עד ראשית המאה העשרים, ובקהילות יהודיות רבות ברחבי העולם גם אחריה, ילדים רכים בשנים למדו עברית כשפה זרה, כשפת תפילה, כשפת לימוד. הם לא למדו אותה כשפה חיה, ווודאי לא כפי שילד לומד לקרוא ולכתוב בשפת אמו, כשפה שהוא מכיר מיום היוולדו. מחנכים יהודיים בכל רחבי העולם היהודי הגדול הבינו שעל מנת שתתעורר העברית מתרדמתה, זקוקים הלומדות והלומדים לשפע של חומרי לימוד בעברית – לוחות אלפבית, מקראות וספרי לימוד – שיסייעו להם במסע הלא פשוט שהם ניצבים בפניו.
בכתבה זו נציץ לכמה מחומרי לימוד העברית שהודפסו והופצו ברחבי העולם היהודי כדי להעיר את העברית מתרדמתה. מלבד הפריט הראשון, כל שאר הפריטים הודפסו במאה העשרים במקומות שונים ומשונים ברחבי העולם היהודי המפוזר.
כך ייעשה לתלמיד הסורר
לכל קהילה דרכי לימוד העברית שלה. הקהילה היהודית באיטליה למשל, אהבה לוחות ללימוד האלפבית. דוגמה מייצגת ללוח כזה אנו מוצאים כבר במחצית הראשונה של המאה השמונה עשרה(!), בלוח ללימוד עברית שנדפס בשנת ת"ק (1740) בוונציה שבאיטליה. במרכז הלוח צורף ציור המתאר כיתת לימוד מלאה תינוקות של בית רבן. למעלה מלאך משליך פירות לתלמידים הטובים, ובצד שמאל המלמד/ המורה מכה בשוט את התלמיד הרע.
כבר בשנת תשמ"ח/ 1988 רכשה הספרייה הלאומית אוסף לוחות ללימוד האלף בית – רובם מיהדות איטליה. דפים אלו שימשו ללימוד קריאה ותפילה. המוקדם שבהם נדפס בשנת 1672, והמאוחר שבהם בשנת 1846. בכולם נמצאת הפרשה הראשונה של קריאת שמע, מספר פרקי תפילה וברכות (ביניהן ברכת המזון מקוצרת) ופרקי תהילים.
הציורים הקדומים הם מלאכת חיתוך עץ, בעוד המאוחרים שבהם (מן המאה התשע-עשרה) הם פיתוחי נחושת. כפי שמציין יצחק יודלוב במאמר שכתב על לוחות האלף בית האיטלקיים (קרית ספר, סב, שנת תשמ"ח / 1988), "הספרים הראשונים שיש לראותם כספרי לימודי לילדים נדפסו באיטליה".
עברית ב'גן הילדים'
מהמאה השמונה עשרה הרחוקה אנו מדלגים אל ראשית המאה העשרים, אז יצא לאור בעיר פטריקוב שבבלרוס הספר 'גן הילדים: ספר מקרא לילדים מבני שש עד בני שמ(ו)נה שנים (עם ציורים רבים)'. על אף השם שהעניק המחנך שלמה ברמן לספרו, הספר יועד לתלמידי השנה הראשונה בבית הספר. בתקופה זו גני הילדים – המצאה חדשה יחסית – טרם השתרשו בקהילות יהודיות ברחבי העולם.
מטרת הספר של ברמן לא הייתה להקנות את ידיעת האלף בית, אלא "להקל על התלמידים המתחילים לימוד שפת עבר, להעבירם מהקל אל הכבד לאט לאט, לחנכם על פי צרכם לבל יסורו ממנה גם בהזקינם כאשר יעצו כבר החכם מכל אדם". לדעת ברמן, מטרתו של לימוד העברית להקנות ליהודי רוסיה (באותה תקופה הייתה בלרוס חלק מהאימפריה הרוסית עצומת הממדים) מוסר וערכים יהודיים המרכזיים לחייהם.
עברית ב"גולדן מדינה"
משנות השמונים של המאה התשע עשרה ועד שנת 1914 משכה אליה ארצות הברית, שנודעה למדינת הזהב (וביידיש: הגולדן מדינה), מעל שני מיליון מהגרים יהודים ממזרח אירופה. גלי ההגירה ההמוניים הולידו מחדש את אותו צורך נושן: שמירת המסורת והעבר היהודי במקום מושבם החדש של המהגרים היהודים.
לשם כך גוייס מערך החינוך היהודי, שעבר בעשורים האחרונים תהליכי מודרניזציה מואצים. עתה היה על יהודי אמריקה להקים מערך חינוכי חדש באמריקה. שתי מקראות שראו אור בשנים 1918-1917 מספקות הצצה לתחילת המהלך: 'שחרית' שחיברו מ. מ. תומרוב, ב. הירש ושכנא שטיין, ו'ספר התלמיד' שחיבר צבי שרפשטיין. הספר הראשון ראה אור בבוסטון, והשני בניו יורק.
כבר בפתיחת 'שחרית' עונים המחברים על השאלה המתבקשת עבורם: האם חסרו לנו ספרי לימודי "כי אלו (המחברים של הספר הנוכחי) באים לזכות אותנו בספר חדש?", ומיד עונים, "הרי יש לנו כבר, ב"ה, תריסרים אחדים!
אולם אם יתבוננו היטב אל ספרי-הלימוד שנתחברו עד עכשיו בשביל מתחילים ואל מה שנחוץ לנו בארץ זו, יודו גם הם כי ספר לימוד המתאים לתנאי המקום אמנם חסרנו.
החינוך העברי באמיריקה (כך במקור) עודנו יצור חדש שלא נסתמנה צורתו, ועוד טרם תפש בחיים את המקום הראוי לו לפי ערכו: זה דורש טיפול רב וזהירות יתרה כדי להביא אותו לידי שכלול".
ובינתיים בעולם הישן
בעולם הישן, באירופה, וספציפית בפולין, התקיים עד השואה היישוב היהודי הגדול בעולם, ולכן אין זה מפתיע שנשמרו מקהילה זו מקראות רבות. בשנת תרפ"ו/ 1925 פורסמה בוורשה המקראה "לשון וספר: פרוזדור" שערך וחיבר המשורר והעורך העברי יעקב פיכמן. בספר זה אנו מוצאים עשרות שירים וסיפורים, כולם כתובים עברית רהוטה ועם זאת נגישה המתואמת ללומדי עברית שנמצאים – אם לא ממש בתחילת דרכם, אז בשלבים מתקדמים מעט יותר. ככל שהספר מתקדם, כך עולה רמת העברית והסיפורים מתארכים.
אָלֶף בֵּית מִטַּלְטֵל
שנתיים לאחר מכן, בגרמניה של 1928 יצאה לאור 'קופסת הקריאה בעברית', הגרסה היהודית-גרמנית ל'רמיקוב'. ההוראות, הכתובות גרמנית, מזמינות "כל ילד לגזור את האותיות החדשות שהוא מכיר מהלוח ולשים בתא של הקופסה עצמה… הילדים נהנים להרכיב מילים באמצעות שינוי מיקום האותיות או באמצעות הוספת אותיות". "הקופסה", ממשיכים המו"לים, "מיועדת לשימוש ביתי ובית ספרי, והיא צריכה להיות בידי כל ילד וילד".
מפתה לקבוע שהקופסה הופצה בעיקר בחוגים ציוניים בגרמניה, אך כפי שהסביר לנו אוצר אוסף מדעי הרוח ד"ר סטפן ליט – בהחלט אפשר שהיא הופצה גם בחינוך היהודי המסורתי כדי לסייע לתלמידים ללמוד את שפת הקודש וכך, בין השאר, לקרוא בתנ"ך.
התבססות הדיבור העברי בארץ
ואם בציונות עסקינן: עם התבססות היישוב העברי בארץ ישראל אנו עדים לתופעה מעניינת: אם בחומרי הלימוד המסורתיים שירת לימוד העברית את הקריאה בספרות הקודש, במקראות ובספרי הלימוד שהנפיקה התנועה הציונית ותומכיה שימשה העברית לא רק שפה חיה, אלא דרך להנחיל לילדי ולילדות היישוב ערכים ואידיאלים ציונים מובהקים. במקרה שלפנינו, בספרון 'אלף-בית: תוצרת ארצנו' שהנפיקה הקרן הקיימת לישראל בשנת תש"א/ 1941, אידיאל עבודת האדמה וההנאה מתוצרתה עומדים במרכז.
לכל אות באלף בית העברי מוצמד שם עצם, ויחדיו הם מרכיבים שיר קצרצר הקשור בתוצרת הארץ.
בפתיחת הטקסט ציין המשורר העברי אברהם ברוידס, האמון על השירים בספרון, כי "גם השנה, כמו בשנים הקודמות, אנו באים להזכירכם על מצוות תוצרת הארץ שכולנו חייבים בה. והפעם אנו מטילים על כל אחד ואחד מכם תפקיד של כבוד: היה "נאמן תוצרת הארץ".
בשעה שאתם שותים כוס חלב בבית או אוכלים כל פרי וירק מתוצרת המשק העברי, בלבשכם בגדיכם או בהשתמשכם בכל דבר הנוצר בבית-חרושת יהודי – ידוע תדעו, כי בזה אתם מסייעים בידי המשק העברי לגדול ולקלוט עוד פועלים ופועלות, אשר יאכלו גם הם את לחמם לשובע".
בסוף הספרון הקצרצר הודפסה מפת ארץ ישראל המורחבת, ועליה נכתב כי "גם בזמנים קשים הוסיפה (הקרן הקיימת) עשרות ישובים חדשים".
באותה שנה (תש"א/ 1941) ראה אור בהונגריה, אז עוד בעלת בריתה של גרמניה במלחמת העולם השנייה, החוברת 'שפה חיה: ספר להוראת השפה העברית, דקדוקה וספרותה – לשיעורי-ערב ולמתלמדים'. בהקדמה לספרו, הקרויה 'דברים אחדים', פורש המחבר משה אברמוביץ את חזונו עבור "מנהלי קורסים עבריים ונותני שעורים פרטיים". וכך הוא כותב:
"מובטחני שכמוני כמוכם התעכבתם לא פעם ופעמים ושאלתם: מדוע השפה העברית […] בכל זאת לא הגיעה עדיין לא רק להיות שפת הרחוב היהודי-הציוני אלא אפילו להיות שפה מלומדת במידה הגונה! מדוע? חושבני ששני גורמים שהם אחד חייבים בדבר. א) כי עוד לא עלה בידינו להוכיח לאחינו שאך שקר הדבר ששפתנו היא שפה כה קשה עד שכמעט אי אפשר לרכוש אותה אפילו אחרי הרבה שנות-לימוד, ב) הגורם השני הוא לאמתו רק תשובה על המדוע של א' – חסר ספר שיטתי שישמש למתלמדים ולומדי שפתינו חוץ מכותלי בית-הספר. מוכרחים אנו, מרביצי שפתנו בתוך עמנו, להשתדל ולהתאמץ להוכיח במהירות הכי אפשרי שיכולים גם במשך של חצי שנה, כשלומדים שלוש פעמים בשבוע, לדעת לדבר, לקרוא ולהבין עברית.
למטרה זו, עלה בידי אחרי הרבה ניסיונות, לאסוף ולסדר חומר שניסיתיו בהרבה מקומות וארצות וכמעט בכל אתר ואתר ראיתי בו ברכה".
עיון בספרון המקסים הזה משכיח מאיתנו עובדה איומה: שלוש שנים מהדפסתו יובלו מרבית יהודי הונגריה אל מותם בידי הנאצים ועוזריהם ההונגריים עם כיבוש הונגריה במרץ 1944.
כתבות נוספות
כך למדו ילדים יהודים לכתוב לפני אלף שנה
תדע כל אם עבריה: כך הוקמו גני הילדים הראשונים בעברית
אני מבשלת: ספר הבישול "לאישה העברית במדינה העברית"
