פופקורן | המתח החי בין מילה לתמונה

ריאיון עם היוצרת יסמין קיני לקראת "סרטים בעקבות משוררים", מאירועי פסטיבל אפוס לסרטי תרבות ואמנות

מתוך הסרטון "ציירי לי ציור" ליסמין קיני, על פי שירהּ של חדווה הרכבי

.

מאת ריקי כהן

.

ב-14 במרץ ייפתח זו השנה התשיעית פסטיבל אפוס לסרטי תרבות ואמנות במוזיאון תל אביב, ובמהלכו, זו השנה הרביעית, ייערך האירוע "סרטים בעקבות משוררים", שעניינו סרטונים המבוססים על שירה. היוצרת והבמאית יסמין קיני אוצרת את המסגרת הזו מאז הקמתה, ובעצמה יוצרת סרטונים כאלה. סרטוניה הוקרנו במסגרות בינלאומיות, כמו פסטיבל "זברה", שכתבתי עליו בעבר במדור זה.

פגשתי את קיני לשיחה על הסוגה האמנותית הזו כשברקע מהדהדים קולות שונים של משוררים/ות על יחסם כלפי סוגה זו; יש הרואים בפרשנות קולנועית לשירה מעין חילול קודש, פגיעה בחירות השירה להיות אמנות חידתית הפתוחה לפרשנויות של כל קורא על פי עולמו הפנימי ומשחררת את המשורר/ת ממניפסט מסוים. קיני מודעת למתח הזה – היא סיפרה למשל שהמשורר מאיר ויזלטיר מתעב את סוגת סרטוני השירה – ומתייחסת אליו בסרטים שהיא עושה, בריאיון שלהלן ואף בדברים שכתבה השנה לקראת האירוע, ומלווים את פרסומיו:

"למה התכוונה המשוררת? שאלה שאסור לשאול משוררים, אבל אפשר לשאול קולנוענים שיוצרים סרטי-שירה. אלה, בוחרים לקחת שיר שנוגע בהם עמוקות ולהפוך אותו ליצירה ויזואלית קולנועית. יצירה המבוססת על השיר, אבל עומדת בפני עצמה. המתח החי בין מילה לתמונה מוליד יצירות מגוונות ומפתיעות, שהמחבר בניהן הוא יכולתן לקרב את אוהבי הקולנוע לשירה ואת אוהבי השירה לקולנוע."

 

מה הקריטריונים שלך באוצרוּת הסרטונים בפרויקט?

"יש לי את הטעם שלי, אבל חשוב לי מאוד לא לכפות אותו על העולם. כשאני צופה בסרטי שירה לצורך לקטורה אני שמה את הטעם שלי בצד. הדבר שאני מסתכלת עליו זה איפה השירה ואיפה הקולנוע בסרט שאני רואה, ומה האיכות של כל אחד מהם. זו יכולה להיות שירה שאני פחות אוהבת, אבל היא צריכה להיות שירה איכותית, שלמה, עומדת בעולם. אותו דבר בקולנוע, ואני מסתכלת על הממשק בין שני הדברים. אחד הדברים שחשובים לי במיוחד הוא שהסרט לא יהיה אילוסטרציה, סרט לא יכול להיות אילוסטרציה, כמו שהשירה היא לא אילוסטרציה לרגש, היא דבר בפני עצמו. הסרט צריך לצמוח מהשיר. חשוב לי גם שהוא לא יהיה 'על'. הרבה פעמים נשלחים אלינו סרטים דוקומנטריים, וצריך שבתוך הדוקומנטרי הזה יהיה איזשהו פיוט."

אל העשייה הקולנועית הזו הגיעה קיני דרך קשר זוגי מעברה: "למדתי קולנוע בסן פרנסיסקו, ולפני כן הייתי עיתונאית. אני כבר עשרים ומשהו שנים מביימת כתבות, סרטים דוקומנטריים וסרטים עלילתיים. לפני שמונה שנים הייתי בזוגיות עם עידו יואב, משורר שפרסם ארבעה ספרים. הוא עבד על ספר והציע לי שאולי אעשה משהו עם הטקסטים שלו, שנפיק משהו יחד, וכך התחלתי – ביימתי כמה סרטונים על פי שיריו, זו יצירה משותפת, הוויזואליה שלי והשירים שלו, שאני בחרתי. בהתחלה לא ידעתי שאלה סרטי שירה. כשאני קוראת שיר, ישר עולה לי בראש דימוי ויזואלי, המילים הופכות לאימג', מציירות לי. השירים שאני מתחברת אליהם הם שירים שמייצרים לי אימג'ים. עבדנו על שלושת הסרטונים הראשונים כשנתיים, בלי תקציב, בעזרת הקשרים שלי, עם צלמים שהסכימו לעבוד בחינם. רכש אותם אוצר של תערוכות וידאו בינלאומיות והם מסתובבים מאז 2014 בתערוכות באירופה. האוצר ההוא רואה בזה וידאו ארט. הגבולות בין וידאו-ארט לסרטי שירה אכן לא ברורים. השנה אני חוקרת את הגבולות האלה בפסטיבל אפוס, וכמה סרטים שאציג שם הם וידאו-ארט ממש, עד כדי כך שהטקסט בהם הוא שולי, מקפצה ליצירה שהיא ויזואלית לגמרי".

 

זה לא קצת עוול לשירה?

"אני לא מרגישה ככה. להפך, זה מפריח את השירה. זה מתייחס לשירה כמו לאדמה פוריה – לצאת ממנה. כשעשיתי את הסרט 'ציפור שבפנים עומדת בחוץ', לשיר של חדווה הרכבי, והייתי בשלב כתיבת התסריט – הסיטואציה, רצף הדימויים – זה היה אדרנלין מטורף כי את לא כבולה לז'אנר ולא לחוקים של השפה הקולנועית, את מעל לשפה, כמו שהשירה מעל לשפה. סרטי שירה הם לא במקום שירה, בלי שירה לא יכולים להיות סרטי שירה, זה לא מוחק את המקום של השירה. אמי מחזאית ויש לי כבוד עצום למילים. רק בשנה השנייה שלי ללימודי הקולנוע קלטתי שכל החזיונות שיש לי – זה מה שאני צריכה לעשות, אני אדם מאוד ויזואלי. הפיצוח של מה שצריך לעשות בתוך הפריים הוא משהו שבא לי בקלות, כי אני עושה אותו הרבה שנים, ולפעמים הוא מתוקשר אליי, נוחת בתוך הראש."

 

ואיך משוררים שאת יוצרת סרטים על פי שיריהם מתייחסים לסרטים, חדווה הרכבי למשל?

"משוררים נחלקים ביחסם לסרטים. יש משוררים שמאוד קשה להם כשהמילים שלהם עוברות מדיום. המקסימום שהם יכולים לקבל זה שילחינו את השיר, וגם עם זה קשה להם. חדווה מאוד אהבה את הסרטים. היא גם אמנית פלסטית, גם היא אדם מאוד ויזואלי. על הבסיס הזה אנחנו מאוד מתחברות, והיא דמיינה דברים אחרים לגמרי. היא אדם פתוח בצורה יוצאת דופן והיא התרגשה מאוד מזה שזה דיבר אליי באופן שונה כל כך מאיך שהיא כתבה את זה".

אחד הסרטים שיצרה קיני על פי שיר של הרכבי הוא "ציירי לי ציור", בכיכובה של רננה רז. הוא מציג סיפור עצמאי ואישי של קיני עצמה: "כשהצגתי לחדווה את התוכנית לסרט הזה היה לה קשה בהתחלה והיא אמרה שהיא צריכה לחשוב על זה. ואז היא אמרה, 'אם זה מה שצמח מתוכך – זה מה שאת צריכה לעשות'. וכשהיא ראתה את זה על המסך היא מאוד התרגשה ואמרה, 'איזה יופי, לא הייתי מדמיינת את זה'. התגובה הזו ריגשה אותי יותר מהתגובה של אמא שלי."

 

מה הייתה המחשבה שלך מאחורי התהליך היצירתי בסרט "ציירי לי ציור"?

"היה לי בראש דימוי, תצלום, שבו רואים את סבתא שלי – אמא של אמא שלי – את אמא שלי ואותי, אני אולי בת שלוש. הוא צולם מתחת לעץ שסק, ליד הבית של סבתא שלי בפרדס חנה. ומי שמכיר את הנפשות הפועלות יכול לראות את המתח בין סבתא שלי לאמא שלי. היה לנו אירוע משפחתי והייתה מתיחות ביני לבין אמא שלי, והבת שלי ניסתה לפשר, לרכך, ופתאום היה לי פלאש לתמונה הזו שלי, ילדה בת שלוש שרואה מתח בין אמא לסבתא ולא יודעת מה לעשות עם זה. זה היה בגוף וגם בזיכרון. ואז חשבתי, מה יכול לבטא את מה שחוויתי שם והרגשתי. באופן טבעי כשאני מחפשת משהו שיהדהד את התחושות שלי אני הולכת לשירה, יש לי ספרי שירה ליד המיטה. הלכתי לספר של חדווה ונפלתי על השיר הזה. למרות שהוא לא נכתב על הנושא הזה, הוא נכתב על הרצון לדיאלוג, וזה חפף את התחושה שלי. זה התחיל מהדימוי ומהתחושה שחיפשו את המילים, ואז המילים חיפשו בחזרה את הסיפור הוויזואלי. אני רואה המון סרטי שירה ויכולה להגיד לך מתי זה בא מהראש, ואז זה בא להיות מין תמך לשירה; הסרטים שלי הם לא כאלה, הם יצירה בפני עצמה. הם לא יכולים בלי המילים האלה, בלי הדימויים האלה ובלי המוזיקה הזו. החזרתיות הזו בשירים של חדווה, והמוזיקליות – זה גם אצלי בתוך הראש."

 

בסרט אחר שיצרה, על פי השיר "רובוטים" מאת עידו יואב, הצופה מופתעת לגלות שהמציגה הראשית היא לא אחרת מאשר העיתונאית אילנה דיין, לצד רננה רז שקיני מרבה ללהק לסרטיה: "אילנה היא סוג מסוים של שיקוף מקצועי שלי, ורננה היא שיקוף שלי בתוך הבית. אחת הסיבות שאני נעזרת בה כל כך הרבה היא כי רננה מבינה מה אני צריכה בלי שאביים אותה, היא קוראת את השיר ומפנימה אותו. הבחירה באילנה דיין עלתה מתוך השיחות עם עידו על מה שאני רואה שם: רציתי דמות שמדווחת, רציתי את הטקסט כמעין דיווח שלי, במירכאות, על מצבה של האישה. בהתחלה רציתי ללהק את יעקב אילון, אבל הוא סירב להצעה, ואז חשבתי על זה לעומק ואמרתי, איזה מזל שהוא לא הסכים, כי אני צריכה שם שתי דמויות נשיות. אילנה לא הייתה צריכה בכלל לשחק, היא הייתה צריכה לדווח כמו כתבת שטח. לא ייאמן באיזו מהירות היא למדה את הטקסט, היא קראה אותו באותו בוקר ולמדה אותו תוך שנייה. היא אמרה לי, 'אני לא מבינה מה את עושה, זה נורא משונה. אני לא מבינה את הטקסט הזה, אבל זה מוזר מספיק בשביל שאני אסכים לבוא.' כשהיא ראתה את הסרט היא אמרה, 'זה הדבר הכי מקורי שראיתי בחיים'."

 

יסמין קיני (צילום: תילי שרון)

 

 

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

להרשמה לניוזלטר המוסך

מאיר אריאל כותב מהחזית

מ"ירושלים של ברזל" ל"לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ"

מאיר אריאל בתחילת שנות השישים על רקע נוף קיבוץ משמרות. ארכיון משפחת אריאל.

זה לקח לא מעט דיבורים ותחינות, ניסיונות שכנוע ושיחות אל תוך הלילה, עד שבקיץ 1973 התרצה סוף סוף מאיר אריאל, והסכים להקליט כמה שירים לאלבום מלא ראשון. דורי בן זאב דאג לציוד ההקלטה, ונראה שהעבודה המשותפת שלהם מתקדמת היטב. בבוקר ה-6 באוקטובר 73', ישבו השניים באולפן המאולתר ועבדו על שיר. הייתה זו גודה אריאל, אמו של מאיר, שקטעה אותם. משפט אחד היה בפיה, "פרצה מלחמה". עוד באותו היום גויס מאיר אריאל ונשלח יחד עם חבריו לגדוד אל החזית בסיני.

 

ירושלים של ברזל

את החשבון הפרטי והלאומי שיתחיל בארץ בסיום המלחמה הזאת, החל מאיר אריאל כבר בסיומה של המלחמה הקודמת בה השתתף, שש שנים קודם לכן. מלחמת ששת הימים הייתה המלחמה שהעמידה אותו, חבר קיבוץ אלמוני בתחילת שנות העשרים לחייו, באור הזרקורים שחיפש לעצמו. ב-11 ביוני 1967, פחות מיממה מסיום הקרבות, הוציא את השיר 'ירושלים של ברזל'. היה זה שיר תגובה מהיר לשיר של נעמי שמר מנקודת מבטו של חייל צנחנים שלחם בקרבות לכיבוש העיר.

 

בְּמַחְשַׁכַּיִךְ יְרוּשָׁלַיִם
מָצָאנוּ לֵב אוֹהֵב
עֵת בָּאנוּ לְהַרְחִיב גְּבוּלַיִךְ
וּלְמַגֵּר אוֹיֵב.

מִקּוֹל מַרְגֵּמוֹתָיו רָוִינוּ
וְשַׁחַר קָם פִּתְאֹם –
הוּא רַק עָלָה, עוֹד לֹא הִלְבִּין הוּא
וּכְבָר הָיָה אָדֹם.

יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל בַּרְזֶל
וְשֶׁל עוֹפֶרֶת וְשֶׁל שְׁחֹר
הֲלֹא לְחוֹמוֹתַיִךְ
קָרָאנוּ דְּרוֹר.

הַגְּדוּד, רָגוּם, פָּרַץ קָדִימָה
דָּם וְעָשָׁן כֻּלּוֹ
וּבָאוּ אִמָּא אַחַר אִמָּא
בִּקְהַל הַשַּׁכּוּלוֹת.

נוֹשֵׁךְ שְׂפָתָיו וְלֹא בְּלִי יֶגַע
הוֹסִיף הַגְּדוּד לִלְחֹם
עַד שֶׁסּוֹף־סוֹף הֻחְלַף הַדֶּגֶל
מֵעַל בֵּית הַנְּכוֹת.

יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל בַּרְזֶל…

נָפוֹצוּ כָּל גְּדוּדֵי הַמֶּלֶךְ
צָלַף, נָדַם צְרִיחוֹ
עַכְשָׁו אֶפְשָׁר אֶל יַם הַמֶּלַח
בְּדֶרֶךְ יְרִיחוֹ.

עַכְשָׁו אֶפְשָׁר אֶל הַר הַבַּיִת
וְכֹתֶל מַעֲרָב
הִנֵּה הִנָּךְ בְּאוֹר עַרְבַּיִם
כִּמְעַט כֻּלֵּךְ זָהָב.

יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל זָהָב
וְשֶׁל עוֹפֶרֶת וַחֲלוֹם –
לָעַד בֵּין חוֹמוֹתַיִךְ
יִשְׁכֹּן שָׁלוֹם.

("ירושלים של ברזל", מאיר אריאל)

 

במשך השנים שינה מאיר אריאל מספר גרסאות לגבי מועד כתיבת השיר "ירושלים של ברזל". סמוך לסיום המלחמה סיפר שכתב אותו ברגעי המנוחה שבין הקרבות.

מעטפת התקליט "ירושלים של ברזל" משנת 1967

שנים לאחר מכן לעג לשמועות שכתב את השיר בימי המלחמה. שתי הגרסאות (הגרסה שכתב את השיר במהלך המלחמה, והגרסה שכתב אותה אחרי המלחמה) מלמדות על שינוי עמוק כלפיי השיר והפרסום שהביא ליוצרו: דווקא כשנראה שחלומו הגדול מתגשם בחר לקחת צעד אחורה מהתדמית הציבורית שנכפתה עליו – תדמית 'הצנחן המזמר', ומהתגובות הקוטביות של הציבור הישראלי לשיר.

"זהו אולי גם מה שדחף אותי לכתוב את השיר 'ירושלים של ברזל' במקביל ל'ירושלים של זהב'.

כתבתי את השיר יומיים אחרי הכיבוש. ידעתי איזה רעש עשה בארץ שחרור ירושלים, וידעתי איך כל העם 'השתגע' מהשיר 'ירושלים של זהב', גם אני הייתי 'משוגע' מהשיר הזה, אבל אני גם ראיתי איך שיחררו את ירושלים ובמה זה עלה, ומה שהרגשתי באותו זמן ומה שפרץ ממני היה להגיד:

'רגע אחר, רבותי, יש לנו היום הכותל המערבי, אבל לא לפני שיש לנו כך וכך אמהות שכולות. עם ישראל, עכשיו אתה יכול להכנס לירושלים העתיקה, אבל לפניך, נכנסה פה עופרת בגוף החברים שלי'."

("באש הקרב על ירושלים העתיקה ראיתי את עולמי הפנימי באור חדש", טור שכתב מאיר אריאל שהתפרסם ב"מעריב", 11 באוגוסט, 1967)

ראיון עם מאיר אריאל, מעריב, אוגוסט 1967. לחצו על התמונה לכתבה המלאה

 

ביוני 1968 החליף מאיר אריאל את הארץ שיכורת הניצחון בעבור דטרויט האדישה לרעש הישראלי. השנתיים שיעביר מאיר אריאל יחד עם אשתו תרצה ובתם שירז בארצות הברית יעניקו לו את המרחק שחיפש, בעוד שהמפגש הבלתי אמצעי עם הרוקנרול של שנות השישים (בייחוד עם המוזיקה של בוב דילן) יעניקו לו את ההשראה לחקור כיוונים שלא הכיר.

 

וְאָז חָבֵר בָּא וְאוֹמֵר זְמַנְּךָ עָבַר

 

קוֹרֵא "אִיִּים בַּזֶּרֶם" מֵאֵת אֶרְנְסְט הֶמִינְגְוֵי
תִּרְגֵּם אֶת זֶה יָפֶה אַהֲרֹן אָמִיר
אָז עוֹד מְעַט הוּא יְצַחֵק אוֹתָהּ עַל הַמִּטָּה הָרְחָבָה שֶׁלּוֹ
וְהוּא אַחַד הָעֲצוּבִים בָּעִיר.

הוּא כְּבָר אִבֵּד שְׁלֹשָׁה בָּנִים אָז הוּא עוֹבֵד כְּאִישׁ בִּיּוּן
וְזוֹ מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הֲכִי שְׁנִיָּה
יוֹשֵׁב בְּבָּר שֶׁבְּהָוָאנָה, לֹא חוֹלֵם שֶׁהוּא יִפְגֹּשׁ בָּהּ כָּאן
זֹאת שֶׁכְּבָר שָׁנִים הָאֵין שְׁנִיָּה.

חֻפְשָׁה שֶׁל אַרְבָּעָה יָמִים, זוֹנָה זְקֵנָה שׁוֹתָה אִתּוֹ
רוֹצָה סִפּוּר וְשֶׁיַּכְנִיס בּוֹ אַהֲבָה
הוּא מְסַפֵּר לָהּ עַל הוֹנְג קוֹנְג וְכָל הַסִּינִיּוֹת שֶׁלּוֹ
פִּתְאֹם נִכְנֶסֶת הִיא, מַדֵּי צָבָא.

נָפְלוּ אִישׁ עַל צַוְּארֵי אִשָּׁה, הִיא בַּדְרָנִית שֶׁל חַיָּלִים
אֲבָל הַלַּיְלָה הִיא שֶׁלּוֹ אִם הוּא רוֹצֶה
הָיְתָה אִשְׁתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה וְהֵם עַכְשָׁו נוֹסְעִים אֵלָיו
אֲנִי עַכְשָׁו אֶל הַשְּׁמִירָה יוֹצֵא.

יָרֵחַ שׁוּעָלִים מָלֵא מַרְבִּיץ בָּהִיר אֶת כָּל הָעִיר
הָהָר, הַיַּם, גִּזְרַת הַמִּגְנָנָה
וּמְצַלְצֵל הַטֶּלֶפוֹן וּמוֹדִיעִים שֶׁכַּנִּרְאֶה
חֻלְיַת אוֹיֵב אַחַת הִסְתַּנְּנָה.

הָלוֹךְ חָזוֹר עִם הַמִּשְׁקֶפֶת שֶׁנִּמְשֶׁכֶת לַיָּרֵחַ כְּמוֹ הַיַּם
אַךְ שׁוּם תְּנוּעָה אֵינָהּ נִרְאֵית
וְלֶךְ־לְךָ שָׁרִים לִּי בְּמִצְעַד הַפִּזְמוֹנִים
הָיִיתִי טָס, לֹא רַק הוֹלֵךְ מִכָּאן כָּעֵת.

אוּלַי מָחָר אֲנִי יוֹצֵא סוֹף־סוֹף הַבַּיְתָה לְחֻפְשָׁה
אֲנִי נִצְמָד אֶל הַמִּשְׁקֶפֶת, לֹא לַחְשֹׁב
בָּאֹהֶל מְחַכִּים לִי אוֹר וְתֵה פִּלְחֵי תַּפּוּחַ
וְסִיגַרְיָה וְסִפּוּר חָזָק וְטוֹב.

חוּץ מִכּוֹכָב אֶחָד קָטָן שֶׁהִתְחַזָּה, נִצְנוּץ חָשׁוּד
הַפִּזְמוֹנִים עָבְרוּ בַּסַּךְ בְּלִי שׁוּם דָּבָר
וְעוֹד מַבָּט אֶל הַיָּרֵחַ, עַל הָעִיר וְעַל הַיָּם
וְאָז חָבֵר בָּא וְאוֹמֵר זְמַנְּךָ עָבַר.

נָפְלוּ שְׁנֵי תֵּה פִּלְחֵי תַּפּוּחַ, עוֹד אַרְבַּע—חָמֵשׁ סִיגַרְיוֹת
כִּי פִּתְאֹם נִתְקָע לִי כָּאן הַשִּׁיר
אֲבָל עַכְשָׁו הוּא יְצַחֵק אוֹתָהּ עַל הַמִּטָּה הָרְחָבָה שֶׁלּוֹ
וְהוּא אַחַד הָעֲצוּבִים בָּעִיר.

לַיְלָה שֶׁקֶט עָבַר עַל כֹּחוֹתֵינוּ בְּסוּאֵץ.

("לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ", מאיר אריאל)

 

את מלחמת יום הכיפורים העביר מאיר אריאל באחד מאזורי הלחימה הקשים ביותר, נתון יחד עם חבריו להפגזות מאסיביות מן הצד המצרי. חטיבת הצנחנים שאליה גויס הוכנסה בהדרגה לקרבות בחצי האי סיני. עם זאת, ובניגוד לששת הימים, הפעם לא לקח חלק פעיל בלחימה.

כניסת הכוחות לסיני, היום התשיעי למלחמת יום הכיפורים. מתוך אוסף דן הדני

 

שנה קודם לכן ראה אור בארץ הספר 'איים בזרם' מאת ארנסט המינגווי בתרגומו היפה של אהרן אמיר. בין ההפגזות לשעות הבטלה הארוכות קרא מאיר אריאל את הספר. הוא סחב אותו, יחד עם הגיטרה והנשק, לשמירות בסואץ.

"קוֹרֵא "אִיִּים בַּזֶּרֶם" מֵאֵת אֶרְנְסְט הֶמִינְגְוֵי תִּרְגֵּם אֶת זֶה יָפֶה אַהֲרֹן אָמִיר", "איים בזרם" מהדורת 1972, הוצאת עם עובד

 

דורי בן זאב, שעבד בזמן המלחמה בגלי צה"ל, נשלח לסיני כדי לתעד את הקולות המלחמה מהשטח. הוא איתר את חברו מאיר בריא ושלם, והקליט אותו לתכנית הרדיו שהכין. ארבעה שירים שר מאיר אריאל באותה תכנית, הראשון שביניהם היה 'לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ'.

התכנית המקורית לא שודרה מעולם. בשנת 1986 התראיין מאיר אריאל ברדיו קול ישראל ונשאל בין היתר על ההקלטה שאותרה לא מכבר:

 

 

על נסיבות השיר סיפר כי "זה למעשה צילום אותנטי של מצב שהייתי בו, היחידי אולי שאני יכול להצביע עליו מכל השירים שכתבתי. של מצב שבו הייתי ופשוט כתבתי את המצב הזה. אכן ישבתי וקראתי את 'איים בזרם' ובנקודה שאליה הגעתי, יצאתי לשמירה, עשיתי שמירה, חזרתי, כתבתי את השיר והמשכתי לקרוא את הספר. באמת אולי פשוט התחבר הספר עם… הספר פשוט לקח אותי שבי, הרחיק אותי וככה הרגיע אותי מהסיטואציה של סואץ.

פתאום, כאילו מחוזות החפץ האלה שבא לי להיות בהם, בא לי להיות במקומו: יושב שם בבר הזה, מספר להם על הזונות שלו, פתאום נכנסת האהובה שלו, זה בכלל בשבילו דבר אחר, זה מכה אחרת, בשבילי זה היה לבוא לאיזה מצב על הכיפאק בהשוואה למה שקורה לי עכשיו. בלי לתת דין וחשבון על זה שהוא בכלל קרוע, והוא אחד העצובים בעיר. אז מה אני?".

השוואה בין שני שירי המלחמה שחיבר מאיר אריאל מגלה את ההבדלים ביניהם. שניהם שירי עדות של חייל במלחמה. אך בעוד ש'ירושלים של ברזל' הוא שיר של  חייל הנזכר בעיר שהפכה לזירת קרב עקובה מדם, 'לילה שקט עבר על כוחותינו' נכתב מתוך האירועים ועדיין מאפשר לדובר בשיר לתפוס מרחק מהם.

שלושת הבתים הראשונים של 'לילה שקט' עוקבים אחר תומס האדסון, גיבור הרומן הבדיוני שלא נזכר בשמו בשיר, "והוא אחד העצובים בעיר". בבית הרביעי צץ שוב הדובר בשיר

"אֲנִי עַכְשָׁו אֶל הַשְּׁמִירָה יוֹצֵא"

 

בהמשך השיר מבקש הדובר לחזור הביתה (הָיִיתִי טָס, לֹא רַק הוֹלֵךְ מִכָּאן כָּעֵת), או לכל הפחות – להחליף מקומות עם גיבור הרומן שהוא קורא:

הָיִיתִי טָס, לֹא רַק הוֹלֵךְ מִכָּאן כָּעֵת.

אוּלַי מָחָר אֲנִי יוֹצֵא סוֹף־סוֹף הַבַּיְתָה לְחֻפְשָׁה
אֲנִי נִצְמָד אֶל הַמִּשְׁקֶפֶת, לֹא לַחְשֹׁב
בָּאֹהֶל מְחַכִּים לִי אוֹר וְתֵה פִּלְחֵי תַּפּוּחַ
וְסִיגַרְיָה וְסִפּוּר חָזָק וְטוֹב.

הבחירה להתבסס על רומן בפרוזה כמקור השראה ("איים בזרם"), ולא על שיר קיים ('ירושלים של זהב'), הייתה בחירה מודעת. הדיבור החופשי של 'לילה שקט' יחליף מעתה את ההגשה המלוטשת והמוזיקלית של 'ירושלים של ברזל' ויאפיין את שארית הקריירה של מאיר אריאל.

"שירי חג ומועד ונופל", האלבום המלא הראשון של מאיר אריאל, יצא בשנת 1978. 'לילה שקט עבר על כוחותינו' לא נכלל בו. השיר הופיע רק באלבומו השני, "וגלוי עיניים" משנת 1984. הזמר למוד אכזבות הפרסום עיכב את הוצאת השיר בגלל שחשש שהקהל יזהה את השיר עם מלחמת יום הכיפורים. כשכבר הוקלט השיר, חתם את השיר במספר שורות כמו-תלושות באנגלית:

Hey, nice Jewish boy, what are you doing here?
Hey, nice Jewish boy, nothing for you here, go home.
Hey, nice Jewish boy, you go see some nice Jewish girl back home.
Nice Jewish boy, go home

"לילה שקט עבר על כוחותינו בצידון" היא השורה האחרונה של השיר, שורה החוזרת לעברית ומוציאה אותו מהמרחב שבו נכתב. זוהי גם חזית המלחמה הבאה בה השתתף מאיר אריאל, מלחמת לבנון, הפעם בחיל השריון.

 

לקריאה נוספת אנו ממליצים על הביוגרפיה 'ארול אחד' שחיבר ניסים קלדרון בשיתוף עודד זהבי.

נדיר: תנ"ך הכיס הפצפון שהוקדש לג'ורג' וושינגטון

סיפורו של התנ"ך המיניאטורי שמכיל הקדשה ללא אחר מאשר נשיא ארצות הברית הראשון

עוד סיפורים מפתיעים בקבוצה "סודות כתבי היד העבריים"

מאתיים שנה לאחר שהודפס והוקדש ל"הוד מעלתו ג' וושינגטון" הגיע עותק של תנ"ך הכיס אלינו – לספרייה הלאומית שבירושלים. מידותיה של מהדורה זו, השייכת לסוגת 'תנ"ך אגודל' (Thumb Bible), הן 51 מילימטר על 35 מילימטר, והיא כוללת את סיפורי התנ"ך והברית החדשה מנוסחים בקצרה.

 

תחריט עץ המציג את צליבת ישו, מתוך תנ"ך וושינגטון

 

תחריט עץ של שמשון הגיבור, מתוך תנ"ך וושינגטון

 

לדעת מומחים, פחות מתריסר עותקים של מהדורה זו נותרה בידיים ציבוריות. העותק נסרק והועלה לרשת ונגיש עתה לציבור הרחב. 

"ספרי תנ"ך מסוגת 'תנ"ך אגודל' היו פופולריים בתחילת המאה ה-19 בארה"ב הצעירה. השתמשו בהם לחינוך ילדים", סיפר ראש אגף האוספים בספרייה הלאומית ד"ר אביעד סטולמן. הנוסח של תנ"ך ג'ורג' וושינגטון נכתב בידי ג'ון טיילור, המשורר האנגלי הנודע שחי בין המאות ה-16 וה-17.

הספר מכיל מספר תחריטי עץ גסים שנחרטו באופן אופייני לארה"ב באותה התקופה. התחריטים מציגים דמויות וסצנות מוכרות מהתנ"ך ומן הברית החדשה. הספר הודפס ברוטלנד שבמדינת וורמונט, בין השנים 1815-1813.

 

דוד וגוליית, מתוך תנ"ך וושינגטון

 

עמוד ההקדשה לנשיאה הראשון של ארה"ב, ג'ורג' וושינגטון

 

תנ"ך ג'ורג' וושינגטון הגיעה לספרייה הלאומית כחלק מספריית קרן הוולמדונה, האוסף הפרטי החשוב ביותר של ספרים וכתבי יד עבריים בעולם. האוסף נרכש במשותף על ידי הספרייה הלאומית ואספני הארכיאולוגיה, הספרים והיודאיקה ד"ר דוד וימימה יסלזון במכירה פומבית בבית המכירות סותביס.

בימים אלה נסרק אוסף הוולמדונה ומועלה לרשת. האוסף יוצג במשכנה החדש של הספרייה הלאומית הנמצא עתה בבנייה.

 

עמוד השער של תנ"ך וושינגטון

 

לצפייה בתנ"ך המלא:

 

 

עוד סיפורים מפתיעים בקבוצה "סודות כתבי היד העבריים"

 

כתבות נוספות

כך נולד הנאום ששינה את העולם

הַמַּגְהֵץ לוֹהֵט, וְדִמְעָתִי הָאֻמְלַלָה: שירים מ"הגטו היהודי" בניו-יורק

כשסבא של אסא כשר חיבר את הקוד האתי של הירח




מצדקת הצדיק לצדקת הצדיק המלא לצדקת הצדיק השלם

שלבי הדפסתו של ספר צדקת הצדיק לרבי צדוק הכהן מלובלין

"השמטות מספה"ק צה"צ [מספר הקדוש צדקת הצדיק] שנחסרו בהדפוס"

בין גדולי אדמו"רי פולין בדורות האחרונים בלט רבי צדוק הכהן רבינוביץ' מלובלין (1823-1900) כתלמיד חכם עצום ומחבר פורה במיוחד. חיפוש פשוט בקטלוג של הספרייה הלאומית מעלה יותר ממאה ספרים הרשומים תחת שמו, בכל מקצועות התורה, בנגלה ובנסתר. אחד מהיצירות המפורסמות שלו היא ספר צדקת הצדיק, שנכתב קצת אחרי שנחשף לראשונה לחסידות, בשנות הארבעים של המאה התשע-עשרה, אבל כמו כל יתר כתביו, הספר יצא לאור לראשונה מכתב ידו רק אחרי פטירתו, בלובלין תרס"ב (1902), ע"י חתנו-חורגו ר' ברוך דוד הכהן.

 

שער המהדורה הראשונה של צדקת הצדיק, העותק הוא עותקו האישי של גרשם שלום

 

במהדורה  זו הושמט חומר רב על ידי המביא לדפוס. פסקאות נד, סט, עה, קמו, קסב וקסג הושמטו לגמרי ובמקומם נכתב לדוגמה "אות נד חסר". בנוסף הושמטו חלקים מפסקאות קב, קכא וקסא ללא כל אזכור שחלק מהחומר חסר.

 

"אות נד חסר", מתוך המהדורה הראשונה של צדקת הצדיק

 

בשנת תשכ"ח (1968) הסופר הנודע הרב אליהו כי טוב הוציא לאור את הספר "צדקת הצדיק המלא", בו הוחזר כל החומר שהיה חסר במה' הראשונה, חוץ מקטע אחד – פסקה קסב. במעין הקדמה כותב המהדיר: "המאמרים…נשמטו בשעתם מכל המהדורות הקודמות, והועתקו מעצם כתב ידו של המחבר זצ"ל ע"י אחד המסתופפים בצלו, החסיד ר' מיכאל מוקוטובסקי הי"ד [מדובר באביו של הרב כי טוב שהיה בין חסידי רבי צדוק ונספה בשואה]. העתק זה היה לפני עינינו והוספנו את כל החסר ולכן קראנוהו ,צדקת הצדיק המלא'".

שער מהדורה הראשונה חתום ע"י ר' מיכאל ור' אברהם מוקוטובסקי הספר בבעלותה של נינתו של ר' מיכאל, שרה פרידלנדר בן ארזה
פסקה נד החסרה בכתב ידו של ר' מיכאל

חומר הזה סומן כך: "(מכת"י)". ובכל זאת, לא ניתן כל הסבר על סיבת ההשמטות מהמהדורה הראשונה וגם במהדורה "מלאה" זו, פסקה קסב לא הודפסה…

 

שער צדקת הצדיק המלא משנת 1968

 

פסקה נד' חזרה אל צדקת הצדיק המלא

 

במהדורה השניה של צדקת הצדיק המלא, תשמ"ז (1987) הוסיף חנוך בן ארזה, חתנו של הרב כי טוב, כמה פרטים ב"עם הספר". ובין היתר הוא כותב: "אחד מהמסתופפים בצלו של רבי צדוק הכהן זצ"ל, היה ר' מיכאל מוקוטובסקי הי"ד. משיצא הספר לאור בראשונה, נסע לבית רבו בלובלין והעתיק מתוך כתב יד המחבר את המאמרים שהושמטו בדפוס, על עותק הספר שברשותו. עותק זה של הספר מסר ר' מיכאל הי"ד לבנו ר' אברהם אליהו ז"ל עם עלייתו לארץ ישראל בשנת תרצ"ו. בשנת תשכ"ח הוציא לאור מו"ח ר' אברהם אליהו כי-טוב ז"ל את הספר 'צדקת הצדיק המלא…באותה מהדורה נדפסו לראשונה המאמרים החסרים בדפוסים הקדומים". וגם במהדורה זו, פסקה קסב לא הודפסה…

שנה אחר מכן בתשמ"ח (1986) ישיבת בית אל הוציא לאור מהדורה של צדקת הצדיק עם הערות ומקורות. וגם במהדורה זו, פסקה קסב לא הודפסה…

בשנת תשנ"ב (1992) הרב יהושע מונדשיין, ספרן בספרייה הלאומית וחוקר חסידות ידוע, השלים את המלאכה ופרסם את הפסקה המסתורית – קסב, בקובץ "שפתי צדיקים" ד, תחת הכותרת, "כחה של תשובה: מאמר מכת"י שלא נדפס ב'צדקת הצדיק' לאדמו"ר הכהן מלובלין" (עמי' כז-כט) עם הערותיו. בהקדמה סקר מונדשיין את המהדורות הקודמות ובסוף הוסיף: "משום מה גם באותו עותק [צדקת הצדיק המלא] חסר היה מאמר שלם – הוא סעיף קסב שנעדר מכל המהדורות, ושאת חסרונו משלימים אנו עתה מתוך כת"י אחר הכולל את כל ההשמטות הנ"ל….המעיין במהדורה השלימה יווכח כי גם התורה שלפנינו מהווה חטיבה אחת עם האמור לפניה באות קס"א ועם הבא אחריה באות קס"ג".

נשאלת השאלה, מהיכן לקח מונדשיין את הטקסט של פסקה קסב שלא פורסמה עד ימיו? הוא רק כותב "מתוך כת"י אחר הכולל את כל ההשמטות". מסתבר שלא רק הרב מיכאל מוקוטובסקי השלים את החסר ורשם את ההשמטות לעצמו מתוך כתב ידו של רבי צדוק הכהן. באוסף גרשם שלום בספרייה הלאומית קיים עותק נדיר של המהדורה הראשונה שהיה בבעלותו של גרשם שלום (R3637). בסוף הספר כרוך כתב יד של ארבעה דפים, בכותר "השמטות מספה"ק צה"צ [מספר הקדוש צדקת הצדיק] שנחסרו בהדפוס". בתוך כתב היד הזה מסתתרת גם פסקה קסב החסרה בכל הדפוסים הקודמים, וכנראה שמכתב יד זה מונדשיין הדפיס אותו!

 

"השמטות מספה"ק צה"צ [מספר הקדוש צדקת הצדיק] שנחסרו בהדפוס", מתוך המהדורה הראשונה של צדקת הצדיק השייכת לגרשם שלום
פסקה קסב בכתב ידו של המעתיק. מתוך המהדורה הראשונה של צדקת הצדיק השייכת לגרשם שלום

ועדיין נשאלת השאלה, למה חתנו של המחבר החליט להשמיט את החומר הזה ממהדורתו? ולמה גם במהדורה המלאה של הרב אליהו כי-טוב פסקה קסב לא הודפסה? מבלי להיכנס לפרטים ניתן לומר שהקטעים המושמטים עוסקים בשאלה של הטוב שיוצא מהעבירה על מצוות התורה. חלקם נוגעים בנושא של "מקרה לילה" [קרי לילה] והחטא של הוצאת זרע לבטלה, שנחשב בקבלה כחמור ביותר, ושרבי צדוק הרבה לכתוב עליו במקומות אחרים, ובמיוחד בספרו "תקנת השבין" (פיעטרקוב תרפ"ו 1926). כנראה שהמביא לדפוס חשש שהקוראים עלולים להתבלבל ובמקום להבין שרבי צדוק חיפש להבין בדיעבד למה אנשים עוברים עבירות, ואיזה טוב יכול לצאת מהן, ויחשבו שמדובר במתן היתר לכתחילה. לכן החומר המסוכן הוסתר מעיני הציבור הרחב. יתכן שהחסידים גם חששו שפרסום החומר עלול להזיק לשמו הטוב של רבם הנערץ. על כך כתב הרב גרשון קיציס (חתנו של ר' אליהו כי-טוב) במאמר ביבליוגראפי מקיף "מפרי צדיק, כתבי ר' צדוק הכהן מלובלין" בספר שהוא ערך לציון מאה שנה לפטירתו של רבי צדוק, "מאת לצדיק: קובץ מאמרים על רבי צדוק הכהן ומשנתו" (ירושלים תש"ס, עמ' 347): "להשמטה זו לא ניתן כל טעם. מפי בנו של אחד הרבנים שהשתתפו בועד המפקח על הוצאת כתבי ר' צדוק שמעתי שהשמטה זו נעשתה על ידי ועד זה, בשל חריפותם היתירה של הקטעים שהושמטו. אכן, ראויים הדברים לדיון שאין זה מקומו".

לגבי פסקה קסב, שגם היא עוסקת בתחומים הנ"ל, קשה להבחין ב"ראדיקליות" מעבר מה שנמצאת בהשמטות האחרות. ולכן, למה היא איננה מופיעה בצדקת הצדיק המלא? גם לזה יש לקיציס הסבר: "קרא ר' אברהם אליהו לספר צדקת הצדיק המלא, על שום שהתמלא הספר במאמרים ובקטעים החסרים בו. ולא קרא לו צדקת הצדיק השלם, על שום שהיה חסר עדיין מאמר קס"ב, שלא היה לפניו להעתיקו" (שם). יוצא שפסקה זו לא הושמטה בגלל "חריפות יתר" בהשוואה להשמטות האחרות. כנראה שהיא פשוט פוספסה בהעתקה של ר' מיכאל מוקוטובסקי. התמזל מזלו של יהושע מונדשיין שעבד בספרייה הלאומית והכיר את העותק של גרשם שלום, ושם כתב היד לא רק מלא, אלא גם שלם, ולכך זכה להשלים את הדפסתו של ספר צדקת הצדיק.

אחרית דבר

לאחר פרסום הראשוני של המאמר, חוקר צעיר, ד"ר איתן אברומוביץ, העיר לי שפסקה עד עדיין חסרה בכל הדפוסים! לאחר בדיקה נוספת ראיתי שפסקה זו חסרה לא רק בדפוסים, אלא גם בשני כתבי היד הידועים לנו. מכיון שלא יתכן ששני המעתיקים מכתב ידו של ר' צדוק פספסו אותו הקטע, סביר להניח שר' צדוק עצמו דילג על פסקה זו תוך כדי כתיבת הספר. כל עוד שלא נגלה עוד כתב יד עם פסקה עד נצטרך להישאר בספק לגבי שלמותו של "צדקת הצדיק השלם".

כתבות נוספות

כך הוברחו בחשאי נשים יהודיות למקום מקלט

"האין זה מוזר? רק התנצרתי וכבר כועסים עליי שאני יהודי": היינריך היינה במכתב לחבר

כשהצנזורה מחליטה, גם משורר הפלמ"ח לא חסין