מכירים סיפורים נוספים שמאחורי הספרים והשירים האהובים? הצטרפו לקהילת "הסיפור מאחורי" בפייסבוק ושתפו אותנו
בשנות ה-70 של המאה ה-19 עוברת על העם הצרפתי תקופה סוערת: צרפת מפסידה במלחמת צרפת-פרוסיה, הדיקטטור שלה, נפוליאון השלישי יוצא לגלות בבריטניה והרפובליקה השלישית מוקמת על רק מהומות ומלחמת אזרחים.
העולם לא שוקט על שמריו וצועד קדימה: בבריטניה ובארצות הברית יש התפתחויות טכנולוגיות מסחררות ואיתן נפתחים קווי תחבורה שמאפשרים לכל אדם להגיע ממקום למקום בביטחון רב יותר ובמהירות רבה בהרבה.
על רקע האירועים וההתפתחויות האלה כותב הסופר ז'ול ורן את "מסביב לעולם בשמונים יום" שיוצא לאור בסופו של דבר כספר בדצמבר 1872. ספר זה ייעשה לקלאסיקה של ממש, ולאחד מהספרים האהובים ביותר שכתב ממציא המדע הבדיוני וחוזה הטכנולוגיה המודרנית.
כעבור 12 שנים, הרחק הרחק בירושלים שתחת השלטון העות'מאני, מקים יהודי בשם אליעזר בן יהודה עיתון חדש בשם "הצבי". בן יהודה מתאר את עיתונו כ"עיתון לחדשות, ספרות, מדעי הלשון וענייני המדינות". בזכות אהבתו הגדולה של אליעזר בן יהודה לשפה העברית ולעולם הספרות בכלל, מפרסם העיתון בין עמודיו גם תרגומים לכמה מיצירות המופת של ספרות התקופה.
וכך, בגיליון הראשון של השנה הרביעית של "הצבי" ב-30 בספטמבר 1887 מחליט בן יהודה לפרסם בעיתונו גם את "מסביב לעולם בשמונים יום" כסיפור בהמשכים.
"מוצא שפתנו נשמור, להגדיל את הצבי מעט מעט ולהשתדל לחבר בו הערב והמועיל יחד", כותב בן יהודה ב"דבר העורך" של הגיליון. "מראשית השנה הזאת נגדיל את ההוספה, לאמר כי תהיה מעתה כתובה פנים ואחור. ויבא בה ספור נפלא, להסופר המפורסם הצרפתי שול ורן".
השם בעברית שהוא בוחר לתת ליצירה הוא "סביב הארץ בשמונים יום", וכך במשך שנתיים, טיפין טיפין, קוראי "הצבי" זוכים לקרוא את הקלאסיקה הצרפתית בלבוש עברי.
"במחילה מכבודו הרם, לא דשון שמי כי אם שַן פַּסְפַּרְטוּ"
והנה הפרק הראשון כתוב בכתב רש"י – בפעם הראשונה שתורגם הספר לעברית – כפי שהופיע בעמוד 4 של הגיליון:
פיליאס פוג היה ג'נתלמן אנגלי, אחד מבעלי בית הועד לאצילים "ריפורם כלוב" בלונדון. הוא היה איש עשיר, לא פזרן. אבל גם קמצן לא היה, ולכל מקום שהיה צריך לנדבה הגונה, לדבר טוב ומועיל, היה הוא תמיד משתתף במצוה ביד נדיבה. הוא היה מדבר מעט, ומנהגו כל הימים היה בחשבון מדיק, ואשר עשה ביום הראשון בשבוע, היה עושה ביום השני, ביום השלישי וכו' בלי כל שנוי.
כפי הנראה סבב הרבה בארצות תבל, כי איש לא ידע כמוהו את מפת הארץ, ובכל פעם אשר התגלגלה השיחה בפניו על אחת הארצות ומנהגי יושביה, היה פוג מתקן בדבור קצר ומדיק את משגות המדברים. בדרך אחת היתר קצרה היה בא בכל יום מביתו לבית הועד ושם היה קורא עתונים ומשחק בקלפים. איש לא ראה אותו מעולם במקום אחר; סעודת הצהרים והערב היה אוכל בהכלוב, על שלחן שעליו אכלו יתר באי הבית, אך לא דבר כמעט את איש ולא הזמין מעולם איש לסעודתו. שעות הסעודה היו קבועות בצמצום גדול, ובחצי הלילה בדיוק היה שב הביתה ויישן שנתו עשר שעות בצמצום.
גם ממשרתו האחד שהיה לו בביתו דרש פיליאס פוג כי כל מעשיו יהיו מדקדקים בדיוק גדול. ויהי ביום ב' אוקטוברו, ומשרתו הביא לו מים חמים לפספס זקנו, אך חמם היה ארבעה ושמנים מעלות כמעלות פרנהיט, ולא ששהושמנים כמנהגו, ויפטרהו מלפניו, והנה הוא יושב ומחכה למשרת חדש.
פיליאס פוג ישב בכסאו. שתי רגליו מקרבות, כרגלי המתפלל תפלת שמ"ע, ידיו על ברכיו, גופו ישר, ראשו למעלה, יושב ומתבונן מחלך מחט השעון אשר על הכתל. בעשתי עשרה שעה וחצי היה למנהגו לצאת מביתו ללכת לבית הועד.
והנה איש דופק בדלת. ויבוא המשרת ויאמר: המשרת החדש בא.
ונער כבן שלשים בא הביתה וישתחוה. ויאמר לו פוג: אתה צרפת ושמך דשון.
ויען הנער: במחילה מכבודו הרם, לא דשון שמי כי אם שַן פַּסְפַּרְטוּ, כנוי שנתן לי בצרפת בגלל דעתי לבצע כל ענין ולמצוא מוצא מכל מבוכה; אנכי איש ישר, ולבלתי כסות מכבודו כל דבר, הנני אומר לו כי היו לי אומניות הרבה: סבבתי בארץ לזמר זמירות, הייתי ברוכבי הסוסים בקרקסאות, רקדתי על חבל, למדתי התעמלות, ובאחרונה עבדתי בצבע המכבים בפריז. זה חמש שנים כי מאסתי בכל זה ואשתוקק לחיי מנוחה, ואבא אנגליהוהנני משרת בבתי האצילים, והנני מקוה כי בבית כבודו אמצא מנוחתי עד אם נשיתי את שם כנויי פספרטו.
ויאמר הג'נתלמן: פספרטו יסכן לי. גם חקרתי ודרשתי על אודותיך ויעידו טוב עליך. הידעת תנאי?
– כן, אדוני.
– טוב, כמה עתה השעה בשעונך?
ויוציא פספרטו מכיסו שעון כסף גדול ויאמר: עשתי עשרה ושנים ועשרים דק.
– שעונך מאחר.
– מחילה, אדוני, אי אפשר.
– שעונך מאחר ארבעה דקים, אך אין דבר, רק דע לך כי ארבעה דקים ביני ובינך. אם כן איפוא, מהרגע הזה עשתי עשרה שעה ותשעה ועשרים דק בבקר, יום ה' ב' אוקטוברו 1872, אתה לי לשרתני.
ז'ול ב'ירן הוצאת ירושלם
בשנת 1909, הסיפור בהמשכים כבר ראה אור כספר מלא – והופך לתרגום המלא הראשון של הספר בעברית. את הספר דאגנו להנגיש, ואתם מוזמנים לקרוא אותו במלואו פה.
מי שיעיין בטקסט יגלה שכיוון שאליעזר בן יהודה היה יהודי, עברי וירושלמי, הוא הרשה לעצמו לשנות מעט את הטקסט המקורי ולהתאים אותו לציבור קוראיו. הוא נטל לעצמו חירות תירגומית וגם לא פחד לקצץ בספר כדי שיתאים לסיפור בהמשכים בעיתון. כיאה לשפה מתחדשת שנשענת על שפה עתיקה, הספר כולו כתוב בעברית מקראית.
הנה כמה דוגמאות משעשעות מתוך התרגום של מחייה השפה העברית:
"ויאמר? פשיטא!"
ויוצא פספרטו שעונו הגדול, ויאמר:
– צהרים? לא אדוני. עתה רק תשע שעות ושנים וחמשים דק.
– שעונו מאחר.
– שעוני מאחר! שעון שנפל לי בירושה עוד מאבי אבי! גם חמשה דקים לשנה לא יאחר ולא יקדים השעון הזה. הוא תכן עת גמור.
– הבינותי מה זה. שעונו לפי שעון לונדון. ובין שעון לונדון לשעון סואיץ כשתי שעות. עליך לכון את שעונך לפי עת הצהרים בכל ארץ.
– האנכי אגע בשעוני? לעולם לא אעשה כזאת!
– אם כן, לא יהיה שעונך מכֻון לפי מהלך השמש.
– אם כן, רע רע להשמש! והוא האשם! ובמעוף יד נעלה השיב פספרטו את שעונו לכיסו.
ויעברו רגעים אחדים, ויאמר לו פיקס:
– יצא יצאתם איפוא מלונדון פתאם בחפזון?
– אמנם כן! ביום הרביעי האחרון, בשמנה שעות בערב, שב אדוני פוג ממסבת מרעיו, לא לפי מנהגו, ושלשת רבעי שעה אחרי כן יצאנו מלונדון.
– ואנה ילך, זה פוג אדונך?
– קדמה, קדמה. הקיף יקיף את הארץ.
ויקרא השוטר:
– סביב הארץ?
– כן, בשמנים יום! אמר יאמר, כי המרה בזה את מרעיו. אך אודה, כי האמין לא אאמין בדבר. השכל הישר לא יסכים לזה, דברים בגו.
– זה האדון פוג, כנראה, איש אוהב זרות.
– כן, אדוני.
– והוא עשיר.
– פשיטא! ויש אתו בדרכו סכום מסוים, שטרות הבנק, חדשים כלם. ואיננו מקמץ בכספו בדרכו! הנה, לבעל המכונה באניה מונגוליה הבטיח מתנה טובה מאד אם יקדים הרבה לבוא לבומבי.
– ואתה ידעתו מכבר, את אדונך?
– אנכי? אני באתי אליו לשרתהו בעצם יום צאתנו.
החייל במסדר הופך למתפלל תפילת שמונה עשרה
פיליאס פוג ישב בכסאו. שתי רגליו מקרבות, כרגלי המתפלל תפלת שמ"ע, ידיו על ברכיו, גופו ישר, ראשו למעלה, יושב ומתבונן מהלך מחט השעון אשר על הכתל.
איפה הכסף? בים המלח!
ותומס פלנגן שאל את רלף:
– אם כן איפוא, מה בדבר הגנבה?
ויען אנדריו שטיוארט, הלכה לים המלח.
וגויטיה רלף אמר: ואנכי חושב להפך, כי האיש ששלח ידו בגנבה יפול בידינו. שוטרים חרוצים נשלחו לאמריקה ובאירפה, בכל מבואות הים, ויפלא ממנו להמלט מידיהם.
מחייה העברית משלב מילים בערבית ובארמית
– שלום, אדוני פיקס. וגם לי, אדוני. אכל אכל כלודי שישב בתענית. אויר הים הוא הפועל עלי.
– אדוניו, בוא לא יבא כלל על הצהר?
– כלל. הוא לא משתוקק לראות דבר. איננו חשיר.
(חשיר – כפי שמוסבר בפרויקט בן יהודה: בערבית אדם המשתוקק לדעת כל דבר)
ויעמדו בצהרים בחרשת עצי מוז, ופריו, שיאמרו עליו: טוב ומבריא כלחם ומלא עסיס וערב לחך כחלב, מתק לחכם מאד.
ובשתי שעות באו בצל חרש מצל, והמנהיג אמר לעבור פרסאות אחדות דרך החרש, וכבר חשבו כי עוד מעט ומסעם עד אלהבד יגמר בטוב, והנה פתאם והפיל עשה אות חרדה, ויעמד.
אז היה ארבע שעות אחרי הצהרים.
וירם סיר פרנסיס את ראשו מעל לתיבתו, וישאל: מה שם?
ויען הפרסי: לא ידעתי, אדוני פקיד הצבא. ואזנו הקשיבה לקול דממה שנשמע מבין העפאים.
עוד רגעים מספר, והקול נכר יתר. קול כרנת אנשים ונגינת כלי נחשת.
פספרטו היה כלו עין, כלו אזן. ומר פוג חכה בארך רוח, ולא דבר דבר.
ויקפוץ הפרסי ארצה, ויאסור את הפיל בעץ, ויבא בעב החרש, וישב מהרה ויאמר:
– זיחת ברהמינים הולכת הלך וקרב הנה. אם אפשר, נשט מלפניהם לבלתי יראונו.
("עצי מוז" הם כמובן עצי בננה. "זיחת ברהמינים" כפי שמוסבר בפרויקט בן יהודה: בערבית, אנשים רבים הולכים בקול רנה והמון חוגג, בתפלה וזמרה)
מוזמנים לקרוא את הספר המלא גם דרך "פרויקט בן יהודה" שבא לשמר ולהעלות לרשת את הספרות העברית הישנה.
מכירים סיפורים נוספים שמאחורי הספרים והשירים האהובים? הצטרפו לקהילת "הסיפור מאחורי" בפייסבוק ושתפו אותנו
כתבות נוספות
מכתב האהבה ששלח אליעזר בן יהודה לרעייתו חמדה מהכלא
כששרה אהרנסון בת ה-16 כתבה לאליעזר בן יהודה
סיפורו של ספר החינוך המיני הראשון (והגנוז) בעברית
