.
אורית נוימאיר פוטשניק
וילנה
לֹא נָסַעְתִּי בַּחֹרֶף לְוִילְנַה וּכְבָר לֹא אֶסַּע.
שָׁרָשַׁי נְעוּצִים בְּחָזְקָה בְּאַדְמַת הַמּוֹלֶדֶת.
כְּאֵבְךָ הָרָחוֹק הִתְמוֹסֵס בְּתוֹכִי כִּכְמוּסָה,
אוֹ כְּגַל שֶׁנִּבְלַע אֶל הַחוֹל תַּחַת שֶׁמֶשׁ יוֹקֶדֶת.
מָה בִּקַּשְׁתָּ לִמְצֹא בְּשׁוּבְךָ לִרְחוֹבוֹת אֲפֹרִים?
מִי יָצָא אֶל הַשְּׁבִיל לְמִשְׁמַע חֲרִיקָה שֶׁל הַשַּׁעַר?
לֹא נָסַעְתִּי לִהְיוֹת לְצִדְּךָ בַּלֵּילוֹת הַקָּרִים,
לְחַפֵּשׂ אֵל מָלֵא רַחֲמִים בַּיַּעַר.
אורית נוימאיר פוטשניק, ילידת תל אביב 1973, בעלת תואר שני בפיזיקה, משוררת ומתרגמת שירה. שירים, תרגומים ורשימות פרי עטה התפרסמו בכתבי העת הו!, מאזניים והמוסך. ספרה הראשון, "עינה של האורקל", יראה אור השנה בהוצאת פרדס.
איריס רילוב
נִיצוֹדִים
כְּמוֹ דָּגִים מְשֻׁמָּרִים
בֵּין קִירוֹת זְכוּכִית
נִכְבַּשְׁנוּ
בְּמֶלַח זֵעָתֵנוּ.
הָעוֹר עוֹד זוֹכֵר:
צִנַּת הָעֹמֶק
גַּעַשׁ יָמִים צְפוֹנִי.
עֵין הַדָּג שֶׁלִּי פְּקוּחָה,
לֹא שָׁכַחְתִּי דָּבָר –
אֵיךְ נִלְכַּדְנוּ בָּרֶשֶׁת
פִּרְכַּסְנוּ מִתְעַלְּפִים
הַכֶּסֶף הִבְהֵב בָּאוֹר.
הַיֹּפִי פָּגַע בָּנוּ כְּסַכִּין.
אַחַר כָּךְ נִפְרַשְׂנוּ עַל הַקֶּרַח.
בבריכה מול הפיורד
א.
זִיו הָעוֹלָם מִשְׁתַּבֵּחַ וְהוֹלֵךְ
מִסּוֹפוֹ עַד סוֹפוֹ
שִׁירַת מַלְאָכִים
עִנְבָּלִים
מְהַלֶּלֶת יָפְיוֹ
עוֹלָם מֻפְלָא
עוֹלַם חַמְדָן
סוֹפֵחַ
אֶת שְׁאֵרִיּוֹת
יָפְיִי הַדּוֹעֵךְ.
ב.
עִם רֶדֶת הָאוֹר
נַעֲשֶׂה הַיָּם אָפֹר
כִּשְׂעָרִי
מִתַּחַת לַצֶּבַע
שֶׁמָּשְׁחָה הַסַּפָּרִית.
ג.
יָשׁוּבוּ הַמַּיִם הָלוֹךְ וָשׁוֹב
מֵאֹפֶק עַד חוֹף
וְלֹא יָקֵלּוּ
מִשְׁקְלוֹת לִבִּי.
פֵּנֵלוֹפֶּה, 2017
זְמַן וּמֶרְחַק מִתְקַצְּרִים לְאֵין שִׁעוּר
בַּמֵּאָה הָעֶשְׂרִים וְאַחַת.
עֶשְׂרִים שָׁנָה מוּאָצוֹת בְּהִלּוּךְ מָהִיר,
הַיָּם הַגָּדוֹל מִשְׂתָּרֵעַ
מְלוֹא רֹחַב הַמִּזְרָן הַזּוּגִי.
בַּמַּעֲמַקִּים שֶׁנִּבְקְעוּ
שָׁצְפוּ סְעָרוֹת,
סְלָעִים הִתְנַגְּשׁוּ,
גּוּפִים הִסְתַּחְרְרוּ בִּמְעַרְבֹּלֶת.
בְּשָׁעָה שֶׁנֶּאֱבַקְתָּ בַּמִּפְלָצוֹת
נִפְרַם אֲרִיג לִבִּי
חוּטִים חוּטִים.
כְּשֶׁחָזַרְתָּ, זִהִיתִי אוֹתְךָ מִיָּד;
הַצַּלֶּקֶת תִּוָּתֵר אֵצֶל שְׁנֵינוּ.
תוֹפַחַת
מֵאָז הֵסִירוּ אֶת רַחְמִי
רַבּוּ בִּי הַגַּעְגּוּעִים,
הָאִמָּהוּת שֶׁלִּי תוֹפַחַת כְּלֶחֶם.
יְלָדִים בָּרְחוֹב נָסִים מִפָּנַי:
הִנֵּה הִיא פּוֹרֶצֶת, נִשְׁפֶּכֶת,
בִּקְרוּמִים מִתְפַּקְּעִים
וּנְשִׁיקוֹת חֲרוּכוֹת.
איריס רילוב היא פסיכולוגית קלינית, מנחת סדנאות ומתרגמת. עמיתת הוראה בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה, וחברת מערכת בכתב העת "רֵאשית" לביכּוּרֵי חקר הספרות ויצירה מקורית. ב-2015 זכתה בפרס שלישי בתחרות סיפורים קצרים מטעם קרן ארדיטי, וב-2017 זכתה בפרס ראשון בתחרות סיפורים קצרים ארצית מטעם ynet ואתר הספרים הדיגיטליים "עברית". ספר שיריה הראשון, "על ציר האפשר", עומד לראות אור בימים אלה בהוצאת פרדס.
עמית מאוטנר
אַהֲבַת הַסְּתָרִים שֶׁל דּוֹן פֶּרְלִימְפְלִין
1.
בֵּלִיסָה.
יָפְיָהּ לְפֶתַע נְקֻדָּה עַל הַמַּכָּ"ם לְאִתּוּר הָאֲבֵדָה
בְּלֵב לִבָּהּ קֻפְסָה שְׁחֹרָה
אוֹתוֹת פְּעִימוֹתֶיהָ
לַהִתְרַסְּקוּת אֶל־תּוֹךְ חַיִּים שְׁלֵמִים אֲשֶׁר יָכֹל הָיָה.
2.
בִּן רֶגַע נִלְחָץ לוֹ הַכַּפְתּוֹר
וְהוּא נִדְלָק. עָצְמַת בָּרָק.
וּמְאֻלָּף בִּן רֶגַע לְהַחְלִיק מִתַּחַת לְחַיָּיו
שְׁמֵי עִמְעוּם
וְרַעַם מְהֻמְהָם מַקְלִישׁ.
3.
זֶהוּ מַסְלוּל הַתּוֹעָפוֹת: בְּבַת אַחַת
הַי שֶׁל גְּבָהִים (טִיסָה בְּלִי הַמְרָאָה)
וּבְאַחַת הַדְמָמַת מְנוֹעִים (לֹא לְהַשְׁאִיר סִילוֹנִים).
צַעַר זְמַן אֲוִיר
מוֹלִיד כִּיסִים רֵיקִים.
4.
קִוָּה שֵׁישׁ תְּשׁוּרָה לַתַּחֲנוּנִים
שֶׁיּוּכַל לִנְחֹת גָּבוֹהַּ
בַּנַּעֲרָה אֲשֶׁר אֵלֶיהָ שִׁגֵּר אֶת תְּפִלּוֹתָיו
אֲבָל הִגִּיעַ לַיָּרֵחַ הַשּׁוֹמֵם גּוּפִיף
עֵירֹם, זוֹכֵר כַּחֲלָלִית אֶת הִפָּרְדוּת חֲלָקָיו,
עָצוּב אֶת מַעֲבֵה חַיָּיו בַּדֶּרֶךְ
הַבִּלְתִּי מוּבֶנֶת.
ירושה
אֲנִי הֶחָתוּם מַטָּה
מְצַוֶּה בָּזֹאת לְהַעֲבִיר אֶת רְכוּשִׁי עַל שִׁכְמְכֶם
וְעַל שִׁמְכֶם רוֹשֵׁם אֶת בַּעֲלוּת הָאֹסֶף הַפְּרָטִי
וְהַנָּדִיר שֶׁלִּי, מְחַלֵּק לָכֶם שָׁוֶה
בְּשָׁוֶה אֶת מֵיטַב הָאִיּוּשִׁים,
הַתַּפְקִידִים בָּהֶם כִּהַנְתִּי, מַפְקִיד בִּידֵיכֶם
אֶת יוֹמָנִי עַל תִּכְנוּנָיו וְאֶת הַדַּחַף לְהַשְׁלִים.
לֹא עוֹד צָרִיךְ
אֶת אֵלֶּה. לֹא מְשַׂחֵק
אֶת הַמִּשְׂחָק יוֹתֵר. צִמְצַמְתִּי
אֶת הַגּוּף אֶל הַהֶכְרֵחַ
אֶת מֶרְחָבַי לִנְקֻדַּת אִסּוּף עַצְמִי.
לֹא עוֹד צָרִיךְ
אֶת מַאֲמַץ הַהוֹכָחָה, לֹא עוֹד
לִפְסֹחַ בֵּין מִינֵי הַסְּעִפִּים. פָּטוּר
מִשֵּׁרוּתֵי חוֹבָה, מִמִּסְגְּרוֹת
אַשְׁרַאי, מִמַּס וּמֵרָצוֹן
נָטוּל מִבַּקָּשַׁת זְכֻיּוֹת אֲפִלּוּ.
בַּהֲמֻלּוֹת מָאַסְתִּי וּבְרֹב
תְּשׁוּקוֹת הַמְּסַלְּפוֹת אֶת פְּנֵי
הָאֲדָמָה. מַזָּל שֶׁיֵּשׁ לִי
אֹפֶק לְהַבִּיט מִכָּאן, יוֹתֵר נָכוֹן
אַשְׁרַי אֲנִי הֶחָתוּם לְמַטָּה
עַל נַדְנֵדַת הַנְּשִׁימָה
בּוֹהֶה עַל הַיָּרֹק הַמִּשְׂתָּרֵעַ
בִּתְנוּחַת מִרְפֶּסֶת,
לֹא עוֹד צָרִיךְ.
עמית מאוטנר, בן 40, חי במושב שדה דוד, איש חינוך ומורה לתאטרון, מנחה לכתיבה ב"שירה על המפה" מבית הליקון. ספרו "למה משורר" ראה אור ב-2014 בהוצאת ספרא וב"בית אוצר" הדיגיטלי. ספרו השני בכתובים.
לימור ויסברג כספי
על הסחיטה
בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן דְּבָרִים
אֵינָם בִּמְקוֹמָם
אִיסָאק בָּאבֶּל שֶׁקָּרָאתִי תּוֹךְ
שֶׁדָּחַפְתִּי בְּגָדִים לְתוֹךְ
מְכוֹנַת הַכְּבִיסָה,
רוֹעֵד עַכְשָׁו עַל הַסְּחִיטָה
חַד־קֶרֶן בְּנוֹף עַרְפִלִּי
מֵהַפָּזֶל חֲמֵשֶׁת־אֲלָפִים
שֶׁכְּבָר מָסַרְתִּי –
מִתַּחַת לַסַּפָּה
הָאֹכֶל שֶׁל הַכֶּלֶב
בַּצַּלַּחַת שֶׁל הֶחָתוּל
גֻּמַּת גּוּפְךָ בַּסָּדִין
תְּלוּיָה עַכְשָׁו
עַל חֶבֶל הַכְּבִיסָה
דְּבָרִים אֵינָם בִּמְקוֹמָם
בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ שָׁתַלְתִּי לִיצִ'י
צָמַח לִיצִ'י
הִנֵּה, בְּכָל זֹאת
ממש ממש
עַכְשָׁו כְּשֶׁהִיא עוֹבֶרֶת עֵירֻמָּה
גּוֹרֶרֶת תַּחְתֶּיהָ מַגֶּבֶת
בְּוִישׁ וִישׁ שֶׁל גֵּיְשָׁה
הוּא שָׂרוּעַ עַל הַמִּטָּה
שָׁקוּעַ בְּסִכּוּיֶיהָ
שֶׁל מַכַּבִּי חֵיפָה
לְהַעְפִּיל לְאָנְשֶׁהוּ
פַּעַם הוּא הָיָה חַמָּנִיָּה
לַשֶּׁמֶשׁ שֶׁלָּהּ
מֵאֲחוֹרֶיהָ בָּרְאִי
אֲפִלּוּ הִיא עַצְמָהּ
מַפְנָה לָהּ אֶת הַתַּחַת
הווה אומר
הָיְתָה אִשָּׁה, קָרְאוּ לָהּ צַח, שֶׁנָּסְעָה לְרוֹמָא. טֶרֶם נְסִיעָתָהּ דִּמְּתָה עַצְמָהּ בְּשִׂמְלָה פִּרְחוֹנִית וְרַגְלַיִם שְׁזוּפוֹת טוֹפֶפֶת בְּמַעֲלֵה הַמַּדְרֵגוֹת הַסְּפָרַדִּיּוֹת לִצְלִיל קְרִיאוֹת הַבֶּלָה רָאגָצָה שֶׁל הָרוֹמָאִים. כְּשֶׁנָּחֲתָה צַח בְּרוֹמָא, נִרְשְׁמָה לְקוּרס אִיטַלְקִית. כַּעֲבֹר חֹדֶשׁ מֵת הַמּוֹרֶה לְאִיטַלְקִית מָוֶת פִּתְאוֹמִי (רוֹצָה לוֹמַר: לֹא מְתֻכְנָן) וְהַמַּדְרֵגוֹת הַסְּפָרַדִּיּוֹת סְגוּרוֹת לְרֶגֶל (שִׁפּוּצִים). כָּעֵת צַח יוֹדַעַת לְהַגִּיד רַק כַּמָּה דְּבָרִים בִּזְמַן הֹוֶה, בְּאִיטַלְקִית.
"אֵין לִי פֹּה עָתִיד", כָּתְבָה צַח לְאִמָּא שֶׁלָּהּ, שֶׁדַּוְקָא מְאוֹד רָצְתָה נְכָדִים מְנַשְׁנְשֵׁי קָנוֹלִי וְלָאו דַּוְקָא בִּגְלַל הַמַּאֲכָל הַפָאלִי אֶלָּא בִּגְלַל ג'וֹרְג' קְלוּנִי שֶׁאָהֲבָה מְאוֹד.
אִמָּא שֶׁל צַח, שֶׁעֲתִידָהּ כְּבָר מֵאֲחוֹרֶיהָ, נְשׂוּאָה לְאַבָּא שֶׁל צַח. בַּדֶּיְט הָרִאשׁוֹן שֶׁלָּהֶם (הוּא לָקַח אוֹתָהּ לְסֶכֶר דְּגַנְיָה) אָמַר לָהּ שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים הֱוֵה אוֹמֵר וּפַעַם אַחַת יָמִים יַגִּידוּ. וְהִיא, שֶׁנִּרְעֲשָׁה מֵהָאִישׁ שֶׁיָּמִים וְהֹוֶה מְדַבְּרִים אֵלָיו, הֶחְלִיטָה להִנָּשֵׂא לוֹ כָּאן וְעַכְשָׁו, עַל אַף שֶׁהָיָה נָמוּךְ מִמֶּנָּה וְנָעַל נַעֲלֵי הִתְעַמְּלוּת לְלֹא גַּרְבַּיִם כְּלָל.
בְּכָל אֹפֶן, בְּוִיקִיפֶּדְיָה נִכְתַּב שֶׁגָּבְהוֹ שֶׁל ג'וֹרְג' קְלוּנִי הוּא: 180 סַנְטִימֶטְרִים וְכַמּוּת הַקָּלוֹרְיוֹת הַמְּמֻצַּעַת בְּקָנוֹלִי הִיא: 248.
לימור ויסברג כספי מתגוררת במושב שדמה, עוסקת בעיצוב חזותי. זכתה במקום ראשון בתחרות צרצר פיס, 2016, ובפרס משרד התרבות למשוררים בתחילת דרכם, 2017. נבחרה לתגלית השנה בתרבות על ידי אתר סלונה. השירים מתוך ספר הביכורים שלה, "מפה לשם כבר נהיה מחר", שיראה אור בקרוב בהוצאת עתון 77.
» במדור שירה בגיליון המוסך הקודם: שירים חדשים מאת צביה ליטבסקי, יצחק כהן, טלי לטוביצקי ומאיה בז'רנו
לכל כתבות הגיליון לחצו כאן
