שירים מאת עומר ברקמן, מיכל מוגרבי, אהוד עינת וענת חנה לזרע


פרוזה | אפליקציית המשאלות
"היא לא ידעה איך להתפלל לאלוהים ולא הכירה קברי צדיקים. היה לה רק הדג." סיפור מאת לי ממן

וַתִּקרא | פואטיקה של שיר אחרון
"מה שעושה את השיר הזה לשיר אחרון הוא האופן הדחוס ובה בעת הרופף שבו הוא אוסף דברים וחלקי דברים מכל שירתה למעין מכירת חיסול." רתם פרגר וגנר קוראת ב"חיפשתי ולא מצאתי את חולצתי השחורה", במלאת 15 שנה למותה של דליה רביקוביץ

בעבודה | כיכר פריז, ירושלים, 2011
"העיניים מסתכלות, צורבות את המראות לזיכרון, והאוזניים שומעות חבורת ילדים שרה את ׳הון שלטון עולם תחתון׳ עם דרבוקה, שיר שעד לפני שבועות בודדים הזיז רק כלום ושום דבר, שיר שהיה רק שלךְ." פתיחת רומן בכתובים, מאת צבי פרידלנדר

מסה | חזון השחרור הוא כלי השעבוד
"אורוול רצה להסביר לעצמו ולקוראיו את הסיבה לכך שמהפכה חברתית משחזרת – ולו בשינוי אדרת – את דפוס הניצול שכביכול נגדו היא יצאה." אדם רז חוזר ל״חוות החיות״ במלאת 75 שנה לספר

ביקורת שירה | ירושת בהלה ואהבה
"לאורך הספר ניכרת ההבנה כי כוחות הנפש הם משאב, מצרך יסוד שיש לזקק כדי לעשות בו שימוש יומיומי". מרב פיטון על "תמים תִהיה" מאת אריאל זינדר

ביקורת פרוזה | תעלומת האב הנעלם
"כוחו ועוצמתו של הספר הם בהיותו מסע גילוי פנימי, המגולל במונולוג פנימי סוחף ושוצף של זרם תודעה לאורך כארבע מאות עמודים." אביהו זכאי על "כמה שזה לוקח" מאת יורם מלצר

קצרים | לא ביקשתי כלום, אימא
"לבשל את הארוחות בשעתן, לטאטא את הבית בסוף היום, לקשור את שקית האשפה, שתמיד יהיו בגדים נקיים בארון, מקלחות זה לפני ארוחת הערב, הסיפור לפני השינה". שני סיפורים קצרים על אִמָּהוּת, מאת חיה משב