עלייה לרגל לירושלים היתה בסוף המאה ה-15 מעשה אמיץ וגם הוכחה לאדיקותו של האיש שיצא לדרך מן המערב הלטיני. לא פחות חשובה מן המסע עצמו היתה הנצחתו בדרכים שונות. יומני מסע, מזכרות מן המקומות הקדושים, ציורים שהציגו את עולי הרגל בתוך המרחב הקדוש ומפות של ארץ הקודש — כל אלה נועדו לשחזר את החוויה האישית של עולי הרגל ולהאדיר אותם כמי שזכו להגיע לירושלים ולצעוד בעקבות ישו בדרכו האחרונה. הם נועדו גם לאפשר לאלה שלא יכלו לצאת למסע בעצמם, חוויה חלופית לביקור במקומות הקדושים. חשוב להדגיש כי מפות ארץ הקודש לא שימשו את עולי הרגל במסעותיהם. אלה ציירו את המפות או רכשו אותן רק לאחר שובם הביתה, ולהנצחת מסעותיהם בלבד. במילים אחרות, מפות עולי הרגל לא נועדו לשימוש פרקטי בשטח. הן היו דימויים שנקשרו לאמונה ודבקות דתית, (devotional imagery) ונועדו לעורר חוויה דתית מדיטטיבית.
מפת ארץ הקודש שיצר האמן הנודע לוקאס קראנאך האב (Lucas Cranach the Elder, 1472–1553) בחיתוך עץ, נועדה בדיוק לכך (ראו תמונה). מאז 1505 שימש קראנאך כצייר החצר של פרידריך השלישי "החכם" (הנסיך הבוחר של סקסוניה בין 1525-1486), ואת המפה הזאת הוא יצר כדי להנציח את המסע של פרידריך לירושלים בשנת 1493 (קראנאך יצר את המפה לפחות 16 שנים לאחר המסע). למפה זו אני מייחסת חשיבות רבה בזכות היותה יצירת-מעבר — או יצירה מגשרת — בין התרבות הקתולית לבין התרבות הפרוטסטנטית שצמחה בחצרו של פרידריך בוויטנברג בתחילת המאה ה-16. היא נוצרה באקלים קתולי אדוק, ומצאה את דרכה לארסנל הדימויים הפרוטסטנטי.
לא ידוע בכמה עותקים הדפיס קראנאך את המפה, אך העותק השלם ביותר מבין השלושה ששרדו, שמור כיום בספרייה הלאומית בירושלים. גודלו 60 על 56 ס"מ (במקור היה 60 על 60 ס"מ). למפה עצמה אין כותרת, וגם שמו של קראנאך אינו נזכר בה. המחקר קשר אותה אל קראנאך בזכות הסגנון, ואל פרידריך פטרונו — בזכות סמל האצולה שלו שמתנוסס על אחת הספינות שמשייטות במפה בים התיכון. תיאור ספינתו של פרידריך ליד חופי הארץ, קושר את המפה עם מסע עלייתו לרגל לירושלים, ועם הנוהג שנזכר לעיל, להנציח מסעות עלייה לרגל באמצעות מפות.
קראנאך יצר אמנם את המפה שלו במסגרת הקונבנציה הקתולית של הנצחת עלייה לרגל באמצעות מפת הארץ, אבל מבחינת הדימוי שהוא נתן לארץ, הוא פעל לחלוטין מחוץ לקונבנציה. הוא זנח את את המסורת הקרטוגרפית המדיאבלית של ארץ הקודש, שהציגה את הארץ מכוונת למזרח, והציג אותה מכוונת לצפון. הוא גם זנח את השיטה שהציגה את הארץ עמוסה באזכורים למאורעות מכִּתבי הקודש, והתמקד בתיאור יציאת-מצרים והנדודים במדבר, בסדרה של שמונה סצנות לאורך הדרך (ראו תמונה). השרטוט החדשני של הארץ מכוונת לצפון, נוצר על בסיס המפה הרביעית של אסיה (Quarta Asiae Tabula) בגאוגרפיה של קלאודיוס פתולמאוס, בן המאה השנייה לספירה (המפה של קראנאך משקפת את הפינה השמאלית התחתונה של מפת אסיה). אפשר להניח שקראנאך בחר להסתמך על מפת אסיה של פתולמאוס בשל העניין שיוחס אז בוויטנברג לידע הקלאסי. אך נשאלת השאלה מדוע בחר קראנאך להתמקד דווקא ביציאת מצרים במפה שהנציחה עלייה לרגל לירושלים. יציאת-מצרים נתפסה במחשבה הנוצרית לאחד המודלים התנכיים לעלייה לרגל, ואולי זוהי הסיבה לכך שקראנאך בחר להתמקד בה. ויש עוד סיבה אפשרית לכך: אולי היה פה ביטוי לרעיונותיו החדשים של מרטין לותר, שהחלו להישמע בוויטנברג בעשור השני של המאה השש-עשרה, ואולי השפיעו על קראנאך כבר אז. במילים אחרות: ייתכן שמפת קראנאך ביטאה תפיסה לותרנית עוד בהיותה דימוי קתולי.
המפה הזאת לא היתה האמצעי היחיד שבאמצעותו הנציח פרידריך את מסע העלייה לרגל שלו. מסעו הונצח גם על-ידי עשרות שרידים קדושים שהביא מירושלים, אותם צירף לאוסף השרידים הענק ששמר בכנסיית הארמון שלו בוויטנברג, וגם באמצעות דימויים ויזואליים נוספים שהציג בכנסייה (לדוגמה: ציור גופו של ישו על בד פשתן, שצוייר על-פי מידות הקבר הקדוש שפרידריך עצמו מדד בירושלים, או ציור שמציג את פרידריך כורע ברך מול ירושלים בשעה שמתרחשים בה אירועי הפסיון של ישו, אשר שמור היום בארמון פרידנשטיין בעיר גותה שבגרמניה). בעוד שהציורים הציגו למבקרים את הנרטיב של הנוף הקדוש, יצרו השרידים — שכללו בעיקר אבנים מן המקומות הקדושים (בעיקר ממקומות שנקשרו בחייהם של ישו והבתולה) — הדמיה של הטופוגרפיה הקדושה בחלל הכנסייה, והחיו את הנרטיב שלה באופן מוחשי. השרידים הקדושים שימשו תחליף של ממש לעלייה לרגל לירושלים: הם זיכו את המתבוננים בהם באינדולגנציות דומות לאלה שקיבלו עולי הרגל במקומות הקדושים (אינדולגנציות היו שטרי מחילת עוונות שנמכרו למאמינים והבטיחו להם את קיצור הזמן שיידרשו לעבור מרגע מותם ועד הגיעם לגן-עדן).
אוסף השרידים של פרידריך היה אחד מאוספי השרידים הגדולים באירופה והוא הפך את ויטנברג למוקד עלייה-לרגל. ב-1520 מנה האוסף יותר מ-19,000 שרידים קדושים והוא הקנה אינדולגנציה בת 1,902,202 שנים למי שהתבונן בו בחג כל-הקדושים. אוסף זה היה אחת הסיבות שהביאו את מרטין לותר לתלות את 95 התזות שלו בגנות האינדולגנציות על דלתות הכנסייה בערב חג כל הקדושים 1517 ולירות את "יריית הפתיחה" של הרפורמציה (כנסיית הארמון שימשה גם כנסיית האוניברסיטה של ויטנברג, בה החל לותר ללמד ב-1512, ודלתותיה שימשו מעין לוח-מודעות שעליו נתלו תזות שונות כדי לעורר דיונים אקדמיים וציבוריים. במקביל שלח לותר את התזות לנמענים רחוקים כדי להעלותן על סדר היום גם מחוץ לוויטנברג).
ועכשיו נשאלת השאלה: מה עשתה מפת קראנך בתוך התצוגה של ארץ הקודש שהיתה בכנסייה, ומה היא תרמה לחוויה הרגשית של המאמין? אפשר לשער שגם אם הוצג בכנסייה עותק אחד של המפה לצד ציורים אחרים של ארץ הקודש (כפי שקרה בקפלה שהוקמה על-ידי עולה רגל אחר באנגליה), ייתכן שנמכרו עותקים אחרים שלה כמזכרת מן הביקור בכנסייה. השערה זו מסתמכת על כך שדפים מודפסים עם דימויים דבוציונאליים נמכרו למזכרת באתרים אחרים שמשכו עולי רגל באירופה. לדוגמה, בכנסייה של נירנברג נמכר הדפס שהציג את השרידים של כלי הצליבה שהוצגו בה. הדימוי הדבוציונאלי שהציגה המפה של קראנאך, הוא הטופוגרפיה של ארץ הקודש: המרחב הקדוש שהמחיש את הנרטיב של כתבי הקודש, ואת מקום-מוצאם של השרידים החשובים ביותר שהוצגו בכנסיית הארמון של פרידריך. מפה זו יכלה לשמש מזכרת כפולה של עלייה לרגל — גם לעלייתו לרגל של פרידריך, וגם לעלייתם לרגל של המאמינים שבאו לכנסייה שלו, בוויטנברג. בכל מקרה, מפה זו הייתה יצירת-מפנה חדשנית יוצאת-דופן שנוצרה באקלים קתולי מובהק של עלייה לרגל, חצתה את הקווים, ובשנת 1525 נכנסה היישר לתנ"ך הפרוטסטנטי שהודפס בציריך. בתוך התנ"ך הזה שובץ העתק של מפת קראנאך בצמוד לספר במדבר פרק ל"ג, שמתאר את יציאת-מצרים. מכאן ואילך נקשרה המפה עם התנ"ך הפרוטסטנטי והפכה להיות מזוהה עם יציאת-מצרים במובנה האבנגלי; כלומר, סמל לשחרור מעול השעבוד לכנסייה הקתולית, והמעבר לגאולת הרפורמציה. בהקשר הפרוטסטנטי החדש, מפה זו לא שימשה כבר כלי פולחני, אלא כלי-עזר להבנת הכתובים ודימוי סמלי של מסע לארץ שמסמלת הבטחה.
לקריאה נוספת על מפת קראנאך ועל תצוגת ארץ הקודש בוויטנברג, ראו:
רוצים ללמוד עוד על מפות?
הצטרפו לקבוצת המפות החדשה של הספרייה הלאומית בפייסבוק – "מפות גדולות לארץ קטנה"
כתבות נוספות
מפה נדירה: חורבנה של ירושלים בעיניים נוצריות
הכירו את מפת התיירות הראשונה של ירושלים
על גיאוגרפיה ומפות באמנות ישראלית עכשווית
