המוסך חוגג גיליון #50
במילים האלה נפתח הגיליון הראשון: המוסך נולד מתוך הרגשה נמשכת, משותפת לרבות ולרבים, כי יש צורך בתיקון עמוק בסצנת הספרות בישראל, שחלקים מרכזיים ומבוססים בה לוקים בכוחנות, במחיקת נשים יוצרות, בהעדפת פרובוקציות, אלימות ומדנים על פני איכות, בצמצום נמשך של במות לשירה עכשווית ושל השיח על אודותיה. מתוך הצורך הזה ערכנו ב-2016 את פסטיבל "תיקון" האלטרנטיבי לשירה, בארבעה מוקדים ברחבי הארץ, ומתוך הכרה בנחיצותה של אלטרנטיבה קבועה אנחנו מייסדות כעת את המוסך – מוסף מקוון דו־שבועי לשירה, לסיפורת, לביקורת ולמסה. המוסך ייערך על בסיס פתיחות, שוויון והומניזם, אתיקה המכירה בכך שמאחורי כל יצירה ניצבת נפש, ומעל לכול – התשוקה הפשוטה לספרות טובה.
ברכות למוסכניקית טל ניצן על ספר שיריה החדש 'אטלנטיס' שרואה אור בימים אלה בהוצאת אפיק
תמונת השער: דורית נחמיאס, מִיָבוֹאֵלַי (סִדּוּר פְּרָחִים 444-19), טכניקה מעורבת, 13X18 ס"מ, 2019
רוצות לדעת מתי יוצא גיליון חדש? הירשמו לניוזלטר, והמוסך כבר יבוא אליכן!
"הוצאות הספרים הנשיות הראשונות הביאו לציבור יצירות ספרותיות שהציגו התמודדויות נשיות שלא היה מקובל לדבר עליהן בפומבי, מרדו נגד מוסכמות שקבעו מה "ראוי" ומה "לא ראוי" שנשים יכתבו ולְמה מותר להן להיחשף." נגה שיאון ודפנה לוי על נשים בעולם ההוצאות לאור
שירים חדשים מאת ליאת מורבצ'יק, טל ניצן, ניקולא יוזגוף אורבך וקארינה ס. לינצקי
יונתן יבין מנסה לכתוב מסה חגיגית לכבוד יום הולדתו ה־160 של הסופר ג'רום ק. ג'רום
"רציתי לשבור את המקום שממנו כתבתי. רצון להתריס, אני כל כך כבדה וכל כך עצובה, דווקא אני אקפוץ דרך חישוק האש הזה. רציתי להתלבש בדמויות האלו מהקרקס". ריקי כהן משוחחת עם רחל חלפי לכבוד צאת ספרה החדש, "קרקס"
"בזמן שאבא של רפאל ביצע את ריקוד החיזור המורכב שלו, הביטה וֶרה סביבה וניסתה ללמוד משהו על אשתו המתה. לא היתה שום תמונה על הקירות, וגם לא היו מדפי ספרים ולא שטיחים."
"אחד הנוסעים מציע לך, גבירתי, כרטיס למחלקה הראשונה תמורת ישיבה לצידו וחפינה של כף ידו. הוא איבד את אהובתו לפני שנה."
"באופן מופלא המישוש החוזר ונשנה של הגס והמגושם, של חפצים וגופים פיזיים, מצליח להרחיב את הלב ולהצביע על העדינות, היופי והאושר המתקיימים בקפלי הקיום כל הזמן". מרב פיטון על הספר "מפת חצי האי" ליעל גלוברמן
"היא לא יודעת איך מדברים איתו. אף פעם לא דיברה עם שלד. העור מתוח על העצמות כאילו עושה להן טובה אחרונה: נדבק אליהן למרות הכול". סיפור מאת אלישבע גרינבאום ז"ל