אל פולין / אברהם סוצקבר

תרגום: בני מר

פרק ב'

 

כְּחֹל הַוִּיסְלָה[1] הָיָה הַכָּחֹל בְּעֵינִי,

וּמִמֶּנָּה זָרְמוּ הַדְּמָעוֹת וְהַנְּהִי

לְמֵימֵי הַנָּהָר שֶׁלִּטְּשׁוּ בֵּן וְאָב

זֶה דּוֹרוֹת, וּמֵעַל – אֳנִיּוֹת הַזָּהָב.

הוֹ גָּדוֹת שֶׁל נָהָר סַסְגּוֹנִי שֶׁרָחַשׁ,

שֶׁהָמָה חֲתֻנּוֹת מִכִּתְבֵי שָׁלוֹם אַשׁ[2];

שָׁם הַנֵּר שֶׁל שַׁבָּת בַּפָּמוֹט עוֹד מַרְטִיט,

לַחְלוּחִית יְהוּדִית שָׁם בְּרוּחַ גּוֹיִית!

בְּנֵי-גִּזְעִי הִשְׁתָּרְשׁוּ בָּךְ בְּרֹב אֱמוּנָה

כְּשֶׁהִגִּיעוּ לָאָרֶץ שֶׁלָּךְ, הַדְּשֵׁנָה.

לִכְבוֹדֵךְ הֵם יָצְרוּ וּפָרְצוּ וּפָרְחוּ

בְּשָׁנִים שֶׁל עַבְדוּת הִתְעַלּוּ, הִתְבָּרְכוּ,

וּבִמְקוֹם אֶת אַרְצָם – אָהֲבוּ אֶת אַרְצֵךְ

וּבְיַחַד אִתָּךְ הֵם סָבְלוּ בְּפִצְעֵךְ.

אַף עַל פִּי שֶׁיָּשְׁבוּ לִכְאוֹרָה כְּמוֹ בְּאִי,

בְּנֵי-גִּזְעִי הִשְׁתָּרְשׁוּ בְּמִין חֹטֶר פִּלְאִי

שֶׁעָבַר בְּסִינַי, בַּמִּדְבָּר, בַּנְּבִיאִים,

וְאוּלַי זֶה נָטַע בָּךְ קִיּוּם וְחַיִּים

וּבְרָכָה וּגְבוּרָה, שֶׁתַּרְבֶּה אֶת חֵילֵךְ –

וְשׁוּם צָאר וְאָדוֹן לֹא יָכוֹל לְחַסְּלֵךְ.

אַךְ אוֹתָם הַבּוֹנִים שֶׁהִרְבּוּ פְּעָלִים,

הֵם נוֹתְרוּ לְבַדָּם בְּצִנְעַת הַצְּלָלִים,

זֵר עֵצִים שֶׁל קוֹרוֹת שֶׁבְּבֵית הַקְּבָרוֹת.

וְלָכֵן קָמוּ בָּךְ עוֹד עָרִים, עֲיָרוֹת.

הַאֻמְנָם בֵּין אַחִים מֻכְרָחִים לְהוֹדוֹת?

הֲרֵי שְׁתֵּי הַשִּׁירוֹת לֹא הָיוּ נִפְרָדוֹת

זוֹ מִזּוֹ, וְהַיִּידִישׁ קְלוּעָה פּוֹלָנִית.

בַּדִּנְדּוּן הַקָּתוֹלִי צִלְצַלְתְּ וְעָנִית,

וּבְכָל זֹאת הֵן בְּיַחַד עָמְדוּ בִּתְפִלָּה  –

עֲנָפִים שֶׁל גְּזָעִים נִפְרָדִים אֶל מוּלָהּ

שֶׁל שְׁקִיעָה, רוֹטְטִים עַד בְּלִי דַּי.

אֲבָל סַבָּא טָעָה. וַאֲנִי – בְּוַדַּאי.

אַתְּ שׁוֹמַעַת אוֹתִי, אֶת קוֹלִי וּדְבָרִי?

אֶת הַכֹּל אַתְּ צְרִיכָה לְהַסְבִּיר. בָּאֲרִי!

אַתְּ הַכֶּתֶר, שֶׁאֶבֶן טוֹבָה בּוֹ בָּרְקָה

בֶּעָבָר, בְּתִפְאֶרֶת יָמִים רְחוֹקָה.

מַעְיָן לְמוֹרְדִים וּלְבַעַל-שֵׁם-טוֹבִים[3]

וְצָמָא שֶׁל דּוֹרוֹת – אֵיךְ מַרְוִים? אֵיךְ מַרְוִים?

כְּבָר חָשַׁבְתִּי: אוֹתָהּ מִלְחָמָה נִגְמְרָה.

וְהִנֵּה תְּאֻלַּף הַשִּׂנְאָה הַמָּרָה.

בְּאַלְפֵי הֶעָלִים שׁוּב הַוֶּרֶד יִפְרַח,

בָּחֳרָבוֹת עוֹד מְעַט יַעֲלֶה שַׁחַר רַךְ,

הָאַרְיֵה הַיְּהוּדִי וְנִשְׁרֵךְ[4] – הַשְּׁכֵנִים

שֶׁהֻתְּכוּ לְאֶחָד בִּמְנוֹרוֹת הַקָּנִים,

הֵם יָאִירוּ וַדַּאי בְּאוֹתוֹ אוֹר אֶחָד

חֲנֻיּוֹת עֲצוּבוֹת, בֵּית עָלְמִין מְפֻחָד.

אָז רָצוֹן לְרָצוֹן נְקַבֵּץ וּנְחוֹנֵן

אֶת פְּצָעֵינוּ – הַוִּיסְלָה תּוּכַל לְצַנֵּן.

הֶעָרִים יִצְמְחוּ, לְבֵנָה לִלְבֵנָה,

כְּנַף-שִׁמְשָׁה תִּתְנוֹפֵף וְתִהְיֶה לָהּ עֶדְנָה,

וְעִם כָּל הֶעָרִים יִתְרַבּוּ הַיְּלָדִים.

הַאֻמְנָם בְּכָל זֶה אַאֲמִין עוֹד בַּדִּין?

מָה קָרָה לָאַחֲוָה שֶׁל הָעָם בְּקִרְבּוֹ, שֶׁ-

Smutno mi, Boże!

 

לחצו כאן לפרק ג'

[1] ויסלה – הנהר המרכזי בפולין.
[2] שלום אש (1880–1957) – סופר יידיש פופולרי יליד פולין, שהקים שערוריות כשכתב בין השאר רומן על ישו ומחזה על בית זונות.
[3] בעל-שם-טובים – הכוונה בעיקר לדמותו של ר' ישראל בן אליעזר, הבעל שם טוב, מייסד תנועת החסידות.
[4] נשרך – הנשר הוא הסמל הלאומי הפולני.

לחצו כאן לפרק ג'

 

 

הַמּוּסָךְ: גיליון 2 – גיליון מיוחד ליום השואה תשע"ז

 

        

המוסך: גיליון מס' 1

אל פולין / אברהם סוצקבר

תרגום: בני מר

פרק ג.

אַתְּ אֵינֵךְ אֲשֵׁמָה בַּלִּגְיוֹן הָאָרוּר

שֶׁתָּקַף אָז אוֹתָךְ. לְכֻלָּם זֶה בָּרוּר.

גַּם אוֹתָךְ הָאוֹיֵב הֶעֱלִיב וְסָנַט,

וְעַל כָּל אֶזְרָחַיִךְ גּוֹנַנְתְּ. הִתְגּוֹנַנְתְּ

אָז בְּוֶסְטֶרְפְּלָט, קוּטְנָה[1]. הַאִם תְּזַהִי

כָּל גִּבְעָה, מִי קָבוּר בָּהּ? מִי הִיא?

יְהוּדִים? פּוֹלָנִים? לֹא יָקוּם וְיִהְיֶה!

הֵם נָפְלוּ גַּם כְּדֵי שֶׁנִּשְׁרֵךְ יִתְגָּאֶה.

אַךְ בְּעוֹד הָאוֹיֵב מַעֲבִיד וּמְשַׁחֵת

גַּם אוֹתָךְ, אַתְּ הוֹבַלְתְּ יְהוּדִים לַשּׁוֹחֵט,

וְקִבַּלְתְּ שָׁם לְפֶתַע מִין חֹפֶשׁ נוֹרָא

וְהוֹסַפְתְּ לָהֶם שֶׁמֶן לְתוֹךְ הַמְּדוּרָה.

שׁוּב נִסִּיתִי לִכְבֹּשׁ אֶת קוֹלִי, לֹא לָשִׁיר

אֶת כָּל מָה שֶׁהָיָה אָז קַיָּם וְשָׁרִיר.

מַצִּילִים אֲחָדִים אֶת הַכַּף בִּי הִכְרִיעוּ,

אַף אִם אֶלֶף בּוֹגְדִים בָּאַחֶרֶת הִרְשִׁיעוּ.

בִּזְכוּתָם שׁוּב הָיִיתִי מוּכָן וּמְזֻמָּן

לֶאֱהֹב שׁוּב אוֹתָךְ, הֵם הָיוּ הַסִּימָן.

בִּזְכוּתוֹ שֶׁל רוֹעֶה, שֶׁהִסְתִּיר בִּמְעָרָה

נַעֲרָה – שָׂרָה רוֹיְזֶנְוַלְד. הוּא בִּקְּרָהּ,

הֶאֱכִיל בְּתוּתִים שֶׁלִּקֵּט וְהוֹאִיל

לְנַגֵּן לָהּ שִׁירִים מִקָּרוֹב בֶּחָלִיל

כְּדֵי שֶׁבֵּין שׁוּעָלִים לֹא תַּרְגִּישׁ נֶעֱזֶבֶת

(עַכְשָׁו מִן הָעֵמֶק אֵלָיו הִיא כּוֹתֶבֶת).

וּבִזְכוּת הַשּׁוֹעֵר, שֶׁמִּתַּחַת בִּנְיָן

הַגֶּסְטָפּוֹ הֵעֵז לְהַחְבִּיא עוֹד מִנְיָן.

וְאָמַלְיָה, אוֹתָהּ נְזִירָה יְקָרָה,

שֶׁהֵבִיאָה לַגֶּטוֹ מִנְחָה בִּצְרוֹרָהּ:

אֶת אֲבַק הַשְּׂרֵפָה. וּבִזְכוּת הָאִכָּר

שֶׁעַל שַׁעַר הָעִיר אָז נִתְלָה וְהֻפְקַר

עִם הַשֶּׁלֶט מֵעַל: הוּא עָזַר לִיהוּדִים.

 

בִּזְכוּת וָאצֶק, צַיָּד שֶׁל כְּלָבִים אֲבוּדִים,

שֶׁבְּתוֹךְ הַמְּלוּנָה הַשְּׁמוּרָה לִכְלָבָיו,

בְּלִי שֶׁאִישׁ יַחְשֹׁד וְיָטִיל בּוֹ רְבָב,

הוּא הִסְתִּיר שָׁם שְׁלוֹשָׁה יְלָדִים בֵּין קוֹרוֹת.

וּבִזְכוּת מַצִּילִים, בַּעֲלֵי הַגְּבוּרוֹת,

שֶׁאֵינָם מֻכָּרִים וְגַם שְׁמָם אַלְמוֹנִי,

הֵן עַכְשָׁו עֲלֵיהֶם אֶתְפַּלֵּל גַּם אֲנִי:

– לַחַיִּים – הַשְּׂמָחוֹת שֶׁתָּבֹאנָה לְעֵד הֵן,

וּלְמִי שֶׁאָבְדוּ – מְנוּחָה בְּגַן עֵדֶן.

 

אַךְ מִוַּרְשָׁה יָרַשְׁתִּי קָלִיעַ לוֹהֵט,

בְּלִבִּי הוּא פּוֹגֵעַ תָּמִיד, בְּכָל עֵת:

אֲנָשִׁים שָׁם עָמְדוּ, אֵיךְ אֶפְשָׁר לֹא לִזְכֹּר[2],

צָחֲקוּ מִן הַחֹפֶשׁ בְּלַעַג שִׁכּוֹר

כְּשֶׁבַּגֶּטוֹ רָשְׁפוּ אֲרָיוֹת לְבַדָּם,

כְּשֶׁאַחַי לָחֲמוּ לְרוֹמֵם אֶת כְּבוֹדָם

מֵאַרְצָם וְעַמָּם אֶל כַּנְפֵי רְנָנִים,

לְהַלֵּל פָּעֳלָם. "אֵיךְ שֶׁהֵם מִטַּגְּנִים",

הַגְּבָרוֹת הַסְּמוּקוֹת נֶהֱנוּ לְלַחְשֵׁשׁ

וּבְעַד הַלּוֹרְנֶטוֹת הִבִּיטוּ בָּאֵשׁ.

 

אַךְ אֲנִי שׁוּב נִזְכָּר שֶׁאָכֵן הוּא:

מִנְיַן פּוֹלָנִים שָׁם הָפְכוּ לְאַחֵינוּ

וּבָאוּ בָּזֶה אַחַר זֶה, בַּמֵּצַר

נִלְחֲמוּ וְנָפְלוּ עַל חִזּוּק הַמִּבְצָר.

עוֹד יִטֹּל יַהֲלוֹם שַׂר הַזְּמַן הַזּוֹהֵר

וְיַחְקֹק בּוֹ אֶת שְׁמָם, שֶׁלָּעַד יִשָּׁאֵר.

אַךְ הַאִם יְקָרִים לָךְ אוֹתָם גִּבּוֹרִים?

אֶת הָרוּחַ שֶׁל וַרְשָׁה, הֲגַם שָׁם שׁוֹמְרִים?

וְהַאִם כְּבָר לָמַדְתְּ אֶת הַלֶּקַח בּוֹ שֶ-

Smutno mi, Boże!

 

לחצו כאן לפרק ד'

[1] וסטרפלט, קוטנה – שני קרבות של הצבא הפולני נגד הכובשים הנאצים בספטמבר 1939.
[2] איך אפשר לא לזכור – התמונה המתוארת כאן מתייחסת לקרוסלה שהוצבה בגן קרשינסקי בוורשה לכבוד חג הפסחא ב-1943, בזמן המרד בגטו ורשה שמעבר לחומה. עליה כתב גם המשורר הפולני צ'סלב מילוש, במאי 1943, את שירו הנודע "קמפו די פיורי".

לחצו כאן לפרק ד'

 

הַמּוּסָךְ: גיליון 2 – גיליון מיוחד ליום השואה תשע"ז

 

        

המוסך: גיליון מס' 1

אל פולין / אברהם סוצקבר

תרגום: בני מר

פרק ד'

 

אֵיךְ אוּכַל לְבָרְכֵךְ? מַבָּטִי הֵן נִשְׁטָף

בַּפּוֹגְרוֹמִים שֶׁלָּךְ בִּזְקֵנִים וּבְטַף.

כִּי רָאִיתִי שׁוֹטִים בְּיָדָיו שֶׁל הָמוֹן

מִקִּרְבֵּךְ, מְרַצֵּחַ לְקוֹל פַּעֲמוֹן.

אַחַר כָּךְ – אֲנָשַׁיִךְ, נָשַׁיִךְ, אִלְּמִים,

מְלֻוִּים בִּדְגָלִים אֲדֻמִּים מִדָּמִים,

לְוָיָה אֲרֻכָּה, חֲדָשָׁה וְחָפְשִׁית

וְשׁוֹפֶּן[1]  מִצְטָרֵף בִּנְגִינָה חֲרִישִׁית.

הַדְּגָלִים מִלְּמַעְלָה שְׁבוּיִים כְּצִפּוֹר אַךְ

גַּם הֵם מְבַקְּשִׁים מִן הַתֹּרֶן לִבְרֹחַ.

 

וְנָכוֹן, שֶׁאוֹתָהּ אֲדָמָה שֶׁבָּאֵת –

הִיא נָפְלָה בַּבּוֹרוֹת כְּכִנּוֹר מְרַטֵּט,

וְהַצְּלִיל מְעַמְעֵם גַּעְגּוּעַ לְשָׁם.

אַךְ גָּדוֹל עוֹד יוֹתֵר מִכְּאֵב הָאָשָׁם

שֶׁרוֹצְחַיִךְ קָרְעוּ אֶת גּוּפַת חֲבֵרִי

לִגְזָרִים, תַּחַת שֶׁמֶשׁ טָהוֹר וּבָרִיא –

מְצַעֵר עוֹד יוֹתֵר וְהַבּוּז מַעֲצִים,

שֶׁעַכְשָׁו, גַּם כְּשֶׁאֵין מִלְחָמָה, עוֹד שׁוֹרְצִים

בֵּין גַּגּוֹת עֲשֵׁנִים בְּחֵיקֵךְ זוֹחֲלִים,

עַקְרַבִּים, מוֹצִיאֵי דִּבָּתָהּ שֶׁל פּוֹלִין.

אַף עַל פִּי שֶׁקָּשֶׁה לִי לִצְפּוֹת וְלִרְאוֹת

פֹּה בַּשִּׁיר אֶת קוֹרוֹת עֲתִידֵךְ – אֵין לִטְעוֹת

שֶׁגַּם אִם מַזָּלֵךְ יְשַׂחֵק – גַּם אִם כֵּן

אֶת כָּל מָה שֶׁעָבַר לֹא תּוּכְלִי לְתַקֵּן.

 

אַתְּ חוֹשֶׁבֶת אוּלַי שֶׁאֲנִי רַק מַתְרֶה

וּמַפְצִיר: רַחֲמִי, זַעֲמֵךְ אַל יֶחֱרֶה,

שֶׁיִּבְנוּ הַיְּהוּדִים אֶת בֵּיתָם – אָנָּא תְּנִי,

אֵיךְ הֵעַזְתִּי לַחְזֹר וְלִהְיוֹת אֲדוֹנִי?

זֶה אַחֵר שֶׁעָרַךְ פֹּה חֶשְׁבּוֹן וּבִטֵּל

אֶת הַכֹּל, וַאֲנִי רַק עָנָף מִטַּלְטֵל,

הֶעָנָף שֶׁבְּכֹחַ רוֹצֶה לְהוֹרִיק!

־־־־־־־

בְּוַרְשָׁה אֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר וּבְרִיק

לְחַפֵּשׂ לִי עוֹד וִיסְלָה שְׁנִיָּה, וּבַזֶּרֶם

יַמְשִׁיךְ וְיָשׁוּט שְׁמִי הַסְּלָאוִי בְּטֶרֶם

תָּשִׁיר עֲרָבָה בּוֹכִיָּה שִׁיר שָׁרְשִׁי,

וּגְוִיל שֶׁל תּוֹרָה יִלָּפֵף עַל רֹאשִׁי;

בְּעֵרַת נֵר שַׁבָּת בְּתוֹכִי מִתְפַּתֶּלֶת,

וּמִקֶּבֶר אָנִילֵבִיץ'[2] הִנֵּה מִתְגַּלְגֶּלֶת

לָהּ אֶבֶן לְעֵד, וְאַחַר תִּתְיַצֵּב.

כָּךְ סְלוֹבַצְקִי כָּתַב בַּהִמְנוֹן הַחוֹצֵב:

גַּם עַכְשָׁו רוֹחֲשׁוֹת חֲסִידוֹת בַּשְּׁקִיעָה,

וְנוֹשְׂאוֹת מֵעֵינַי וּמִכָּאן כָּל דִּמְעָה

לַשְּׁקִיעָה. אֲבָל הוּא הֵן נִמְשַׁךְ לְפּוֹלִין,

וַאֲנִי כְּבָר רוֹצֶה מְנוּחָה, לְהָלִין

בִּי אֵימָה. חֲסִידוֹת, מָה הִשְׁאַרְתֶּן לִי פֹּה, שֶׁ-

Smutno mi, Boże!

 

לחצו כאן לפרק ה'

[1] פרדריק שופן (1810–1849) – מלחין ופסנתרן הנחשב לגדול המוזיקאים של פולין.
[2] מרדכי אנילביץ' (1919–1943) – מפקד הארגון היהודי הלוחם בגטו ורשה ומנהיג המרד.

לחצו כאן לפרק ה'

 

הַמּוּסָךְ: גיליון 2 – גיליון מיוחד ליום השואה תשע"ז

 

        

המוסך: גיליון מס' 1