הכירו את שירי – אפליקציית המוזיקה הישראלית החדשה!

הספרייה הלאומית, בשיתוף אמני ישראל ובחסות משרד התרבות והספורט, גאים להציג את אפליקציית המוזיקה "שירי": הדרך הטובה ביותר לשמוע מוזיקה ישראלית, בחינם ובלי פרסומות!

שירי

זה שיר פרידה…
אחרי שנתיים באוויר, לצערנו שירי תיסגר להאזנה החל מ-01.01.2021.
תודה לכל המאזינים בארץ ובעולם, לכל היוצרים, לחברות התקליטים ולכל מי שעזר ותמך.
תודה על התמיכה והאמונה שגם למוזיקה ישראלית יש מקום!
מקווים להיפגש שוב.
שלכם,
צוות שירי – הפינג'אן הדיגיטלי והספרייה הלאומית

 

 

בספרייה הלאומית של ישראל שמור אוסף המוזיקה הישראלית והיהודית הגדול ביותר בעולם. מיזם חדש ומרגש, בו שותפים גם משרד התרבות והספורט וקבוצה של אמנים ישראלים בהובלת המוזיקאי אריאל הורוביץ, מנגיש את המוזיקה הישראלית לכולם באפליקציה חדשה לטלפונים ניידים.

מה שירי עושה?

שירי היא אפליקציית מוזיקה שלומדת אותך: היא מבינה מה בא לך לשמוע, ובוחרת עבורך שירים דומים, של אמנים שאהבת אבל גם כאלה שלא הכרת.
כל מה שצריך לעשות הוא לבחור עד שלושה אמנים ישראלים אהובים, ושירי כבר תיקח את זה משם. כל "לייק" יכוון אותה לסגנון ולאמנים שאתם אוהבים, כל "דיסלייק" יעביר לשיר הבא ויסמן לשירי שזה לא הכיוון.
שירי לומדת ומבינה את הטעם שלך, אבל בניגוד לאפליקציות אחרות – היא מאפשרת לך לדלג על שירים שלא אהבת ללא הגבלה. שירי היא אפליקציית המוזיקה היחידה בעולם ללא תשלום, ללא פרסומות ורק עם מוזיקה ישראלית!
וגם: אם שמעת מוזיקה ישראלית דרך שירי, האמנים הישראלים מקבלים יותר מאשר בכל אפליקציה אחרת. כך גם חיזקת את האמנים שלנו וגם תמכת ביצירה המקומית!

על שירי

שירי היא יוזמה של אמנים ישראלים מובילים שהקימו את מיזם "הפינג'אן הדיגיטלי", במטרה להנגיש את המוזיקה הישראלית לקהל הרחב, כמו גם לסייע לאמנים צעירים לפרוץ ולאמנים ותיקים להתפרנס בכבוד.
למשימה נרתמו הספרייה הלאומית, בה שמור מאגר המוזיקה הישראלית והיהודית הגדול ביותר בעולם, ומשרד התרבות והספורט, הרואה ערך חשוב בהנגשת המוזיקה הישראלית על כל גווניה לציבור הרחב.
שירי פועלת בחינם ובלי פרסומות, אך דואגת לשלם תמלוגים על פי חוק ליוצרים ובעלי הזכויות.

 

מה הייחוד של שירי:

  • תקדים עולמי: לראשונה מדינה נכנסת לשוק המוזיקה בדיגיטל כדי להגן ולקדם על התרבות המקומית והשפה הייחודית שלה.
  • תקדים עולמי: לראשונה בדיגיטל מחולקים התמלוגים באופן שווה ליוצרים, לחברות התקליטים ולמבצעים. זעקת היוצרים שקמה בארה"ב זכתה למענה אצלנו!
  • דאגה לאמנים הצעירים: שירי בנויה במיוחד כדי לחשוף אותך למוזיקה חדשה שאתה לא מכיר ונותנת מענה לקושי העצום של יוצרים צעירים להגיע לקהל.
  • דאגה לוותיקים: שמואל גוגול עליו השלום-שניצל באושוויץ בזכות נגינת המפוחית שלו והקים בארץ תזמורת מפוחיות, היה חשוב מספיק כדי שרבין כראש ממשלה יצרף אותו למשלחת שלו כראש לפולין. עד שירי הוא היה קיים רק כערך בויקיפדיה. מכיוון ששירי מנגישה לציבור את מאגר הספריה הלאומית, אפשר היום  לחפש ולשמוע את גוגול מנגן ממש כשם שאפשר לשמוע אמנים עכשוויים כמו ליאור נרקיס.
  • דמוקרטיה – לשירי אין פלייליסטים מעשה ידי אדם כמו באפליקציות מוזיקה אחרות, שדוחפות משיקולי רייטינג בעיקר את האמנים המוכרים. שירי מנגישה את המאגר לפי טעמך בסיוע אלגוריתם חכם המפוקח ע"י דירקטוריון אמנים מכל הז'אנרים של המוזיקה הישראלית, בשיתוף עם אנשי תרבות ותקשורת מובילים. חברי הדירקטוריון: אביהו מדינה, אריאל הורוביץ, דני רובס, יאיא כהן אהרונוב, יואב קוטנר, מיקי ורשאי, ד" ר רות קלדרון ושרה ב"ק.
  • קרבה לשוק המקומי – את שירי מוביל דירקטוריון האמנים ואנשי התרבות, אנשים שחיים את השוק המקומי, מכירים את הבעיות של יוצרים בני כל הסגנונות והדורות ויפעלו לפתח את שירי בכיוונים שייטיבו עם היוצר והיצירההישראלים.

 

יתרונות למשתמשים:

  • חינם.
  • בלי פרסומות.
  • למרות החינמיות – אפשר לדלג על שירים ללא הגבלה.

 

אז למה אתם מחכים?

להורדת האפליקציה באנדרואיד

להורדת האפליקציה ב-iOS

 

האזנה נעימה!

תיבת הסיפורים של משפחת גורי

"סיפורים הם משאב קסום ובלתי נדלה" – מספרת חמוטל גורי, בתו של חיים גורי, במלאות שנה למותו

חיים גורי

הסטודנט חיים גורי באוניברסיטה העברית, 1952

אני שייכת לשושלת של מספרי סיפורים. כולנו חלק משושלת כזו, הלא כן?

בחדר העבודה הקטן שלי בירושלים יש תיבה של סיפורים משכבר הימים. אני מפשפשת בה בכל פעם שאני זקוקה לשיקויי המרפא החזקים שמצויים בסיפורים: מדברי חכמה בנושאי מוסר ועד לנחמה המצויה בחיבוקה החם של סבתי לובה ז"ל שאת סיפוריה על ילדותה בארץ רחוקה גמעתי בשקיקה. אני משחררת את הסיפורים מהתיבה כדי שיעזרו לי להילחם ברשעי-על הפולשים מעת לעת לחיי ללא הזמנה: מלכת השתיקה הצוננת, הפחד המשתק או האדישות המנומנמת.

אני פותחת את תיבת הסיפורים הישנים ומוצאת בה את הביטחון ומרחב הנשימה המתהווים כאשר המילים נותנות שם וצורה לסערות הנפש;  וכאשר כאב הגעגוע אל אלה שאהבתי ונלקחו ממני מציף אותי וגוזל ממני את יכולת הדיבור. אני פותחת את התיבה ומזמנת את חכמת מספרי ומספרות הסיפורים שיינסכו בי את הביטחון הנדרש כדי לצאת למסעות חדשים בדרכים לא סלולות.

הפעוט חיים גורי, 1925. מתוך ארכיון חיים גורי בספרייה הלאומית

הבוקר פתחתי את התיבה ותרתי אחר סיפור שיעניק משמעות לדברים המקננים בי ויעטה עליהם מלבוש של עלילה שיש לה התחלה ואמצע וסוף טוב, אם רק אפשר. בתחתית התיבה מצאתי את הסיפור על דני והאוטו האדום שרקח אבי ז"ל באהבה. זהו סיפור על ילד קטן, דני, שרצה יותר מכל להשתתף במרוץ המכוניות שהתקיים מדי שנה בעירו. הוא בנה לו אוטו קטן ואדום מהחומרים המצויים בסביבה, כפי שנהג אבי לומר, וביום המרוץ הוא התייצב גאה ונרגש על קו הזינוק. הקהל כמובן פרץ בצחוק מזלזל למראה דני הקטן והאוטו האדום שלו, אך לדני לא היה אכפת; הוא התעלם מקולות ההמון ולא נתן לספק לחלחל ללבו. חדור תחושת מטרה, נהג דני את האוטו האדום הקטן שלו ועקף בהתמדה את המתחרים האחרים. קולות ההמון התחלפו לתשואות של התפעלות ותמיכה: "האוטו הקטן משיג פה את כולם!", הריע ההמון; "האוטו האדום יגיע הראשון!" וכך היה; דני ניצח במרוץ. שמעתי את הסיפור הזה עשרות פעמים, ובכל פעם מחדש הייתי יושבת קשובה, דרוכה ונרגשת בעת שאבי היה טווה שוב ושוב את הסיפור; שוקד להעצים את גודל האתגר ואת מתיקות ההתגברות עליו. עדיין זכורה לי הפעם הראשונה בה סיפר את הסיפור לבני, דניאל, אשר ישב בחיקו כשאזניו, עיניו ולבו פעורים לרווחה ושתה בשקיקה כל מילה ומילה. בבוא היום, גם הוא יספר אותו  לילד או ילדה שיזדקקו לשיקוי מרפא חזק של קסם, אהבה והשראה המצוי בסיפור אחד פשוט.

 

8
חיים גורי. הספרייה הלאומית, ארכיון דן הדני. צילום: שאול רחמים, 1986

כל אחת ואחד מאתנו משתייכים למסורת שכזו. הסיפורים שלנו הם אישיים באינטימיות שלהם ובאותה עת הם גם משותפים ואוניברסליים עד מאוד. סיפור הילדות שחיבר אבי על דני והאוטו האדום הוא סיפור של ניצחון הרוח על החומר; זהו סיפור החוגג את הנפש האנושית ויכולתה לאחוז בחוזקה בחזון ולהישאר נחושה ואיתנה אל מול אתגרים גדולים וספקות המכרסמים בה. הסיפור הפשוט הזה הוא, אם תרצו, גרסת הלילה טוב לסיפור דוד וגולית.

לכל אחת ואחד מאתנו יש סיפורים לספר וכולנו נושאים עמנו את מסורת הסיפורים ממנה באנו ומתוכה צמחנו. אני מזמינה אתכם ואתכן לפתוח את תיבת הסיפורים שלכם ולחלוק מתוכה סיפור אשר העשיר את חייכם, העניק להם משמעות וצבע אותם בצבעים חיים ועזים. אולי זה סיפור ערש מילדות רחוקה, פרק בהיסטוריה המשפחתית או מתכון למאכל אהוב במיוחד שעבר מדור לדור עם סיפור נפלא, מצחיק או עצוב לצדו.

סיפורים הם משאב קסום ובלתי נדלה; ככל שנרבה לחלוק אותם, כן ירבו. סיפורים הם השקעה עם התשואה הגבוהה ביותר; נספר סיפור אחד ונקבל שניים לפחות בתמורה.

This post was written as part of Gesher L’Europa, the NLI’s initiative to connect with Europe and make our collections available to diverse audiences in Europe and beyond

כתבות נוספות

הצצה אל המסמכים והתמונות המספרים את סיפורו של המשורר והלוחם חיים גורי ז"ל

הִנֵּה מֻטָּלוֹת גּוּפוֹתֵינוּ: חיים גורי נפרד מחבריו למחלקת הל"ה

חיים גורי: השנים הראשונות והיצירות המוקדמות

כשהצנזורה מחליטה, גם משורר הפלמ"ח לא חסין




חדשות מהארץ – עיתוני "הארץ" נחשפים לקהל הרחב!

גיליונות עיתון הארץ יעברו דיגיטציה ויונגשו לרווחת הקוראים באתר "עיתונות יהודית היסטורית", מיסודן של הספרייה הלאומית ואוניברסיטת תל אביב

הארץ

עיתון "הארץ" והספרייה הלאומית חתמו על הסכם דיגיטציה והנגשה של גיליונות העיתון מאז היווסדו לפני מאה שנים. בכך מצטרף עיתון "הארץ" למפעל אתר "עיתונות יהודית היסטורית" של הספרייה הלאומית ואוניברסיטת תל אביב, הכולל למעלה משלוש מאות עיתונים ישראליים ויהודיים שיצאו לאור החל מסוף המאה ה-18 ועד היום, בעשרות מדינות ובשש-עשרה שפות שונות.

הספרייה החלה לסרוק את גיליונות שני העשורים הראשונים של העיתון – החל משנת 1919 ועד לראשית שנות הארבעים, וכבר בשבועות הקרובים קוראי הספרייה יוכלו לדפדף בהם. עד שנת 2022 יונגשו לקוראים באתר העיתונות ההיסטורית עיתוני "הארץ" עד סוף שנות ה-60, ולאחר מכן – בכל שנה תתווסף שנה נוספת של גיליונות העיתון.

עיתון "הארץ" הוקם בירושלים באפריל 1918 בחסות הצבא הבריטי. שמו המקורי של העיתון היה "חדשות מהארץ הקדושה", ובאנגלית: "The Palestine News", שם זה החזיק מעמד עד הגיליון השני, אז שונה בהוראת הצנזורה הצבאית הבריטית ל"חדשות מהארץ". באותה תקופה של מחסור חמור בנייר, עברה מערכת העיתון לקהיר. בסוף מלחמת העולם הראשונה קנתה התנועה הציונית את העיתון בעזרת הנדבן היהודי-רוסי יצחק לייב גולדברג. היוזמה הראשונה של הבעלים החדש הייתה העברת משרדי העיתון בחזרה לירושלים. בדצמבר 1919 הושמטה מכותרת העיתון המילה "חדשות" ובכך הפך רשמית ל"הארץ" המוכר לנו כיום.

באירוע חתימת הסכם שיתוף הפעולה אמר יו"ר דירקטוריון הספרייה הלאומית, דוד בלומברג, כי כבר בראשית המאה הקודמת הייתה לבעלים של עיתון "הארץ", שלמה זלמן שוקן, תרומה חשובה מאוד לבנייה ולעיצוב ארכיוני הספרייה הלאומית, כאשר בחר להעביר לה כמה אוספים וספרים חשובים במיוחד שמשפחת שוקן הביאה עימה לאחר עלייתה לארץ ישראל מגרמניה.

בתמונה (מימין לשמאל): דוד בלומברג, יו"ר דירקטוריון הספרייה הלאומית; עמוס שוקן מו"ל הארץ ואורן וינברג, מנהל הספרייה
בתמונה (מימין לשמאל): דוד בלומברג, יו"ר דירקטוריון הספרייה הלאומית, עמוס שוקן מו"ל "הארץ" ואורן וינברג, מנכ"ל הספרייה

מו"ל "הארץ", עמוס שוקן, אמר כי בעידן הנוכחי חשוב שעיתון "הארץ" יעמוד לרשות חוקרים ואנשי אקדמיה, כמו גם לרשות הציבור הרחב ולטובת כל מי שמתעניין בעיתונות הישראלית.

פרופ' ירון צור מאוניברסיטת תל אביב, השותפה לספרייה בהקמת האתר, אמר: "בנוף העיתונות הישראלית מצטיין 'הארץ' במאפיינים המעניקים לו מקום של כבוד. רוחו המיוחדת של העיתון משכה אליו לא רק עיתונאים מבריקים, אלא גם סופרים ומשוררים, אמנים והוגי דעות".

את אתר העיתונות הישראלית והיהודית – שבמסגרתו יעלו גיליונות "הארץ" לרשת – הקימו הספרייה הלאומית ואוניברסיטת תל אביב כדי להיות מקור מידע ראשון במעלה להיסטוריה ולתרבות של יהודי העולם בתקופה המודרנית ושל החברה הישראלית על כל גווניה. באתר אפשר לבצע חיפוש מלא בכתבות העיתונים. הספרייה הלאומית פועלת להעלות לרשת האינטרנט את מרבית העיתונים וכתבי-העת בעברית וכן עיתונים של קהילות ומיעוטים בישראל ובהם עיתונים בערבית, עיתוני הציבור החרדי ומקומונים.

נושאי העיתונים באתר כוללים תחומי סיקור ומחקר שונים: חברה ומדינה, ספרות ואמנות, אדריכלות ועיצוב, כלכלה, רפואה וטכנולוגיה, תרבות, צרכנות ופנאי, ועוד. בכך משקף אוסף העיתונות ההיסטורית תמונה דינמית ורציפה של מגוון תחומי החיים והעשייה בישראל ובעולם היהודי.

עוד מעט נתחיל להעלות לאתר את גיליונות "הארץ" מהתקופה המדוברת. אתם מוזמנים להציץ בינתיים בכמה גיליונות לדוגמה:

הארץ, 23 ביוני, 1919
הארץ, 2 בינואר, 1921
הארץ, 1 בינואר, 1923
הארץ, 2 בינואר, 1927
הארץ, 1 בינואר, 1929

לאתר עיתונות יהודית היסטורית

כתבות נוספות

"הילד העברי הראשון" מכריז מלחמת חורמה על עיתון "הארץ"

ה"פוטש" שכמעט וקבר את ידיעות אחרונות




תרצה אתר מבקשת גשם

"גֶּשֶׁם גֶּשֶׁם בּוֹא, גֶּשֶׁם גֶּשֶׁם שׁוּבָה" - השיר שהביא לתרצה אתר מבול של הצלחות

תרצה אתר. צילום: דוד אולמר

גֶּשֶׁם גֶּשֶׁם בּוֹא
גֶּשֶׁם גֶּשֶׁם שׁוּבָה
כְּבָר אָבִיב וְהַגְּבָעוֹת
כֻּלָּן יָרוֹק בּוֹעֵר.
גֶּשֶׁם גֶּשֶׁם בּוֹא
גֶּשֶׁם גֶּשֶׁם שׁוּבָה
גֶּשֶׁם שׁוּב מִן הַיְּעָרוֹת
הָרְחוֹקִים מָהֵר.

נַרְהִיבָה עוֹז לִקְרוֹא לַגֶּשֶׁם כִּי יָשׁוּב
אֶל הָאָבִיב, הָאָבִיב.
עֲלֵי שַׁלֶּכֶת יִנָּשְׂאוּ בַּזֶּרֶם שׁוּב כְּמוֹ מֵאָז.
נִקְרָא לַגֶּשֶׁם כִּי יָשׁוּבָה עִם הַסַּעַר מִסָּבִיב
תִּהְיֶה הָרוּחַ שׁוּב לוֹחֶשֶׁת וְדוֹלֶקֶת בְּאוֹר פָּז.
קָרָאנוּ בּוֹא נָא בּוֹא נָא גֶּשֶׁם גֶּשֶׁם טוֹב
מִן הַמָּרוֹם הַמָּרוֹם.

שָׂדוֹת שֶׁל כֶּסֶף יִתְפַּתְּלוּ בִּסְּעָרָה, הֵנָּה וָשׁוֹב.
קָרָאנוּ בּוֹאָה וַחֲזוֹר נָא מִן הַיַּעַר לַמָּקוֹם
שֶׁבּוֹ הַדֶּרֶךְ כְּבָר פּוֹרַחַת וְשׁוֹלַחַת אוֹר זָהוֹב.

גֶּשֶׁם בּוֹא
גֶּשֶׁם גֶּשֶׁם שׁוּבָה
כְּבָר אָבִיב וְהַגְּבָעוֹת
כֻּלָּן יָרוֹק בּוֹעֵר.
גֶּשֶׁם גֶּשֶׁם בּוֹא
גֶּשֶׁם גֶּשֶׁם שׁוּבָה
גֶּשֶׁם שׁוּב מִן הַיְּעָרוֹת
הָרְחוֹקִים מָהֵר.

עַל אֵם הַדֶּרֶךְ שׁוּב נִפְגּוֹשׁ בָּעֲלָמוֹת
וּשְׂעָרָן הָרָטֹב
יָנוּעַ חֶרֶשׁ עַל כְּתֵפֵנוּ מְתֻלְתָּל וְנֶהְדָּר.
הוֹ גֶּשֶׁם, גֶּשֶׁם בּוֹא נָא בּוֹא נָא פֹּה הָרוּחַ תַּחֲלוֹף
תָּשׁוּט אוֹהֶבֶת וְנוֹשֶׁקֶת וְלוֹטֶפֶת כְּפַרְפַּר.

גֶּשֶׁם בּוֹא
גֶּשֶׁם גֶּשֶׁם שׁוּבָה
כְּבָר אָבִיב וְהַגְּבָעוֹת
כֻּלָּן יָרוֹק בּוֹעֵר.
גֶּשֶׁם גֶּשֶׁם בּוֹא
גֶּשֶׁם גֶּשֶׁם שׁוּבָה
גֶּשֶׁם שׁוּב מִן הַיְּעָרוֹת
הָרְחוֹקִים מָהֵר.

בשנת 1967 הייתה כבר תרצה אתר יוצרת ושחקנית עם רקורד מרשים מאחוריה. רק בת 26 וכבר הספיקה לשרת כזמרת בלהקת גייסות השריון, להופיע מעל בימות התאטרון ולהוציא ספר שירה למבוגרים וספר ילדים לילדים.

למרות זאת, מבקרים שונים טרם השתכנעו בכך שתרצה היא יוצרת מוכשרת בפני עצמה ולא רק "הבת של אבא" (האבא המדובר הוא כמובן נתן אלתרמן).

נתן אלתרמן יחד עם בתו תרצה אתר בקפה "כסית", 1.1.1960 צילום: אברהם ברזילי. מתוך אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית

המנהל המוזיקלי הטרי של להקת הנח"ל חשב אחרת. ערב מלחמת ששת הימים, כשהחלו ההכנות לתוכנית ה-20 של להקת הנח"ל, פנה יאיר רוזנבלום לתרצה אתר והזמין ממנה שיר לתוכנית. את מילות השיר חיברה אתר, את הלחן – אלונה טוראל. כך נולד הלהיט "גשם בוא".

בשיר היפה, שמדבר על הכמיהה לגשם, אבל אולי גם על הרצון "להתחיל מחדש" ולשטוף הכול, הכניסה אתר גם מחווה לאביה, שעם שיריו התכתבה בלא מעט משיריה:

עַל אֵם הַדֶּרֶךְ שׁוּב נִפְגּוֹשׁ בָּעֲלָמוֹת
וּשְׂעָרָן הָרָטֹב
יָנוּעַ חֶרֶשׁ עַל כְּתֵפֵנוּ מְתֻלְתָּל וְנֶהְדָּר.

רמז על אחד השירים היפים והמפורסמים של אלתרמן "על אם הדרך" המתחיל בשורות:

עַל אֵם הַדֶּרֶךְ עֵץ עָמַד.
עָמַד נוֹפֵל אַפַּיִם.
נוּמָה, בֵּן. הַלַּיְלָה רַד.
לֵיל סַעַר עַל הַמַּיִם.

בספטמבר 1967 עלתה הצגת הבכורה של תכניתה ה-20 של להקת הנח"ל – "הנח"לאים באים הנח"לאים באים".

שירים רבים ממנה הפכו ללהיטים. מלבד "גשם בוא" כיכבו גם השירים: "ישנן בנות", "אילו ציפורים" ו"ולס להגנת הצומח".

הכרזה מאוסף עיריית תל אביב

השיר "גשם בוא" לא היה השיר הראשון שחיברה אתר, אך הצלחתו האדירה בתור שיר מולחן ומושר הולידה מבול של בקשות אל המשוררת הצעירה להלחין עוד משיריה.

התווים בכתב ידו של מאיר נוי

היום כבר בלתי אפשרי לספר את תולדות המוזיקה והתרבות הישראלית בלי להשאיר מקום חשוב לתרצה אתר לא רק בתור משוררת וסופרת אלא גם בתור פזמונאית מוכשרת.

תרצה אתר באתר הספרייה הלאומית

כתבות נוספות

"שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ": הסיפור מאחורי "שיר משמר" שכתב אלתרמן לבתו תרצה אתר

"ואלס להגנת הצומח": השיר שנכתב נגד הטרדה מינית

אהבתיה – "ככה סתם בא לו בחור צעיר וחוטף את הכתר"

 

הַכֹּל נִגְמַר – השיר האחרון של תרצה אתר

ריאיון | נגה אלבלך בשיחה על הארכיון של תרצה אתר ועל הספר שצמח ממנו