"היא חשבה על מה שקרה היום בבוקר, כמה יצאה מגדרה למענה, ואיזו יריקה בפרצוף קיבלה בתמורה." סיפור קצר מאת תום דרוקר
היא הביטה בזרה שוב ושוב מזווית עינה והתאפקה כל כך. היא נחלצה לעזרתה רק כשראתה שהזרה הולכת ומסתבכת ומכניסה את עצמה למבוי סתום.
"סליחה… זה לא שָמַר, זה נָטַר," אמרה לה בחיוך חמים של מי שיודעת שזקוקים לה ומבטיחה להישאר.
הזרה הרימה עיניה ונעצה בה מבט ארוך חסר כל הבעה, עד שלבסוף עברה על שתי האותיות הראשונות בקווים שחורים מגושמים ובוטים שנראו כמו לכלוך, וחזרה לשקוע בתשבץ. היא החזירה עיניה למסך התורים, אבל עדיין הרגישה מהצד את הזרה ושמחה לראות שהיא פותרת עכשיו את התשבץ שלה בשטף ובקלות.
היא חייכה לעצמה. לפעמים כל מה שאדם צריך זה דחיפה קלה מבחוץ. לפעמים זו יכולה להיות אפילו זרה שנתקלת בה במקרה בחדר ההמתנה לגניקולוג. תחושת ערך ומלאות הציפה אותה. היא חשבה על אפקט הפרפר, על היקום, ועל איך שלפעמים הכול פשוט מסתדר, וכל אחד מקבל את מה שהוא צריך מתי שהוא צריך. היא ניסתה ללכוד את המבט של הזרה. אם הייתה מצליחה לפגוש בעיניה, שיערה שהיו מחליפות ביניהן מבט של הבנה ושותפות. הזרה הייתה שקועה כולה בתשבץ, שאת רובו כבר הצליחה לפתור.
מולה ישבה בחורה בהריון מתקדם. היא חשבה על שירי, והצטערה שהיא לא כאן עכשיו. אילו רק הייתה רואה איך הצליחה לעזור לזרה הזאת, איך ידעה בדיוק מה היא צריכה ובאיזו מידה. היא הייתה משוכנעת שהזרה תהיה מאוד מופתעת לשמוע שהבת שלה דוחה אותה מעליה. אם הייתה מספרת לה על התגובות של שירי לכל מאמציה, הזרה הייתה בוודאי נדהמת ומכנה אותה כפוית טובה. היא חשבה על מה שקרה היום בבוקר, כמה יצאה מגדרה למענה, ואיזו יריקה בפרצוף קיבלה בתמורה.
"את יודעת…" פתחה ופנתה אל הזרה. אך מיד נשמעה הכריזה הקוראת לבאה בתור להיכנס לחדר הרופא, והזרה זינקה ממקומה ונכנסה פנימה.
חדר ההמתנה התמלא. שתי נשים התיישבו לידה, שיתפו זו את זו בחשש מהלידה הקרובה. אצלה הכול הלך חלק יחסית, תודה לאל. למרות זאת הקשיבה לשיחתן וגופה נמלא כאב של הזדהות. נכון, אף אחד לא מספר לך עד כמה הלידה באמת כואבת. אבל זה כלום לעומת מה שבא אחר כך.
הדלת נפתחה והזרה יצאה משם נסערת. עיניהן נתקלו אלה באלה, והזרה הסתכלה בה במבט מנוכר כאילו מעולם לא היה ביניהן דבר. ידה הרועדת מיהרה למחות דמעה מלחייה והיא הסתלקה משם.
מערכת הכריזה השמיעה את המספר שלה במכאניות. היא כבשה את עלבונה וקמה, נכנסה וסגרה אחריה את הדלת. התיישבה מול הרופא שתקתק משהו במחשב.
"כן, מה הבעיה?" שאל מבלי להביט בה.
"אין בעיה. רק בדיקה שגרתית."
הוא שלח אותה אל מאחורי הווילון. בזמן שהתפשטה, הבחינה בתשבץ הפתור במלואו זרוק בפח הזבל.
היא נשכבה עירומה ומפושקת על הכיסא וחיכתה שייכנס, שיגיד שהיא בסדר, שאצלה הכול בסדר.
תגובות על כתבה זו