הכירו את "מיקי מהו" שזכה לככב בקומיקס העברי הראשון בארץ ישראל בשנת 1933. העכבר הזה מזכיר לכם מישהו? אתם לא מדמיינים...
גם לכוכבי קולנוע מצוירים יש רגע של הולדת, ואת רגע ההולדת של מיקי מאוס, גיבור עלילות דיסני, נמצא בסרט מונפש קצר משנת 1928 בשם מטוס משוגע (Crazy Plane).
ההופעה הפומבית-הרשמית של מיקי מאוס, בשמו המלא, הגיעה עוד באותה שנה, בסרט מונפש אחר בשם ספינת הקיטור וילי (Steamboat Willie). מנקודת פתיחה זו המשיך מיקי מאוס, בן דמותו של המייסד וולט דיסני, לכבוש את מסכי הקולנוע (ובעתיד הרחוק יותר, את מקלטי הטלוויזיה) ברחבי ארצות הברית והעולם, עד שנעשה תוך זמן קצר לסמל המסחרי של ענקית הבידור דיסני.
אברהם שלונסקי, צופה נלהב של סרטים מונפשים, סרטים שלהם קרא סרטי 'הנשמה', הציע בשנת 1933 לעיתון "דבר" סיפור ראשון מתוך סדרה עתידית בשם עלילות מיקי-מהו. עורכי העיתון התקשו לעכל את הסגנון הקונדסי ומשחקי המילים המשונים של הקטע הקצרצר שזה עתה סיימו לקרוא. הם סירבו לקבל את הקטע עד שיכניס בו שלונסקי שינויים נחוצים, בעיקר בתחום הנמכת השפה הגבוהה והקשה להבנה. שלונסקי עמד על רגליו האחוריות וב-10 בפברואר 1933 הופיע הסיפור הראשון – כלשונו.
שימו לב לדמותו המצוירת של מיקי-מהו, רוכב על מכוש קסמים מכונף. בחיבור חרוזיו השתדל שלונסקי ככל יכולתו להתרחק מדמותו של העכבר האנרכיסט של דיסני, ואת מיקי-מהו שלו תיאר כאחד מארבעה אחים לוליינים בקרקסו של אחד ושמו פוטי-פתי. הדמות המצוירת של מיקי-מהו, כפי שצייר אותה המאייר נחום גוטמן, חושפת בפניי המתבונן את מקור ההשראה שלה – מיקי מאוס.
גם שנה לאחר-מכן, כשלקח המאייר אריה נבון את המושכות מידי גוטמן, מיקי-מהו שצייר נותר דמות עכברית ומחויכת, נכונה לכל הרפתקה או תעלול שיזדמנו בפניה (או שתזדמן ליצור בעצמה).
ההתעקשות של שלונסקי הוכיחה את עצמה ועלילות מיקי-מהו נפרשו במהלך שנת 1933-4 על גבי מוסף הילדים האהוב של העיתון דבר לילדים. עלילה חדשה הופיעה בעיתון הארץ תחת השם "מיקי כל-בו", העלילה התפרסמה ב-6 באפריל 1936. הפעם ציירה אותה ז'ניה ברגר. בעיתונות התקופה אנו מוצאים לא רק ביקורות המשבחות את מעשה החרוזים שרקח שלונסקי, אלא מתברר שחרוזיו הפרועים עובדו למחזה לילדים שהועלה על בימות היישוב העברי.
שנתיים מהופעת מיקי-מהו של שלונסקי יצר המחנך וסופר הילדים עמנואל יפה יצירה הנחשבת לרצועת הקומיקס העברית הראשונה בארץ ישראל ובמרכזה דמות מוכרת. שמה היה כשם הדמות שהמציא שלונסקי, מיקי-מהו. בעיבוד של יפה, שכתב ואייר אותו בעצמו, הפך מיקי-מהו הלוליין העכברי לחתול. עמנואל יפה, שככל הנראה חשש שאולפני דיסני יתבעו אותו בגין פלגיאט, שמר את שמו העברי של מיקי מאוס (מיקי-מהו) אבל צייר אותו כהעתק כמעט מדויק של דמות מצוירת אחרת מאמריקה, פליקס החתול. לחתול מיקי-מהו צירף יפה דמות אנושית, ילד ושמו אליהו. כך גם נודע הקומיקס בשם עלילות מיקי-מהו ואליהו.
ארבע שנים מהופעת רצועת הקומיקס בעיתוננו לקטנים – מוסף הילדים של עיתוננו בעריכת המילונאי אברהם בן-שושן, קיבץ יפה בשנת 1939 מבחר מעלילות מיקי-מהו וחברו גדול הראש אליהו בספר מצליח.
שלונסקי, שזנח את דמותו של מיקי-מהו בשנת 1936 עם הפרסום ב'הארץ', חזר אל העלילות הנשכחות יותר מעשור לאחר-מכן ואגד אותן גם הוא בספר בעל אותו השם (עלילות מיקי-מהו בספרית פועלים, שנת 1947). הוא ניסה כבר קודם להוציא את הספר בשנות השלושים, ושוב בתחילת העשור הבא, אך שתי ניסיונות קודמים אלו לא צלחו. את האיורים לספר של שנת 1947 סיפק שוב אריה נבון, ועתה נעשה העכבר-לוליין לאדם-לוליין. העלילות שהתפרסמו עשור קודם לכן בעיתונות קיבלו מתיחת פנים, ועלילות חדשות צורפו לספר.
גם אם נתקשה למצוא עותק בחנות הספרים הקרובה לביתנו, שתי הגרסאות של שלונסקי ושל יפה מוכרות ואהובות – לפחות למי שהכיר ואהב אותן בזמן פרסומן או בהוצאות המאוחרות שראו אור ברבות השנים. איזו מהן אתם הכרתם בילדותכם?
בונוס לסיום: בכתבה המרתקת של אלי אשד על מיקי-מהו וגלגוליו מצאנו גרסה נוספת, שלישית, של מיקי-מהו. את הציורים סיפק נחום גוטמן, את הסיפורים – ל. דניאלי. בהחלט ייתכן שמדובר בשם עט של נחום גוטמן, שבאותה התקופה החל להתפרסם כסופר נוסף על היותו צייר. שני הסיפורים של גוטמן/ דניאלי התפרסמו בכרך א' ו-ב' שהוציא דבר לילדים באוגוסט ובאוקטובר 1936.
ובונוס שני לסיום:
"עלילות מיקי מהו" יצא גם כשיר של אברהם שלונסקי ובלחן של נורית הירש.
מוטי פליישר ביצע את השיר בארוע לכבוד שלונסקי בנובמבר 1970:
פרויקט מיוחד: גלו את הסיפור מאחורי השירים והספרים האהובים
מכירים סיפורים נוספים שמאחורי השירים? הצטרפו לקהילת "הסיפור מאחורי" בפייסבוק ושתפו אותנו
קָהָל נִכְבָּד, בְּרֶגַע זֶה מַתְחִיל סִפּוּר-הַמַּחֲזֶה
הטרגדיה של תום זיידמן-פרויד: המאיירת היהודייה פורצת הדרך
תחינות, נזיפות וחנופה: כך השיג אברהם שלונסקי טקסטים לשבועונים הספרותיים שערך
תגובות על כתבה זו