"ואם ביום מן הימים, על מעלות של ארמון, על עשב ירוק של שוּחה, בבדידות חדריכם הקודרת, תתעוררו ושכרונכם נתמעט כבר או פג, שאלו את הרוח, את הגל, את הכוכב, את הציפור, את השעון – את כל החומק, את כל הגונח, את כל הסובב, השר, המְדבר – שאלו אותו מה השעה; והרוח, הגל, הכוכב, הציפור, השעון, ישיבו לכם: "זו השעה להשתכּר! כדי לא להיות עבדי־זמן מעונים, השתכרו! השתכרו בלי־הפסק! מיין, משירה או ממוסר, כטוב בעיניכם."
מתוך "הספלין של פריז" מאת בודלר, בתרגום דורי מנור; קטע מלקט ספרותי מבוסם לכבוד פורים.
• תמונת השער: אילונה אהרון, ללא כותרת, קולאז', 50X35 ס"מ, 1995
• רוצות לדעת מתי יוצא גיליון חדש? הירשמו לניוזלטר, והמוסך כבר יבוא אליכן!
אִיסָאק בָּאבֶּל שֶׁקָּרָאתִי תּוֹךְ / שֶׁדָּחַפְתִּי בְּגָדִים לְתוֹךְ / מְכוֹנַת הַכְּבִיסָה, / רוֹעֵד עַכְשָׁו עַל הַסְּחִיטָה
"היא הגיעה בערב פורים, חשבה שאין זמן מתאים מזה. עברה על פני החדרים הגדושים בנשים חרדיות וערביות הרות ובילדיהן. כשהתקרבה לדלפק עם התמונה, שמעה את אחת האחיות מתארת את המסיבה." סיפור מאת מחברת בשם בדוי
"המשקה של מיס אמיליה בעל סגולה מיוחדת משל עצמו. הוא נקי ומעקצץ הלשון, אבל משעה שירד לתוך גופו של אדם הוא זוהר שם בפנים עוד שעה ארוכה." ציטוטים בשבחי ההתבסמות
"אני זוכרת כמה נדהמתי, אפילו נרעשתי, ממשפט שאמרה קאדריה: 'אילו היה אלוהים קצת אישה, לא רק גבר, היתה ניתנת לכם הארץ המובטחת ואנחנו היינו תמיד ידידות. אבל האחים שלי, אני בטוחה, לעולם לא ייתנו לכם.'" ז'קלין כהנוב על זיכרונות ילדות במצרים ותקוות לפיוס
"אני רוצה להתחתן, מה אכפת לך? אני עשיתי לך רע בחיים? אתה לא זוכר איך הייתי מסורה לאח שלך? אני הייתי אישה טובה… אל תתנקם בי עכשיו. אל תהיה רע אליי." קטע מספר בכתובים על טוענת רבנית שננעלת ללילה אחד בבית הדין
"שירה נקייה, מוקפדת אך חיה, הנכתבת ממקום גבוה, רואה־כול או יודע־כול, מתוך אמת אוניברסלית לכל חי ועם זאת ללא שמץ התנשאות". מאיה ויינברג על "עת הגן" מאת וו. ס. מרווין, שהלך השבוע לעולמו
"בית החזה שלה בער, היא הצמידה אליו את המחברת והרגישה שהשמלה לחה ונצמדת לחזה. היא ניסתה לומר לעצמה שאין קשר בין ההיעלמות של מוריס לדברים האיומים הללו שכתב." פרק ראשון מתוך הספר "הדפסים" מאת רחל דנה פרוכטר
