.
דנה אמיר
נדרַיִךְ מותרים
לַיְלָה שָׁלֵם הִקִּיפוּ אֶת מִטָּתִי פְּתָקִים לְבָנִים בִּכְתַב יָדֵךְ.
לַיְלָה שָׁלֵם יִחָלְתִּי לְפָנַיִךְ, וּפָנַיִךְ
חָסְרוּ אוֹתָךְ
לַיְלָה שָׁלֵם שָׁאַלְתִּי אֶת נַפְשִׁי הֵיכָן אַתְּ נִגְרֶרֶת רֵיקָה,
מְטִילָה תַּחְתַּיִךְ צֵל רָפֶה כְּעַלְוַת עֵץ, מְקַפֶּלֶת בִּקְפִידָה
פִּנּוֹת מַפָּה צְחוֹרָה,
גּוֹנֶבֶת פֵּרוּרֵי עוּגָה בְּאֵין רוֹאֶה, שׁוֹקֶלֶת מִלִּים,
הֵיכָן אַתְּ מִתְחַנֶּנֶת
לַיְלָה שָׁלֵם גִּשָּׁשְׁתִּי דַּרְכִּי בְּתוֹךְ הַחֲלוֹף הַזֶּה, נִזְכֶּרֶת
אֵיךְ הוֹרַדְנוּ אוֹתָךְ בִּשְׁתִיקָה, אֵיךְ הִשְׁבַּעְנוּ בְּגַרְגִּירֵי הֶעָלִים,
בְּצִנּוֹר הַגִּנָּה, בְּזֶרֶם הַמַּיִם הֶעָכוּר, הַחַי,
עִמְדִי, אָמַרְנוּ לָךְ,
שְׁבוּעוֹתַיִךְ גְּלוּיוֹת, נְדָרַיִךְ מוּתָרִים,
אֵינֵךְ עֲרֵבָה עוֹד.
פתיחה
טֶרֶם נִדְלְקוּ פָּנָסֵי הָרְחוֹב, אַךְ חַלּוֹנוֹת הַבָּתִים מְהַבְהֲבִים. עִם כָּל הִבְהוּב, כְּמוֹ בְּאַגָּדַת מוֹכֶרֶת הַגַּפְרוּרִים הַקְּטַנָּה, נִדְלֶקֶת תְּמוּנַת פָּנִים: פְּנֵי בַּיִת. הִבְהוּב רִאשׁוֹן חוֹשֵֹף דְּמוּת אִשָּׁה רְכוּנָה אֶל הָעִתּוֹן הַיּוֹמִי מֵעַל קְעָרַת מָרָק. מִשְׁנֵהוּ מַבְעִיר חֲבוּרַת יְלָדִים פְּעוּרֵי פִּיּוֹת, צְמוּדִים לְרִיצוּד הַמָּסָךְ. בֵּין הִבְהוּב לְהִבְהוּב פּוֹשֶׁטֶת מוּעָקָה. הָיִינוּ שָׁם, וּכְבָר נִשְׁכַּחְנוּ. אַחֵרִים בָּאוּ אַחֲרֵינוּ.
לְעוֹלָם אֵין הַחֲשֵׁכָה נוֹפֶלֶת בְּאַחַת אוֹ בְּאוֹתוֹ הָאוֹפֶן עַל פָּנָיו שֶׁל יֶלֶד יָשֵׁן וְעַל פָּנֶיהָ שֶׁל אִשָּׁה יְשֵׁנָה, אוֹ עַל פָּנָיו שֶׁל כֶּלֶב. אֶת פְּנֵי הַיֶּלֶד הִיא מְכַסָּה כִּשְֹמִיכָה. וְאִילוּ אֶת פְּנֵי הָאִשָּׁה הִיא חוֹשֶֹפֶת, כְּאִלּוּ קִלְּפָה מֵעָלֶיהָ אֶת כְּסוּת הַיּוֹם וְהוֹתִירָה אֶת פִּתְחֵי הַחִישָׁה פְּעוּרִים. הַכֶּלֶב, לְעוּמָתָם, מְקַבֵּל אֶת פְּנֵי הַחֲשֵׁכָה כְּקַבֵּל פְּנֵי אוֹיֶבֶת, מֵשִׁיב בְּחִרְחוּר עוֹיֵן לְרַחַשׁ הַתָּאִים הַמִּתְחַלְּפִים. אֵין פֶּלֶא: עִתִּים הַחֲשֵׁכָה מְדַבֶּרֶת. צְלָלִים מִצְטוֹפְפִים בַּחֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת הָאַפְלוּלִי אוֹ בְּפַאֲתֵי הַמִּטְבָּח, וּלְפֶתַע הוֹפֶכֶת תְּנוּעָתָם לְקוֹל.
וְיֵשׁ שֶׁחֲשֵׁכָה נוֹפֶלֶת בֵּין שְׁנַיִם, וּבְנָפְלָהּ בֵּינֵיהֶם הִיא מְכוֹנֶנֶת אֵזוֹר עָמוּם, דָּחוּס, מֵעֵין תְּחוּם הַחֲפִיפָה שֶׁל חֶשְׁכַת הָאֶחָד וְחֶשְׁכַת הָאַחֵר.
אֲבָל הַחֲשֵׁכָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר הִיא זוֹ הַנִּשְׁקֶפֶת מִבַּעַד לְחַלּוֹנוֹתָיו שֶׁל מָטוֹס. כֹּחַ כֹּה עָצוּם מוּל יָרִיב כֹּה עָלוּב: דַּיָּלוֹת גְּהוּצוֹת מַדִּים מַסִּיעֹות הֵנָּה וָשׁוֹב אֶת עֶגְלוֹת הַשְּׁתִיָּה, מְפַזְרוֹת חִיּוּכִים לְרֹחַב הֶחָלָל הַמָּאֳרָךְ, בְּעוֹד סִדְקֵי הַחַלּוֹן הַזְּעִירִים מְמַצְמְצִים לַשָּׁוְא מוּל הַפֶּרֶא הַזֶּה, הַלַּיְלָה.
דנה אמיר, פסיכואנליטיקאית, משוררת וחוקרת ספרות, מחברת שישה ספרי שירה ושלושה ספרי עיון. האחרון שבהם, "להעיד על העדים", ראה אור לאחרונה בהוצאת מאגנס.
דעאל רודריגז גארסיה
דּוּשִׂיחַ
א.
גּוּף אוֹמֵר
שְׂחִיָּה בַּחֲדַר חֹשֶׁךְ
בְּסִגְנוֹן חֲתִירָה.
גּוּף אוֹמֵר
סְלִילֵי צִלּוּם אֲפֵלִים
רוֹצִים לְהִפָּתַח אֶל הַשֶּׁמֶשׁ.
נֶפֶשׁ אוֹמֶרֶת מִנְהָרָה בְּלִי תִּקְרָה
אוֹקְיָנוֹס שֶׁאֵינוֹ מְרֹהָט
נוֹסֵעַ
ב.
גּוּף אוֹמֵר
מַיִם עוֹלִים כִּתְהוֹם.
נֶפֶשׁ אוֹמֶרֶת
לִכְשֶׁאֶפָּנֶה אֶצְעַק.
גּוּף אוֹמֵר
כּוֹכָב דָּרוּךְ הַיּוֹם.
נֶפֶשׁ אוֹמֶרֶת
אֵשׁ כָּחֹל לוֹחֵשׁ לְאַט.
גּוּף צוֹעֵק בְּתָאִים רַבִּים לְהִתְפַּקֵּעַ
כְּבָר זְמָן רַב מְאוֹד וּבִלְתִּי פָּנוּי
ג.
נֶפֶשׁ אוֹמֶרֶת
חוּט לַהַט מִדַּקֵּק
מְחַפֵּשׂ אֲוִיר לְהִשָּׂרֵף.
גּוּף אוֹמֵר
מֵהַתִּקְרָה פָּרוּשׂ
אָהִיל מִתְנַדְנֵד
וּמָתוּחַ
ד.
גּוּף אוֹמֵר חֲדָרִים
שְׁעָרִים מוּגָפִים נוֹפְלִים
עַל אֶצְבְּעוֹת הָרַגְלַיִם.
נֶפֶשׁ אוֹמֶרֶת חַלּוֹן צָהֳרַיִם
מְנַסֵּר אֶת הָאוֹר וְנִשְׁבָּר
בְּשָׁקוּף וּפָתוּחַ.
גּוּף אוֹמֵר אָמְנָם
רַק וִילוֹן
בֵּינִי לְבֵינֵךְ
וְלִפְעָמִים בָּאָה רוּחַ
דעאל רודריגז גארסיה נולד וגדל בירושלים. הוא מלמד ספרות בבית ספר תיכון, מאסטרנט לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון ומנחה סדנאות כתיבה. פרסם שירים וסיפורים קצרים בבמות שונות, ולאחרונה זכה בפרס למשוררים בתחילת דרכם מטעם משרד התרבות.
מרב זקס־פורטל
סן פרנסיסקו
אַבְנֵי זִכָּרוֹן בִּפְסֵיפָס מְשַׁבֶּצֶת
עֵת חֶבֶל חוֹזֵר לְאָחוֹר
עַל צַוָּאר.
זֹאת אַתְּ, הוּא אוֹמֵר לִי,
עוֹמֶדֶת רוֹעֶדֶת, מֻקֶּפֶת
עֲדַת יְלָדִים.
זֹאת אַתְּ שֶׁכָּל יוֹם
בֵּין אַרְבַּע לִשְׁמוֹנֶה
מַכְתִּירִים בִּכְתָרִים, מַשְׁפִּיעִים
לִבּוּבִים.
עַל גֶּשֶׁר זָהָב נִשְׁמָתִי
נֶעֱתֶקֶת,
רוֹעֲדוֹת עַל פַּסָּיו מְכוֹנִיּוֹת הֲבָנָה.
יֵשׁ אֶרֶץ אַחֶרֶת הָאֹזֶן
אוֹמֶרֶת, יֵשׁ פְּלָאוֹת
שֶׁטֶּרֶם חִשַּׁבְתְּ
עֶלְבּוֹנָן.
בסופרפארם
סוּהִיל, אֲנִי אוֹמֶרֶת לוֹ לְמָחֳרַת הַהַפְגָּנָה,
לִבִּי אִתְּךָ.
פַּעֲמַיִם בְּיוֹם, גְּבֶרֶת, הוּא עוֹנֶה,
עַל קֵבָה רֵיקָה.
סוּהִיל, אֲנִי מַבִּיטָה בְּעֵינָיו הַמְּמֻשְׁקָפוֹת,
אֲנִי מִתְנַצֶּלֶת,
בִּשְׁמִי וּבְשֵׁם כָּל הַלָּקוֹחוֹת.
עוֹד מַשֶּׁהוּ? הוּא שׁוֹאֵל, יָדוֹ עַל הַקֻּפָּה,
לֹא, אֲנִי אוֹמֶרֶת לוֹ, בֶּאֱמֶת תּוֹדָה רַבָּה.
234, קוֹרֵא סוּהִיל בְּקוֹל
וּמִסְתּוֹבֵב אֶל הַלָּקוֹחַ הַבָּא.
מרב זקס־פורטל, כותבת פרוזה ושירה ומתרגמת ספרות. פרסמה את הרומן "מלאכים באופק" (אקס ליבריס וידיעות ספרים, 2016). בימים אלה מסיימת את כתיבת הרומן הבא.
אורית צמח
גלויה מהכפר
עַד לְכָאן הִגַּעְתִּי לִמְצֹא לִי נוֹף
כְּכָל אָדָם הַמְּבַקֵּשׁ מַחֲסֵה
בָּאֲוִיר הַפָּתוּחַ
תַּבְנִית מִשֶּׁלּוֹ
בָּרוּחַ.
וּבָעֲנָפִים הִצְטוֹפְפוּ מִשְׁפְּחוֹת
הֶעָלִים, וּבְתוֹךְ הָאֲדָמָה
נִקְשְׁרוּ זֶה בַּזֶּה
שָׁרָשִׁים.
וְרַק עָנָף אֶחָד קָטוּם
שֶׁדָּבְקוּ בּוֹ בֹּץ
וְיִלְלַת הַהַחְמָצָה
עוֹרֵר כְּאֵב רְפָאִים
בְּרַגְלַי הַמְּחַפְּשׂוֹת
עֵצָה.
*
אַתָּה רוֹאֶה אֲנִי שָׁבָה אֵלֶיךָ
כְּמוֹ פְּרוֹטֶזָה אֶל אֶפְשָׁרוּת
שֶׁל רֶגֶל
בָּאָה
וְלֹא בֶּאֱמֶת
הוֹלֶכֶת.
*
אָבַדְנוּ אִישׁ בַּהֲמֻלַּת חַיָּיו
אִשָּׁה בִּכְבִישָׁה קָרָה.
גַּם אִם תָּשׁוּב אֶל הַכְּפָר הַזֶּה
תְּגַלֶּה אוֹתִי אֵינֶנִּי
יְשׁוּבָה עַל סַפְסָל
מְחַכָּה.
הָלַכְנוּ מֵעִם הַגֶּזַע
אִישׁ וַעֲנָפָיו בְּיָדָיו
אִשָּׁה בַּעֲלֵי כּוֹתַרְתָּהּ
גַּם אִם אָשׁוּב
אֲגַלֶּה אוֹתְךָ
אֵינְךָ
אַתָּה.
*
וּמַהוּ הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה לָמֵד מֵעִנְיָנִי?
שֶׁנֶּאֶסְרָה עָלַי מְלֶאכֶת הַבְעָרַת הָאֵשׁ
אַךְ הַנִּיצוֹץ לֹא בֶּעָמָל יוּלַּד
אֶלָּא בְּעֹנֶג.
*
וּבְכָל זֹאת, בַּיֹּפִי הַטִּבְעִי הַזֶּה,
עוֹד רוֹאָה הָעַיִן עֲנָפִים מְקֻשָּׁשִׁים
פִּגְרֵי עֵצִים, גִּלְדֵי אֲדָמָה.
וְאַתְּ שׁוֹאֶלֶת אֶת עַצְמֵךְ
לְאָן נֶחְפֶּזֶת הָאַרְנֶבֶת הַזּוֹ
מָה הִיא רוֹאָה.
*
לֹא קַל לִכְתֹּב לְךָ לְאוֹר יָרֵחַ
כְּשֶׁאַתָּה מִסְתּוֹבֵב שָׁם בַּחוּץ,
אֲנִי יוֹדַעַת,
מְיַלֵּל. לֹא קַל
לְהוֹדוֹת בְּפָנֶיךָ
כְּשֶׁאַתָּה בְּהֶסְתֵּר
וַעֲדַיִן מְחוֹלֵל.
בּוֹנֶה חֲלוֹמוֹת וּמַחְרִיבָם
רַק בִּשְׁבִיל הַזְּכוּת
לִשְׁבֹּת.
*
וּבְכָל זֹאת, אֲנִי כּוֹתֶבֶת לְךָ מֵהַכְּפָר כְּדֵי לוֹמַר שֶׁהָאִשָּׁה הַגְּדוּמָה הַזֹּאת מִסְתּוֹבֶבֶת עַכְשָׁו עַל אֲדָמָה לַחָה לֹא עַל מְנַת לְהַשְׁרִישׁ, רַק לֵהָנוֹת מֵהַפְּרִיחָה.
אורית צמח, עורכת ספרות ולשון, פרסמה שני ספרי ילדים, ובימים אלה כותבת רומן. שיריה ראו אור בבמות שונות. מחזור זה נכתב במסגרת סדנת השירה של הליקון.
» במדור שירה בגיליון המוסך הקודם: שירים מאת יעל גלוברמן, יהודית דריגס, רוני צורף ותמי קויפמן
לכל כתבות הגיליון לחצו כאן
