גבריאל זידפלד ומקס נורדאו, יהדות הספרים ויהדות השרירים

הגיעו לספרייה: שני כתבי יד של גבריאל זידפלד, אביו של מקס נורדאו

יעקב פוקס
30.08.2018

מקס נורדאו (1923-1849) שהיה אחד מדובריה החשובים של הציונות, החל את חייו הבוגרים כמתבולל שהתרחק מיהדות ומיהודים. בתולדות חייו הוא כותב: "גם עלי עברה תקופה של התבוללות, שנחלצתי ממנה רק בעמל מרובה […] במשך שנים הרבה בפאריס לא היה לי כל מגע ומשא עם היהדות […] רק גידולה של האנטישמיות עורר בי את הכרת החובה כלפי עמי". נורדאו נולד אמנם למשפחה דתית בעיר בודפסט, ואת ראשית לימודיו עשה בבתי החינוך היהודיים המסורתיים. רק לאחר מכן עבר ללמוד בגימנסיה הקתולית הממשלתית ובגימנסיה הקאלוויניסטית, ולבסוף התמסר ללימודי רפואה באוניברסיטת פסט.

אביו של נורדאו היה גבריאל זידפלד, שלפי דברי הבן נולד בפולין בעיר קרוטושין [Krotoszyn] בשנת 1799 ונפטר בבודפסט ב-1872. זידפלד הוסמך לרבנות אחרי שנים רבות של לימוד תורה, ועסק בהוראה. "אבי היה יהודי חרד על דתו", כותב נורדאו על אביו, "מלא וגדוש ב'שולחן ערוך', אבל ביחד עם זה כבר היתה ניכרת בו תוספת גון של מודרניסמוס". גבריאל זידפלד פירסם מאמרים בכתבי העת של תקופתו, ואף הדפיס שני ספרים: אחוזת מרעים (פראג תקפ"ה) ורחבות הבאור (פראג תרי"א). המידע הביוגרפי שכתב נורדאו על אביו שימש ככל הנראה כמקור המוסמך לתולדותיו בהרבה מקומות (למשל: גצל קרסל, לכסיקון הספרות העברית בדורות האחרונים, כרך א, עמודות 732-731). אולם כעת מתברר שמקס נורדאו טעה בציון שנת לידתו של אביו, ובעקבותיו הלכו שאר כותבי הרשומות.

לאחרונה רכשה הספרייה הלאומית כמה פריטים מתוך ארכיונו של מקס נורדאו, וביניהם שני חבורים בכתב ידו של אביו – קובץ שירים וספר ללימוד עברית. בפתיחתו של אסיפות עשתונות, שהוא ספר ללימוד ולתרגול עברית, כתב זידפלד הקדמה ובה סיפור תולדות חייו עד שנת תקצ"ה (1835). סיפור החיים המרתק חושף בפנינו את חייו הקשים של בן ישיבה בתקופה ההיא, ויש בו גם פרטים ביוגרפיים שאינם ידועים לנו.

נציג תחילה קטע מסיפור חייו של גבריאל זידפלד שיש בו גם כדי ללמד על הרקע שעליו צמחו רעיונותיו של בנו, ואחר כך נבחן כמה פרטים ביוגרפיים חדשים על זידפלד.

עמוד הפתיחה בהקדמה לאסיפות עשתונות לגבריאל זידפלד

יהדות השרירים

אחד הרעיונות המזוהים ביותר עם מקס נורדאו היא קריאתו בקונגרס הציוני השני בבאזל "ליצור שוב יהדות של שרירים". נורדאו סבר שההתעמלות חשובה לעם היהודי מבחינה בריאותית וחינוכית, ושאף לפתח את העיסוק היהודי בתחומי הספורט וההתעמלות. את התנוונותו הגופנית של היהודי בן זמנו הוא תלה בנסיבות היסטוריות: "במשך מאות של שנים לא יכולנו לעשות דבר זה. כל היסודות של הפיסיקה האריסתוטלית הוקצבו לנו במידה זעומה מאד: האור והאויר, המים והאדמה. בתוך הצפיפות של רחוב היהודים נשו אברינו האומללים את התנועות שבחדוה, בעלטה של בתיהם מחוסרי אור השמש התרגלו עינינו למצמוץ פחדני".

מקס נורדאו, מתוך אוסף שבדרון בספרייה הלאומית

מעניין לראות עד כמה קרובים דבריו של נורדאו אל תיאור חייו הקשים של אביו כבן ישיבה. גבריאל בן הי"א החל את לימודיו בישיבתו של דודו בעיר קאליש (Kalisz), ושהה שם שנתיים מבלי לשוב אל ביתו. המרחק בין קרוטושין וקאליש אינו אלא כחמישים קילומטר, אבל ההבדל התרבותי ביניהם היה גדול. קרוטושין הייתה בשטחה של פרוסיה, וקאליש הייתה שייכת לפולין. וכך מתאר זידפלד את תקופת לימודיו בקאליש:

"ולדבר לא יכולתי אז עמהם כי לא הבנתי לשונם, וגם מאכלם לא יכולתי שאת (לאכל עמהם בבוקר בארשט מיט באטווינעס [=בורשט עם סלק] בלשונם) כי לא הורגלתי בהם מנעורי. ונחלתי בערך שנה שלמה, וכאשר כתבתי כל זה לאהובי אבי השיבני: כי זה דרכו של תורה: בארץ תישן. והוכרחתי לעשות פקודתו […] וחייתי בפקודתם, נשמתם בעדן, עוד שנה שלמה בחיי צער. ובכל זאת עמלתי והגיתי בתורת ה' בתמימות ובחריצות גדול. ובשנה השניה נחלתי בשחפת ושחין פורחת בכל גופי, וידי מצורעת כשלג, ולא יכולתי עוד לסבול המכאוב הכאיב עלי".

עמודים 2 ו-3 בהקדמה לאסיפות עשתונות לגבריאל זידפלד

בסיועו של אחד מתושבי העיר ליסא (Leszno) וללא ידיעת אביו עבר זידפלד ללמוד בישיבתו של אחד מגדולי הדור ההוא ר' יעקב לוברבוים, ושם שרד תקופה ארוכה ללא מקום אכילה ושינה מסודרים. ישיבת ליסא לא דמתה כלל לישיבות שאנחנו מכירים היום, ולא היו בה לא חדר אוכל ולא חדרי פנימייה לשינה. מדברי זידפלד עולה שאנשי העיר התחייבו להאכיל חמשה עשר מבחורי הישיבה מדי יום, אבל מספר התלמידים שם היה כארבע מאות! חמשה עשר כרטיסי התמחוי [פלעטען בלשונם] הוגרלו מדי שבוע בין התלמידים, ומי שלא התמזל מזלו נאלץ להסתדר בכוחות עצמו. חייו המיוסרים של בן הישיבה הצעיר ממחישים היטב עד כמה היו צעירי הדור ההוא רחוקים מהגדרת "יהדות של שרירים". הנה סיפורו של גבריאל זידפלד בן השלוש עשרה:

"לא היה לי אז מה להחיות את נפשי ממנו, כי לא יכולתי לדבר על לב אחד מאנשי נדיבי לב לתת לי מה להחיותי. ואמרתי בלבי כי שמעתי שאנשי ליסא חושקים בבחורי חמד, ואמרתי אם אייגע עצמי בלימוד בחריצות היותר גדול יוכל להיות שיתנו לי גם אם לא אדבר עמהם בדבר הזה. ולכן דאג לבי יותר על הלימוד אשר היה לי אז להשיג בזה חפצי, ממה אשר אדאג על הני דבבלאי טפשאי [=מליצה תלמודית שרומזת על הלחם]. וחייתי את נפשי בערך חצי שנה בירק עשב. ולחם לא אכלתי בכל השבוע רק משבת לשבת. וגם זה אחד מעשרה ניסים הנבראים בערב שבת היה, כי שמה ארבע מאות בחורים קטן וגדול היו, וכולם לא היה להם רק חמשה עשר פלעטען [=כרטיסי תמחוי שהוגרלו ביניהם] בכל שבוע ושבוע. ועלו על הגורל, ובחמשה או בששה שבועות בא על אחד גורלו, והנשארים נשארו ביד ה' הטוב עליו. והדרך היה כי באו כולם בליל שבת אל שער בית הכנסת וקראו בעלי הבתים אחד מבחורי חמד לאכול עמהם לחם ביום שבת קודש. ואנכי מצאתי חן בעיניהם להיות אצלם מידי שבת בשבתו, והפלעט מכרתי אל אחד מהבחורים, ובזה חייתי את נפשי ה' או ו' שבועות. ומקום אין לי ללון. והייתי בכל השבוע בבית המדרש הגדול אשר שם, ולמדתי שמה בלילה כולה. ותרדמתי בעומד שעה או שעתים. ובשבת נסגר הבית המדרש והייתי בחוץ הלילה כולה […] כה היה ימי מגורי כמו חצי שנה עד כי נחלתי, ובאתי אל בית אחד המיוחד לבחורים עם כי חלו, והייתי שמה ג' שבועות […] ובא אדוני מורי ורבי הנ"ל אלי לנחמני […] ונתן לי מתנה לחזק אותי ביותר. ומאז היה לי בבית נגיד אחד מטה כיסא שולחן ומנורה אשר שם אקרא שבתות. ולמדתי אצל הרב הנ"ל בחריצות גדול".

עמודים 4 ו-5 בהקדמה לאסיפות עשתונות לגבריאל זידפלד

מה עם העובדות מקס?

סיפור חייו של גבריאל זידפלד כולל כמה פרטים ביוגרפיים שסותרים את הידוע לנו מבנו מקס נורדאו, ומידע חדש על כמה מספריו שלא נודע זכרם.

ראשית, בעניין שנת הולדתו הוא כותב: "הנה נולדתי בק"ק קראטשין במחוז פוזנא, תחת ממשלת אדונינו המלך פרידריך השלישי יחי' לעד, במדינת פרייסין בשנת תקס"א לפ"ק (1801/1800), מאבותי היקרים אבי עוזר במו"ה שמחה נאמן זצולה"ה, ואמי מרת פערל נשמתם בעדן, כשמה כן היתה מרגלית טובה ויקרה לאדוני אבי, ומנשים באוהל תבורך". הרי שבניגוד לדברי נורדאו אביו לא נולד בשנת 1799.

שנית, מקס נורדאו כתב שאמו הייתה ממשפחת נלקין מריגה, ואילו זידפלד כותב בהקדמתו: "נשאתי לי אשה הנולדת מק"ק קאמארען". קאמארען היא העיר Komárom בהונגריה, ואולי התכוון נורדאו שמקור משפחתה היה מריגה שבלטביה.

ושלישית, בסיפורו של גבריאל זידפלד מוזכרים ארבעה מספריו, אבל מתוכם ידוע לנו רק על אחד מהם. הוא כותב: "ואז כתבתי ספרי (פריהלינגס פירער [=המדריך לאביב]), ואחרי כי מכרתי אותם הלכתי אל בית נגיד אחד בדעברעצין והייתי אצלו שנה וחצי שנה. והיה לי אז בערך אלף זהובים […] ואז היה ספרי יסוד שפת עבר תחת מכבש הדפוס בק"ק פראג. ואחרי כי באו ספרי אל ידי כמו שנה ורביעית השנה, וזה נדפס ע"י פרענומעראטיאן, והבאתי כל אחד על מקומו. ואחרי כי מכרתי כל אלה וחזרתי שוב לסחור בארץ […]  ואז כתבתי ספרי (מאטהילדע דאוגלאז). וכאשר יצא זה מבית הדפוס עברתי בזה בכל המדינה עד כי מכרתים, ושבתי לעיר פעסטה".

בקטע הזה מודגשים 3 ספרים שזידפלד מספר על הדפסתם ומכירתם, אבל הספרים האלה אינם מוכרים לנו ולא ראינו את רישומם בשום קטלוג.

מקס נורדאו כתב בתולדות חייו: "הקשר היחידי שעדיין קשר אותי עם אחי […] היה ה"יחוס" של משפחתי, והריני מודה ומתודה, שאני מתגאה בו עד היום". ברשימה קצרה זו למדנו מעט על ה"יחוס" המשפחתי של נורדאו, וסבורני שקריאת דברי אביו במלואם תבהיר מדוע היה הוא מקור גאווה עבור בנו מקס.

העמודים האחרונים של ההקדמה לאסיפות עשתונות לגבריאל זידפלד
 

הצטרפו לקהילת "סודות כתבי היד העבריים"  

כתבות נוספות

הרב שם טוב צבי, נכדו של שבתי צבי? תלוי את מי אתם שואלים הגיע לספרייה: כתב היד של יעקב איסר סרברניק שנספה בשואה כשחייהם ומותם של שלושה דורות דחוסים לתוך סידור תפילה אחד    

תגיות

תגובות על כתבה זו

טוען כתבות נוספות loading_anomation