"הידד! בראבו!": כך נראתה ההצגה העברית הראשונה

הקהל ישב על קרשים שהורכבו על פחי נפט, וכשההצגה הסתיימה ביקש לצפות בה שוב.

מוטי סנדק | 12.04.18 |
Share

בחול המועד סוכות תר"ן (1889) מילאו כמאה הורים, מורים ומוזמנים את האולם הקטן של בית הספר למל בירושלים. הנאספים ישבו נרגשים על ספסלים שהורכבו מקרשים על פחי נפט. היו בהם כמה שאף הזילו דמעה. אפשר להבין אותם, הם היו מודעים לכך שהם עדים לרגע היסטורי: העלאת מחזה ראשון בשפה העברית בארץ ישראל.

המחזה שהם עמדו לצפות בו היה "זרובבל" מאת הסופר משה לייב לילינבלום. את התרגום לעברית ערך איש החינוך דוד ילין, שהיה בטוח שההצגה תכה גלים: "בחרנו בנושא לאומי", סיפר, "שיבה מגלות בבל". עוד אמר ילין כי הסגנון של המחזה המתורגם "פשוט מאוד, למען יובן על ידי העם, ואנו מקווים כי יעשה רושם גדול".

התוכנייה של "זרובבל"

תקוותו של ילין התגשמה. המעמד היה צנוע וההצגה עברה ללא תקלות. סופר עיתון "המגיד" סיקר עבור קוראיו את ההצגה העברית הראשונה וסיפר בהתרגשות על התגובות: "לשמחתם לא היה קץ וגבול וימחאו כף וצעקו 'שנית' ו'חזק' ויקראו את שמות עורכי החיזיון כי יבוא להיראות עוד פעם על הבמה… המשתתפים לא מיהרו לעלות שנית מרוב ענוותנותם אך הצעירים עמדו על דעתם ולא נחו ולא שקטו עד כי עלו שניהם הבמתה, ויקראו הצעירים: 'חזק! חזק!', אחרים קראו 'בראבו' אבל אליעזר בן יהודה (שנכח באולם) קרא בפעם הראשונה 'הידד' וכל הקהל אחריו 'הידד, הידד'. כך חדרה מילה תנ"כית נוספת לשפת הדיבור".

דוד ילין (אוסף שבדרון)

קשה לחשוב על מחזה מתאים יותר לרוח התקופה. שלוש המערכות הראשונות מתוך חמש מתרחשות בבבל, עשרים שנה לפני חנוכת בית המקדש השני, שתי המערכות האחרונות מתרחשות בירושלים – ערב בניית המקדש ובעת חנוכתו. בתוך העלילה ההיסטורית הזו שיבץ לילינבלום עניינים אקטואליים, כמו הוויכוח בין חובבי ציון הקוראים לעלייה ובין מצדדי הישיבה בגלות.

"זרובבל" בכתב ידו של דוד ילין

"זרובבל" זכתה להצלחה לא מבוטלת יחסית לאותם ימים ולתנאים ששררו בארץ ישראל. מירושלים ירדה ההצגה למושבות יהודה, השומרון והגליל והוצגה פעמים רבות; בזיכרון יעקב אף הוצגה פעמיים לכבוד ביקור הברון רוטשילד. הברון אף הוא לא נשאר אדיש: "וישמח הנדיב מאוד והרבה פעמים מחא כף", דיווח עיתון "הצבי". כעבור עשר שנים הוצג המחזה שנית בזיכרון יעקב – הפעם לכבוד כנס היסוד של הסתדרות המורים. בגרסה מחודשת זו השתתף בנו בן ה-12 של דוד ילין.

שער ההוצאה הראשונה לאור של המחזה "זרובבל", אודסה 1887

אבל כמו כל דבר בהיסטוריה שלנו, גם ההצגה הזו הצליחה לעשות מיני-שערורייה. ב-1895 היה אמור המחזה להציג ברחובות, אך רב מיפו ששמע על ההצגה הקרבה היה מודאג ממנה – פן חלילה יקלקל החיזיון (כפי שכונה אז המחזה) את בחורי ישראל. אנשי היישוב הבטיחו לו כי ברחובות תעלה גרסה מצונזרת של המחזה: בלי השתתפות נשים, בלי גברים מחופשים לנשים, ובכלל, כל מעשי האהבה שבמחזה יושמטו. אבל זה לא עזר – מתנגדי המחזה פנו לשלטון העות'מאני בטענה כי במחזה ישנם מסרים נגד שלטונם. שלושה אנשי צבא הגיעו לבמה ועצרו את ההצגה, ואנשי ההצגה היו צריכים לספר בפרוטרוט לעות'אמנים את השתלשלות העלילה כדי להרגיעם שאין להם מה לפחד. רק אחר כך ניתן היה להציג את "זרובבל" גם ברחובות, וגם בפעם זו הגיעו שלושה חיילים עות'מאנים, אבל הפעם – רק כדי לוודא שההצגה תעבור בשלום.

 

כתבות נוספות

מלכת האקספרסיוניזם שוב מהלכת ברחובות ירושלים: אלזה לסקר-שילר בתרגום יהודה עמיחי

מה הקשר בין טוביה החולב, מנשה כהן שנפטר כשמגלה על מעשה נכדתו, והסיפור שלא פורסם מעולם על העני שהופך לנסיך עשיר?

כשחנה רובינא נדבקה בחיידק הבמה

 

קישורים מומלצים

המוזיאון און ליין של התאטרון היהודי  מייסד ועורך מוטי סנדק

https://www.jewish-theatre.com/he/home

גדולי תאטרון היידיש במוזיאון און ליין של התאטרון היהודי עורך מוטי סנדק

https://www.jewish-theatre.com/he/113

אברהם גולדפאדן (1840-1908)

https://www.jewish-theatre.com/he/artists/24

יצירות  לילינבלום  בפרויקט בן יהודה

http://benyehuda.org/malal/

חטאת נעורים  או וידוי הגדול של אחד הסופרים העברים צלפחד בר חשים התוהה (ביוגרפיה של לילינבלום) בפרויקט בן יהודה

http://benyehuda.org/malal/malal_038.html

מוטי סנדק

יוזם ועורך הספר עיר של חלום ,מחזות אלזה לסקר-שילר (בשיתוף הספרייה הלאומית). מייסד ועורך ראשי של המוזיאון און ליין של התאטרון היהודי www.jewish-theatre.com . עורך במה, כתב עת לתאטרון ואמנויות הבמה, מנכ"ל המכון לקידום תאטרון יהודי.

לכתבות נוספות של מוטי סנדק >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו