוא גם זנח את השיטה שהציגה את הארץ עמוסה באזכורים למאורעות מכִּתבי הקודש, והתמקד בתיאור יציאת-מצרים והנדודים במדבר, בסדרה של שמונה סצנות לאורך הדרך (ראו תמונה). השרטוט החדשני של הארץ מכוונת לצפון, נוצר על בסיס המפה הרביעית של אסיה (Quarta Asiae Tabula) בגאוגרפיה של קלאודיוס פתולמאוס, בן המאה השנייה לספירה (המפה של קראנאך משקפת את הפינה השמאלית התחתונה של מפת אסיה). אפשר להניח שקראנאך בחר להסתמך על מפת אסיה של פתולמאוס בשל העניין שיוחס אז בוויטנברג לידע הקלאסי. אך נשאלת השאלה מדוע בחר קראנאך להתמקד דווקא ביציאת מצרים במפה שהנציחה עלייה לרגל לירושלים. יציאת-מצרים נתפסה במחשבה הנוצרית לאחד המודלים התנכיים לעלייה לרגל, ואולי זוהי הסיבה לכך שקראנאך בחר להתמקד בה. ויש עוד סיבה אפשרית לכך: אולי היה פה ביטוי לרעיונותיו החדשים של מרטין לותר, שהחלו להישמע בוויטנברג בעשור השני של המאה השש-עשרה, ואולי השפיעו על קראנאך כבר אז. במילים אחרות: ייתכן שמפת קראנאך ביטאה תפיסה לותרנית עוד בהיותה דימוי קתולי.

פרט ממפת קראנאך – בני ישראל במדבר. לחצו על המפה להגדלה

המפה הזאת לא היתה האמצעי היחיד שבאמצעותו הנציח פרידריך את מסע העלייה לרגל שלו. מסעו הונצח גם על-ידי עשרות שרידים קדושים שהביא מירושלים, אותם צירף לאוסף השרידים הענק ששמר בכנסיית הארמון שלו בוויטנברג, וגם באמצעות דימויים ויזואליים נוספים שהציג בכנסייה (לדוגמה: ציור גופו של ישו על בד פשתן, שצוייר על-פי מידות הקבר הקדוש שפרידריך עצמו מדד בירושלים, או ציור שמציג את פרידריך כורע ברך מול ירושלים בשעה שמתרחשים בה אירועי הפסיון של ישו, אשר שמור היום בארמון פרידנשטיין בעיר גותה שבגרמניה). בעוד שהציורים הציגו למבקרים את הנרטיב של הנוף הקדוש, יצרו השרידים — שכללו בעיקר אבנים מן המקומות הקדושים (בעיקר ממקומות  שנקשרו בחייהם של ישו והבתולה) — הדמיה של הטופוגרפיה הקדושה בחלל הכנסייה, והחיו את הנרטיב שלה באופן מוחשי. השרידים הקדושים שימשו תחליף של ממש לעלייה לרגל לירושלים: הם זיכו את המתבוננים בהם באינדולגנציות דומות לאלה שקיבלו עולי הרגל במקומות הקדושים (אינדולגנציות היו שטרי מחילת עוונות שנמכרו למאמינים והבטיחו להם את קיצור הזמן שיידרשו לעבור מרגע מותם ועד הגיעם לגן-עדן).

אוסף השרידים של פרידריך היה אחד מאוספי השרידים הגדולים באירופה והוא הפך את ויטנברג למוקד עלייה-לרגל. ב-1520 מנה האוסף יותר מ-19,000 שרידים קדושים והוא הקנה אינדולגנציה בת 1,902,202 שנים למי שהתבונן בו בחג כל-הקדושים. אוסף זה היה אחת הסיבות שהביאו את מרטין לותר לתלות את 95 התזות שלו בגנות האינדולגנציות על דלתות הכנסייה בערב חג כל הקדושים 1517 ולירות את "יריית הפתיחה" של הרפורמציה  (כנסיית הארמון שימשה גם כנסיית האוניברסיטה של ויטנברג, בה החל לותר ללמד ב-1512, ודלתותיה שימשו מעין לוח-מודעות שעליו נתלו תזות שונות כדי לעורר דיונים אקדמיים וציבוריים. במקביל שלח לותר את התזות לנמענים רחוקים כדי להעלותן על סדר היום גם מחוץ לוויטנברג).

פרט ממפת קראנאך – הספינה של פרידריך ה-3. לחצו על המפה להגדלה

ועכשיו נשאלת השאלה: מה עשתה מפת קראנך בתוך התצוגה של ארץ הקודש שהיתה בכנסייה, ומה היא תרמה לחוויה הרגשית של המאמין? אפשר לשער שגם אם הוצג בכנסייה עותק אחד של המפה לצד ציורים אחרים של ארץ הקודש (כפי שקרה בקפלה שהוקמה על-ידי עולה רגל אחר באנגליה), ייתכן שנמכרו עותקים אחרים שלה כמזכרת מן הביקור בכנסייה. השערה זו מסתמכת על כך שדפים מודפסים עם דימויים דבוציונאליים נמכרו למזכרת באתרים אחרים שמשכו עולי רגל באירופה. לדוגמה, בכנסייה של נירנברג נמכר הדפס שהציג את השרידים של כלי הצליבה שהוצגו בה. הדימוי הדבוציונאלי שהציגה המפה של קראנאך, הוא הטופוגרפיה של ארץ הקודש: המרחב הקדוש שהמחיש את הנרטיב של כתבי הקודש, ואת מקום-מוצאם של השרידים החשובים ביותר שהוצגו בכנסיית הארמון של פרידריך. מפה זו יכלה לשמש מזכרת כפולה של עלייה לרגל — גם לעלייתו לרגל של פרידריך, וגם לעלייתם לרגל של המאמינים שבאו לכנסייה שלו, בוויטנברג. בכל מקרה, מפה זו הייתה יצירת-מפנה חדשנית יוצאת-דופן שנוצרה באקלים קתולי מובהק של עלייה לרגל, חצתה את הקווים, ובשנת 1525 נכנסה היישר לתנ"ך הפרוטסטנטי שהודפס בציריך. בתוך התנ"ך הזה שובץ העתק של מפת קראנאך בצמוד לספר במדבר פרק ל"ג, שמתאר את יציאת-מצרים. מכאן ואילך נקשרה המפה עם התנ"ך הפרוטסטנטי והפכה להיות מזוהה עם יציאת-מצרים במובנה האבנגלי; כלומר, סמל לשחרור מעול השעבוד לכנסייה הקתולית, והמעבר לגאולת הרפורמציה. בהקשר הפרוטסטנטי החדש, מפה זו לא שימשה כבר כלי פולחני, אלא כלי-עזר להבנת הכתובים ודימוי סמלי של מסע לארץ שמסמלת הבטחה.

 

לקריאה נוספת על מפת קראנאך ועל תצוגת ארץ הקודש בוויטנברג, ראו:

Pnina Arad, “Frederick III’s Holy Land Installation in Wittenberg during the Cultural Transition of the Reformation,” Viator: Medieval and Renaissance Studies 48.1 (2017): 219–252.

 

רוצים ללמוד עוד על מפות?

הצטרפו לקבוצת המפות החדשה של הספרייה הלאומית בפייסבוק – "מפות גדולות לארץ קטנה"

כתבות נוספות

מפה נדירה: חורבנה של ירושלים בעיניים נוצריות

הכירו את מפת התיירות הראשונה של ירושלים

על גיאוגרפיה ומפות באמנות ישראלית עכשווית

 

הכירו את מפת התיירות הראשונה של ירושלים

איפה קולנוע ריג'נט ואיפה דרך בית צפפה? ומה היה פעם במקום שבו נמצאת עכשיו תחנת הרכבת הקלה "יפו מרכז"? המפה שמקימה את ירושלים לתחייה

אין הרבה מפות שבכוחן להקים לתחייה עיר, ובאופן ספציפי את ירושלים של לפני שבעים ושמונים שנה. מפות שאינן רק רישום סכמטי של רחובות העיר, אלא תיאור של בניינים רבים, מוסדות תרבות ופנאי בצד מבני ממסד, בצורה מפורטת ונאה במיוחד. מפות שמציבות אל נגד עיננו מראות של חיי ירושלים של פעם. כאלה הן מפות ירושלים המצוירות של ספירידון.

מי היה ספירדיון?

את תיאור חייו של ספירידון אנו מוצאים אצל פרופ' קובי כהן הטב: ספירידון היה יליד ירושלים (1894) שכיהן בערוב ימיו בתור נשיא החברה היוונית אורתודוכסית בעיר. בשנות העשרים לחייו למד ספירידיון הנדסת חשמל והנדסה אזרחית בשוויץ. הוא הושפע שם מרעיונות שהתפתחו במדינה באותה תקופה בנוגע להכנת מפות תיירות מודרניות. כאשר חזר לירושלים לא הצליח להתפרנס ולכן החליט לעסוק במשהו שונה – להמציא מפה שתבטא את המרחב העירוני הירושלמי בתלת-מימד.

 

חובבי מפות? פתחנו קבוצה במיוחד בשבילכם!
הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו "מפות גדולות לארץ קטנה":

 

מפתו יצאה לאור בשנות השלושים של המאה ה-20. זוהי מפת התיירות הראשונה של ירושלים. היא הודפסה בדפוס הכנסייה היוונית אורתודוכסית ואחרי כן בדפוס גולדברג.

הנה כמה דוגמאות נהדרות מתוך המפה של ספירדיון. אל תשכחו ללחוץ על התמונות להגדלה.

 

גלו עוד על ירושלים – תמונות נדירות מירושלים, מפות עתיקות, סיפורים ועוד >>

המפה המצוירת של ספירידון משנות השלושים. לחצו על המפה להגדלה

בתי הכנסת "החורבה" ו"תפארת ישראל":

ספירידון טרח והציג מקרא מפורט ביותר המתאר את השיוך הדתי של מבנים בעיר:

שכונות שהיו ואינן, קמות ומשוחזרות לנגד עינינו:

בתי שכונת התימנים "עזרת נידחים" בסילואן,  כמובן עם סימון מגן דוד:

וכן ג'ורת אל ענאב באזור חוצות היוצר של היום:

כמו גם שכונת אמירה בפאתי רחביה:

ניתן להתרשם מן הציורים המפורטים של המבנים השונים:

בית החולים למצורעים, הוא בית הנסן:

מגדל השעון שניצב עד שנת 1934 בסמוך למתחם עיריית ירושלים של היום וביה"ח הצרפתי סנט לואי:

מלון פאלאס המפואר (שבמקומו עומד היום מלון וולדורף אסטוריה) מול בריכת ממילא, בסמוך לקונסוליה של ארה"ב:

בית ספר למל ומולו קולנוע אדיסון המכונה כאן "בית האופרה":

גם במפתו משנת 1945 – מפה המכוונת למזרח, כיוון לא שגרתי במפות ירושלים, ממשיכים ציורי המבנים לתפוס מקום מרכזי.

המפה המצוירת של ספירידון משנת 1945. לחצו על המפה להגדלה

רוב הכיתוב במפה הינו באנגלית, זולת "כיתוב מותאם קהילות":  מעט כיתוב ברוסית  באזור מגרש הרוסים, מעט כיתוב בערבית בעיר העתיקה ובמזרח העיר, כיתוב ביוונית במושבה היוונית,  ושלושה פריטי כיתוב בעברית: שכונת "מאה שערים", רח' "בן מימון", ושכונת "זכרון משה" ובה מבנה קולנוע אדיסון:

רואים מימין את  בי"ס אליאנס כי"ח שעליו עומד היום בנין כלל:

במרכז העיר אפשר לראות את תחנת האוטובוסים המרכזית של אגד, במקום שבו נמצאת היום תחנת הרכבת הקלה "יפו מרכז". כמו כן אפשר לראות ציורים ברורים של מבני קולנוע ציון, קולנוע עדן וקולנוע אוריון. וכן של בתי הקפה המפורסמים של אז: קפה וינה וקפה אירופה.

לא רק בתי הקולנוע במרכז העיר מקבלים התייחסות מכובדת, גם הקולנוע במושבה הגרמנית מופיע: קולנוע ריג'נט (קולנוע סמדר של היום):

בשכונת טלביה נמצא ציור של בית המצורעים בשמו "בית מורביה" וכן קונסוליות של טורקיה, איראן, ספרד ויוון:

הקונסוליות של עיראק, לבנון, מצרים, שוויץ וצ'כוסלובקיה שכנו ממערב למושבה היוונית, באזור קטמון:

בדרום ירושלים המפה מרחיקה עד ים המלח וכוללת את מפעל האשלג ששכן בצפונו, את ההרודיון, ואת בית המושל, הוא ארמון הנציב, מעליו מתנוסס הדגל הבריטי.

והנה מתחם האוניברסיטה העברית בהר הצופים, עם ציור בית וולפסון, משכן בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי דאז:

בעיר העתיקה המצודה והקישלה:

המפות מציגות את שמות הרחובות שהיו נהוגים בירושלים בזמן המנדט הבריטי:

דרך ג'וליאן = רח' המלך דוד

הנסיכה מרי = רח' שלומציון המלכה

רח' ממילא = רח' אגרון, רח' יצחק קריב

רח' סיינט פאולוס = רח' שבטי ישראל

רח' סיינט לואיס = רח' שלמה המלך

רח' ג'פרי מבויון = רח' הע"ח

סולטאן סולימאן = רח' הצנחנים

רח' צ'נסלור = רח' שטראוס

 

אולי בשל מוצאו היווני של מחבר המפה, אזור המושבה היוונית מפורט ביותר:

המועדון היווני = ליד רח' אבנר

דרך בית צפפה = רח' עמק רפאים

דרך המושבה היוונית = רח' רחל אמנו

דרך אפתימיוס (מייסד המושבה)  = רח' יהושע בן נון

 

אחרית דבר

ספירו נ. ספירידון, נולד בירושלים בשנת 1896 ונפטר בה ב- 1952.

היה מהנדס חשמל ואלקטרוניקה עם כשרון טבעי לציור.  משרדו שכן בממילא, ובו העסיק מספר צעירים מן הקהילה היוונית של ירושלים וגם לימדם את המקצוע.

נהג לצייר את המפות כאשר היה מצב בטחוני בירושלים שלא איפשר לו להגיע לעבודה בממילא.

בין תחומי העניין שלו היו ארכיאולוגיה, ארכיטקטורה (תכנן את בית המשפחה בבקעה) וציור קריקטורות.

התעניינותו של ספירידון בארכיאולוגיה הביאה אותו לידי דיונים עם הכומר הבכיר של מסדר האבות הלבנים מכנסיית סנטה אנה על אודות תוואי חומות ירושלים העתיקות. נושא זה בא לידי ביטוי במפותיו הכוללות את סימון תוואי חומות העיר הקדומות.

ב-1948 אולצה המשפחה לעזוב את שכונת בקעה. למזלה, הציעה לה הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית חדר אחד למגורים, בו התגוררו הסבתא, ההורים, ושלוש בנותיהם במשך ארבע שנים.

אחת מהן, מריאן באניאן, בת 81 היום, שמעולם לא עזבה את העיר, (ומציינת כי למרות זאת מעמדה בה הינו "נוכחת-נפקדת"), מסרה לנו את הפרטים המשלימים על אודות אביה, ואנו מודים לה על כך.

 

 

המידע על תולדות חייו ופועלו של ספירדיוו הוא ע"פ פרופ' קובי כהן הטב.

רוצים ללמוד עוד על מפות?

הצטרפו לקבוצת המפות החדשה של הספרייה הלאומית בפייסבוק – "מפות גדולות לארץ קטנה"

 

 

כתבות נוספות

"נחלת אחוזת ניו-יורק" בארץ אבותינו

מה מסתתר בנחלות שבט זבולון, יששכר וחצי המנשה?

איך נראתה ירושלים לפני 1967? הצצה במפות משני עברי הגבול

מפה נדירה: חורבנה של ירושלים בעיניים נוצריות