הכתבה מאת: שרה ב"ק, זושא – מגלים את הסיפור החסידי

 

 

דַּע לְךָ
שֶׁכָּל רוֹעֶה וְרוֹעֶה
יֵשׁ לוֹ נִגּוּן מְיוּחָד מִשֶׁלּוֹ

דַּע לְךָ
שֶׁכָּל עֵשֶׂב וְעֵשֶׂב
יֵשׁ לוֹ שִׁירָה מְיוּחֶדֶת
מִשֶׁלּוֹ

וּמִשִׁירַת הָעֲשָׂבִים
נַעֲשֶׂה נִגּוּן
שֶׁל רוֹעֶה

כַּמָּה יָפֶה
כַּמָּה יָפֶה וְנָאֶה
כְּשֶׁשׁוֹמְעִים הַשִּׁירָה
שֶׁלָּהֶם

טוֹב מְאֹד
לְהִתְפַּלֵּל בֵּינֵיהֶם
וּבְשִׂמְחָה לַעֲבֹד
אֶת ה'

וּמִשִׁירַת הָעֲשָׂבִים
מִתְמַלֵּא הַלֵּב
וּמִשְׁתּוֹקֵק

וּכְשֶׁהַלֵּב
מִן הַשִּׁירָה מִתְמַלֵּא
וּמִשְׁתּוֹקֵק
אֶל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

(נעמי שמר, "שירת העשבים)

 

על אילו מיתרים חסידיים קרועים של נעמי שמר ניגנו מילותיו של ר' נחמן מברסלב, והאם יכול להיות שהגם ששמר גילתה את המילים בשנות ה70 היא הכירה אותם קודם לכן?

שיר התפילה היפיפה שהלחינה נעמי שמר כבר הפך למעין המנון של חסידות מתחדשת ואקו פואטיקה.

שיר שאי אפשר לקרוא את מילותיו בלי שהמנגינה תזדמזם בראש (ומי שלא מזמזם עכשיו את השיר שיקום…) וכמו רבים משיריה של נעמי שמר – נדמה שהמילים כאילו נולדו עם המנגינה שלהם.

 ואכן, כך הרגישה נעמי שמר כששמעה אותם לראשונה. בראיון שנתנה מאוחר יותר סיפרה שכאשר שמעה את מילותיו של רבי נחמן מברסלב, היא הרגישה "שהמילים האלה בהריון, שהלחן כבר נמצא בתוכן".

 את המילים שמעה נעמי שמר בתוכנית "שוב יוצא הזמר" שהגיש שלמה ניצן. התוכנית, בהפקת 'קול ישראל', ובעריכתו של גיל אלדמע הוקלטה מול קהל ב'בית המורה' בתל אביב, אלה היו תוכניות מושקעות ומוקפדות מאוד, סביב נושאים שונים כמו: חגים, משוררים, וגם שירי אור וצבעים, שירי אבות ואמהות, תהילים, שיר השירים ועוד. גם לנעמי שמר הוקדשה תוכנית, אבל זאת הפעם שמר ישבה בקהל כמאזינה. ולאחר התוכנית נגשה לשלמה ניצן ידידה הטוב ושאלה אותו למקורות המילים.

ניצן שהיה הרבה יותר ממנחה, אלא איש תוכן שהיה מעורב בהכנת התוכניות הפנה אותה לשלושה מקורות שונים, כולם של ר' נחמן מברסלב. אחד מהם מופיע בספר "זמרת הארץ", אוסף אמירות וסיפורים של ר' נחמן בשבחה של ארץ ישראל, שאסף תלמידו של ר' נחמן רבי נחמן מטשערין, שזכה להגיע לארץ. שם הוא מצטט את הסיפור על יציאתו של ר' נחמן מחוץ לעיר עם תלמידו, מהספר שיחות הר"ן:

"פעם אחת בקיץ, השכם בבוקר, ישב רבנו זכרו לברכה רבי נחמן מברסלב בעיר זלַטיפּוֹלי והתפלל.
אחר כך שלח את בתו שרה וקראה לאחד מאנשי העיר.
ובא האיש לרבנו, ואמר לו רבנו: "בוא עמי לטייל." והלך עמו מחוץ לעיר והלך בין העשבים.

אמר רבנו זכרו לברכה:

"טוב ויפה אם היית זוכה לשמוע את קול השירה והתשבחות של העשבים, איך כל עשב ועשב אומר שירה להשם יתברך בלי פנייה ובלי שום מחשבות זרות, ואינם מצפים לשום תשלום גמול.
כמה יפה ונאה כששומעים את השירה שלהם. טוב מאוד ביניהם לעבוד את השם ביראה."

 החלקים האחרים של השיר מבוססים על שני קטעים של ליקוטי מוהר"ן:

"דַּע, כִּי כָל רוֹעֶה וְרוֹעֶה יֵשׁ לוֹ נִגּוּן מְיֻחָד לְפִי הָעֲשָׂבִים וּלְפִי הַמָּקוֹם שֶׁהוּא רוֹעֶה שָׁם,
כִּי כָל בְּהֵמָה וּבְהֵמָה יֵשׁ לָהּ עֵשֶׂב מְיֻחָד, שֶׁהִיא צְרִיכָה לְאָכְלוֹ.
גַּם אֵינוֹ רוֹעֶה תָּמִיד בְּמָקוֹם אֶחָד.
וּלְפִי הָעֲשָׂבִים וְהַמָּקוֹם שֶׁרוֹעֶה שָׁם, כֵּן יֵשׁ לוֹ נִגּוּן כִּי כָל עֵשֶב וָעֵשֶב יֵש לוֹ שִירָה שֶאוֹמֵר…

וְעַל-יְדֵי שֶׁהָרוֹעֶה יוֹדֵעַ הַנִּגּוּן, עַל-יְדֵי-זֶה הוּא נוֹתֵן כּחַ בְּהָעֲשָׂבִים, וַאֲזַי יֵשׁ לַבְּהֵמוֹת לֶאֱכל.
וְזֶה בְּחִינַת 'הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ',
הַיְנוּ שֶׁהַנִּצָּנִים גְּדֵלִים בָּאָרֶץ עַל-יְדֵי הַזֶּמֶר וְהַנִּגּוּן הַשַּׁיָּךְ לָהֶם כַּנַּ"ל". 

(ליקו"מ תניינא, סג).

ולפני כן בליקוט מוהר"ן תניינא יא' נכתב:

"דַּע, כְּשֶׁאָדָם מִתְפַּלֵּל בַּשָּׂדֶה אֲזַי כָּל הָעֲשָׂבִים כֻּלָּם בָּאִין בְּתוֹך הַתְּפִלָּה וּמְסַיְּעִין לוֹ,
וְנוֹתְנִין לוֹ כּחַ בִּתְפִלָּתוֹ וְזֶה בְּחִינַת שֶׁנִּקְרֵאת הַתְּפִלָּה שִׂיחָה,
בְּחִינַת (בְּרֵאשִׁית ב): "שִׂיחַ הַשָּׂדֶה" שֶׁכָּל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה נוֹתְנִין כּחַ וְסִיּוּעַ בִּתְפִלָּתוֹ".

שלושת המקורות הללו הופיעו יחד בספרו של יום טוב לוינסקי "ספר המועדים" שיצא בתשט"ו ומהדורה שניה בתשי"ט, כך שנראה שהמקור לחיבור המקורות ולעיבוד שלהם באופן הזה – לקוח מספרו של לוינסקי.

 

 

 

העשבים מתפללים

ללי שמר, ביתה של נעמי שמר מספרת שהרבה מאוד מהשירים שאמה הלחינה היא בחרה להלחין מפני שהיא הרגישה הזדהות גדולה איתם, כאילו יכלה לכתוב אותם בעצמה. ואכן הקלטה מעניינת שמצאה ללי ב'ארכיון יבניאל' יכולה להסביר מדוע אמה הרגישה הזדהות גדולה עם מילותיו של ר' נחמן, ומיד כששמעה את המילים חשה בהם את המנגינה.

בהקלטה מספרת רבקה ספיר, אמה של נעמי שמר על אביה, יונה שפרירי, שהיה איש דתי והגיע עם אשתו בגיל חמישים לקבוצת כנרת. הזוג שפרירי כבר היו מבוגרים מאוד במונחים של אז, הם היו חייטים ועבדו בתפירה בקיבוץ ולא עסקו בחקלאות, אבל סבא יונה אהב מאוד את הטבע.

 וכך מספרת רבקה ספיר לאורי שרפמן מיבנאל בשנת 1974:

"אבא עבד עד הרגע שחלה ולא יכול היה לעמוד ליד המכונה. זה היה מאוד קשה לראות את סבלו מכך שאינו עובד. אהבתו לטבע שליוותה אותו כל חייו העניקה גם לנו אהבה רבה לאגמים לעצים ולאחו.

איני יודעת למי הוריש אבא את נפשו הפיוטית, אני רק זוכרת אותו מטייל עמנו בין האפרים ומצביע על הרוח המטייל על פני העשב, ואני זוכרת את המשפט שהיה אומר: "גיב א'קוק דיגרעזלעך דאווענען" – הסתכלו, העשבים מתפללים.

אבא אהב מאוד את בית הכנסת בוילנא ואהבתו השניה היתה בית הכנסת במושבה, אולי מפני שהיה מונח על שפת הים."

ללי שמר אינה יודעת לומר אם אמה נעמי הכירה את הסיפור על סבא יונה שפרירי, כך או כך, ברור מדוע מצאה הד בליבה למילים ששמעה מפיו של שלמה ניצן, זו הייתה שירת העשבים שכבר הייתה תחת עורה.

 

 

מאיר ספיר – "החסיד"

חיבור שורשי נוסף לניגון החסידי היה לנעמי הצעירה גם בזכות אביה, מאיר ספיר. וגם את זאת גילתה ללי שמר אחרי פטירתה של אמה: את ספיר, ממייסדי קבוצת כנרת, והמפקד האחרון של עליה ב', כינו מכריו מחוץ לקבוצה "החסיד". לא מפני שהיה דתי, הוא עלה מוילנה, והיה סוציאליסט, אלא מפני שהיה איש שמח והוא נהג לשיר ולסחוף אחריו את החברים בניגונים. וכמו שאמרה שמר: הוא אמנם עזב את הבית , אבל הבית לא עזב אותו , והוא מאוד אהב את ניגוני בית הוריו. דבר שהיווה השראה לביתו נעמי, לכתוב את "שירו של אבא" ואת "חבלי משיח".

כאן כדאי לשים לב לדבר נוסף. שמר כמובן כתבה שירים רבים' אך גם הלחינה משוררים אחרים כמו ע.הלל, אלתרמן ואחרים. עם הלל עומר (ע. הלל) היה לה קשר חברי קרוב, והוא סמך מאוד עליה ועל כתיבתה, לכן הוא הרשה לה לערוך את שיריו בצורה חופשית למדי – כדי ששיריו יוכלו להיות מושרים ומולחנים. מה שקוראים בימינו: "להנגיש" את השירה.

 קשר אחר היה לה עם אלתרמן. היא הייתה צעירה ורצתה להלחין את 'ספני שלמה המלך' ו'בנימין מטודלה' שהיו שירים ארוכים מאוד. היא פנתה למשורר הגדול בדחילו ורחימו לשאול אם תוכל לשנות אותם קצת והוא ענה לה: "בוודאי שאפשר – אלה לא כתבי הקודש" – וכך, בתיאום איתם היא עיבדה את הטקסט, תוך רגישות שלא לאבד אותו.

מעניין לראות שבמקרה של שירת העשבים, אף על פי שהטקסט לא נכתב כשיר, היא הרגישה שהוא ישיר מאוד, 'שירי' מאוד והיא לא צריכה לשנות בו הרבה, ר' נחמן היה כבר לפני 200 שנים נגיש ובהיר.

בפרוייקט 'זושא – מגלים את הסיפור החסידי' אנו עוסקים בשימור ובהנגשה של הסיפורים החסידיים ובאתר מופיעים מאות סיפורים, רבים מהם סרוקים בידי הספריה הלאומית – כך שהמקור מוצג, זאת לצד עיבוד לשפה ישראלית ונגישה יותר. גם אנחנו ב'זושא' בחרנו שלא "לגעת" הרבה בסיפורי ר' נחמן, משום שגם אנחנו חשים שאין צורך לעבד אותו. מילותיו של ר' נחמן הכתובות בידי תלמידו ר' נתן יכולות למצוא הד בלב רבים גם 200 שנים אחרי, וכל אחד מוצא בו את הניגון המיוחד משלו.

" ומשירת העשבים מתמלא הלב ומשתוקק…"

 

 

בקרו בזושא – מגלים את הסיפור החסידי

סיפורי חסידים על ר' נחמן מברסלב ב"זושא" 

 

כתבות נוספות:

"ואלס להגנת הצומח": השיר שנכתב נגד הטרדה מינית

כיצד נולד "פירות חמישה עשר" (שלג על עירי) של נעמי שמר?

"הילדה ששכחה להתבגר": שירי נעמי שמר לילדים