בעבודה | "תינוק באוטו", מתוך ספר בכתובים

"אני מדליקה את הרדיו בפול ווליום, מנסה להמס את האוויר הדחוס מזעקות בצלילים מהציוויליזציה. העור לח. העיניים שורפות. מקדחים קודחים בצידי הראש." סיפור קצר מאת חגית שדה

Vincent van Gogh, Country Road

.

מאת חגית שדה

.

אני לא מתה על סופי השבוע אצל אמא שלי. היא אישה קשה. זה לא הפיקניק שאתם מדמיינים, עם שינות ארוכות והמקושקשת עם בצל ועגבניות שהיא הכינה לי כשהייתי קטנה. אבל מאז שאלי עזב אני נוסעת אליה כמעט כל שבוע. נסיעה ארוכה, רובה בכבישים צרי שוליים שמתפתלים בחשכה לתוככי רמת הגולן.

אני יוצאת מאוחר בתקווה שהתינוק יירדם. מוזר, העייפות שלי מגבירה את הדריכות, אפילו שכאמא העייפות שלי היא לא נתון במשוואה.

הוא כבר לא קשור במושב לידי, ופטפוטי התינוקות שלו מגיעים אליי מהספסל האחורי. אבל אני לא נופלת למלכודת. מכירה את פס הקול של הנסיעות האלה ברמת דיוק של מבצע צבאי.

אחרי שישתחררו הפקקים של נתניה יתחילו הצרחות. זועמות, נואשות, בלתי ניתנות לניחום. הוא יצרח כל הדרך עד שנגיע למושב. אמא שלי תעמוד מודאגת בכניסה לכביש הגישה כאילו היא סדרן בחניון של הלונה פארק, אפילו שרחבת החצץ בכניסה לבית ריקה מרכבים. אפילו אין לה אוטו. בגלל זה אני מגיעה כל פעם לקחת אותה לרופא או לייעוץ בנסיעות הארוכות האלה מהמרכז, שמשבשות את החיים שלי.

אבל אני מנסה. במושב לידי מונחים קופסת סוכריות סגורה היטב, דישידישי הסמרטוט שלו, בקבוק מים. כמו סיזיפוס אני עורכת את הסלעים שלי בתחתית ההר, מוכנים לנסיעה המפרכת. כשיתחילו הצרחות, אחרי שיגוועו כל השירים וההסחות שאני יכולה להעלות בדעתי, אשחד אותו בקופסה המרשרשת, בסמרטוט, אגנוב ממנו קצת מים בתקווה להירגע בעצמי.

כל שבוע. החיה הפצועה משתוללת במושב מאחורי. אני מדליקה את הרדיו בפול ווליום, מנסה להמס את האוויר הדחוס מזעקות בצלילים מהציוויליזציה. העור לח. העיניים שורפות. מקדחים קודחים בצידי הראש.

בגשר של בית המכס העליון אני פותחת את כל החלונות וצועקת איתו. מחזיקה את עצמי בכוח שלא להטות את הרכב בפראות לתוך הירדן ולהפסיק את הרעש הנורא.

אני שונאת את הנסיעות, את הנוכחות שלו שממלאת כל חלקיק באוויר. את זה שאלי לא איתי. אני שונאת את אמא שלי שבגללה אני שוכחת מהכול וממהרת לרצות אותה, לקחת, להביא, להסיע. שונאת את התינוק הצרחן הזה שכבר אחת-עשרה שנים ושבעה חודשים ושנים-עשר ימים ושלוש-עשרה שעות צורח לי באוטו, בנשמה, ורק בפעם היחידה שהיה בכוחו להציל את כולנו, הוא נרדם כמו מלאך וישן כל הדרך, ולא טרח להתעורר. גם לא כשהגעתי לבית של אמא, שבאותו יום לא עמדה בחוץ כמו נץ זקן מחכה לטרף, ואני מיהרתי פנימה לבית המוצל, הקריר, לארגן אותה לנסיעה לקופת חולים בעמק, ולנוח קצת מהנסיעה הארוכה וכל הזמן הזה התינוק ישן בתוך הכבשן שבפתח הבית, ומאז הוא לא התעורר ולא מפסיק לצרוח.

 

חגית שדה, מעצבת ומרצה לעיצוב טקסטיל, בעלת המותג B.KNIT לאופנת בית. מתגוררת בתל אביב. סיפורים קצרים פרי עטה התפרסמו בכתב העת "פטל", באסופה 'סיפור שמתחיל מחר' של אתר הספרים המקוונים "עברית", ובמגזין הרשת "אחר". מאיירת את מדורו של רון מיברג במוסף השבת של מעריב. שוקדת בימים אלה על רומן סיפורים.

 

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

להרשמה לניוזלטר המוסך

עץ נופל ביער – אמנות | איכותו של הסיוט

"יש משהו פרדוקסלי בחוויית ההתבוננות בציורים שלפנינו. הם יפים מאוד, ומושכים את העין – ניכר כי צוירו ביד בוטחת ובמידה של איפוק. רק לאחר ששבו את מבטנו ואנו מתמקדים בפרטים נחשפת לעינינו עלילת זוועה." גיא פרל על ציוריה של אוריה קדרי

אוריה קדרי, הר

.

מאת גיא פרל

.

בציוריה של אוריה קדרי התבוננתי כמי שמתבונן ביומן. חשתי כי פרושׂ לפניי יומנה של הציירת – יומן המתעד את מסעיה בשכבות העמוקות של נפשה. הלא-מודע הוא מודל הציור של קדרי – והוא ניצב בפניה בעירומו. ניתן להשוות את ציוריה לחלומות, אך ההשוואה לא תהיה מדויקת. ברבים מחלומותינו מיוצגת מציאות העולם והגוף כהווייתה, ואילו ציוריה של קדרי יוצרים מגע עם תנועות הלא-מודע בצורתן הראשונית, צורה המתגלה עם קילוף התודעה מכפיפותה לכללי המציאות. בתור שכאלו, עוררו בי הציורים אסוציאציה ליומן רישום אחר של עמקי הלא-מודע – הספר האדום של קרל גוסטב יונג, אשר הציורים בו מזכירים את אלו של קדרי בעושרם הסימבולי (בכלל זה שכיחותם של סמלים ראשוניים כמו הנחש או האורובורוס). אסוציאציה נוספת, ליומן אחר המתעד את עמקי הלא-מודע, הייתה לי לציוריו הנודעים של הירונימוס בוש, וזאת משום שאל איכות החלום מתלווה ברבים מציוריה של קדרי איכותו של הסיוט. גם עם בוש חולקת קדרי מוטיבים, למשל ביתור הגוף או היטרפות.

יש משהו פרדוקסלי בחוויית ההתבוננות בציורים שלפנינו. הם יפים מאוד, ומושכים את העין – ניכר כי צוירו ביד בוטחת ובמידה של איפוק. רק לאחר ששבו את מבטנו ואנו מתמקדים בפרטים נחשפת לעינינו עלילת זוועה. כאב בלתי נסבל. קדרי היא גם משוררת, וחוויית הקריאה בספרה הראשון, לפני שתפגוש אותי המלה, זהה לחוויית ההתבוננות בציוריה. השירים מאופקים, עדינים ויפים מאוד ורובם ככולם סובבים גרעיני סוד, קושי וכאב עצור. שיר מס' 21 (עמ' 34) מדגים זאת היטב ואף עוסק ישירות בתיאור המתח שבין הריסון והיופי לבין הכאב והמוות: "אֲסוּפָה מְאוֹד / אֲנִי מַחְזִיקָה בַּעֲדִינוּת / אֶת כְּלֵי הַגִּנָּה הַקְּטַנִּים. / שִׂמְחָה עֲלוּמָה מְמַלֵּאת אוֹתִי / כְּשֶׁאֲנִי מְנַקָּה מֵהֶם אֶת פֵּרוּרֵי הָאֲדָמָה / וּמְגַלָּה תַּחְתָּם חֲלֻדָּה. / הַדְּלַעַת הַפִּתְאוֹמִית / שֶׁמְּכַסָּה אֶת הֶחָצֵר הָאֲחוֹרִית / קוֹבַעַת גְּבוּלוֹת חֲדָשִׁים לְמִשְׂחֲקֵי הַמַּחְבּוֹאִים. / כַּמָּה מוּבֶנֶת מֵאֵלֶיהָ הָאֶפְשָׁרוּת לַחְפֹּר בָּאֲדָמָה / וּלְגַלּוֹת בָּהּ בּוֹר עָמֹק וָחַם / בְּדִיּוּק לְמִדּוֹתַי".

בכל הציורים מופיעה בצורה זו או אחרת דמות אנושית. זו דמות עגומה או רדומה, בדרך כלל קטנה וניגפת לפני כוחות ארכיטיפיים עזים המאיימים עליה או שולטים בה ללא מצרים. מקבילה לדמות זו ניתן לראות בדמות הילדה המופיעה ברבים משיריה של קדרי – ילדה בודדה, אבודה, גנוזה או מתה, כבדוגמה שהבאתי קודם ובשיר הבא: "לְאֹרֶךְ הַיַּעַר / פְּזוּרִים מְטִילֵי זָהָב / מְסַמְּנִים אֶת דַּרְכָּהּ / שֶׁל יַלְדָּה שֶׁאָבְדָה. / בְּצִלָּהּ שֶׁל אֵלָה / עַתִּיקַת יוֹמִין / קְבוּרִים / בִּגְדֵי כְּהֻנָּתָהּ / רֵיחַ הַמֹּר / וְלֶחֶם פָּנֶיה" (עמ' 33). ברוב הציורים מופיעה הדמות כעובּר המונח בתוך צורות דמויות רחם. בחלקם הרחם הוא חיק האדמה, כמו בשני השירים שהבאתי מתוך הספר. חשתי כי לצד הדמויות המעונות והמאוימות, מייצגות דמויות עובריות אלו מצב של התכנסות, שהייה, המתנה – כל זאת לקראת לידה מחדש, בעודן אוצרות בקרבן את עוצמתם הגדולה של הסוסים, את הוד הנשרים ואת יופיו השמימי של הטווס.

 

אורובורוס

 

דב

 

טווס

 

כרכרה

 

נבל

 

סוסים

 

ספינה טרופה

 

עכבישים

 

צבועים

 

שר היער

 

תנים

 

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

להרשמה לניוזלטר המוסך

 

מאיר אריאל כותב מהחזית

מ"ירושלים של ברזל" ל"לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ"

מאיר אריאל בתחילת שנות השישים על רקע נוף קיבוץ משמרות. ארכיון משפחת אריאל.

זה לקח לא מעט דיבורים ותחינות, ניסיונות שכנוע ושיחות אל תוך הלילה, עד שבקיץ 1973 התרצה סוף סוף מאיר אריאל, והסכים להקליט כמה שירים לאלבום מלא ראשון. דורי בן זאב דאג לציוד ההקלטה, ונראה שהעבודה המשותפת שלהם מתקדמת היטב. בבוקר ה-6 באוקטובר 73', ישבו השניים באולפן המאולתר ועבדו על שיר. הייתה זו גודה אריאל, אמו של מאיר, שקטעה אותם. משפט אחד היה בפיה, "פרצה מלחמה". עוד באותו היום גויס מאיר אריאל ונשלח יחד עם חבריו לגדוד אל החזית בסיני.

 

ירושלים של ברזל

את החשבון הפרטי והלאומי שיתחיל בארץ בסיום המלחמה הזאת, החל מאיר אריאל כבר בסיומה של המלחמה הקודמת בה השתתף, שש שנים קודם לכן. מלחמת ששת הימים הייתה המלחמה שהעמידה אותו, חבר קיבוץ אלמוני בתחילת שנות העשרים לחייו, באור הזרקורים שחיפש לעצמו. ב-11 ביוני 1967, פחות מיממה מסיום הקרבות, הוציא את השיר 'ירושלים של ברזל'. היה זה שיר תגובה מהיר לשיר של נעמי שמר מנקודת מבטו של חייל צנחנים שלחם בקרבות לכיבוש העיר.

 

בְּמַחְשַׁכַּיִךְ יְרוּשָׁלַיִם
מָצָאנוּ לֵב אוֹהֵב
עֵת בָּאנוּ לְהַרְחִיב גְּבוּלַיִךְ
וּלְמַגֵּר אוֹיֵב.

מִקּוֹל מַרְגֵּמוֹתָיו רָוִינוּ
וְשַׁחַר קָם פִּתְאֹם –
הוּא רַק עָלָה, עוֹד לֹא הִלְבִּין הוּא
וּכְבָר הָיָה אָדֹם.

יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל בַּרְזֶל
וְשֶׁל עוֹפֶרֶת וְשֶׁל שְׁחֹר
הֲלֹא לְחוֹמוֹתַיִךְ
קָרָאנוּ דְּרוֹר.

הַגְּדוּד, רָגוּם, פָּרַץ קָדִימָה
דָּם וְעָשָׁן כֻּלּוֹ
וּבָאוּ אִמָּא אַחַר אִמָּא
בִּקְהַל הַשַּׁכּוּלוֹת.

נוֹשֵׁךְ שְׂפָתָיו וְלֹא בְּלִי יֶגַע
הוֹסִיף הַגְּדוּד לִלְחֹם
עַד שֶׁסּוֹף־סוֹף הֻחְלַף הַדֶּגֶל
מֵעַל בֵּית הַנְּכוֹת.

יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל בַּרְזֶל…

נָפוֹצוּ כָּל גְּדוּדֵי הַמֶּלֶךְ
צָלַף, נָדַם צְרִיחוֹ
עַכְשָׁו אֶפְשָׁר אֶל יַם הַמֶּלַח
בְּדֶרֶךְ יְרִיחוֹ.

עַכְשָׁו אֶפְשָׁר אֶל הַר הַבַּיִת
וְכֹתֶל מַעֲרָב
הִנֵּה הִנָּךְ בְּאוֹר עַרְבַּיִם
כִּמְעַט כֻּלֵּךְ זָהָב.

יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל זָהָב
וְשֶׁל עוֹפֶרֶת וַחֲלוֹם –
לָעַד בֵּין חוֹמוֹתַיִךְ
יִשְׁכֹּן שָׁלוֹם.

("ירושלים של ברזל", מאיר אריאל)

 

במשך השנים שינה מאיר אריאל מספר גרסאות לגבי מועד כתיבת השיר "ירושלים של ברזל". סמוך לסיום המלחמה סיפר שכתב אותו ברגעי המנוחה שבין הקרבות.

מעטפת התקליט "ירושלים של ברזל" משנת 1967

שנים לאחר מכן לעג לשמועות שכתב את השיר בימי המלחמה. שתי הגרסאות (הגרסה שכתב את השיר במהלך המלחמה, והגרסה שכתב אותה אחרי המלחמה) מלמדות על שינוי עמוק כלפיי השיר והפרסום שהביא ליוצרו: דווקא כשנראה שחלומו הגדול מתגשם בחר לקחת צעד אחורה מהתדמית הציבורית שנכפתה עליו – תדמית 'הצנחן המזמר', ומהתגובות הקוטביות של הציבור הישראלי לשיר.

"זהו אולי גם מה שדחף אותי לכתוב את השיר 'ירושלים של ברזל' במקביל ל'ירושלים של זהב'.

כתבתי את השיר יומיים אחרי הכיבוש. ידעתי איזה רעש עשה בארץ שחרור ירושלים, וידעתי איך כל העם 'השתגע' מהשיר 'ירושלים של זהב', גם אני הייתי 'משוגע' מהשיר הזה, אבל אני גם ראיתי איך שיחררו את ירושלים ובמה זה עלה, ומה שהרגשתי באותו זמן ומה שפרץ ממני היה להגיד:

'רגע אחר, רבותי, יש לנו היום הכותל המערבי, אבל לא לפני שיש לנו כך וכך אמהות שכולות. עם ישראל, עכשיו אתה יכול להכנס לירושלים העתיקה, אבל לפניך, נכנסה פה עופרת בגוף החברים שלי'."

("באש הקרב על ירושלים העתיקה ראיתי את עולמי הפנימי באור חדש", טור שכתב מאיר אריאל שהתפרסם ב"מעריב", 11 באוגוסט, 1967)

ראיון עם מאיר אריאל, מעריב, אוגוסט 1967. לחצו על התמונה לכתבה המלאה

 

ביוני 1968 החליף מאיר אריאל את הארץ שיכורת הניצחון בעבור דטרויט האדישה לרעש הישראלי. השנתיים שיעביר מאיר אריאל יחד עם אשתו תרצה ובתם שירז בארצות הברית יעניקו לו את המרחק שחיפש, בעוד שהמפגש הבלתי אמצעי עם הרוקנרול של שנות השישים (בייחוד עם המוזיקה של בוב דילן) יעניקו לו את ההשראה לחקור כיוונים שלא הכיר.

 

וְאָז חָבֵר בָּא וְאוֹמֵר זְמַנְּךָ עָבַר

 

קוֹרֵא "אִיִּים בַּזֶּרֶם" מֵאֵת אֶרְנְסְט הֶמִינְגְוֵי
תִּרְגֵּם אֶת זֶה יָפֶה אַהֲרֹן אָמִיר
אָז עוֹד מְעַט הוּא יְצַחֵק אוֹתָהּ עַל הַמִּטָּה הָרְחָבָה שֶׁלּוֹ
וְהוּא אַחַד הָעֲצוּבִים בָּעִיר.

הוּא כְּבָר אִבֵּד שְׁלֹשָׁה בָּנִים אָז הוּא עוֹבֵד כְּאִישׁ בִּיּוּן
וְזוֹ מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הֲכִי שְׁנִיָּה
יוֹשֵׁב בְּבָּר שֶׁבְּהָוָאנָה, לֹא חוֹלֵם שֶׁהוּא יִפְגֹּשׁ בָּהּ כָּאן
זֹאת שֶׁכְּבָר שָׁנִים הָאֵין שְׁנִיָּה.

חֻפְשָׁה שֶׁל אַרְבָּעָה יָמִים, זוֹנָה זְקֵנָה שׁוֹתָה אִתּוֹ
רוֹצָה סִפּוּר וְשֶׁיַּכְנִיס בּוֹ אַהֲבָה
הוּא מְסַפֵּר לָהּ עַל הוֹנְג קוֹנְג וְכָל הַסִּינִיּוֹת שֶׁלּוֹ
פִּתְאֹם נִכְנֶסֶת הִיא, מַדֵּי צָבָא.

נָפְלוּ אִישׁ עַל צַוְּארֵי אִשָּׁה, הִיא בַּדְרָנִית שֶׁל חַיָּלִים
אֲבָל הַלַּיְלָה הִיא שֶׁלּוֹ אִם הוּא רוֹצֶה
הָיְתָה אִשְׁתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה וְהֵם עַכְשָׁו נוֹסְעִים אֵלָיו
אֲנִי עַכְשָׁו אֶל הַשְּׁמִירָה יוֹצֵא.

יָרֵחַ שׁוּעָלִים מָלֵא מַרְבִּיץ בָּהִיר אֶת כָּל הָעִיר
הָהָר, הַיַּם, גִּזְרַת הַמִּגְנָנָה
וּמְצַלְצֵל הַטֶּלֶפוֹן וּמוֹדִיעִים שֶׁכַּנִּרְאֶה
חֻלְיַת אוֹיֵב אַחַת הִסְתַּנְּנָה.

הָלוֹךְ חָזוֹר עִם הַמִּשְׁקֶפֶת שֶׁנִּמְשֶׁכֶת לַיָּרֵחַ כְּמוֹ הַיַּם
אַךְ שׁוּם תְּנוּעָה אֵינָהּ נִרְאֵית
וְלֶךְ־לְךָ שָׁרִים לִּי בְּמִצְעַד הַפִּזְמוֹנִים
הָיִיתִי טָס, לֹא רַק הוֹלֵךְ מִכָּאן כָּעֵת.

אוּלַי מָחָר אֲנִי יוֹצֵא סוֹף־סוֹף הַבַּיְתָה לְחֻפְשָׁה
אֲנִי נִצְמָד אֶל הַמִּשְׁקֶפֶת, לֹא לַחְשֹׁב
בָּאֹהֶל מְחַכִּים לִי אוֹר וְתֵה פִּלְחֵי תַּפּוּחַ
וְסִיגַרְיָה וְסִפּוּר חָזָק וְטוֹב.

חוּץ מִכּוֹכָב אֶחָד קָטָן שֶׁהִתְחַזָּה, נִצְנוּץ חָשׁוּד
הַפִּזְמוֹנִים עָבְרוּ בַּסַּךְ בְּלִי שׁוּם דָּבָר
וְעוֹד מַבָּט אֶל הַיָּרֵחַ, עַל הָעִיר וְעַל הַיָּם
וְאָז חָבֵר בָּא וְאוֹמֵר זְמַנְּךָ עָבַר.

נָפְלוּ שְׁנֵי תֵּה פִּלְחֵי תַּפּוּחַ, עוֹד אַרְבַּע—חָמֵשׁ סִיגַרְיוֹת
כִּי פִּתְאֹם נִתְקָע לִי כָּאן הַשִּׁיר
אֲבָל עַכְשָׁו הוּא יְצַחֵק אוֹתָהּ עַל הַמִּטָּה הָרְחָבָה שֶׁלּוֹ
וְהוּא אַחַד הָעֲצוּבִים בָּעִיר.

לַיְלָה שֶׁקֶט עָבַר עַל כֹּחוֹתֵינוּ בְּסוּאֵץ.

("לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ", מאיר אריאל)

 

את מלחמת יום הכיפורים העביר מאיר אריאל באחד מאזורי הלחימה הקשים ביותר, נתון יחד עם חבריו להפגזות מאסיביות מן הצד המצרי. חטיבת הצנחנים שאליה גויס הוכנסה בהדרגה לקרבות בחצי האי סיני. עם זאת, ובניגוד לששת הימים, הפעם לא לקח חלק פעיל בלחימה.

כניסת הכוחות לסיני, היום התשיעי למלחמת יום הכיפורים. מתוך אוסף דן הדני

 

שנה קודם לכן ראה אור בארץ הספר 'איים בזרם' מאת ארנסט המינגווי בתרגומו היפה של אהרן אמיר. בין ההפגזות לשעות הבטלה הארוכות קרא מאיר אריאל את הספר. הוא סחב אותו, יחד עם הגיטרה והנשק, לשמירות בסואץ.

"קוֹרֵא "אִיִּים בַּזֶּרֶם" מֵאֵת אֶרְנְסְט הֶמִינְגְוֵי תִּרְגֵּם אֶת זֶה יָפֶה אַהֲרֹן אָמִיר", "איים בזרם" מהדורת 1972, הוצאת עם עובד

 

דורי בן זאב, שעבד בזמן המלחמה בגלי צה"ל, נשלח לסיני כדי לתעד את הקולות המלחמה מהשטח. הוא איתר את חברו מאיר בריא ושלם, והקליט אותו לתכנית הרדיו שהכין. ארבעה שירים שר מאיר אריאל באותה תכנית, הראשון שביניהם היה 'לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ'.

התכנית המקורית לא שודרה מעולם. בשנת 1986 התראיין מאיר אריאל ברדיו קול ישראל ונשאל בין היתר על ההקלטה שאותרה לא מכבר:

 

 

על נסיבות השיר סיפר כי "זה למעשה צילום אותנטי של מצב שהייתי בו, היחידי אולי שאני יכול להצביע עליו מכל השירים שכתבתי. של מצב שבו הייתי ופשוט כתבתי את המצב הזה. אכן ישבתי וקראתי את 'איים בזרם' ובנקודה שאליה הגעתי, יצאתי לשמירה, עשיתי שמירה, חזרתי, כתבתי את השיר והמשכתי לקרוא את הספר. באמת אולי פשוט התחבר הספר עם… הספר פשוט לקח אותי שבי, הרחיק אותי וככה הרגיע אותי מהסיטואציה של סואץ.

פתאום, כאילו מחוזות החפץ האלה שבא לי להיות בהם, בא לי להיות במקומו: יושב שם בבר הזה, מספר להם על הזונות שלו, פתאום נכנסת האהובה שלו, זה בכלל בשבילו דבר אחר, זה מכה אחרת, בשבילי זה היה לבוא לאיזה מצב על הכיפאק בהשוואה למה שקורה לי עכשיו. בלי לתת דין וחשבון על זה שהוא בכלל קרוע, והוא אחד העצובים בעיר. אז מה אני?".

השוואה בין שני שירי המלחמה שחיבר מאיר אריאל מגלה את ההבדלים ביניהם. שניהם שירי עדות של חייל במלחמה. אך בעוד ש'ירושלים של ברזל' הוא שיר של  חייל הנזכר בעיר שהפכה לזירת קרב עקובה מדם, 'לילה שקט עבר על כוחותינו' נכתב מתוך האירועים ועדיין מאפשר לדובר בשיר לתפוס מרחק מהם.

שלושת הבתים הראשונים של 'לילה שקט' עוקבים אחר תומס האדסון, גיבור הרומן הבדיוני שלא נזכר בשמו בשיר, "והוא אחד העצובים בעיר". בבית הרביעי צץ שוב הדובר בשיר

"אֲנִי עַכְשָׁו אֶל הַשְּׁמִירָה יוֹצֵא"

 

בהמשך השיר מבקש הדובר לחזור הביתה (הָיִיתִי טָס, לֹא רַק הוֹלֵךְ מִכָּאן כָּעֵת), או לכל הפחות – להחליף מקומות עם גיבור הרומן שהוא קורא:

הָיִיתִי טָס, לֹא רַק הוֹלֵךְ מִכָּאן כָּעֵת.

אוּלַי מָחָר אֲנִי יוֹצֵא סוֹף־סוֹף הַבַּיְתָה לְחֻפְשָׁה
אֲנִי נִצְמָד אֶל הַמִּשְׁקֶפֶת, לֹא לַחְשֹׁב
בָּאֹהֶל מְחַכִּים לִי אוֹר וְתֵה פִּלְחֵי תַּפּוּחַ
וְסִיגַרְיָה וְסִפּוּר חָזָק וְטוֹב.

הבחירה להתבסס על רומן בפרוזה כמקור השראה ("איים בזרם"), ולא על שיר קיים ('ירושלים של זהב'), הייתה בחירה מודעת. הדיבור החופשי של 'לילה שקט' יחליף מעתה את ההגשה המלוטשת והמוזיקלית של 'ירושלים של ברזל' ויאפיין את שארית הקריירה של מאיר אריאל.

"שירי חג ומועד ונופל", האלבום המלא הראשון של מאיר אריאל, יצא בשנת 1978. 'לילה שקט עבר על כוחותינו' לא נכלל בו. השיר הופיע רק באלבומו השני, "וגלוי עיניים" משנת 1984. הזמר למוד אכזבות הפרסום עיכב את הוצאת השיר בגלל שחשש שהקהל יזהה את השיר עם מלחמת יום הכיפורים. כשכבר הוקלט השיר, חתם את השיר במספר שורות כמו-תלושות באנגלית:

Hey, nice Jewish boy, what are you doing here?
Hey, nice Jewish boy, nothing for you here, go home.
Hey, nice Jewish boy, you go see some nice Jewish girl back home.
Nice Jewish boy, go home

"לילה שקט עבר על כוחותינו בצידון" היא השורה האחרונה של השיר, שורה החוזרת לעברית ומוציאה אותו מהמרחב שבו נכתב. זוהי גם חזית המלחמה הבאה בה השתתף מאיר אריאל, מלחמת לבנון, הפעם בחיל השריון.

 

לקריאה נוספת אנו ממליצים על הביוגרפיה 'ארול אחד' שחיבר ניסים קלדרון בשיתוף עודד זהבי.

נדיר: תנ"ך הכיס הפצפון שהוקדש לג'ורג' וושינגטון

סיפורו של התנ"ך המיניאטורי שמכיל הקדשה ללא אחר מאשר נשיא ארצות הברית הראשון

עוד סיפורים מפתיעים בקבוצה "סודות כתבי היד העבריים"

מאתיים שנה לאחר שהודפס והוקדש ל"הוד מעלתו ג' וושינגטון" הגיע עותק של תנ"ך הכיס אלינו – לספרייה הלאומית שבירושלים. מידותיה של מהדורה זו, השייכת לסוגת 'תנ"ך אגודל' (Thumb Bible), הן 51 מילימטר על 35 מילימטר, והיא כוללת את סיפורי התנ"ך והברית החדשה מנוסחים בקצרה.

 

תחריט עץ המציג את צליבת ישו, מתוך תנ"ך וושינגטון

 

תחריט עץ של שמשון הגיבור, מתוך תנ"ך וושינגטון

 

לדעת מומחים, פחות מתריסר עותקים של מהדורה זו נותרה בידיים ציבוריות. העותק נסרק והועלה לרשת ונגיש עתה לציבור הרחב. 

"ספרי תנ"ך מסוגת 'תנ"ך אגודל' היו פופולריים בתחילת המאה ה-19 בארה"ב הצעירה. השתמשו בהם לחינוך ילדים", סיפר ראש אגף האוספים בספרייה הלאומית ד"ר אביעד סטולמן. הנוסח של תנ"ך ג'ורג' וושינגטון נכתב בידי ג'ון טיילור, המשורר האנגלי הנודע שחי בין המאות ה-16 וה-17.

הספר מכיל מספר תחריטי עץ גסים שנחרטו באופן אופייני לארה"ב באותה התקופה. התחריטים מציגים דמויות וסצנות מוכרות מהתנ"ך ומן הברית החדשה. הספר הודפס ברוטלנד שבמדינת וורמונט, בין השנים 1815-1813.

 

דוד וגוליית, מתוך תנ"ך וושינגטון

 

עמוד ההקדשה לנשיאה הראשון של ארה"ב, ג'ורג' וושינגטון

 

תנ"ך ג'ורג' וושינגטון הגיעה לספרייה הלאומית כחלק מספריית קרן הוולמדונה, האוסף הפרטי החשוב ביותר של ספרים וכתבי יד עבריים בעולם. האוסף נרכש במשותף על ידי הספרייה הלאומית ואספני הארכיאולוגיה, הספרים והיודאיקה ד"ר דוד וימימה יסלזון במכירה פומבית בבית המכירות סותביס.

בימים אלה נסרק אוסף הוולמדונה ומועלה לרשת. האוסף יוצג במשכנה החדש של הספרייה הלאומית הנמצא עתה בבנייה.

 

עמוד השער של תנ"ך וושינגטון

 

לצפייה בתנ"ך המלא:

 

 

עוד סיפורים מפתיעים בקבוצה "סודות כתבי היד העבריים"

 

כתבות נוספות

כך נולד הנאום ששינה את העולם

הַמַּגְהֵץ לוֹהֵט, וְדִמְעָתִי הָאֻמְלַלָה: שירים מ"הגטו היהודי" בניו-יורק

כשסבא של אסא כשר חיבר את הקוד האתי של הירח