מגילת אסתר מתייחדת משאר ספרי סת"ם (ספרי תורה, תפילין ומזוזות) לא רק משום שאלוהים לא נזכר כלל בין דפיה, אלא גם משום שמותר לאייר עליה מבלי לפגוע בכשרותה ההלכתית. בזכות עובדה זו נשתמרו עד ימינו עשרות רבות של מגילות אסתר מאוירות.
משתה המלכה ושתי מתוך מגילת אסתר מפרארה
בין אוצרות הספרייה הלאומית שמורה מגילת אסתר מיוחדת במינה שחגגה לאחרונה 400 שנה. מה שמעניין במיוחד במגילה שנוצרה בשנת 1617 הם האיורים המעטרים אותה: נראה שהמאייר, משה בן-אברהם פשקרול, לא חשש להישיר מבט אל הזוועות המתוארות במגילה או אף להקצינן כדי להשיג את האפקט הדרמטי הרצוי. סצנות אלימות רבות, דוגמת עריפת ראשה של ושתי ברגע עקוב מדם ותלייתם של המן ובניו, מאויירות על דפיה. למרות האלימות הגועשת והצבעונית, האספקט המיני בסיפור הוצנע לחלוטין באיורים.
עריפת ראשה של ושתי
לכל איור הוצמד פסוק ממגילת אסתר אשר מאיר אותו באור מסוים. רק איור אחד מתהדר בתוספות השאובות ממקורות אחרים: איור בו המן הרשע מעניק למרדכי היהודי הלבוש בגדי אבלות את בגדי המלך. בייצוג סצינה זו מופיעים שלושה ילדים המפרשים אותה, ומבין שלושת הפסוקים (הלקוחים כולם מספרים אחרים בתנ"ך), הפסוק השלישי הוא המעניין ביותר – "ונתתי נקמתי באדום ביד עמי ישראל" (יחזקאל, כ"ה, י"ד).
"וילבש המן את מרדכי". הילדים המפרשים
משפט זה חושף מעט מכוונת המאייר: מסורת ישראל קישרה את אדום לא עם פרס (העם הנזכר במגילת אסתר), אלא עם האימפריה הרומית, ומכאן שעם הנצרות כולה. היות שמדובר במגילה איטלקית המשופעת בציורים של דמויות מאיטליה הרנסנסית ולא רק מפרס, המסר הנסתר של המאייר היה ככל הנראה כזה המבקש לעודד את יהודי איטליה: אל דאגה, בכל דור ודור ובכל מקום בו ישכנו בני עמו ישראל – ינקום הקדוש ברוך הוא את הפגיעה בהם.
"נפטר מן האנחה של עולם השפל והלך אל המנוחה של עולם העליון אבי עטרת ראשי" ובעמוד שממולו – הידיעה על מות האח
מנהגם של בעלי ספרים לתעד את תולדות משפחתם על דפי הספרים, מאפשר לנו ללמוד על חייהם ועל מנהגיהם. רישום כזה מצאנו לאחרונה בדפיו של סידור תפילה שנדפס בונציה בשנת ת"א (1641), והוא נותן לנו הצצה אל חיי משפחה יהודית במאה הי"ח, על אורח חייהם ועל מנהגים שונים שרווחו בזמנם.
בין השאר אפשר ללמוד על מנהגי ברית המילה שלהם, על שימושם בלוח היוליאני הישן, על הטרגדיות המשפחתיות שאירעו להם, ועוד. הסידור היה בידיה של משפחת משלום, ויש בו רישום של שלושה דורות בין השנים 1825-1748. שם המשפחה [משלום] נדיר מאד, ומקורו ומשמעותו אינם ברורים. על פי חוות דעת מומחה שקיבלנו, משמעות השם היא "של שלום" בהתייחס לאחד מאבות המשפחה או אל השלום כמשמעו, אבל נשמח לקבל מכם, הקוראים, הצעות נוספות בעניין הזה.
שער הסידור
אבי המשפחה היה שלום רפאל משלום, והוא תיעד על דפים קטנים שצורפו אל הספר את לידתם של ילדיו – ארבעה בנים ובת. הרישומים כוללים את תאריכי הלידה ואת שם המוהל והסנדק אצל הבנים, וכך נפתח הדיווח:
"בליל יום שנכפל בו כי טוב [שלישי] ביו"ד שעות, י"ט לחודש כסליו שנת התק"ט, ולחשבונם יו"ד דיצימברי [10.12] 1748 […] נולד לי בן זכר ונימול בשר ערלתו ע"י המוהל […] יצחק טריויס חמי יצ"ו, על ברכי יהודה אחי יצ"ו שעשה מצות הסנדק עם הכבודה מרת אמי מב"ת [=מנשים באוהל תבורך]. ונקרא שמו יעקב ישראל בסימן טוב".
כדאי לשים לב לשני דברים שאפשר ללמוד מהרישום הזה:
ראשית, על פי הלוח הגרגוריאני הנהוג כיום, י"ט בכסלו תק"ט חל ב-29.11.1748, ולא בעשירי בדצמבר כפי שרשם שלום רפאל משלום. אמנם, על פי הלוח היוליאני היה התאריך 10.12.1748, אבל על פי האמור באנציקלופדיה העברית כבר בשנת 1582 עברו באיטליה אל הלוח הגרגוריאני המתוקן. מכתב היד שלפנינו מתברר שגם במאה הי"ח רווח עדיין באיטליה הלוח היוליאני.
שנית, משתקף כאן המנהג האיטלקי לשתף נשים במצוות הסנדקאות [=החזקת התינוק במהלך המילה]. ברוב קהילות ישראל נהוג היה שרק הגברים שימשו כסנדקים כפי שנוהגים היום בכל הקהילות האורתודוקסיות, ואילו באיטליה שימשו גם נשים כסנדקות. גם בלידתו של אברהם, צעיר בניו של שלום רפאל, הייתה סנדקית, והיא "מרת דודתי שרה אלמנת כמ"ר זכריה אשכנזי ז"ל".
"בליל יום שנכפל בו כי טוב"
הכותב השני בסידור הוא יעקב ישראל, בנו הבכור של שלום רפאל, והוא מספר על מות הוריו. אמו, מלכה חנה בת יצחק טריויס, נפטרה בשנת 1759, ואביו נפטר במרץ 1768. על פטירת אביו הוא כותב:
"ואני בעיר זאנטי היה הייתי, ובאה אלי אגרת א[חת], ושמועה רעה ומרה מצאתי כתוב בה […] נפטר מן האנחה של עולם השפל והלך אל המנוחה של עולם העליון אבי עטרת ראשי".
העיר זאנטי המוזכרת כאן היא העיר זקינתוס שבאיי יוון, שהייתה תחת שלטון ונציאני בין השנים 1797-1484. איננו יודעים מדוע נסע יעקב ישראל הצעיר אל זאקינתוס, אבל יש בכך כדי להטעימנו קצת מהוויי חייהם של יהודי התקופה שכרוך היה במסעות רבים לצורכי פרנסה או לימודים. מותו של האב הטיל על כתפי הבן הבכור, שהיה בן תשע עשרה שנים, את עול החזקת המשפחה כולה, ואת רישומו של הדבר אפשר לחוש במילות הסיום של יעקב ישראל:
"והמרחם העליון ירחם עלי ועל כל אחי ועל כל בני ביתי וישמרנו מכל רע וישמור את נפשנו".
תפילתו הפשוטה של יעקב ישראל לאריכות ימים לא התקבלה, וביולי 1770 כותב אחיו יצחק:
"שבר על שבר נקרא, קראו לנו מרה, על אבדה יקרה אשר אבדנו, ומצאנו אבל וצרה […] אחינו נטע שעשועים, נמשל לשדה תפוחים, בן כ"א שנים […] הגדול שבכולנו עטרת ראשנו […] הלך למנוחה ואנחנו נשארנו ביגון ואנחה".
יצחק בן השמונה עשרה מקבל את ניהול המשפחה, ואולי קושי המשימה המוטלת עליו מסביר את העובדה שהרישום הבא בספר הוא רק בשנת 1793. יצחק בן 41 והוא מדווח על הולדת ילדיו. בין השנים 1804-1793 ילדה אשתו יוסטינה שלוש בנות ושני בנים.
עניין מיוחד אפשר למצוא בשניים מהרישומים. בי"ח באדר ב' תקנ"ט [מרץ 1799] נולדה בתו השנייה, שש שנים אחרי לידת הבכורה, ויצחק מספר על הקשיים שחוותה אשתו בשנים האלו בשמירת הריונותיה.
"ויהי כי ארכו הימים, אחר כי פעמים רבות מרת אשתי הנ"ל הרתה אך לא מלאה ימיה ללדת ותלד למקוטעים, נתן ה' לה הריון, ובליל יום שני […] ילדה לי בת שנית וקראתי בישראל שמה סטילה. האל ברחמיו יזכני […] ליראות בחופתה עם אחותה הנ"ל".
ברישום הרביעי מדווח יצחק על הולדת בנו ביום א' בסיון תק"ס [25.5.1800] –
"ומלתי אותו בחתוך ופריעה וקראתי בישראל שמו שלום בשם כבוד אבא מארי".
האב בעצמו מל את בנו, וקרא לו בשם אביו המנוח.
במרץ 1799 נולדה הבת השנייה, וב- 25 במאי 1800 נולד הילד הרביעי. מתי אם כן נולדה הבת השלישית? ברישום השלישי כתב יצחק:
"ותהר עוד ותלד מרת אשתי הנ"ל בת בליל ביאת יום שני לסדר אחרי מות וקדושים וקראתי שמה […] רבקה […] 1.5.1800".
מתי בדיוק נולדה רבקה? לכם הקוראים הפתרונים.
האחרון שכתב את קורות משפחת משלום היה שלום בנו של יצחק, והוא מספר על פטירת אביו:
"עיני נגרה ולא תדמה מאין הפוגות […] על הלקח ממני כבודי ומרים ראשי, כי ביום י"ד לחדש אייר שנת התקפ"ה נקרא אל השמים מעל כבוד אבא מארי הישיש יצחק משלום וחלי"ש [=וחיים לכל ישראל] וירכב על ע"ב קל לשני חייו להתענג על ה' בארצות החיים סלה. 2. Maggio 1825. אני שלום משלום כותב בדמע".
המליצה "וירכב על ע"ב קל" מבוססת על הפסוק בישעיה יט:א "רֹכֵב עַל עָב קַל", ורומזת לע"ב [=72 בגימטריה] שנות חיי יצחק משלום שנולד בשנת תקי"ג ונפטר בתקפ"ה.
התיעוד האחרון של משפחת משלום בסידורמתי נולדה רבקה הבת השלישית?
עולם שלם של כתבי יד דיגיטליים מחכה לכם באתר "כתיב"
שאלת גודל הנדוניה שעל זוג הורי הכלה להעניק לבני הזוג הטריים לרגל חתונתם היא שאלה שהטרידה הורים רבים במהלך הדורות. רעיון הנדוניה נמצא כבר במקורותינו. בספר ירמיהו, פרק כ"ט פסוק ו' נכתב: "קְחוּ נָשִׁים וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת וּקְחוּ לִבְנֵיכֶם נָשִׁים וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם תְּנוּ לַאֲנָשִׁים וְתֵלַדְנָה בָּנִים וּבָנוֹת וּרְבוּ שָׁם וְאַל תִּמְעָטוּ".
מדובר בפסוק סתום על פניו. כיצד ניתנת האישה לבעל? והרי בתחילת הפסוק הבעל הוא זה שמקדש את האישה. הגמרא מפרשת שאקט נתינת האישה הוא בעצם נתינת הנדוניה, אשר באמצעותה הופך האב את בתו ל"מציאה" שיש להשקיע כדי להשיגה.
השנה היא 1778. המקום – העיר מודנה שבאיטליה. משפחת הכלה, שאת שמה אנו לא יודעים, מנסה לגייס סכום כסף שישמש את בתם בתור נדוניה לחתונה הקרבה. היות שלא היה להורי הכלה סכום מספק, יש להניח שעברו זוג ההורים על הרכוש שברשותם בחיפוש אחר פריט יקר ערך שיוכל לפתור את מצוקתם. הפתרון נגלה להם בצורת ספר תורה שברשותם, "הכתובה על הקלף כתב נאה".
אפשר שראו במכירת ספר התורה מעשה שאינו מכבד את קדושתו, או שמא האמינו שבדרך שבחרו יצליחו לגרוף את הרווח הנאה ביותר. כך או כך, החליטו לארגן הגרלת ספר תורה, כשהסכום הנאה שירוויחו מהכרטיסים להגרלה יועבר קודש לנדוניית הבת.
האירוע כולו תועד בפנקס השייך למנהל ההגרלה שתיעד את שמות ומספרי המשתתפים בה, ושהגיע לאחרונה לספרייה הלאומית. וכך נכתב בהקדמה לכתב היד: "תורת ה' תמימה … בכתיבה תמה יפה וברה, כל זמן שבעליה צנועים ספר תורה מונחת בארון הקדש בכבודה והידורה, ובהגיע תור נערה בפרק בתולה נישאת בדקו ומצאו כי השגת יד חסרה … והסכימו להטיל חלשים על הקדשים זאת התורה הכתובה על הקלף כתב נאה … ולקבץ עליה גורלות כפי המצטרף למלאת את החסר, וכל גורל בעד שלשה ליטרים מט[בע] מודינא, ובהקבץ סך המצטרך יוטל הגורל לפני מע' ישיבתנו".
ההימור של בני הזוג השתלם ורבים מבני הקהילה במודנה ומקהילות נוספות רכשו כרטיסים להגרלה – אם מתוך רצון להיות הבעלים של ספר תורה מהודר, ואם מתוך רצון לסייע לזוג ההורים במצוקתם. כתב היד מגלה כי היו משתתפים שרכשו גם עשרה כרטיסים ויותר. בסך הכל נרכשו 808 כרטיסים להגרלה, סכום שאנו מקווים ששירת את הכלה וחתנה הטריים בחייהם המשותפים יחדיו.
הצצה לכמה מהשמות שמופיעים בכתב היד. כפי שניתן להיווכח, היו לא מעט משתתפים שרכשו יותר מכרטיס אחד
בסוף ההקדמה, ציין מנהל ההגרלה את שמו: "אברהם יצחק הכהן זלה"ה חותם פה מודינא אור ליום ה' ט"ו לחדש שבט שנת ל'ק'ח' את' ספר ה'תורה הזה". את שם הזוכה, או את שם המשפחה שהעמידה את ספר התורה למכירה, בחר שלא לספק.
היוזמה מתפשטת
וכבר עמדנו לפרסם כתבה זו, כשהגיע לידינו כתב יד נוסף שנכתב כמה שנים מאוחר יותר. כתב היד הזה, גם הוא ממודנה שבאיטליה, מספר את סיפור הגרלת ספר תורה מהודר נוסף לאותה מטרה – הכנסת כלה בברית הנישואים.
טרם הצלחנו לאשש את השערותינו לגביו, אך בהחלט סביר להניח שמדובר באותן נפשות פועלות שארגנו את ההגרלה המוקדמת לכבוד כלה אחרת. והפעם אנו גם יודעים את שמו של הזוכה בר המזל – ישראל צ'רבו (צבי) סגרסטי מרג'ו שבאיטליה.
כתבי יד שונים, סיפור דומה
השם המוקף הוא שמו של הזוכה: ישראל צ'רבו (צבי) סגרסטי, כפי שנכתב "עלה בגורלו ובסמ"ט (בסימן טוב) ובמז"ט (ובמזל טוב)"
