הצטרפו לקהילת "סודות כתבי היד העבריים"
אחת הפרשיות המטלטלות ביותר בהיסטוריה היהודית היא משיחיותו של שבתי צבי, אשר את רשמיה ניתן לראות עד היום. אחת השאלות המעניינות בפרשה הזאת נוגעת לבניו של שבתי צבי, ובעיקר לבנו ישמעאל.
על פי הידוע נשא שבתי צבי במצרים את שרה אשתו השלישית בחודש ניסן תכ"ד, והיא ילדה לו את ישמעאל בנו בשנת תכ"ח. ברית המילה של ישמעאל הייתה בחודש ניסן תל"א בהיותו בן שלוש שנים, ולפי דברי המקור שמספר על כך הסביר שבתי צבי ש"כבר נשלמו לו ג' שנים, בסוד ג' שנים יהיה לכם ערלים, והשנה הד' יהיה כל פריו קודש הלולים". את הפסוק שמתייחס לערלת פירות העץ, דרש שבתי צבי על ערלת הבשר. גורלו של הבן הזה לוט בערפל, אבל מקובל לחשוב שהוא נפטר בצעירותו. מסופר כי שבתי צבי הכריז בחודש טבת תכ"ו בבית הכנסת באיזמיר שאשתו הרה ותלד בן, אבל הוא לא יאריך ימים. שבתי צבי עצמו מת ביום הכיפורים של שנת תל"ז (1676), והדעה הרווחת היא שבכך בא הקץ על משפחת צבי. הרב יעקב עמדין, לוחם השבתאים הידוע, סיכם את הנושא בספרו תורת הקנאות והפטיר: "תולדותיו כיוצא בו, ולד הטומאה נפגר ישמעאלי, ונעקר שבתי צבי, וזרעו בליעל, כולו נכרת אין שריד לאכלו".
האם יתכן בכל זאת שישמעאל בן שבתי צבי האריך ימים וכיהן כרב ופוסק הלכה? עד כמה שהרעיון נשמע מופרך ודמיוני, החוקר הנודע מאיר בניהו האמין שהוא אמיתי.
כותב מאיר בניהו: "עלומות הן דרכי ההיסטוריה. פרשיות שגם סופר שדמיונו פורה ביותר לא יכול לציירן בדעתו, מתגלות כאמת היסטורית […] אף מפריחי השמועות ובעלי האגדה השבתאית שלא היה גבול לדמיונם לא דימו בנפשם מה שעלה לו לבנו של שבתי צבי בגורלו, שהיה לרב ופוסק ידוע בזמנו".
בניהו סבר שיש מקורות שמהם אפשר ללמוד כי ישמעאל צבי עזב את מורשת אביו, עבר ללמוד תורה בשאלוניקי והפך לרב ומורה הוראה. מבחינת השבתאים חשוב היה בנו של שבתי צבי כמת, ומשום כך נפוצה הדעה שישמעאל צבי מת בצעירותו. בניהו מביא לראיה את עדותו של ר' אברהם קונקי שראה בסביבות שנת ת"נ (1690) "שאלה מישמעאל צבי, ותשובתו הרמה, דברים עמוקים מאד". ישמעאל אם כן יושב ועוסק בתורה בשאלוניקי, ואף כותב תשובות עמוקות בהלכה.
לאחר שהחליט מאיר בניהו שעוד ישמעאל חי, יצא הוא במסע חיפושים כדי לאתר את עקבותיו של הרב ישמעאל צבי ברחבי עולם הספרות היהודית. מהר מאד הוא נתקל בשמה של שושלת רבנים ממשפחת צבי בעיר סרייבו שבבוסניה, "סאראי דמן בוסנא" בלשון יהודי התקופה. הראשון שבהם היה יצחק צבי, שכיהן בין השנים תמ"ט-תע"ו (1716-1689) בערך, ואחריו שימש ברבנות בנו שם-טוב צבי עד לא יאוחר משנת תק"ח (1748). שאלות ותשובות וחידושי תורה של הרבנים למשפחת צבי נדפסו בכמה ספרים בני התקופה, אבל אין אף לא רמז למוצאם המשפחתי הבעייתי.
בניהו מוצא רמז להשערתו בכך שיצחק צבי מעולם לא מזכיר את שם אביו, ואילו בנו שם טוב מרבה לחתום "שם טוב בן יצחק". אולי גם בחירת השם "שם טוב" שנתן יצחק לבנו מסגירה את רצונו העז בטיהור שם המשפחה, ואת שאיפתו שלפחות הדור הבא יזכה לשם טוב.
השערתו של בניהו נועזת ומפתיעה, במיוחד על רקע הדעה האחרת שהועלתה באשר לזהותו של הרב יצחק צבי מסרייבו. באנציקלופדיה אוצר ישראל (חלק ג, ניו יורק תרס"ט, עמוד 9) כתב ההיסטוריון שלמה רוזאניס: "כאשר שקטה הארץ הקימו עדת שאראיי את הרב יצחק בן צבי אשכנזי לאב"ד, ובזה הראתה העדה את חיבתה לחכם צבי". ר' צבי אשכנזי (1718-1658) הידוע בשם חיבורו "חכם צבי" שהה בסרייבו בשנים תמ"ז-תמ"ח, וכאות הוקרה לפועלו מינתה הקהילה את בנו יצחק לרב העיר. את ייחוסו של יצחק צבי אל ה'חכם צבי' מיתן אמנם רוזאניס לאחר זמן וכתב בלשון זהירה "שהיה אולי קרובו של הרב הקודם ר' צבי אשכנזי" (קורות היהודים בתורקיה וארצות הקדם, חלק ד, סופיה תרצ"ה, עמוד 256), אבל אחרים ראו זאת כעובדה גמורה (למשל יצחק שמואל עמנואל, מצבות שאלוניקי, חלק ב', ירושלים תשכ"ח, עמוד 555).
לפי הצעתו של רוזאניס היה ר' יצחק צבי בנו של ה'חכם צבי', והיה אם כן אחיו של ר' יעקב עמדין לוחם השבתאים הידוע. שתי הצעות הזיהוי ליצחק צבי מנוגדות אפוא זו לזו מן הקצה אל הקצה. או שמדובר בבנו של "המשיח" שבתי, או שהיה אחיו של גדול הלוחמים בו. אין לשכוח כמובן את האפשרות השלישית הסבירה מכולן שלא היה לו קשר לא לזה ולא לזה.
בקטלוג הספרייה לא מופיעים שמותיהם של יצחק צבי ובנו שם טוב, ועד כמה שידוע לי אין כמעט דבר בכתיבת ידם. לאחרונה הגיעו לספרייה צילומים של ספרי דפוס מהארכיון הלאומי של בולגריה, ועל כריכתו של אחד הספרים (כנראה ספר גט פשוט, קושטנדינא תע"ט) נמצאה מליצה מחורזת בשבחו של ר' חיים אלפנדרי. הקטע כולו מלא בציטוטים מקראיים ותלמודיים, ומשחקי מילים שמבוססים עליהם. בסופו חתם הכותב: "בן קטי"ן ידיו עצורו"ת ולא חולק לו בבינה, שם טוב בכמהר"ר יצחק צבי זלה"ה". המליצה נפתחת במשפט: "ידו פרש ש"ר ומימינו אש דת בדרך הלוכו הקנה", ומכאן נראה שהיא נכתבה לרגל הדפסת ספרו של אלפנדרי אש דת בשנת תע"ח. על פי המקובל נפטר ר' יצחק צבי בשנת תע"ו, ואם כן כשלוש שנים אחר כך כתב בנו וממשיכו את השבח הזה כרבה של העיר סרייבו.
לפנינו אפוא מסמך יחיד במינו בכתיבת ידו של שם טוב צבי, (אולי) נכדו של שבתי צבי. כפי שאפשר לראות בתחתית התמונה יש כיתוב נוסף ביד אחרת, ובו הפירוט המלא של שושלת הרבנים לבית צבי. את הקטע כתב נינו של ר' יצחק צבי, (אולי) בן נינו של שבתי צבי. גם בחלק הזה יש הרמזים ומליצות תלמודיים כמנהגן של רבנים. "אדם מועט מן המעטן, עבד טבי, צעיר מכל בית אבי, יאושע צבי בן לא"א הרב הכולל, ענוותן כהלל, אין גומרין עליו את הלל, כמוהר"ר יצחק צבי נר"ו, בן להרב המובהק ומאיר כברק, כמוהר"ר שם טוב זלה"ה, בן להרב המובהק ואח לברק, כמוה"ר יצחק זלה"ה". ראויה לציון העובדה כי גם כאן בפירוט המלא של שושלת הרבנים לבית צבי נעדר שם אביו של ר' יצחק. האם מדובר בצירוף מקרים או בהשמטה מכוונת? נשאיר לכם להחליט.
ונחתום בדברי בניהו: "אכן מופלא הדבר ביותר שהאיש שהיה רב בצעירותו, הפך ל"משיח", ויצא והוציא עמו מאות מכלל ישראל, אעפ"כ חזרה התורה לאכסניה שלו, ובנו ובן בנו היו רבנים בישראל והרביצו תורה. אין ספק שגם כאן היתה מוצאת ה'קבלה' עניין לענות בו".
לפרטים נוספים כדאי לפנות אל מאמרו של מאיר בניהו, רבי יצחק צבי רבה של סאראי בנו של שבתי צבי?, ספונות, יד (תשל"א-תשל"ח), עמודים קסב-קעח.
הצטרפו לקהילת "סודות כתבי היד העבריים"
כתבות נוספות
עולם שלם של כתבי יד דיגיטיליים מחכים לכם באתר "כתיב"
כך הוברחו בחשאי נשים יהודיות למקום מקלט
שיר המלחמה של הרב ברזאני: "רואה היטלר, והשטן עומד על ימינו למשטמה"
