כך הפך "בשנה הבאה" משיר געגועים עצוב ללהיט בינלאומי קצבי

מה שנתפס בעינינו ובאוזנינו כשיר שמח כל כך, הוא בעצם שיר מאוד עצוב. חלק מהיושבים במרפסת כבר אינם בחיים, וכל שנותר הם הזיכרונות. אז איך הפך השיר העצוב לאופטימי, כשגם בגרמניה, אמריקה ויפן שרים אותו בחיוך גדול?

נתי גבאי | 06.09.18 |
Share
 

בַּשָּׁנָה הַבָּאָה נֵשֶׁב עַל הַמִּרְפֶּסֶת
וְנִסְפֹּר צִפֳּרִים נוֹדְדוֹת
יְלָדִים בְּחֻפְשָׁה יְשַׂחֲקוּ תּוֹפֶסֶת
בֵּין הַבַּיִת לְבֵין הַשָּׂדוֹת.

עוֹד תִּרְאֶה, עוֹד תִּרְאֶה
כַּמָּה טוֹב יִהְיֶה
בַּשָּׁנָה, בַּשָּׁנָה הַבָּאָה.

 

"'בשנה הבאה' נמנה דווקא עם השירים האישיים ביותר שכתבתי, וכל פרט בו קשור לסביבת החיים המוחשית, המסוימת, שגדלתי בה. ה'מרפסת' היא מרפסת בית הורי בגבעת-הפועל במושבה בנימינה, וה'יושבים' על המרפסת הם הורי ואחי: אבי ישראל ז"ל, שבנה את המרפסת במו ידיו ונפטר לפני שנים רבות, אמי רחל, אחי זאב, ואחי הצעיר יהודה ז"ל שנפל במלחמת ההתשה על גדות תעלת סואץ.

השיר נכתב כשנתיים לאחר נפילת אחי וכשתים-עשרה שנים לאחר מות אבי, ומה שנבצר מן המציאות מתקיים בשיר: החיים והמתים יושבים יחד על המרפסת – כמו פעם, כמו תמיד – ומתבוננים במראות המורגלים, המוכרים הנשקפים ממנה: שדה הקוצים ממול, מיקשת האבטיחים, ובית הקברות על גבעת האקליפטוסים החולית. ה'ענבים האדומים' שבשיר הם הענבים שצימחו הגפנים שטיפסו על המרפסת, וה'ענן' הוא ענן האבק שהתגלגל במורד הכביש הצר של גבעת הפועל, עושה את דרכו ממחצבת 'אבן סיד' שעל כתף הכרמל אל לב המושבה"

(מתוך ספרו של אהוד מנור "אין לי ארץ אחרת". דניאלה די-נור מוציאים לאור והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2013)

 

אהוד מנור כילד בבנימינה. צילום באדיבות מתנ"ס בנימינה – גבעת עדה

 

בשנת 1968 נהרג אחיו של אהוד מנור, יהודה, במלחמת ההתשה. המוות, העצב והגעגועים לאח ליוו את אהוד גם בשיריו. "אחי הצעיר יהודה" נעשה אחד מההמנונים המוכרים ביותר של יום הזיכרון, ונוסף אליו השיר "גם בן יפה נולד" והשאלה הקשה כל כך בסופו: "אַךְ לָמָּה לֹא מָלְאוּ עֶשְׂרִים לַנַּעַר?".

 

יהודה ויינר ז"ל (שני מימין) אחיו הצעיר של אהוד מנור, עם חבריו לצוות בטנק ליד תעלת סואץ. מתוך ספרו של אהוד מנור "אין לי ארץ אחרת"

 

כך גם סיפורו של השיר "בשנה הבאה". זהו למעשה שיר געגועים מאת מנור לזיכרונות הילדות ולמשפחתו, לאותה מרפסת בבית הוריו בבנימינה שבה הייתה המשפחה יושבת ומשחקת. געגועים לאותו תא משפחתי שהיה ואיננו לאחר מותו של האח יהודה.

כאשר התבקשה נורית הירש להלחין מנגינה למילים, היא התאימה את הלחן הראשון שלה לסיפור הרקע העצוב. "במקור הלחנתי לחן עם קצב איטי", סיפרה הירש בראיון למעריב לפני מספר שנים, "אולי מתוך הזדהות עם אהוד שהנציח בו את אחיו יהודה". אך הירש לא הייתה מרוצה מהלחן. "כתבתי אותו כמנגינה לירית, לא מי יודע שמחה", סיפרה בראיון. "ניגנתי אותה לבעלי והוא יעץ לי לזרוק אותה לזבל, כבר התכוונתי למחוק אותה מהקלטת".

מי ש"הציל' את השיר היה שלמה צח – הלוא הוא 'אילן' מהצמד "אילן ואילנית". הוא שמע את השיר והפציר בהירש שלא לגנוז אותו, אלא רק לשנותו מעט. "אל תזרקי!", ביקש צח מהירש, "אבל נגני את השיר הזה הרבה יותר מהר, והרבה יותר קצבי" – וכך נולדה הגרסה המוכרת והאהובה כל כך ל"בשנה הבאה".

התווים לשיר בכתב ידה של נורית הירש. מתוך אתר האינטרנט של הירש

 

"כאשר שמע אהוד את המנגינה בפעם הראשונה, הוא הופתע מאוד", משחזרת הירש, "הוא סיפר לי שהוא התכוון לכתוב שיר עצוב, המתאר איך היו החיים בבית לפני האסון הנורא של מות אחיו". אך גדולתו של מנור הייתה דווקא בפתיחות לקבל משהו אחר. "אהוד היה אדם פתוח וקיבל מיד את הגירסה האופטימית", מספרת הירש.

מנור אף הגדיל לעשות והכניס שינוי קל בשיר, כך שיתאים יותר לגרסה האופטימית שלו. במקום השורה המקורית:

"אנפה לבנה תפרוש באור כנפיים והשמש תשקע בתוכן"

נכתבה השורה החדשה ומלאת התקווה:

"אנפה לבנה תפרוש באור כנפיים והשמש תזרח בתוכן"

 

השיר בביצועם של "אילן ואילנית" היה ללהיט וכבש את מצעדי הפזמונים:

 

אך השיר זכה גם להצלחה מסחררת בעולם.

ההצלחה הבינלאומית החלה כאשר חברת אלעל בחרה להשתמש בשיר בביצועם של הצמד "חדוה ודוד" בפרסומת לחברת התעופה, אשר שודרה בטלוויזיה האמריקאית. האמריקאים התלהבו מהשיר, וזמרים מפורסמים ביצעו אותו גם כן.

'בשנה הבאה' – להיט בארה"ב. כתבה שפורסמה ב"מעריב", 6.6.1971

 

חלק שרו את כולו באנגלית:

 

ולעיתים בחרו להשאיר את הפזמון בעברית:

 

חלק מהאומנים ניסו גם הם את מזלם עם השיר במדינות אחרות ובשפות נוספות, כמו הזמרת והשחקנית ילידת גרמניה דליה לביא:

 

והזמרת ילידת ירושלים ריקה זראי, ששרה את השיר בצרפתית:

 

והופתענו לגלות גם את חדווה ודוד מבצעים את השיר… ביפנית:

 

לא בטוח שבטוקיו שומעים את השיר ב-Repeat, אבל השיר נעשה ללא ספק נכס צאן ברזל של התרבות העברית, ואולי השיר האהוב והמוכר ביותר לשנה החדשה. "יום אחד בביקורי בבית כנסת בלוס אנג'לס", מספרת הירש, "שמעתי את המתפללים שרים: 'עוד תראה עוד תראה כמה טוב יהיה בשנה הבאה בירושלים הבנויה'.

 

ומירושלים הבנויה נאחל לכל קוראינו שנה טובה ומתוקה!

 

 

רוצים לגלות את כל הסיפורים שמאחורי השירים האהובים?
הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו "הסיפור מאחורי":

 

"בשנה הבאה": מילים: אהוד מנור, לחן: נורית הירש

 

בַּשָּׁנָה הַבָּאָה נֵשֶׁב עַל הַמִּרְפֶּסֶת
 וְנִסְפֹּר צִפֳּרִים נוֹדְדוֹת
יְלָדִים בְּחֻפְשָׁה יְשַׂחֲקוּ תּוֹפֶסֶת
בֵּין הַבַּיִת לְבֵין הַשָּׂדוֹת.

עוֹד תִּרְאֶה, עוֹד תִּרְאֶה
כַּמָּה טוֹב יִהְיֶה
בַּשָּׁנָה, בַּשָּׁנָה הַבָּאָה.

עֲנָבִים אֲדֻמִּים יַבְשִׁילוּ עַד הָעֶרֶב
וְיֻגְּשׁוּ צוֹנְנִים לַשֻּׁלְחָן,
וְרוּחוֹת רְדוּמִים יִשְּׂאוּ עַל אֵם הַדֶּרֶךְ
עִתּוֹנִים יְשָׁנִים וְעָנָן.
בַּשָּׁנָה הַבָּאָה נִפְרֹשֹ כַּפּוֹת יָדַיִם
מוּל הָאוֹר הַנִּגָּר, הַלָּבָן.
אֲנָפָה לְבָנָה תִּפְרֹשֹ בְּאוֹר כְּנָפַיִם
וְהַשֶּׁמֶשׁ תִּזְרַח בְּתוֹכָן.

עוֹד תִּרְאֶה, עוֹד תִּרְאֶה
כַּמָּה טוֹב יִהְיֶה
בַּשָּׁנָה, בַּשָּׁנָה הַבָּאָה.

 

 

המלחינה נורית הירש העבירה את ארכיונה האישי למחלקת המוסיקה בספרייה הלאומית. הארכיון כולל תווים של יצירותיה המגוונות, תמונות, מאמרים, תוכניות , וכן הקלטות אודיו ווידאו שלה ושל יצירותיה שבוצעו בכל העולם. נורית הירש כתבה בין השאר את השירים: עושה שלום במרומיו, אבאניבי, שם ראיתי קשת בענן ועוד

 

כתבות נוספות

"אַךְ לָמָּה לֹא מָלְאוּ עֶשְׂרִים לַנַּעַר?" – אהוד מנור מבכה את אחיו יהודה

מי באמת הלחין את השיר ה"עממי" "ומרדכי יצא"?

 

 




נתי גבאי

נתי גבאי, יליד 1981, נשוי ואב לליה ומיקה המתוקות ולסנסה, בוז'י ונלה החתולות.

לכתבות נוספות של נתי גבאי >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו