"יש משהו פרדוקסלי בחוויית ההתבוננות בציורים שלפנינו. הם יפים מאוד, ומושכים את העין – ניכר כי צוירו ביד בוטחת ובמידה של איפוק. רק לאחר ששבו את מבטנו ואנו מתמקדים בפרטים נחשפת לעינינו עלילת זוועה." גיא פרל על ציוריה של אוריה קדרי
בציוריה של אוריה קדרי התבוננתי כמי שמתבונן ביומן. חשתי כי פרושׂ לפניי יומנה של הציירת – יומן המתעד את מסעיה בשכבות העמוקות של נפשה. הלא-מודע הוא מודל הציור של קדרי – והוא ניצב בפניה בעירומו. ניתן להשוות את ציוריה לחלומות, אך ההשוואה לא תהיה מדויקת. ברבים מחלומותינו מיוצגת מציאות העולם והגוף כהווייתה, ואילו ציוריה של קדרי יוצרים מגע עם תנועות הלא-מודע בצורתן הראשונית, צורה המתגלה עם קילוף התודעה מכפיפותה לכללי המציאות. בתור שכאלו, עוררו בי הציורים אסוציאציה ליומן רישום אחר של עמקי הלא-מודע – הספר האדום של קרל גוסטב יונג, אשר הציורים בו מזכירים את אלו של קדרי בעושרם הסימבולי (בכלל זה שכיחותם של סמלים ראשוניים כמו הנחש או האורובורוס). אסוציאציה נוספת, ליומן אחר המתעד את עמקי הלא-מודע, הייתה לי לציוריו הנודעים של הירונימוס בוש, וזאת משום שאל איכות החלום מתלווה ברבים מציוריה של קדרי איכותו של הסיוט. גם עם בוש חולקת קדרי מוטיבים, למשל ביתור הגוף או היטרפות.
יש משהו פרדוקסלי בחוויית ההתבוננות בציורים שלפנינו. הם יפים מאוד, ומושכים את העין – ניכר כי צוירו ביד בוטחת ובמידה של איפוק. רק לאחר ששבו את מבטנו ואנו מתמקדים בפרטים נחשפת לעינינו עלילת זוועה. כאב בלתי נסבל. קדרי היא גם משוררת, וחוויית הקריאה בספרה הראשון, לפני שתפגוש אותי המלה, זהה לחוויית ההתבוננות בציוריה. השירים מאופקים, עדינים ויפים מאוד ורובם ככולם סובבים גרעיני סוד, קושי וכאב עצור. שיר מס' 21 (עמ' 34) מדגים זאת היטב ואף עוסק ישירות בתיאור המתח שבין הריסון והיופי לבין הכאב והמוות: "אֲסוּפָה מְאוֹד / אֲנִי מַחְזִיקָה בַּעֲדִינוּת / אֶת כְּלֵי הַגִּנָּה הַקְּטַנִּים. / שִׂמְחָה עֲלוּמָה מְמַלֵּאת אוֹתִי / כְּשֶׁאֲנִי מְנַקָּה מֵהֶם אֶת פֵּרוּרֵי הָאֲדָמָה / וּמְגַלָּה תַּחְתָּם חֲלֻדָּה. / הַדְּלַעַת הַפִּתְאוֹמִית / שֶׁמְּכַסָּה אֶת הֶחָצֵר הָאֲחוֹרִית / קוֹבַעַת גְּבוּלוֹת חֲדָשִׁים לְמִשְׂחֲקֵי הַמַּחְבּוֹאִים. / כַּמָּה מוּבֶנֶת מֵאֵלֶיהָ הָאֶפְשָׁרוּת לַחְפֹּר בָּאֲדָמָה / וּלְגַלּוֹת בָּהּ בּוֹר עָמֹק וָחַם / בְּדִיּוּק לְמִדּוֹתַי".
בכל הציורים מופיעה בצורה זו או אחרת דמות אנושית. זו דמות עגומה או רדומה, בדרך כלל קטנה וניגפת לפני כוחות ארכיטיפיים עזים המאיימים עליה או שולטים בה ללא מצרים. מקבילה לדמות זו ניתן לראות בדמות הילדה המופיעה ברבים משיריה של קדרי – ילדה בודדה, אבודה, גנוזה או מתה, כבדוגמה שהבאתי קודם ובשיר הבא: "לְאֹרֶךְ הַיַּעַר / פְּזוּרִים מְטִילֵי זָהָב / מְסַמְּנִים אֶת דַּרְכָּהּ / שֶׁל יַלְדָּה שֶׁאָבְדָה. / בְּצִלָּהּ שֶׁל אֵלָה / עַתִּיקַת יוֹמִין / קְבוּרִים / בִּגְדֵי כְּהֻנָּתָהּ / רֵיחַ הַמֹּר / וְלֶחֶם פָּנֶיה" (עמ' 33). ברוב הציורים מופיעה הדמות כעובּר המונח בתוך צורות דמויות רחם. בחלקם הרחם הוא חיק האדמה, כמו בשני השירים שהבאתי מתוך הספר. חשתי כי לצד הדמויות המעונות והמאוימות, מייצגות דמויות עובריות אלו מצב של התכנסות, שהייה, המתנה – כל זאת לקראת לידה מחדש, בעודן אוצרות בקרבן את עוצמתם הגדולה של הסוסים, את הוד הנשרים ואת יופיו השמימי של הטווס.
מאתיים שנה לאחר שהודפס והוקדש ל"הוד מעלתו ג' וושינגטון" הגיע עותק של תנ"ך הכיס אלינו – לספרייה הלאומית שבירושלים. מידותיה של מהדורה זו, השייכת לסוגת 'תנ"ך אגודל' (Thumb Bible), הן 51 מילימטר על 35 מילימטר, והיא כוללת את סיפורי התנ"ך והברית החדשה מנוסחים בקצרה.
"ספרי תנ"ך מסוגת 'תנ"ך אגודל' היו פופולריים בתחילת המאה ה-19 בארה"ב הצעירה. השתמשו בהם לחינוך ילדים", סיפר ראש אגף האוספים בספרייה הלאומית ד"ר אביעד סטולמן. הנוסח של תנ"ך ג'ורג' וושינגטון נכתב בידי ג'ון טיילור, המשורר האנגלי הנודע שחי בין המאות ה-16 וה-17.
הספר מכיל מספר תחריטי עץ גסים שנחרטו באופן אופייני לארה"ב באותה התקופה. התחריטים מציגים דמויות וסצנות מוכרות מהתנ"ך ומן הברית החדשה. הספר הודפס ברוטלנד שבמדינת וורמונט, בין השנים 1815-1813.
דוד וגוליית, מתוך תנ"ך וושינגטון
עמוד ההקדשה לנשיאה הראשון של ארה"ב, ג'ורג' וושינגטון
תנ"ך ג'ורג' וושינגטון הגיעה לספרייה הלאומית כחלק מספריית קרן הוולמדונה, האוסף הפרטי החשוב ביותר של ספרים וכתבי יד עבריים בעולם. האוסף נרכש במשותף על ידי הספרייה הלאומית ואספני הארכיאולוגיה, הספרים והיודאיקה ד"ר דוד וימימה יסלזון במכירה פומבית בבית המכירות סותביס.
בימים אלה נסרק אוסף הוולמדונה ומועלה לרשת. האוסף יוצג במשכנה החדש של הספרייה הלאומית הנמצא עתה בבנייה.
"השמטות מספה"ק צה"צ [מספר הקדוש צדקת הצדיק] שנחסרו בהדפוס"
בין גדולי אדמו"רי פולין בדורות האחרונים בלט רבי צדוק הכהן רבינוביץ' מלובלין (1823-1900) כתלמיד חכם עצום ומחבר פורה במיוחד. חיפוש פשוט בקטלוג של הספרייה הלאומית מעלה יותר ממאה ספרים הרשומים תחת שמו, בכל מקצועות התורה, בנגלה ובנסתר. אחד מהיצירות המפורסמות שלו היא ספר צדקת הצדיק, שנכתב קצת אחרי שנחשף לראשונה לחסידות, בשנות הארבעים של המאה התשע-עשרה, אבל כמו כל יתר כתביו, הספר יצא לאור לראשונה מכתב ידו רק אחרי פטירתו, בלובלין תרס"ב (1902), ע"י חתנו-חורגו ר' ברוך דוד הכהן.
שער המהדורה הראשונה של צדקת הצדיק, העותק הוא עותקו האישי של גרשם שלום
במהדורה זו הושמט חומר רב על ידי המביא לדפוס. פסקאות נד, סט, עה, קמו, קסב וקסג הושמטו לגמרי ובמקומם נכתב לדוגמה "אות נד חסר". בנוסף הושמטו חלקים מפסקאות קב, קכא וקסא ללא כל אזכור שחלק מהחומר חסר.
"אות נד חסר", מתוך המהדורה הראשונה של צדקת הצדיק
בשנת תשכ"ח (1968) הסופר הנודע הרב אליהו כי טוב הוציא לאור את הספר "צדקת הצדיק המלא", בו הוחזר כל החומר שהיה חסר במה' הראשונה, חוץ מקטע אחד – פסקה קסב. במעין הקדמה כותב המהדיר: "המאמרים…נשמטו בשעתם מכל המהדורות הקודמות, והועתקו מעצם כתב ידו של המחבר זצ"ל ע"י אחד המסתופפים בצלו, החסיד ר' מיכאל מוקוטובסקי הי"ד [מדובר באביו של הרב כי טוב שהיה בין חסידי רבי צדוק ונספה בשואה]. העתק זה היה לפני עינינו והוספנו את כל החסר ולכן קראנוהו ,צדקת הצדיק המלא'".
שער מהדורה הראשונה חתום ע"י ר' מיכאל ור' אברהם מוקוטובסקי הספר בבעלותה של נינתו של ר' מיכאל, שרה פרידלנדר בן ארזהפסקה נד החסרה בכתב ידו של ר' מיכאל
חומר הזה סומן כך: "(מכת"י)". ובכל זאת, לא ניתן כל הסבר על סיבת ההשמטות מהמהדורה הראשונה וגם במהדורה "מלאה" זו, פסקה קסב לא הודפסה…
שער צדקת הצדיק המלא משנת 1968
פסקה נד' חזרה אל צדקת הצדיק המלא
במהדורה השניה של צדקת הצדיק המלא, תשמ"ז (1987) הוסיף חנוך בן ארזה, חתנו של הרב כי טוב, כמה פרטים ב"עם הספר". ובין היתר הוא כותב: "אחד מהמסתופפים בצלו של רבי צדוק הכהן זצ"ל, היה ר' מיכאל מוקוטובסקי הי"ד. משיצא הספר לאור בראשונה, נסע לבית רבו בלובלין והעתיק מתוך כתב יד המחבר את המאמרים שהושמטו בדפוס, על עותק הספר שברשותו. עותק זה של הספר מסר ר' מיכאל הי"ד לבנו ר' אברהם אליהו ז"ל עם עלייתו לארץ ישראל בשנת תרצ"ו. בשנת תשכ"ח הוציא לאור מו"ח ר' אברהם אליהו כי-טוב ז"ל את הספר 'צדקת הצדיק המלא…באותה מהדורה נדפסו לראשונה המאמרים החסרים בדפוסים הקדומים". וגם במהדורה זו, פסקה קסב לא הודפסה…
שנה אחר מכן בתשמ"ח (1986) ישיבת בית אל הוציא לאור מהדורה של צדקת הצדיק עם הערות ומקורות. וגם במהדורה זו, פסקה קסב לא הודפסה…
בשנת תשנ"ב (1992) הרב יהושע מונדשיין, ספרן בספרייה הלאומית וחוקר חסידות ידוע, השלים את המלאכה ופרסם את הפסקה המסתורית – קסב, בקובץ "שפתי צדיקים" ד, תחת הכותרת, "כחה של תשובה: מאמר מכת"י שלא נדפס ב'צדקת הצדיק' לאדמו"ר הכהן מלובלין" (עמי' כז-כט) עם הערותיו. בהקדמה סקר מונדשיין את המהדורות הקודמות ובסוף הוסיף: "משום מה גם באותו עותק [צדקת הצדיק המלא] חסר היה מאמר שלם – הוא סעיף קסב שנעדר מכל המהדורות, ושאת חסרונו משלימים אנו עתה מתוך כת"י אחר הכולל את כל ההשמטות הנ"ל….המעיין במהדורה השלימה יווכח כי גם התורה שלפנינו מהווה חטיבה אחת עם האמור לפניה באות קס"א ועם הבא אחריה באות קס"ג".
נשאלת השאלה, מהיכן לקח מונדשיין את הטקסט של פסקה קסב שלא פורסמה עד ימיו? הוא רק כותב "מתוך כת"י אחר הכולל את כל ההשמטות". מסתבר שלא רק הרב מיכאל מוקוטובסקי השלים את החסר ורשם את ההשמטות לעצמו מתוך כתב ידו של רבי צדוק הכהן. באוסף גרשם שלום בספרייה הלאומית קיים עותק נדיר של המהדורה הראשונה שהיה בבעלותו של גרשם שלום (R3637). בסוף הספר כרוך כתב יד של ארבעה דפים, בכותר "השמטות מספה"ק צה"צ [מספר הקדוש צדקת הצדיק] שנחסרו בהדפוס". בתוך כתב היד הזה מסתתרת גם פסקה קסב החסרה בכל הדפוסים הקודמים, וכנראה שמכתב יד זה מונדשיין הדפיס אותו!
"השמטות מספה"ק צה"צ [מספר הקדוש צדקת הצדיק] שנחסרו בהדפוס", מתוך המהדורה הראשונה של צדקת הצדיק השייכת לגרשם שלוםפסקה קסב בכתב ידו של המעתיק. מתוך המהדורה הראשונה של צדקת הצדיק השייכת לגרשם שלום
ועדיין נשאלת השאלה, למה חתנו של המחבר החליט להשמיט את החומר הזה ממהדורתו? ולמה גם במהדורה המלאה של הרב אליהו כי-טוב פסקה קסב לא הודפסה? מבלי להיכנס לפרטים ניתן לומר שהקטעים המושמטים עוסקים בשאלה של הטוב שיוצא מהעבירה על מצוות התורה. חלקם נוגעים בנושא של "מקרה לילה" [קרי לילה] והחטא של הוצאת זרע לבטלה, שנחשב בקבלה כחמור ביותר, ושרבי צדוק הרבה לכתוב עליו במקומות אחרים, ובמיוחד בספרו "תקנת השבין" (פיעטרקוב תרפ"ו 1926). כנראה שהמביא לדפוס חשש שהקוראים עלולים להתבלבל ובמקום להבין שרבי צדוק חיפש להבין בדיעבד למה אנשים עוברים עבירות, ואיזה טוב יכול לצאת מהן, ויחשבו שמדובר במתן היתר לכתחילה. לכן החומר המסוכן הוסתר מעיני הציבור הרחב. יתכן שהחסידים גם חששו שפרסום החומר עלול להזיק לשמו הטוב של רבם הנערץ. על כך כתב הרב גרשון קיציס (חתנו של ר' אליהו כי-טוב) במאמר ביבליוגראפי מקיף "מפרי צדיק, כתבי ר' צדוק הכהן מלובלין" בספר שהוא ערך לציון מאה שנה לפטירתו של רבי צדוק, "מאת לצדיק: קובץ מאמרים על רבי צדוק הכהן ומשנתו" (ירושלים תש"ס, עמ' 347): "להשמטה זו לא ניתן כל טעם. מפי בנו של אחד הרבנים שהשתתפו בועד המפקח על הוצאת כתבי ר' צדוק שמעתי שהשמטה זו נעשתה על ידי ועד זה, בשל חריפותם היתירה של הקטעים שהושמטו. אכן, ראויים הדברים לדיון שאין זה מקומו".
לגבי פסקה קסב, שגם היא עוסקת בתחומים הנ"ל, קשה להבחין ב"ראדיקליות" מעבר מה שנמצאת בהשמטות האחרות. ולכן, למה היא איננה מופיעה בצדקת הצדיק המלא? גם לזה יש לקיציס הסבר: "קרא ר' אברהם אליהו לספר צדקת הצדיק המלא, על שום שהתמלא הספר במאמרים ובקטעים החסרים בו. ולא קרא לו צדקת הצדיק השלם, על שום שהיה חסר עדיין מאמר קס"ב, שלא היה לפניו להעתיקו" (שם). יוצא שפסקה זו לא הושמטה בגלל "חריפות יתר" בהשוואה להשמטות האחרות. כנראה שהיא פשוט פוספסה בהעתקה של ר' מיכאל מוקוטובסקי. התמזל מזלו של יהושע מונדשיין שעבד בספרייה הלאומית והכיר את העותק של גרשם שלום, ושם כתב היד לא רק מלא, אלא גם שלם, ולכך זכה להשלים את הדפסתו של ספר צדקת הצדיק.
אחרית דבר
לאחר פרסום הראשוני של המאמר, חוקר צעיר, ד"ר איתן אברומוביץ, העיר לי שפסקה עד עדיין חסרה בכל הדפוסים! לאחר בדיקה נוספת ראיתי שפסקה זו חסרה לא רק בדפוסים, אלא גם בשני כתבי היד הידועים לנו. מכיון שלא יתכן ששני המעתיקים מכתב ידו של ר' צדוק פספסו אותו הקטע, סביר להניח שר' צדוק עצמו דילג על פסקה זו תוך כדי כתיבת הספר. כל עוד שלא נגלה עוד כתב יד עם פסקה עד נצטרך להישאר בספק לגבי שלמותו של "צדקת הצדיק השלם".
התרבות היהודית היא תרבות של שיחה. דור חוזר ומספר את אירועי הדורות הקודמים, לומד ומרחיב את החוכמה שהועברה אליו, מפרש את אירועי העבר לצרכיו.
בדרך כלל מתנהלת השיחה במילים, מתועדת באותיות ונאגרת בספרים. בצד היתרון העצום הטמון במילה הכתובה קיים גם חסרון בולט – בייחוד אם מדובר בטקסט שנחתם וקודש; הקושי לשמר את הרלוונטיות של טקסט בן מאות ואלפי שנים, והרי עצם המחשבה על עדכונו נתפסת בחזקת חילול קודש. בשביל מקרים כאלה יש לפנות לאמנות מסוג אחר, הציור.
דוגמה לעדכון שכזה אנו מוצאים בכתב יד מרהיב של מגילת אסתר שהועתק וצויר מתישהו בין סוף המאה ה-17 לראשית המאה ה- 18 באמסטרדם שבהולנד. הציורים במגילה מפורטים להפליא, קשים להחריד ובאופן כללי מדברים בעד עצמם. ובכל זאת, ראוי לספק הקשר היסטורי קצר.
"ויהי בימי אחשורוש", אחשורוש בלבוש מלך מודרני
הרובע היהודי באמסטרדם הוקם במאה ה-17. שתי קהילות התיישבו בעיר באותה מאה: הקהילה האשכנזית והקהילה הפורטוגלית. לעניינו חשובה יותר הקהילה הפורטוגלית.
צאצאי האנוסים שהיגרו בהמוניהם מפורטוגל הקתולית לאורך המאה השבע-עשרה התקשו לקיים את אורח החיים היהודי הבסיסי ביותר בפורטוגל. עתה, בביתם החדש שבאמסטרדם, ביקשו לחזור ולקיים את דת אבותיהם.
הדרך חזרה ליהדות, הבינו רבים מהם, עוברת דרך חגי ישראל. חג פורים נחשב מקום טוב להתחיל בו. מי לא ישמח לשמוח בחג שהשמחה בו היא העיקר: חג המורכב ממצוות שתייה מרובה, מאכלים מוצלחים, תחפושות ססגוניות, ולכל זה סיפור מסגרת על כמעט השמדה שמסתיים בניצחון והמשכיות יהודית בתנאי גלות.
"וישם כתר מלכות לראשה" של אסתר
אין פלא שנשפי המסכות של יהודי אמסטרדם הם נשפי המסכות המוקדמים ביותר הידועים לנו.
השמחה של יהודי פורטוגל בפורים התערבבה ביצר הנקם על עוולות שחוו בארץ מוצאם. בסוף המאה ה-17 או ראשית המאה ה-18 הזמינו, ככל הנראה, בני הקהילה צייר שיאייר עבורם את מגילת אסתר.
הצייר האלמוני צייר במגילה כמה סצנות בלתי נשכחות. בשער היצירה צייר שתי נשים בעירום חלקי – כמעין רמיזה לקוראים שהוזמנו למחזה תיאטרלי.
שער המגילה
מגילת אסתר מכילה ממילא כמה סצנות אלימות שאותם לא שכח הצייר לצייר.
"ויתלו את המן"
"ויכו היהודים בכל אויביהם מכת חרב והרג"
על אירועים ספורים אלה הוסיף משלו. כך לדוגמא באיור "וירכיבהו ברחוב העיר ויקרא לפניו", אנו רואים את מוביל הסוס, הלא הוא המן הרשע, כשעל גופו ופניו נזרקים מי שופכין בידי בתו שלו – כמתואר בתלמוד הבבלי.
"וירכיבהו ברחוב העיר ויקרא לפניו"
האמן בחר לכלול במגילה ציור של סצנה שמופיעה רק במדרש – "הריגת ושתי".
"הריגת ושתי"
הוא גם לא חסך באלמנטים בוטים ומעוררי רחמים בסצנה המתוארת במגילה: "ובשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות".
ויכו היהודים בכל אויביהם
שמות בגויים
אך סצנה אחת מתעלה מעל כולן. כדי להדגיש את גורל הגויים הרודפים את העם הנבחר, ואולי כדי להחניף להולנדים שהביסו את ספרד במלחמת העצמאות שלהם (כמאה וחמישים שנה לאחר שגירשו אותם ספרדים את היהודים משטחם) – סיפק האמן סצנה שאין דרך אחרת לתאר אותה מלבד 'פס ייצור לברית מילה'. על פס ייצור זה מוטלים שלושה גברים לא יהודים הנאנקים מכאבי החיתוך בעוד ארשת פני המוהלים שלווה. הסצנה איתה מתכתב הציור היא: "ורבים מעמי הארץ מתיהדים".
"ורבים מעמי הארץ מתיהדים"
מגילת אסתר היא הספר היחיד בתנ"ך שבו שם האל אינו מוזכר ולו פעם אחת. עובדה זאת לא מנעה מהאמן להדגיש שוב את הרלוונטיות של המגילה לימינו אנו. באחד הציורים נראים היהודים שניצלו כורעים ברך בבית הכנסת ומודים לאל. עיצוב בית הכנסת וארון הקודש המופיעים בציור טיפוסיים לקהילה הפורטוגלית באמסטרדם.
"מרדכי כינס את כל היהודים ויצומו"
משעה שהניצחון הושלם, התפנו היהודים לאורה ושמחה וששון משתה ויום טוב. זאת יכולים היו לעשות בתחילת המאה ה-18 אך ורק יהודי אמסטרדם.
"ליהודים היתה אורה ושמחה וששון משתה ויום טוב"
פרטים על המגילה:
הולנד, המאה ה-17 כתב יד ועיטורים בדיו על קלף מוזיאון ישראל, ירושלים מתנת מיכאל ג' יסלזון, ניו-יורק, לידידי מוזיאון ישראל בארה"ב B12.0709
