העושר הספרותי הגדול שנקרא סיפורי חסידים היה עד לא מזמן אוצר בלום. הוא אוצר מפני שהסיפורים מביאים אמירה רלוונטית לקורא המודרני, והתהיות שבהם נוגעות לכל אדם באשר הוא אדם. אך הוא בלום מפני שסיפורים אלה לא היו נגישים. אנחנו בזושא ביקשנו לגאול סיפורים אלו מתוך התיבה הנעולה שבה הם נמצאים, למצוא את המפתח, לאוורר ולהבריק אותם, וכך להפוך אותם למה שהם באמת צריכים להיות – אבני יסוד בתרבות היהודית-ישראלית המתחדשת. אלפי סיפורים כאלה נכתבו וסופרו לאורך כ-250 שנים. למעשה, עוד לפני הספרות העברית המודרנית, הסיפורים הללו היו ה'ספרות של העם היהודי', אלה סיפורי עם, סיפורי העם שלנו. הסיפורים הללו נכתבו באירופה, וכאשר העם היהודי עלה לישראל – הם, במידה רבה, נשארו שם. אנו רואים בסיפור החסידי יצירת ספרות מופתית של העם היהודי, בעלת מסר רלוונטי וקיומי לקורא הישראלי. אנו מאמינים בכוחו של הסיפור לחולל שינוי בחייו של האדם וליצור תשתית תרבותית משותפת לאומה.
