.
שני סיפורים קצרים
מאת שיח'ה חליווה
מערבית: שיח'ה חליווה ורחל פרץ
צל המלחמה
כעבור שנים תמה המלחמה.
"ברחה להרים, כשם שהיא עושה תמיד," אמרו הזקנים זה לזה.
בלילות היה צילה הגדול יורד ומזדחל לפתחי הבתים, מניח ליד כל דלת אחד מצאצאיו. בבוקר היה זה משחק עם ילדי המשפחה, עד שהיה לאחד מהם.
בוקר אחד קמו כל הזקנים ועזבו את הכפר. "זיכרונותינו מימים אחרים שרדו את המלחמה, אבל צאצאיה יטרפו אותם," אמרו בטרם נעלמו.
בלילות, בחסות החשכה, היו הזקנים מתגנבים אל מגרש המשחקים של הכפר ומניחים בארגז החול, מתחת לנדנדות ובירכתי המגלשות, נבטי זיכרון. כשצמחו, קטפו הילדים את העלים המתוקים ואכלו מהם. כשנתנו מהם לאחיהם החדשים, ירקו אותם אלה בסלידה ושבו למשחקי המלחמה.
.
.
אובדן
הפקידה במסוף, המחתימה את הדרכונים, דקלמה כמענה קולי אוטומטי:
"אחד הנוסעים מציע לך, גבירתי, כרטיס למחלקה הראשונה תמורת ישיבה לצידו וחפינה של כף ידו. הוא איבד את אהובתו לפני שנה."
אחת הנשים התקדמה ואמרה:
"אני מסכימה, אבל מוותרת על תשלום. גם אני איבדתי את ליבי לפני שנתיים."
כשהמריא המטוס, היא הוציאה מתיקה צעיף וספר ולגמה מכוס הקפה.
בידה האחרת טפחה על המושב היתום.
לאחר כשעה היטלטל המטוס, צנח לאוקיינוס והתרסק.
הדגים טרפו את הגופים המפוחדים. רק יד אחת הקשיחה כעץ וצפה על פני המים.
לימים הפכה לקש.
הטובעים נאחזים בה עד היום.
שיח'ה חוסין חליווה נולדה בכפר בדואי לא־מוכר ליד חיפה ב־1968. למדה ערבית ועברית (תואר ראשון ושני) באוניברסיטת תל אביב. עסקה בהוראה ובהדרכה, ובפיתוח תוכניות למודים. כיום עוסקת בהדרכה ובהובלת תהליכי שינוי בבתי ספר במזרח ירושלים. סיפורים ושירים פרי עטה תורגמו לעברית, אנגלית, צרפתית, פולנית, גרמנית. פרסמה שלושה ספרים: "מחוץ לעונות למדתי לעוף" (שירה; ירדן, 2015), "גבירות האפילה" (סיפורים קצרים; ירדן, 2015), "החלונות ספרים מקולקלים" (סיפורים קצרים; ירדן, 2016).
.
.
» במדור קצר בגיליון קודם של המוסך: יפעת שחם, אחת ועוד אחת: זיכרון ילדות
.
לכל כתבות הגיליון לחצו כאן
