אֲנִי גִּיטָרָה הָרוּחַ מְנַגֵּן עָלַי – השיר לבני אמדורסקי

על שיר הפרידה מהחיים שנעמי שמר כתבה באהבה רבה לזמר בני אמדורסקי ועל הטעויות הצבעוניות שנכנסו לשיר

תמר זיגמן | 16.01.19 |
Share
1
בני אמדורסקי בשיר "אני גיטרה". מתוך תוכנית הטלוויזיה "מסיבת גג עם בני אמדורסקי וחברים"

"אתה שר היום בסולם ששרת לפני שלושים שנה?" שאלה רבקה מיכאלי את הזמר בני אמדורסקי בקיץ של שנת 1993 והוא השיב: "כן. מבחינת המנעד אין לי בעיות, ומבחינת העומק יש לי את הניסיון. ואם את רוצה… עוד משהו מהשכינה אולי."

המפגש בין השניים, מיכאלי ואמדורסקי, התקיים לרגל תוכנית טלוויזיה מיוחדת שיזמה העורכת והמפיקה נעמי אטיאס, בעבור הערוץ הראשון של הטלוויזיה הישראלית. אמדורסקי, שכבר היה חולה מאוד, התאשפז לעיתים קרובות, נע בין הבית למרכז הרפואי איכילוב. "כשפניתי אל בני בתחילה," סיפרה לי אטיאס, "הוא התחייב בפניי שהוא בוודאי לא ימות מהמחלה… אני זוכרת שישבנו, בני, אהוד מנור ואני באיכילוב, וכתבנו את קטעי הקישור לתוכנית. אני זוכרת את הדיאלוגים ביניהם."

בני אמדורסקי נולד בירושלים בשנת 1931 למשפחה ירושלמית ותיקה, בן זקונים למשפחה בת שבע נפשות. הוא למד בבית הספר תחכמוני, היה חבר בתנועת השומר הצעיר, התגורר בקיבוץ הראל, ובהמשך עבר לתל-אביב והפך לזמר, אמרגן ומפיק פורה.

בכתבה על חייו בתוכנית "עובדה" סמוך לפטירתו, סיפרה אילנה דיין על החודשים שקדמו למותו: "בשנה האחרונה, הפקיר עצמו בידי פסיכולוגית לצורך טיפולי הדמיה. היא החזירה אותו הביתה, אל אימא, בירושלים. ירושלים מכשפת גם את אמדורסקי והוא מתרפק על הריחות, האבנים, הזיכרונות." בין סמטאותיה של שכונת זיכרון-משה הירושלמית, נראה אמדורסקי צועד ב'משעולי ילדות' לצד דיין. "נכנסתי לחדר ומצאתי שם במיטה את בני של אז. תינוק שאימא שרה לו שיר ערש ביידיש. 'שלאף הו שלאף מיין טייער אינגעלע, מאך שוין צו דיין טייער אייגעלע'."

 

1
בני אמדורסקי (בקדמת התמונה) ואֶחיו, רחוב חפץ חיים 9, זיכרון משה, ירושלים. צילום: מאוסף המשפחה

 

1
משפחת אמדורסקי. מימין לשמאל: ישראל, יוסקה, אסתר, האב שמואל, בני, יפה, האם חיה.  צילום: מאוסף המשפחה

 

"מסיבת גג עם בני אמדורסקי וחברים" הוא השם שנבחר לתוכנית. "התחלנו לעבוד על המופע," סיפרה אטיאס, "בני העביר לנו רשימה של שמות חברים וידידים קרובים שהוזמנו להשתתף. עבדנו איתו כל הזמן במשותף. החלטתי לפנות אל נעמי שמר ולבקש ממנה שתכתוב שיר בשביל בני. נעמי שמעה ואמרה 'תראי נעמי, כל השירים האלה מושמעים פעם אחת ואין להם המשכיות. נראה. אני אחשוב על זה'. עברו יומיים ובני מתקשר אליי ואומר: 'אני רוצה לשיר לך משהו' והוא התחיל לשיר: אני גיטרה / הרוח מנגן עליי / בחילופי עונות… מההתחלה ועד הסוף. בכיתי."

זמן קצר לאחר מכן צולמה התוכנית. שמחת החיים, העליזות והערנות של אמדורסקי הכחוש, הקרינה על האווירה המיוחדת ששררה באולפן. הערב נפתח בשירם של נתן אלתרמן ונעמי שמר "פגישה לאין קץ" בביצועו של אמדורסקי, שניצל את קטע המעבר המוזיקלי כדי לומר: " ערב טוב לכם. ערב נהדר. איזה כיף לעשות מסיבה עם חברים כאלה יפים וטובים. בואו נרים כוסית לעוד פגישות שמחות, פגישות לאין קץ. לחיים!"

 

1
צמד הדודאים – ישראל גוריון ובני אמדורסקי (1979). צילום: יעקב סער, לע"מ

בין שיר לשיר, הושמעו דברים לכבודו של חתן השמחה. נעמי שמר, שנכחה בקהל, בירכה גם היא: "רבותיי, ראינו זמרים נודדים. אלה זמרים נודדים אמיתיים. זמר נודד הוא לא זמר שאין לו בית, יש לו בית, אבל בכל מקום שבו הוא נמצא, שם הבית שלו." שמר סיפרה על המפגש הראשון שלה עם צמד הדודאים – בני אמדורסקי וישראל גוריון: "אני זוכרת את בני וישראל במועדון התיאטרון בשנת 1956… מה שהיה מסעיר זה היה העדינות והלטף של שירתם. זה היה הבית שלהם."

"בני הוא קטליזטור של שירים. כתבתי לו המון שירים, כמעט בשביל כל ההרכבים. בני יוצר חשק לכתוב שיר חדש. הוא יוצר אקלים של כתיבה. אני מנסה לנתח למה זה קורה? יש לו חדוות הזמר, טבעית, הוא אף פעם לא למד פיתוח קול. ויש לו חדוות הצוותא, לכן הוא מחליף הרכבים כל הזמן, גם טבעית. וכשבני בא לבקש שיר הוא לא אומר 'אני מקים הרכב חדש והוא יהפוך את העולם', אף על פי שאחר כך זה קורה. כן, הוא הופך את העולם. הוא בא בצניעות ואומר: 'חשבתי אולי נאסוף את ההוא ואת זה ביחד, אולי יצא מזה איזה טריו'. ורבותיי, יוצא מזה טריו גדול."

הערב כמעט הסתיים. ברקע קולו של אמדורסקי נשמעו צלילי כיוון אחרונים של נגן הגיטרה אורי הרפז. "הגענו כמעט לסיום, אבל עוד לא. יש לנו הפתעה. וההפתעה היא שנעמי שמר נעתרה וכתבה שיר חדש בשבילי, לתוכנית הזו שלנו. אני ממש נרגש. מכיוון שהשיר הוא מרגש." המצלמה התמקדה בשמר, שישבה מחייכת בשורה הראשונה מלפנים. ואז, באחת, השתנו פניה, ודוק של עצב, רצינות, הכרה, הפנמה אולי, ניכר בפניה. היא הרכינה את ראשה, מהנהנת לעבר אמדורסקי שהחל לשיר:

 

אֲנִי גִּיטָרָה
הָרוּחַ מְנַגֵּן עָלַי
בְּחִלּוּפִי עוֹנוֹת
אֲנִי גִּיטָרָה
מִישֶׁהוּ פּוֹרֵט עָלַי
בְּחִילּוּפִי הַמַּנְגִּינוֹת

כְּשֶׁמִּתְחַשֵּׁק לִי לְפלַרְטֵט
אֲנִי פּוֹצֵחַ בְּדוּאֵט
גַם אִם זֶה טְרִיּוֹ אוֹ קְוַרְטֶט
זֶה לֹא מַפְרִיעַ
עַל מִשְׁבָּצוֹת אָדֹם-לָבָן
אֶשְׁכּוֹל בַּשֵּׁל עַל הַשּׁוּלְחָן
וְאַגָּסִים דְּמוּיֵי סֶזָאן
וְגַם סַנְגְרִיָּה

אֲנִי גִּיטָרָה…

אֲנִי סִימָן, אֲנִי עֵדוּת
לַבְּדִידוּת וְלַידִידוּת
וְגַם בְּמִשְׁעוֹלֵי יַלְדוּת
אֶצְעַד לַבֶטַח
הַרְפַּתְקָאוֹת צוֹעֲנִיּוֹת
בַּמְּטוֹסִים, בָּאֳנִיּוֹת
וְהִסְתַּבְּכֻיּוֹת רְצִינִיּוֹת
עַל פְּנֵי הַשֶּׁטַח

אֲנִי גִּיטָרָה…

מָה שֶׁנּוֹגֵעַ לַבָּנוֹת
יֵשׁ הֶסְכֵּמִים, יֵשׁ הֲבָנוֹת
וְאֵין לִי, אֵין לִי טְעָנוֹת
גַּם לֹא הָיוּ לִי
לֹא הִתְאכזבתי מִיָּמַי
כִּי מָה שֶׁלֹּא קָרָה בְּמַאי
יִקְרֶה בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם וַדַּאי
בְּיוּנִי יוּלִי

אֲנִי גִּיטָרָה
הָיִיתִי פַּעַם עֵץ אוּלַי
וּבְתֵבַת-הַתְּהוּדָה
אֲנִי זוֹכֵר אֶת
כֹּל מִי שֶׁנִּיגֵּן עָלַי
וַאֲנִי אוֹמֵר
תּוֹדָה

 

 

ההתרגשות ניכרה בקולו של אמדורסקי, ונדמה היה שהוא חורג במקצת מקצב השיר המקורי. ידידה קרובה שישבה בסמוך ניסתה ללחוש לעברו את מילות השיר ששכח. אמדורסקי מצידו, ניצל את כושר האלתור שניחן בו, והמציא מילים משל עצמו, מסדר את המילים מחדש: "גם אם זה טריו או קוורטט" במקום "ואם זה טריו או קוורטט"; "אני סימן אני עדות לבדידות ולידידות" במקום "אני סימן אני עדות לידידות ולבדידות"; את הספק הפך אמדורסקי לוודאות – "יקרה בעזרת השם ודאי" במקום "יקרה בעזרת השם אולי"; והאלתור הצבעוני ביותר – "ומדבקות צבעוניות על פני השטח" (מזוודות הזמרים שהרבו להופיע בחו"ל), שהפכו ל"הסתבכויות רציניות על פני השטח", וזכו לחיוך של הבנה מצד שמר עצמה.

תשואות וקריאות בראבו נשמעו מן הקהל. "אמרתי לכם שאני מתרגש," אמר אמדורסקי, "התרגשתי קצת בשיר. זה בסדר גמור. אני רוצה להודות שוב לנעמי שמר, באהבה רבה. באמת." הוא המשיך והודה לצוות ההפקה, לתזמורת ו"לכם שבאתם למסיבה. תודה רבה, להתראות." נעימת השיר החדש נשמעה ברקע, כתוביות הסיום החלו להופיע, ואמדורסקי במחווה אופיינית, עבר בין היושבים, בקבוק משקה בידו, מוזג כוסית לחיים.

"נעמי שמר הייתה קנאית ליצירתה, ולמרות זאת תגובתה בזמן אמת הייתה חריגה. היא קיבלה בהבנה את השינויים," ציינה בפניי נאוה קור-בודק שסייעה בהפקת הערב. כמו במקרים רבים אחרים, גם במקרה זה, מספק ארכיון נעמי שמר שבמחלקת המוזיקה בספרייה הלאומית, עדות חיה לשינויים שנערכו בטקסט.

בטיוטת כתב יד של "ספר ארבע", מופיע השיר "אני גיטרה" בגרסתו המקורית מבלי השינויים שערך בו אמדורסקי. בגרסת הכנה לדפוס של הספר "סימני דרך", אותו כינתה שמר "תמצית עבודתי" ושיצא לאור שנה לפני מותה, מופיע השיר עם תיקונים מסומנים בדיו אדום. השורה "ואם זה טריו או קוורטט" נשארה כפי שהופיעה במקור. הספק, בגרסה זו, הפך ודאי ("יקרה בעזרת השם ודאי"), והמדבקות שונו לתוויות ("ותוויות צבעוניות על פני השטח").

 

1
השיר "אני גיטרה" בכתב ידה של נעמי שמר. מתוך: ארכיון נעמי שמר, מחלקת המוזיקה, הספרייה הלאומית (להגדלה, לחצו על התמונה)

 

1
השיר "אני גיטרה", גרסת הכנה לדפוס של הספר "סימני דרך". מתוך: ארכיון נעמי שמר, מחלקת המוזיקה, הספרייה הלאומית (להגדלה, לחצו על התמונה)

 

"החברים של בני" הוא הרכב ששיתף פעולה במשך כשני עשורים וכלל את ישראל גוריון, חנן יובל וצמד הפרברים – יוסי חורי ואורי הרפז. לאחר פטירתו של בני אמדורסקי בי"א בשבט תשנ"ד – 23.1.1994, הקליטו חברי ההרכב גרסה מיוחדת של השיר, שכללה את שירתו המקורית של אמדורסקי מלווה בקולותיהם שלהם.

על הולדתה של גרסה זו סיפר אורי הרפז שניגן במופע "מסיבת גג": "קובי אושרת היה המנהל המוזיקלי של הערב. הייתה לו הברקה. השיר בכלל לא אמור היה להיות מוקלט. לפני שהתחילו צילומי התוכנית קובי אמר 'בוא נקליט את השיר הזה פעם אחת באודיו בלי הווידאו', וזו ההקלטה שנשארה עד היום."

ההסתבכויות, שהפכו בינתיים טעויות, נצבעו בצבע ייחודי; "וטעויות צבעוניות על פני השטח" – שר אמדורסקי בגרסה המוקלטת. "הוא פשוט טעה בהקלטה," סיפר ישראל גוריון, "ואנחנו המשכנו לשיר את הטעות כל הזמן וגם הקלטנו את הטעות הזו."

 

 

"אבוי לשיר אם אין לו הד," כתבה נעמי שמר בשירה "זמר נודד", והרי מהו אומן-מבצע אם לא כלי המבקש להדהד במאזיניו?

אֲנִי גִּיטָרָה
הָיִיתִי פַּעַם עֵץ אוּלַי
וּבְתֵבַת-הַתְּהוּדָה
אֲנִי זוֹכֵר אֶת
כֹּל מִי שֶׁנִּיגֵּן עָלַי
וַאֲנִי אוֹמֵר
תּוֹדָה

 

תודה לבני משפחת אמדורסקי, גלעד אסודי ואלי עמי, על הסיוע בהכנת הרשימה

 

כתבות נוספות

עצוב למות באמצע התמוז: נעמי שמר מנבאת את מותה

אסוף את המעשים את המילים והאותות – "אסיף" השיר לתרצה

"וּבְתוֹךְ הַפְּרִי כָּל גַּעֲגּוּעַי…"

 

תמר זיגמן

עובדת מחלקת המוזיקה וארכיון הצליל בספרייה הלאומית. בעלת תואר דוקטור במוזיקולוגיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

לכתבות נוספות של תמר זיגמן >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו