 |
את גיליון המוסך מלווים דימויים של חמישה אמנים פלסטיניים בני משפחה אחת: ווליד, סעיד, עאסם, פריד וכרים אבו-שקרה, מתוך התערוכה ״רוח האדם, רוח המקום״ המוקדשת ליצירתם. את התערוכה אצרו ד״ר גליה בר אור וד״ר חוסני אלח׳טיב שחאדה, והיא מוצגת בימים אלה במשכן לאמנות עין חרוד. המציאות הפוליטית העכשווית בישראל משווה לה משמעות מיוחדת וממחישה את חשיבות היצירה הפלסטינית בעת הנוכחית. איש בדרכו ובשפה הויזואלית הייחודית לו, אמני משפחת אבו-שקרה מראים את כוחה של האמנות לבטא את עמקי הרוח האנושית ולומר אמת.
בשער: פריד אבו-שקרה, משרד מכתבים מתים, 2020-2004, תצלום דיגיטלי, חיתוך ואקריליק על קרטון, 94x64 فريد أبو شقرة، مكتب الرسائل الميتة، 2004-2020، تصوير رقمي، قص وألوان أكريليك على ورق مقوى، 94x64 Farid Abu Shakra, Dead Letter Office, 2004-2020, digital photograph, cutting and acrylic on cardboard, 64x94 רוצות לדעת מתי יוצא גיליון חדש? הירשמו לניוזלטר, והמוסך כבר יבוא אליכן! האזינו לפודקאסט שלנו! כאן ובמגוון אפליקציות לכל גיליונות המוסך |
״מהם סימני החיים של המילה, וכיצד נמדדים חייה?״ מיכל זכריה על ״המוח רחב משמַים״, קובץ שירי אמילי דיקנסון בתרגום שמעון זנדבנק
"הנוכחות העיקשת של רוחות רפאים ביצירת הנדל מטעינה את 'המקום הריק' שנשאר עם לכתו של האובייקט האבוד בנוכחות החיה." גיא ארליך על יהודית הנדל בהיסטוריוגרפיה של הספרות העברית
"הוא היה צריך לחסוך, אבל בגילו דווקא בחר לחזור ללמוד, סטודנט נצחי. אולי יוותר על הילד בשביל התואר? הוא התניע את הפיאט." סיפור קצר מאת עמית גורביץ'
"וולך מפליאה לתאר את הקריסות העלובות של מערכות היחסים המפוארות שלנו, אלה שנדמות לנו תחילה בלתי מנוצחות". יעל בארי על "הטיטניק טובעת אבל הבופה פתוח", רומן הביכורים של לילך וולך
ריקי דסקל על "אני, הגבר", ספר הפרוזה הראשון של המשוררת חוה פנחס־כהן, שהלכה לעולמה בטרם עת בחודש שעבר
״הוא נזכר בְּלֵילוֹת מעל בניינים מזכוכית שהחשיכה משתקפת בהם, מעל אורות לבנים ואדומים זורמים באיילון דרום, מעל הפחים והבסים של הספוטניק, מעל כל אימפריית הלכלוך הזו.״ שלושה סיפורים קצרצרים מתוך ספר בכתובים מאת גל גורליק
