אל פולין, פרק א'

אל פולין / אברהם סוצקבר, תרגום: בני מר. פרק א'

איור: נמרוד ספיר

על הפואמה והתערוכה "אל פולין" 

אל פולין / אברהם סוצקבר

תרגום: בני מר

פרק א'

 

אֲחוֹתָהּ הַגְּדוֹלָה שֶׁל אַרְצִי וּמְעוֹנִי!

שׁוּב אֵלַיִךְ נוֹדֵד וְנִכְסָף צוֹעֲנִי.

כָּל דְּרָכַיִךְ כָּבוּ, אַךְ הוּא בָּא וּפָקַד

שׁוּב אוֹתָן לְחַפֵּשׂ אֶת גִּשְׁמֵי אֶשְׁתָּקַד.

בַּחֲלוֹם נִדְבְּקוּ וְכָלוּ הַצְּבָעִים,

וְשָׁמַיִךְ – שָׁתִיתִי מֵהֶם לְפָנִים

אַגָּדוֹת וְצִיּוּץ צִפּוֹרִים בְּשִׁירָה –

אֲחַפְּשֵׂךְ בְּפּוֹלִין. אַךְ אִמְרִי, מָה קָרָה?

אֵין תְּשׁוּבָה בִּשְׂפָתֵךְ, שֶׁיָּנַקְתִּי אָז עִם

אַהֲבָה רִאשׁוֹנָה בְּכַנְפֵי הַזִּיוִים

שֶׁל הָעַיִן. שְׂפָתוֹ שֶׁל מִיצְקֵבִיץ'[1] פָּגְשָׁה

שׁוּב אוֹתִי בָּאָבָק. הִלָּתָהּ נִנְטְשָׁה.

גַּם הַיִּידִישׁ כְּבָר לֹא נִשְׁמְעָה, וּבָטַל

הֶעָבָר, שֶׁשְּׁתֵּיהֶן, בְּכוֹסוֹת הַקְּרִיסְטָל,

עבודה: בר זוטרא

הִתְאַחֲדוּ בִּנְקִישָׁה עֲרֵבָה בְּ"לְחָיַיִם".

עַד הַיּוֹם שִׁירָתֵךְ אֲהוּבָה וּבְרוּכָה – אִם

אֶרְצֶה וְאִם לָאו. הַיֵּאוּשׁ יַחְנֹק,

אַךְ מִמֵּי "פָּן טָדֵאוּשׁ" אוּכַל עוֹד לִינֹק:

מֵאוֹתָם יְעָרוֹת מֻכָּרִים, מֻשְׁרָשִׁים,

מִבְּרִיּוֹת שֶׁלִּמֵּד הוּא לִהְיוֹת אֲנָשִׁים –

קוֹל כָּאוּב בַּתִּזְמֹרֶת שֶׁל יַענְקְל[2]  נוֹהֶה לִי,

וְאָהוּב גַּם עָלַי הַמְּשׁוֹרֵר שֶׁל אַנְהֵלִי[3],

כִּי גּוּפוֹ – מֵחָלִיל הַקְּסָמִים מְרֻקָּם,

מִכַּבְלֵי שַׁלְשָׁלוֹת בְּקוֹלוֹת שִׁקְשׁוּקָם,

הַכְּבָלִים שֶׁל אֶחָיו בַּצָּפוֹן הַקָּפוּא.

וְגַם נוֹרְוִיד[4], מֵאָז שֶׁשִּׁירָיו נֶחְשְׂפוּ

לְעֵינַי, אֵצֶל פוּקְיֶר[5], כְּתוּבִים עַל קִירוֹת

אַרְגָּמָן עַתִּיקִים, וְאִתָּם מְקוֹרוֹת

לֵילוֹתָיו, חִזָּיוֹן מְשִׁיחִי וְנוֹעָז –

הֵן כָּרַעְתִּי לוֹ בֶּרֶךְ וְשַׁרְתִּי כְּבָר אָז.

עַד עַכְשָׁו מְלַוָּה שִׁירָתוֹ וְלֹא מָשָׁה

מִמֶּנִּי – הַלֵּל לִיהוּדֶיהָ שֶׁל וַרְשָׁה.

כְּבָר מָחַלְתִּי מִכְּבָר, וְאֵינִי נוֹטֵר רַע

גַּם לְכָל זַמָּרַיִךְ, שְׁאֵרַי לַשִּׁירָה –

כִּעוּרָם וְיָפְיָם כְּאֶחָד אֲהוּבִים –

נוֹהֲמִים כִּכְלָבִים בַּעֲדַת זְאֵבִים.

אַךְ כְּכָל שֶׁנִּסּוּ הֵם וְגַם זָאֲבוּ,

לֹא הוֹעִיל שׁוּם דָּבָר, הַתִּקְווֹת נִכְזְבוּ,

וַאֲנִי שׁוּב סוֹלֵחַ. כִּי מִי עוֹד יוֹדֵעַ

כְּמוֹ לֶשְׁמִיאָן[6] לָשִׁיר עַל עָלֶה וּצְפַרְדֵּעַ?

עַל הַשֶּׁמֶשׁ בָּעֶרֶב, כְּעֵין תַּכְלִילִים,

וְעַל אָחוּ טוֹבֵעַ לְיַד הַגַּלִּים,

בַּחֲלוֹם מְחוֹלֵל הַמַּלְאָךְ וְהַכְּרוּב עִם

לִבְנִים. הָאִם יֵשׁ בָּךְ עוֹד יוּלִיאָן בֶּן טוּבִים[7]?

 

זוֹ סְתִירָה נוֹרָאָה. מִי יוּכַל לְהַסְבִּיר?

עבודה: אלונה מילגרם

גַּם אֶת מִי שֶׁשֻּׁחְרַר הֵם רוֹצִים לְהַסְגִּיר.

הֵם נָעִים וְנָדִים וּמָרִים, וְעַל כֵּן

הֵם זוֹרְקִים מִמִּפְתַּן הַבָּתִּים כָּל זָקֵן

שֶׁחָזַר (כְּפִי שֶׁכָּךְ בִּימֵי קֶדֶם נִתְקַן,

שֶׁיִּבְרַח כָּל נִרְדָּף וְנִמְלָט לַמִּשְׁכָּן

וְיָבוֹא אֶל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ; יִגַּע

וְיִדְבַּק בְּחָזְקָה, וְכָךְ לֹא יִפָּגַע).

אַךְ בִּמְקוֹם אֲחָיוֹת וְאַחִים יֵשׁ קוֹצִים

בָּחֳרָבוֹת הַשְּׂרוּפוֹת, בַּקִּנִּים הַפְּרוּצִים.

לֹא בְּמֶלַח וְלֶחֶם וְלֹא בְּחִבָּה –

עַד הַיּוֹם לֹא הֵבַנְתִּי אֶת מְלוֹא הַסִּבָּה

שֶׁבַּדֶּרֶךְ עוֹמֵד שׁוּב בְּזַעַם כַּבִּיר

פּוֹלָנִי, שֶׁנּוֹדַע לִתְהִלָּה כְּאַבִּיר.

נְבִיאֵךְ[8], כַּנִּרְאֶה, בַּמֵּאָה שֶׁעָבְרָה,

הִתְעַוֵּר כְּיַנְשׁוּף בְּאוֹר יוֹם, לֹא רָאָה

כְּשֶׁיָּצַר בַּגָּלוּת יְהוּדִים בַּלִּגְיוֹן

מְנִיפִים שְׁלַל דְּגָלִים שֶׁל פּוֹלִין בְּגָאוֹן.

מָה קָרָה אָז אֵפוֹא לְנֶכְדּוֹ, לְלִבּוֹ שֶׁ-

Smutno mi, Boże!

 

לחצו כאן לפרק ב'

[1] אדם מיצקביץ' (1855–1798) – המשורר הלאומי של פולין, מחבר הפואמה "פן טדאוש".
[2] יענקל – דמות ב"פן טדאוש" של חוכר פונדק יהודי, מוזיקאי שתומך במאבק הפולני.
[3] אנהלי – פואמה בפרוזה מאת המשורר הפולני יוּליוּש סלוֹבַצקי (1809–1849), שגלה מפולין ושיריו מלאים אהבה וגעגועים אליה. השורה החותמת את רוב הפרקים של "אל פולין" – Smutno mi, Boże! (עצוב לי, אלוהים) – לקוחה משירו "הימנון".
[4] ציפְּריאן נוֹרוויד (1821–1883) – משורר וצייר פולני שהשפיע רבות על סוצקבר.
[5] פוקייר – מסעדה עתיקה בכיכר השוק של ורשה.
[6] בּוֹלֶסְלָב לֶשְמיאן (1877–1937) – משורר ואמן פולני ממוצא יהודי.
[7] יוליאן טובים (1894–1953) – משורר פולני-יהודי ודמות מרכזית בספרות הפולנית. נודע בשיר הילדים "הקטר" ובמסה שכתב במלחמת העולם השנייה "אנו יהודי פולין". כאן קורא לו סוצקבר בשם המזכיר את שרה בת טובים, מחברת תפילות ותחינות ביידיש מהמאה ה-18.
[8] נביאך – הכוונה למיצקביץ'.

לחצו כאן לפרק ב'

 

הַמּוּסָךְ: גיליון 2 – גיליון מיוחד ליום השואה תשע"ז

פתיתי געגועיה הקפואים / נועה ברקת אוויר / לאה קליבנוף-רון

  אל פולין, פרק ב'    אל פולין, פרק ד'  אל פולין, פרק ה'

המוסך: גיליון מס' 1

אל פולין, פרק ג'

אל פולין / אברהם סוצקבר, תרגום: בני מר, פרק ג'

איור: עינב ויסמן

אל פולין / אברהם סוצקבר

תרגום: בני מר

פרק ג.

אַתְּ אֵינֵךְ אֲשֵׁמָה בַּלִּגְיוֹן הָאָרוּר

שֶׁתָּקַף אָז אוֹתָךְ. לְכֻלָּם זֶה בָּרוּר.

גַּם אוֹתָךְ הָאוֹיֵב הֶעֱלִיב וְסָנַט,

וְעַל כָּל אֶזְרָחַיִךְ גּוֹנַנְתְּ. הִתְגּוֹנַנְתְּ

אָז בְּוֶסְטֶרְפְּלָט, קוּטְנָה[1]. הַאִם תְּזַהִי

כָּל גִּבְעָה, מִי קָבוּר בָּהּ? מִי הִיא?

יְהוּדִים? פּוֹלָנִים? לֹא יָקוּם וְיִהְיֶה!

הֵם נָפְלוּ גַּם כְּדֵי שֶׁנִּשְׁרֵךְ יִתְגָּאֶה.

אַךְ בְּעוֹד הָאוֹיֵב מַעֲבִיד וּמְשַׁחֵת

גַּם אוֹתָךְ, אַתְּ הוֹבַלְתְּ יְהוּדִים לַשּׁוֹחֵט,

וְקִבַּלְתְּ שָׁם לְפֶתַע מִין חֹפֶשׁ נוֹרָא

וְהוֹסַפְתְּ לָהֶם שֶׁמֶן לְתוֹךְ הַמְּדוּרָה.

שׁוּב נִסִּיתִי לִכְבֹּשׁ אֶת קוֹלִי, לֹא לָשִׁיר

אֶת כָּל מָה שֶׁהָיָה אָז קַיָּם וְשָׁרִיר.

מַצִּילִים אֲחָדִים אֶת הַכַּף בִּי הִכְרִיעוּ,

אַף אִם אֶלֶף בּוֹגְדִים בָּאַחֶרֶת הִרְשִׁיעוּ.

בִּזְכוּתָם שׁוּב הָיִיתִי מוּכָן וּמְזֻמָּן

לֶאֱהֹב שׁוּב אוֹתָךְ, הֵם הָיוּ הַסִּימָן.

בִּזְכוּתוֹ שֶׁל רוֹעֶה, שֶׁהִסְתִּיר בִּמְעָרָה

נַעֲרָה – שָׂרָה רוֹיְזֶנְוַלְד. הוּא בִּקְּרָהּ,

הֶאֱכִיל בְּתוּתִים שֶׁלִּקֵּט וְהוֹאִיל

לְנַגֵּן לָהּ שִׁירִים מִקָּרוֹב בֶּחָלִיל

כְּדֵי שֶׁבֵּין שׁוּעָלִים לֹא תַּרְגִּישׁ נֶעֱזֶבֶת

(עַכְשָׁו מִן הָעֵמֶק אֵלָיו הִיא כּוֹתֶבֶת).

איור: טל טובולוּבִזְכוּת הַשּׁוֹעֵר, שֶׁמִּתַּחַת בִּנְיָן

הַגֶּסְטָפּוֹ הֵעֵז לְהַחְבִּיא עוֹד מִנְיָן.

וְאָמַלְיָה, אוֹתָהּ נְזִירָה יְקָרָה,

שֶׁהֵבִיאָה לַגֶּטוֹ מִנְחָה בִּצְרוֹרָהּ:

אֶת אֲבַק הַשְּׂרֵפָה. וּבִזְכוּת הָאִכָּר

שֶׁעַל שַׁעַר הָעִיר אָז נִתְלָה וְהֻפְקַר

עִם הַשֶּׁלֶט מֵעַל: הוּא עָזַר לִיהוּדִים.

 

בִּזְכוּת וָאצֶק, צַיָּד שֶׁל כְּלָבִים אֲבוּדִים,

שֶׁבְּתוֹךְ הַמְּלוּנָה הַשְּׁמוּרָה לִכְלָבָיו,

בְּלִי שֶׁאִישׁ יַחְשֹׁד וְיָטִיל בּוֹ רְבָב,

הוּא הִסְתִּיר שָׁם שְׁלוֹשָׁה יְלָדִים בֵּין קוֹרוֹת.

וּבִזְכוּת מַצִּילִים, בַּעֲלֵי הַגְּבוּרוֹת,

שֶׁאֵינָם מֻכָּרִים וְגַם שְׁמָם אַלְמוֹנִי,

הֵן עַכְשָׁו עֲלֵיהֶם אֶתְפַּלֵּל גַּם אֲנִי:

– לַחַיִּים – הַשְּׂמָחוֹת שֶׁתָּבֹאנָה לְעֵד הֵן,

וּלְמִי שֶׁאָבְדוּ – מְנוּחָה בְּגַן עֵדֶן.

 

אַךְ מִוַּרְשָׁה יָרַשְׁתִּי קָלִיעַ לוֹהֵט,

בְּלִבִּי הוּא פּוֹגֵעַ תָּמִיד, בְּכָל עֵת:

אֲנָשִׁים שָׁם עָמְדוּ, אֵיךְ אֶפְשָׁר לֹא לִזְכֹּר[2],

צָחֲקוּ מִן הַחֹפֶשׁ בְּלַעַג שִׁכּוֹר

כְּשֶׁבַּגֶּטוֹ רָשְׁפוּ אֲרָיוֹת לְבַדָּם,

כְּשֶׁאַחַי לָחֲמוּ לְרוֹמֵם אֶת כְּבוֹדָם

מֵאַרְצָם וְעַמָּם אֶל כַּנְפֵי רְנָנִים,

לְהַלֵּל פָּעֳלָם. "אֵיךְ שֶׁהֵם מִטַּגְּנִים",

הַגְּבָרוֹת הַסְּמוּקוֹת נֶהֱנוּ לְלַחְשֵׁשׁ

וּבְעַד הַלּוֹרְנֶטוֹת הִבִּיטוּ בָּאֵשׁ.

 

אַךְ אֲנִי שׁוּב נִזְכָּר שֶׁאָכֵן הוּא:

מִנְיַן פּוֹלָנִים שָׁם הָפְכוּ לְאַחֵינוּ

וּבָאוּ בָּזֶה אַחַר זֶה, בַּמֵּצַר

נִלְחֲמוּ וְנָפְלוּ עַל חִזּוּק הַמִּבְצָר.

עוֹד יִטֹּל יַהֲלוֹם שַׂר הַזְּמַן הַזּוֹהֵר

וְיַחְקֹק בּוֹ אֶת שְׁמָם, שֶׁלָּעַד יִשָּׁאֵר.

אַךְ הַאִם יְקָרִים לָךְ אוֹתָם גִּבּוֹרִים?

אֶת הָרוּחַ שֶׁל וַרְשָׁה, הֲגַם שָׁם שׁוֹמְרִים?

וְהַאִם כְּבָר לָמַדְתְּ אֶת הַלֶּקַח בּוֹ שֶ-

Smutno mi, Boże!

 


לחצו כאן לפרק ד'

[1] וסטרפלט, קוטנה – שני קרבות של הצבא הפולני נגד הכובשים הנאצים בספטמבר 1939.
[2] איך אפשר לא לזכור – התמונה המתוארת כאן מתייחסת לקרוסלה שהוצבה בגן קרשינסקי בוורשה לכבוד חג הפסחא ב-1943, בזמן המרד בגטו ורשה שמעבר לחומה. עליה כתב גם המשורר הפולני צ'סלב מילוש, במאי 1943, את שירו הנודע "קמפו די פיורי".

לחצו כאן לפרק ד'

 

הַמּוּסָךְ: גיליון 2 – גיליון מיוחד ליום השואה תשע"ז

פתיתי געגועיה הקפואים / נועה ברקת אוויר / לאה קליבנוף-רון

אל פולין, פרק א'  אל פולין, פרק ב'    אל פולין, פרק ד'  אל פולין, פרק ה'

המוסך: גיליון מס' 1

אל פולין, פרק ד'

אל פולין, מאת אברהם סוצקבר, תרגם: בני מר. פרק ד'

איור: קוסטה פרמיאקוב

אל פולין / אברהם סוצקבר

תרגום: בני מר

פרק ד'

 

אֵיךְ אוּכַל לְבָרְכֵךְ? מַבָּטִי הֵן נִשְׁטָף

בַּפּוֹגְרוֹמִים שֶׁלָּךְ בִּזְקֵנִים וּבְטַף.

כִּי רָאִיתִי שׁוֹטִים בְּיָדָיו שֶׁל הָמוֹן

מִקִּרְבֵּךְ, מְרַצֵּחַ לְקוֹל פַּעֲמוֹן.

אַחַר כָּךְ – אֲנָשַׁיִךְ, נָשַׁיִךְ, אִלְּמִים,

מְלֻוִּים בִּדְגָלִים אֲדֻמִּים מִדָּמִים,

לְוָיָה אֲרֻכָּה, חֲדָשָׁה וְחָפְשִׁית

וְשׁוֹפֶּן[1]  מִצְטָרֵף בִּנְגִינָה חֲרִישִׁית.

הַדְּגָלִים מִלְּמַעְלָה שְׁבוּיִים כְּצִפּוֹר אַךְ

גַּם הֵם מְבַקְּשִׁים מִן הַתֹּרֶן לִבְרֹחַ.

 

וְנָכוֹן, שֶׁאוֹתָהּ אֲדָמָה שֶׁבָּאֵת –

הִיא נָפְלָה בַּבּוֹרוֹת כְּכִנּוֹר מְרַטֵּט,

וְהַצְּלִיל מְעַמְעֵם גַּעְגּוּעַ לְשָׁם.

אַךְ גָּדוֹל עוֹד יוֹתֵר מִכְּאֵב הָאָשָׁם

איור: אלונה מילגרם

שֶׁרוֹצְחַיִךְ קָרְעוּ אֶת גּוּפַת חֲבֵרִי

לִגְזָרִים, תַּחַת שֶׁמֶשׁ טָהוֹר וּבָרִיא –

מְצַעֵר עוֹד יוֹתֵר וְהַבּוּז מַעֲצִים,

שֶׁעַכְשָׁו, גַּם כְּשֶׁאֵין מִלְחָמָה, עוֹד שׁוֹרְצִים

בֵּין גַּגּוֹת עֲשֵׁנִים בְּחֵיקֵךְ זוֹחֲלִים,

עַקְרַבִּים, מוֹצִיאֵי דִּבָּתָהּ שֶׁל פּוֹלִין.

אַף עַל פִּי שֶׁקָּשֶׁה לִי לִצְפּוֹת וְלִרְאוֹת

פֹּה בַּשִּׁיר אֶת קוֹרוֹת עֲתִידֵךְ – אֵין לִטְעוֹת

שֶׁגַּם אִם מַזָּלֵךְ יְשַׂחֵק – גַּם אִם כֵּן

אֶת כָּל מָה שֶׁעָבַר לֹא תּוּכְלִי לְתַקֵּן.

 

אַתְּ חוֹשֶׁבֶת אוּלַי שֶׁאֲנִי רַק מַתְרֶה

וּמַפְצִיר: רַחֲמִי, זַעֲמֵךְ אַל יֶחֱרֶה,

שֶׁיִּבְנוּ הַיְּהוּדִים אֶת בֵּיתָם – אָנָּא תְּנִי,

אֵיךְ הֵעַזְתִּי לַחְזֹר וְלִהְיוֹת אֲדוֹנִי?

זֶה אַחֵר שֶׁעָרַךְ פֹּה חֶשְׁבּוֹן וּבִטֵּל

אֶת הַכֹּל, וַאֲנִי רַק עָנָף מִטַּלְטֵל,

הֶעָנָף שֶׁבְּכֹחַ רוֹצֶה לְהוֹרִיק!

־־־־־־־

בְּוַרְשָׁה אֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר וּבְרִיק

איור: גל צמח

לְחַפֵּשׂ לִי עוֹד וִיסְלָה שְׁנִיָּה, וּבַזֶּרֶם

יַמְשִׁיךְ וְיָשׁוּט שְׁמִי הַסְּלָאוִי בְּטֶרֶם

תָּשִׁיר עֲרָבָה בּוֹכִיָּה שִׁיר שָׁרְשִׁי,

וּגְוִיל שֶׁל תּוֹרָה יִלָּפֵף עַל רֹאשִׁי;

בְּעֵרַת נֵר שַׁבָּת בְּתוֹכִי מִתְפַּתֶּלֶת,

וּמִקֶּבֶר אָנִילֵבִיץ'[2] הִנֵּה מִתְגַּלְגֶּלֶת

לָהּ אֶבֶן לְעֵד, וְאַחַר תִּתְיַצֵּב.

כָּךְ סְלוֹבַצְקִי כָּתַב בַּהִמְנוֹן הַחוֹצֵב:

גַּם עַכְשָׁו רוֹחֲשׁוֹת חֲסִידוֹת בַּשְּׁקִיעָה,

וְנוֹשְׂאוֹת מֵעֵינַי וּמִכָּאן כָּל דִּמְעָה

לַשְּׁקִיעָה. אֲבָל הוּא הֵן נִמְשַׁךְ לְפּוֹלִין,

וַאֲנִי כְּבָר רוֹצֶה מְנוּחָה, לְהָלִין

בִּי אֵימָה. חֲסִידוֹת, מָה הִשְׁאַרְתֶּן לִי פֹּה, שֶׁ-

Smutno mi, Boże!

 

לחצו כאן לפרק ה'

[1] פרדריק שופן (1810–1849) – מלחין ופסנתרן הנחשב לגדול המוזיקאים של פולין.
[2] מרדכי אנילביץ' (1919–1943) – מפקד הארגון היהודי הלוחם בגטו ורשה ומנהיג המרד.

לחצו כאן לפרק ה'

 

הַמּוּסָךְ: גיליון 2 – גיליון מיוחד ליום השואה תשע"ז

פתיתי געגועיה הקפואים / נועה ברקת אוויר / לאה קליבנוף-רון

אל פולין, פרק א'  אל פולין, פרק ב'      אל פולין, פרק ה'

המוסך: גיליון מס' 1

אל פולין, פרק ה'

אל פולין, מאת אברהם סוצקבר, תרגום: בני מר. פרק ה'

איור: ליאור חיזגילוב

אל פולין / אברהם סוצקבר

תרגום: בני מר

פרק ה'

 

כֹּה עָצוּב, אֱלֹהִים! אֵיךְ בִּכְלָל מַשְׁאִירִים

מֵאָחוֹר אֶת עִמְקֵי הַבָּכָא, הַקְּבָרִים

הַבָּתִּים? אֵיךְ אַצִּיב לַשְּׁמָמָה יָד, גַּלְעֵד,

שֶׁתַּגִּיעַ לְנֶכֶד-נֶכְדִּי בַּמּוֹעֵד?

מָה עוֹשִׂים, כְּדֵי שֶׁגַּם הָאֶתְמוֹל יִתְגַּלֶּה

בַּמָּחָר? אֵיךְ לוֹכְדִים אֶת הַהֵד הָעוֹלֶה

בַּתְּפִלּוֹת הַקְּטוּעוֹת? אֵיךְ שׁוֹתִים מִן הַנֹּאד

שֶׁמִּמֶּנּוּ הַמָּוֶת שָׁתָה? שׁוּב אֶנְדֹּד,

אֲנַסֶּה לַחְתֹּם אֶת אֵינְסוֹף הַקְּבָרִים

בְּשִׁירִים, בֵּין אוֹתָם מִקְדָּשִׁים הַפְּזוּרִים

בְּלוּבְּלִין וּבִקְרָקוֹב, בְּבֵית הָעָלְמִין.

עַל גִּבְעָה אֶתְכַּוֵּץ, וְהִנֵּה אַאֲמִין

שֶׁזְּקָנָהּ שֶׁל פּוֹלִין שׁוּב שָׁחֹר וּפִתְאוֹם

זֶה הַיּוֹם שֶׁלִּפְנֵי בַּלְהוֹת-גֵּיהִנֹּם,

וְדוֹרְשִׁים בִּשְׁלוֹמִי הַשֵּׁמוֹת הַמֵּתִים.

בְּפָנִים שֶׁל עָפָר הֵם קָמִים וּפוֹשְׁטִים

עַל גּוּפִי בְּסִחְרוּר, נִכְנָסִים בִּמְהֵרָה

וּבִן רֶגַע הוֹפְכִים עֲשָׂבִים חֲזָרָה,

עַל גְּבָעוֹת מִסָּבִיב בַּחֶמְלָה הָרַבָּה.

אַךְ מִתַּחַת לָעֵשֶׂב יֵשׁ רַעַשׁ נֶחְבָּא,

כְּמוֹ יָצְאוּ הַמֵּתִים לְהָגֵן עַל בֵּיתָר,

וּבְקֶרֶן שְׁחֹרָה מְרִיעִים שֶׁנּוֹתַר

בָּהֶם כֹּחַ חַיִּים. וּבְבֵית הַקְּבָרוֹת

אַלּוֹנִים עוֹד עוֹצְרִים אֶת הַזְּמַן, צַמָּרוֹת

מַשִּׁירוֹת אֶת זְהַב-עֲלֵיהֶן הָאָצִיל.

בֵּית עָלְמִין, בֵּית עָלְמִין, מִי יוּכַל לְהַצִּיל?

איור: דן אזולאי

וְהֵיכָן הֵם אוֹתָם בְּנֵי-סְלָעִים עֲנָקִים,

שֶׁיָּבוֹאוּ לָקַחַת, מֵתִים לְהָקִים

עַל שִׁכְמָם בַּלֵּילוֹת, בַּכִּשּׁוּף הֶחָשׁוּב,

לְשׁוֹתְלָם מֵחָדָשׁ בְּמָקוֹם שֶׁיִּשּׁוּב

יְהוּדִי יִוָּלֵד? –––

אֲבָל אוֹי לִי, הַצִּילוּ!

כִּי בְּבֵית הָעָלְמִין נִכְרָתִים כְּבָר אֲפִלּוּ

עֵצִים! אֵין לִרְאִי הַדּוֹרוֹת בָּבוּאָה.

בְּצִיּוֹן הַחוֹזֶה[1], בְּלוּבְּלִין הַבְּלוּאָה,

שִׁכּוֹרִים מוּטָלִים גַּם בְּלֵיל יוֹם כִּפּוּר.

כְּמוֹ לִפְנֵי סְעָרָה, מִין עִפּוּשׁ וּפִרְפּוּר,

בְּצִיּוּן הָרָמָ"א[2] שֶׁבִּקְרָקוֹב: וְעֵז

בַּצְּלָלִים מִתְהַלֶּכֶת, יוֹצֵאת לְפַזֵּז

וְלִרְמֹס אֵיזֶה פֶּתֶק, שֶׁשָּׁם מִתְגּוֹלֵל.

וּבְגֶנְשָׁה עוֹמֵד וּמְחַכֶּה לַגּוֹאֵל

עוֹד הָאֹהֶל שֶׁל פֶּרֶץ[3]: כְּנָפָיו הַשָּׁחוֹת

עַל אֲבַק-יַהֲלוֹם-הַמְּשׁוֹרֵר מַשְׁגִּיחוֹת.

הוּא הֵאִיר גֶּטָאוֹת לֹא מִכְּבָר בְּשִׁירָיו

וּכְלִי נֶשֶׁק חָלוּד הוּא מִלֵּא רוּחַ-קְרָב.

שָׁם, בָּאֹהֶל, אֲנִי מִתְבּוֹנֵן וּמַבְחִין

שֶׁבַּטַּחַב נֶחְבָּא כָּאן מִסְתּוֹר, שֶׁהֵכִין

יְהוּדִי מֵהַגֶּטוֹ: לַמְרוֹת הַשְּׁחִיטָה

לְשַׁלְשֶׁלֶת-זָהָב[4] תִּהְיֶה פֹּה שְׁלִיטָה;

יִשָּׁאֵר בֶּן אָדָם אַחֲרוֹן שֶׁדָּבַק

פֹּה בַּפֶּרֶץ, לָעַד הִתְגּוֹלֵל בָּאָבָק.

בַּיָּמִים הוּא הָיָה מִתְהַפֵּךְ בַּמְּחִלָּה,

תּוֹלָעִים שָׁם לִמְּדוּהוּ סוֹדוֹת קַבָּלָה.

כְּשֶׁבְּאֶצְבַּע גְּרוּמָה הַיָּרֵחַ לְמַעְלָה

נָקַשׁ בַּלֵּילוֹת – הוּא נִרְגַּע וְנִשְׁמַע לָהּ.

עָלָה וְיָצָא לְבַדּוֹ מִמִּפְתַּן

מַחְבּוֹאוֹ וְקָרָא בְּקוֹל-טִיט שֶׁל פַּיְטָן

אֶת הַכְּתֹבֶת בָּאֹהֶל: "אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים

בְּשִׁירָה וְרִקּוּד"[5]. וְהָיוּ אָז שְׂמֵחִים

צֵרוּפִים לוֹהֲטִים בְּרוּחוֹ, לְחַזֵּק

וְלִשְׁמֹר אֶת גּוּפוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִנָּזֵק.

 

וַאֲנִי, שֶׁהִגַּעְתִּי לְפֹה לִפְרֵדָה,

איור: נטע חיים

אֶת הָאֹהֶל עַל שֶׁכֶם אֶקַּח לְצֵידָה,

וְאֶקַּח מַנְגִּינָה לְדַרְכִּי הַנּוֹדֶדֶת –

בֶּעָבָר הִיא חִזְּקָה וְהָיְתָה מְעוֹדֶדֶת –

וְאֶל יוֹם הַמָּחָר תַּחְרֹשׁ נְתִיבוֹת:

"כָּךְ אֲנַחְנוּ הוֹלְכוֹת,

הַנְּשָׁמוֹת, בַּלֶּהָבוֹת".

 

פולין, יולי-ספטמבר 1946

 

[1] החוזה מלובלין – ר' יעקב יצחק הורוביץ (1815-1745), מחשובי האדמו"רים בפולין. כוּנה כך בגלל כוח הראייה החודר שיוחס לו.
[2] הרמ"א – ר' משה איסרליש (1530–1572) – פוסק ההלכה הגדול של יהדות אשכנז, שחי בקרקוב.
[3] פרץ – יצחק לייבוש פרץ (1851–1915) – מגדולי המשוררים והסופרים ביידיש, יליד זאמושץ' בפולין ותושב ורשה.
[4] שלשלת זהב – "די גאָלדענע קייט", מחזה מאת י"ל פרץ, המתאר שושלת חסידית בעת המודרנית.
[5] אנחנו הולכים – שורות מתוך המחזה "שלשלת הזהב".

 

הַמּוּסָךְ: גיליון 2 – גיליון מיוחד ליום השואה תשע"ז

פתיתי געגועיה הקפואים / נועה ברקת אוויר / לאה קליבנוף-רון

אל פולין, פרק א'  אל פולין, פרק ב'    אל פולין, פרק ד'  

המוסך: גיליון מס' 1