.
נורית זרחי
.
•
הַזְּמַן נָפַל עַל הַזְּמַן
וְלֹא הָיָה רֶגַע פָּנוּי מִמֶּנּוּ
כְּמוֹ פֶּרַח פָּקוּעַ עַד קְצוֹתָיו
כְּשֶׁתֵּכֶף, אֶחָד אֶחָד,
יִשְּׁרוּ עָלָיו לָאָרֶץ.
וְהַנֶּצַח בֻּטַּל?
הַרְרֵי סֶלַע שָׁחֲקוּ אוֹתוֹ
וְהוּא הִלְבִּין כְּמוֹ שֹׁרֶשׁ
כָּתוּשׁ מִתַּחַת לָאֲדָמָה.
וּבְכָל זֹאת הוּא תָּלוּי עַל קְנוֹקֶנֶת
הֲיִתָּכֵן, כְּמוֹ גַּחְלִיל שֶׁנִּשְׁמַט,
וִידֵי הַנֶּפֶשׁ מִתְחַמְּמוֹת עָלָיו
בְּקֹר הַזָּרוּת הַגְּדוֹלָה
בגן של מנדל
כְּמוֹ אֲפוּנוֹת מִתַּרְמִיל
נוֹרוּ בַּקָּנֶה הַרְחֵק מִמֶּנִּי,
הַיְּלָדוֹת. לֹא אָבְדוּ בֵּין
שַׂרְעַפֵּי הַבַּגְרוּת,
נִרְאֶה שֶׁרִחֲפוּ בַּגְּבָהִים.
הַאִם שָׁם נִתְקְלוּ בְּגוּרוּ, מוֹרֶה
נָבִיא, כִּי אַחֶרֶת מִי מָסַר לִידֵיהֶן
אֶת הַמִּלּוֹן הָעַתִּיק לִשְׂפַת
הַפְּקָעִים, לִזְרֹעַ גֵּנוֹמִים בְּגַנַּי הַגֵּנֵטִיִּים
הוֹ גִּלְגּוּלֵי אֲפוּנוֹת יְקָרוֹת,
אֵלּוּ דְּבָרָיו הַמְּסָרְבִים שֶׁל לוּחַ הַלֵּב,
אַחֲרֵי שֶׁמְּחַקְתֶּן אֶת שְׂפַת יַלְדוּתְכֶן מֵעָלָיו
אֵיךְ יְפַצֵּחַ אֶת הִירוֹגְלִיף הָאַהֲבָה
נורית זרחי היא משוררת וסופרת ילדים ומבוגרים. בין ספריה האחרונים 'אררט' (שירה, הקיבוץ המאוחד, 2015), 'בלוע' (סיפורים, אפיק, 2016), 'צ'יינה' (ילדים, ידיעות ספרים, 2016), 'חידת הכפולים' (מסה ושירה, אפיק, 2017), 'אוטוביוגרפיה של דלת' (מסה, אפיק, 2018).
עמנואל יצחק לוי
.
הַצִּפּוֹרִים
הַסְּפִינָה טָבְעָה בַּיָּם
וְעַל הַיַּבָּשָׁה עוֹמֵד דַּחְלִיל וְשׁוֹאֵל: מָה זֶה, סְפִינָה חֲדָשָׁה?
חֲתִיכַת דַּחְלִיל
אֵיפֹה שָׁמַעְתָּ עַל סְפִינָה
עִם אֲגַמִּים בַּתַּחְתִּית כְּמוֹ אֲבַעְבּוּעוֹת רוּחַ?
אוֹמֵר הַדַּחְלִיל
אָז כָּל הָעוֹלָם סְפִינָה וְכֻלָּנוּ שָׁטִים בְּמַעְגָּלִים.
שְׁמַע דַּחְלִיל
אֵיךְ תִּתָּכֵן סְפִינָה
עִם חֲרִירֵי כּוֹכָבִים בְּכָל הַדְּפָנוֹת?
אוֹמֵר הַדַּחְלִיל
אָז אֲנִי הַסְּפִינָה.
דַּחְלִיל, אַתָּה מִכְמֹרֶת מְחֹרֶרֶת
אַתָּה תֵּבַת נֹחַ אַחֲרֵי הַמַּבּוּל
בּוֹא נַסֵּה לָשׁוּט בְּלִי יָם!
מָה נִמְצֵאנוּ לְמֵדִים?
שֶׁהַמְּדַבֵּר עִם דַּחְלִיל
בַּל יְצַפֶּה לִשְׁמֹעַ צִפּוֹרִים.
הִלְכוֹת נִאוּף בְּקַסְיוֹפֵּאָה
תָּנוּ רַבָּנָן: בְּלִי כּוֹחַ הַמְּשִׁיכָה אֱלֹהִים הוּא צִנְצֶנֶת.
אֵיךְ יַעֲנִישׁ חַיְזָרִים שֶׁנּוֹאֲפִים בְּקַסְיוֹפֵּאָה?
יֹאמַר לְהַפִּיל עֲלֵיהֶם מַבּוּל – לֹא, כִּי הַבֹּץ חוֹזֵר מַעְלָה.
מַאי דִּכְתִיב 'עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמַיִם'? הָרוֹקֵק לַשָּׁמַיִם – שָׁב רִירוֹ לְפַרְצוּפוֹ.
יֹאמַר לַהֲרֹס מִגְדְּלֵיהֶם – לֹא, הֵם נִבְנִים מֵאֲלֵיהֶם.
וַהֲרֵי שְׁנֵינוּ: 'אֵין מִגְדְּלֵי קֻבִּיּוֹת הֵיכָן שֶׁאֵין כּוֹחַ הַמְּשִׁיכָה
שֶׁתִּינוֹקוֹת אֵינָן בּוֹנִים מִגְדָּל שֶׁאִי־אֶפְשָׁר לַהֲרֹס.'
יֹאמַר לִגְזֹר תַּעֲנִית –
מִתְפַּלְּלִים הַחַיְזָרִים וְהוֹפּ – הֵם לְמַעְלָה
וְהוּא יִתְבָּרַךְ לְמַטָּה.
קָשֶׁה.
אֶלָּא מַאי?
חַיְזָרִים לֹא נוֹסְעִים לְקַסְיוֹפֵּאָה כְּדֵי לִנְאֹף
מִפְּנֵי מָה? מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהּ כּוֹחַ הַמְּשִׁיכָה.
צֵא וּשְׁמַע מִסַּרְסֵנָאִי הַשַּׁבְּתָאִי
שֶׁסַּרְסֵנָאִי הַשַּׁבְּתָאִי בִּקֵּשׁ לַעֲגֹב עַל סָלָמַנְדְּרָא,
בָּא הֶחָלָל וּפָקַק אֶת חֲדִירָתוֹ.
שָׁמַע מִמֶּנָּה: אֵין נִאוּפִים בְּלִי כּוֹחַ הַמְּשִׁיכָה
וְהֵיכָן שֶׁיֵּשׁ – מַמְטִיר הַקב"ה מַבּוּלִים.
מִשֶּׁיָּבִין: מַעֲשֶׂה בְּזַבָּן מִיָּפוֹ שֶׁהֵבִיא בְּצִנְצְנוֹת חַמְצָן לְקַסְיוֹפֵּאָה
וְהָיוּ הַקַּסְיוֹפֵּאִים מִזְדַּוְּגִים בְּתוֹךְ הַצִּנְצָנוֹת.
אָמַר רַבִּי זְכַרְיָה: תַּנְיָא הַהִיא, אֱמֹר סוֹפָהּ!
עָנַשׁ לָהֶם הקב"ה וְהוֹרִיד הַמַּבּוּל בְּתוֹךְ הַצִּנְצָנוֹת.
אָמַר רַבִּי זְכַרְיָה: מַהוּ טַעַם 'יָפוֹ'?
אֵינָהּ אֶלָּא מָשָׁל עַל נוֹאֲפִים שֶׁל תֵּל אָבִיב
שֶׁעָשׂוּ לָהֶם צִנְצֶנֶת שֶׁל כּוֹחַ הַמְּשִׁיכָה וְאָמְרוּ: אֶתְחַתֵּן עִם אַחַת־עֶשְׂרֵה נָשִׁים
וּכְשֶׁיִּיטַב בְּעֵינַי אֵלֵךְ לִי וְאֶהְיֶה מְאֻשָּׁר עִם אַחֶרֶת.
סָבְרוּ שֶׁנִּצְּחוּ אֶת הקב"ה וְשֶׁהִמְצִיאוּ אַהֲבָה שֶׁמִּשְׁכָּהּ נֶצַח!
אֶלָּא שֶׁמִּקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים עוֹזְבִים אֶת הַשְּׁנִיָּה וְהוֹלְכִים אֵצֶל הַשְּׁלִישִׁית
וּמִן הַשְּׁלִישִׁית לָרְבִיעִית וְלַחֲמִישִׁית
וְיֵשׁ לָנוּ אַהֲבָה שֶׁחוֹזֶרֶת חָלִילָה לְנֶצַח נְצָחִים, קַמָּא שְׁמַע לַן.
.
•
טָמַנְתִּי זְרָעִים בַּחֲצַר בֵּיתֵךְ וּבָאָבִיב נָבְטוּ פָּנָסִים
עָקַרְתִּי אֶת הַפָּנָסִים וְהִנֵּה חֲדָשִׁים
עוֹד וָעוֹד פָּנָסִים וְעַנְפֵי פָּנָסִים וּקְנוֹקְנוֹת פָּנָסִים
כִּבִּיתִי אֶת הָאוֹר בְּחַדְרֵךְ וְחָדְרוּ הַפָּנָסִים
הִסְתַּתַּרְתִּי מִתַּחַת לִשְׂמִיכָתֵךְ וְחָדְרוּ הַפָּנָסִים
עָצַמְתִּי אֶת עֵינַיִךְ וְחָדְרוּ הַפָּנָסִים לְרָאשֵׁינוּ
וְלֹא יָכֹלְתִּי לָלֶכֶת כִּי הֶחָצֵר הָיְתָה פָּנָסִים
וְגַם לָגוּר עִמָּךְ לֹא יָכֹלְתִּי כִּי הַבַּיִת הָיָה פָּנָסִים
אָרוּר הַיּוֹם שֶׁבּוֹ טָמַנְתִּי זְרָעִים בַּחֲצַר בֵּיתֵךְ
כְּשֵׁם שֶׁאֶת הַמֵּתִים הַכְּעוּרִים
טוֹמְנִים מִתַּחַת לִפְרָחִים
כֵּן אֶת הָאוֹהֲבִים הָעִוְּרִים
טוֹמְנִים מֵאֲחוֹרֵי הַפָּנָסִים.
עמנואל יצחק לוי, יליד 1995, משורר ומלחין, סולן בלהקת 'עמנואל והכיסופים', סטודנט למדע הדתות ולמקרא באוניברסיטה העברית. שיריו פורסמו בכתבי העת 'הו!', 'הבה להבא' ואחרים.
יהודית דריגס
.
גֵּנֵטִיקָה
אֲנִי הַזַּן שֶׁל עַצְמִי.
זְבוּב פֵּרוֹת מֵאִיר עֵינַיִם.
מִדֵּי בֹּקֶר בּוֹחֶרֶת מִקּוּם טוֹפּוֹגְרָפִי
אֵיפֹה לְהַנִּיחַ אֶת הַסְּתָמִי שֶׁלִּי.
בּוֹדֶקֶת מִי, מָה, יַחְצֹץ בֵּינִי לָעוֹלָם.
אֵין לִי עַמּוּד שִׁדְרָה
אֲבָל אֲנִי מְלַבְלֶבֶת זַרְחָנִית כֻּלִּי.
אִם תִּסְרְקוּ אוֹתִי בַּחֲשֵׁכָה
תִּמְצְאוּ אֵיבָרִים חֲדָשִׁים, לְמָשָׁל עוֹד לֵב.
יֵשׁ לִי מַנְגְּנוֹנִים שֶׁיּוֹדְעִים דְּבָרִים
דֹּפֶן כְּפוּלָה סָמוּךְ לַמּוּדָע. שָׁם אֲנִי דּוֹלֶקֶת
מְשַׁמֶּרֶת אֶת עַצְמִי
מְהַבְהֶבֶת אוֹתוֹת לָעוֹלָם.
חַיַּת מוֹדֶל אֲנִי
הָרוֹלְס רוֹיְס שֶׁל הַגֵּנֵטִיקָה.
יֵשׁ לִי מַנְגְּנוֹן הֶרֶס עַצְמִי
אֵין לִי יְכֹלֶת הִתְחַדְּשׁוּת.
הַחֻקִּים דֵּי בְּרוּרִים, אֲנִי מְבִינָה אֶת זֶה.
תָּאֵי גֶּזַע מְאוֹתְתִים לִי –
לֹא תִּהְיֶה הִתְחַדְּשׁוּת בַּאֲזוֹרֵי הָאַהֲבָה.
חַיַּת מַעְבָּדָה אֲנִי
יְשֵׁנָה וְזוֹכֶרֶת.
אחרי המֵטֵאוֹר
* מכתש ברינגר באריזונה נוצר מפגיעת מטאור לפני 49,000 שנים.
אוֹר חַד נוֹגֵס בַּקִּירוֹת
הַשֶּׁמֶשׁ מְקֻלְקֶלֶת.
שִׁכְבוֹת הַבַּיִת מִתְקַפְּלוֹת וַאֲנִי
בֵּין חֲדָרִים זוֹחֶלֶת, מַחְזִירָה קִירוֹת לִמְקוֹמָם.
מֵאֲחוֹרֵי הַמְּקָרֵר, יֵשׁ עִקּוּל בַּזְּמַן
זִכְרוֹנוֹת שָׁם מְחַכִּים שֶׁאֶחְשֹׁב אוֹתָם.
עָלַי לְהַחְלִיק גּוּשֵׁי זְמַן אֲבוּדִים לִנְקֻדַּת הַכִּנּוּס שֶׁלָּהֶם
אֲנִי יוֹדַעַת אֶת זֶה.
בַּמְּזָוֶה, שְׁאֵרִיּוֹת רֶגֶשׁ מְשֻׁמָּרוֹת אֲנִי מַחְזִירָה לַמַּדָּפִים
נְשִׁימוֹת דְּחוּסוֹת, מַבְּטֵי פְּלִיאָה חֲבוּשִׁים, חֶלְקֵי פָּנִים ,שִׁכְבוֹת כְּאֵב
אוֹרֶזֶת דַּק. מְאַפְסֶנֶת לִשְׁעַת חֵרוּם.
אִם אֶרְצֶה, תָּמִיד אוּכַל לִבְרֹחַ
אַדְמַת הַטְּרָשִׁים בַּמִּסְדְּרוֹן מַבְטִיחָה מִסְתּוֹר.
שְׁבִיל נִפְתָּח לְכִוּוּן הַכִּיּוֹר, הַמַּיִם בַּבְּרָזִים מִתְפַּזְּרִים
פִּרְחֵי קֵרָמִיקָה נוֹשְׁרִים מֵהַקִּירוֹת
פֵּרוּרֵי בַּיִת מְמַלְּאִים סִירִים וּמַחֲבַתּוֹת.
אֲנִי מִתְגַּיֶּסֶת, מִתְרַכֶּזֶת, פֹּה וְשָׁם מְמָרֶקֶת
לֹא חַיֶּבֶת לִפְגֹּשׁ אֶת עַצְמִי עֲדַיִן
לֹא נָחוּץ לִי לָצֵאת לַזְּמַן שֶׁמְּחַכֶּה בַּחוּץ.
הַמַּכְתֵּשׁ שׁוֹמֵר עָלַי.
אֲנִי מַבְרִיחָה אֶת הַדֶּלֶת. גּוּפִי כְּדַחְלִיל כָּרוּךְ בִּרְגָעִים
אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאָסוּר לִי לַחְשֹׁב עַכְשָׁו. מַמָּשׁ לֹא.
יהודית דריגס היא בוגרת כיתת השירה עברית־ערבית של הליקון, בוגרת לימודי טיפול באמנות במדרשה ברמת השרון, ובוגרת לימודי ספרות עברית בתכנית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת תל אביב ועריכה ספרותית במכללת עלמא בהנחיית אילנה המרמן. פרסמה עד כה שישה ספרי שירה, האחרונים שבהם: 'חמש אבנים' (עולם חדש, 2017 – פרס אקו"ם בעילום שם) ו'אוף ברודווי' (הקיבוץ המאוחד, 2017).
שירה חֹרש
.
•
בֵּין כָּל הַמִּרְפָּסוֹת
כּוֹכָב אֶחָד
בְּדִיּוּק מֵעָלַי
.
•
פִּנּוֹת הַמִּטָּה רֻפְּדוּ
בְּמַסְמְרֵי סְפֵקוֹת
שֶׁלֹּא אֶפָּצַע
מֵהַסִּכּוּי לְהַחְלִים
שירה חֹרש, משוררת, אמנית רב תחומית, מנחה סדנאות כתיבה ומטפלת הוליסטית. יוצרת במדיומים שונים, ביניהם פרפורמנס, וידאו, סאונד, צילום, מיצב ואינטרקטיב. חציו של הרכב הדואו אלקטרו פואטי "אפסאחד". בוגרת המחלקה לצילום בבית הספר הגבוה לאמנות מוסררה. ספר ביכוריה, 'כל האמונות תפלות', ראה אור ב-2015 בהוצאת פרדס. ספרה השני, '11:11', יראה אור בקרוב בהוצאת גמא והקיבוץ המאוחד.