הַמּוּסָךְ – גיליון 22

עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ בְּנֵי אַלְמָוֶת / וְלָמָּה לֹא נִכְאָב מֵעֹנֶג? / אִם נִתְמַסֵּר לָעִלָּפוֹן עַל סְדִינֵי לֹבֶן / נִהְיֶה כִּבְנֵי אַלְמָוֶת

"היא חשבה על מה שקרה היום בבוקר, כמה יצאה מגדרה למענה, ואיזו יריקה בפרצוף קיבלה בתמורה." סיפור קצר מאת תום דרוקר

בָּתִּים מְקֻמְּרֵי קִירוֹת / צִלְצוּל פַּעֲמוֹנִים וְהִדְהוּדֵי תְּפִלָּה / וְהַגֶּשֶׁם מַמְשִׁיךְ לָרֶדֶת

"אני מדליקה את הרדיו בפול ווליום, מנסה להמס את האוויר הדחוס מזעקות בצלילים מהציוויליזציה. העור לח. העיניים שורפות. מקדחים קודחים בצידי הראש." סיפור קצר מאת חגית שדה

"יש משהו פרדוקסלי בחוויית ההתבוננות בציורים שלפנינו. הם יפים מאוד, ומושכים את העין – ניכר כי צוירו ביד בוטחת ובמידה של איפוק. רק לאחר ששבו את מבטנו ואנו מתמקדים בפרטים נחשפת לעינינו עלילת זוועה." גיא פרל על ציוריה של אוריה קדרי