בן 17 היה יעקב סרברניק כשחיבר את חיבורו התורני המעניין. 31 שנה מאוחר יותר מצאו הוא ומשפחתו את מותם בגטו ורשה
בן ארבעים ושמונה היה יעקב איסר סרברניק במותו. יחד אתו נרצחו אשתו זלדה וארבעת ילדיו. את שנות חייו הראשונות עשה יעקב בעיר שעדליץ (Siedlce) שבפולין, ואת ימיו האחרונים נשא בכאב יחד עם אחיו היהודים שהצטופפו ברעב ובחוסר כל ברחובותיו האפורים של גטו ורשה. על פי עדותה של אחותו הצעירה אסתר איזביצקי (1905-1986) ביד-ושם, יעקב נולד בשנת 1894 להוריו חיים יהודה (חייקא לייב) ורחל סרעברניק. בשנת תרע"ב הוא נשא לאישה את זלדה גינגולד מוורשה, ונולדו להם 4 ילדים: ברל, ישעיהו, פייגה וחיה. במשבצת המקצוע שבדף העדות רשמה אסתר "סוחר", ולדבריה נרצחה המשפחה בגטו ורשה בשנים 1942/3.
בצעירותו עסק יעקב איסר בתורה, ואף פירסם כמה דברי תורה קצרים במאסף התורני 'אסיפת חכמים', אטוניא (Otynia) תרע"ב (1912). בז' במרחשון תרע"ג כתב הרב משה שלום סטול אב"ד בעיר באוסקה (Bauska) בלטביה תשובה לשאלתו של סרברניק בענייני מזוזה, והוא מכתיר שם את הצעיר בן התשע עשרה בתארים נכבדים: "לכבוד המופלג בתורה הר"ר יעקב איסר סרעברניק נ"י בשעדליץ". התשובה נדפסה בספרו של סטול 'שם עולם', ריגא תרפ"ה, חלק יורה דעה סימן ז.
בגיליון חודש תשרי תרע"ג (1912) של 'אסיפת חכמים', שלח קלמן אליעזר פרנקל ברכות לידידו יעקב איסר לרגל אירוסיו עם "בת הגביר החסיד המפורסם […] אברהם גינגאלד מורשה", ואיחל לו: "תהי דרכו בחיים סוגה בשושנים, והאושר ועושר יהיו מנת חלקו". פרנקל (1895-1982) הפך עם השנים לפעיל בולט בתנועת המזרחי ולמחבר פורה, ועלה לארץ ישראל בשנת תרפ"ד. איחוליו החמים לידיד נעוריו חקוקים לעד בספר, ואולי אף התגשמו לפרק זמן כלשהו, בטרם עלה הכורת על יעקב ומשפחתו.
לאחרונה הגיע לספרייה לצילום כתב יד בשם "אמרי חי", ובו כמה חידושים על קטע ממדרש 'בראשית רבה' שעוסק בשבת ובתשובה. בעמוד השער נכתב: "אמרי חי חלק ראשון, תוכן: הקונטרס הזה הוא לישב ולתרץ מדרשים, פליאים נשגבים, הרבה מאמרים, אשר מפי גדולים נאמרין. לכל אלה אני עשיתי פירושים, לכל עין רואה הם יקרים […] ואם יתן לד' ידי אכתוב עוד חלקים, יפים ונעימים, כפתורים ופרחים. ברצ"ה [=ברצות ה'] אעשה גם על המועדים, זמנים וחגים". בסוף דברי השער חתם המחבר: "אני הצעיר לאלפי בני-יהודא, יעקב איסר בלא"א מו"ה חייקא יהודא נ"י, ויופיע כסף, המכונה בשם סרעברניק. שעדליץ, שנת עתר"א". החיבור נכתב אפוא בידי יעקב איסר בן השבע עשרה כשכל החיים לפניו, וכשבראשו תכניות מסודרות להמשיך ולכתוב ספרים אחרים.
אפשר גם לחוש כאן בחוש ההומור של הצעיר כשהוא משתמש במשמעות שם המשפחה ברוסית (סרברו=כסף), וחותם את שמו: "נרו יאיר, ויופיע כסף". 'נרו יאיר' היא פורמולת ברכה שמקובל להצמידה לשמו של אדם, אבל יעקב לא מסתפק בכך ומבקש שיחד עם האור המאיר יופיע גם כסף! עד כמה שידוע לנו לא המשיך יעקב איסר לפרסם את חידושיו בתורה, וגם החיבור שלפנינו כולל שלושה פרקים בלבד. אפשר שעיסוקיו כסוחר לאחר נישואיו לא הניחו לו פנאי להמשיך ולהתמסר ללימוד. מעניין היה לגלות שבכמה מקומות בכתב היד נמצאת גם חתימתו של קלמן אליעזר פרנקל בן עירו וידידו של סרברניק, ואפשר ללמוד מכך על הקשרים הקרובים שהיו ביניהם. כתב היד מנציח את ימי התום והנעורים המשותפים של שני צעירים משדליץ, רגע לפני שפנו איש לדרכו ואיש לגורלו. התמונה הזאת מהדהדת בחוזקה כפרפרזה של הפסוק מפרשת אחרי מות: ולקח את שני הצעירים והעמיד אותם לפני ה'. ונתן על שני הצעירים גורלות: גורל אחד לארץ ישראל וגורל אחד לגטו ורשה.
75 שנים לאחר הירצחו של יעקב איסר סרברניק, והפיכתו לנתון סטטיסטי בתוך זוועות השואה, מגיעה לידינו תזכורת מכמירת לב ממנו. כידוע בכתב ידו של אדם באים לביטוי תכונותיו ואישיותו, ומבט בכתב היד הזה משול לפגישה אינטימית עם יעקב בן השבע עשרה. הידיעה על סופו הטרגי מעמידה באירוניה מצמררת את השם שנתן יעקב לחיבורו – "אמרי חי", אך מציאתו של כתב היד הזה מחזירה ולו במעט את האיש לחיים.
תגובות על כתבה זו