שירה | ארשת פניי נזקקת לעומק זולת

.

עומר ברקמן

פריחה

עֵץ הַדֻּבְדְּבָן פָּרַח בְּבִטְנִי

אוֹ בְּבִטְנֵךְ

אוֹ שֶׁזֶּה אוֹתוֹ הַדָּבָר

מַרְאֶה מוּזָר

אֲבָל כָּזֶה הוּא הַטֶּבַע

בְּיִשְׂרָאֵל וְגַם בְּיַפָּן.

.

כְּגִבְעוֹלִים הִשְׂתָּרַגְנוּ זֶה בָּזֶה

פַּעַם אַתְּ עֵץ פְּרִי

פַּעַם אֲנִי מְטַפֵּס

הַשַּׁלֶּכֶת מִתְפַּשֶּׁטֶת

אֶפְשָׁר לְהַרְגִּישׁ אֶת חֹסֶר הַשְּׁלִיטָה

בַּנְּשִׁירָה אוֹ בַּצְּמִיחָה

אוֹ אֶת הַלִּבְלוּב

אוֹ אֶת הַכְּמִישָׁה

אוֹ שֶׁזֶּה אוֹתוֹ הַדָּבָר.

.

בְּכַוָּנָה אֵינִי אוֹמֵר: קָטַפְתִּי אֶת הַמָּתוֹק שֶׁבַּפֵּרוֹת

זֶה לֹא אוֹתוֹ הַדָּבָר

מֵעוֹלָם גַּם לֹא בִּקַּרְתִּי בְּיַפָּן.

.

בְּכָל זֹאת פָּרַחְתְּ בְּגִנָּתִי

אֶת הָעַלְוָה כִּסּוּ טִפּוֹת טַל

בְּעוֹנַת הַדֻּבְדְּבָן

חַרְצָן.

.

מילים

אֲנִי חוֹשֵׁב לָאַחֲרוֹנָה עַל הַשִּׁיר הַזֶּה

שֶׁלֹּא הָיָה אָמוּר לְהִכָּתֵב

וְהִנֵּה נִכְתַּב

עַל הַשּׁוּרוֹת שֶׁנּוֹטֵף מֵהֵן דָּם

עַל הַמִּלִּים הָאֵלּוּ

שֶׁנּוֹעֲדוּ לְמִישֶׁהוּ אַחֵר בִּכְלָל

אִם יֵשׁ שָׂכָר וְעֹנֶשׁ בָּעוֹלָם

אֲנִי בַּר־מִינַן

.

וְעַל הָאַהֲבָה

שֶׁלָּמַדְנוּ לַחְצֹב מִן הָעוֹלָם

וְעָלַיִךְ

עַל הַשִּׁנַּיִם שֶׁנִּנְעֲצוּ בִּבְשַׂר הַצַּוָּאר

נֵרוֹת שֶׁהִדְלַקְתְּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת

עוּגָה שֶׁאָפִית בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת

.

מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי

חַיַּת בַּר נִכְחֶדֶת

נֶעֱלֶמֶת מִן הָעוֹלָם

אֲבָל כְּשֶׁהֵסַטְתְּ אֶת מַבָּטֵךְ

רָאִיתִי

.

עומר ברקמן, יליד 1974, פרסם פרוזה ושירה בבמות רבות. מחבר ספר העיון "אמנות הלחימה: שיחות עם מאסטר ניר מלחי" (אסיה, 2016). סיפור פרי עטו התפרסם בגיליון 28 של המוסך, ושירים פרי עטו בגיליון 57..

.

מיכל מוגרבי

אילמוּת

מִתּוֹךְ הַנַּעַל הַקְּטַנָּה שֶׁהִשְׁאַרְתָּ

עַל הָאֶדֶן

אֲנִי צָמַחְתִּי כְּמוֹ מִצֶּדֶף

.

הַשָּׁמַיִם הִתְיַצְּבוּ לְצִדִּי,

כְּמָגֵן יָהִיר חָצַץ הֶעָנָן בֵּין הַחַלּוֹן

לִתְכוּלָתוֹ הַחַדְפַּעֲמִית שֶׁל הֶחָלָל הַפּוֹעֵם

.

בְּשָׁעָה שֶׁהַקּוֹל מָחַק מִן הַזֵּכֶר

בְּכִי תִּינוֹק

שֶׁלֹּא

.

חָשׁוּב מְאוֹד הָיָה הַסֵּדֶר הַזֶּה

דָּחוּף מְאוֹד לְהַנִּיחַ כָּל דָּבָר בִּמְקוֹמוֹ

וְכָל מָקוֹם בִּדְבָרוֹ

רַק מִתּוֹךְ הַסֵּדֶר הַזֶּה תַּעֲלֶה

אֵלַת הַחֲפָצִים הַקְּטַנִּים

הַנִּשְׁכָּחִים בְּפִנַּת הַדַּף

.

כְּמוֹ הַקִּיר הַמָּעֳדָף, פָּנַי

נִבָּטוֹת מִמֶּנּוּ

וּמַכְפִּילוֹת אֶת שַׁבְרִירוּתָן.

.

בְּלִי הַסֵּדֶר אֵיךְ אֶמְצָא אֶת רֹאשִׁי,

אֶת נַעֲלַי הַבֻּצִּיּוֹת,

וְאוֹתְךָ,

מִסְתַּתֵּר מֵעָלַי

אוֹ מֵאֲחוֹרַי,

מַקִּיף בְּהִלָּתְךָ הַמְּשֻׁעְתֶּקֶת

אֶת הָאֵיבָר הֶחָסֵר

שֶׁלֹּא זָכוּר הֵיכָן הֻנַּח

וּבִידֵי מִי הֻשְׁלַךְ

וּבְסַכִּינוֹ שֶׁל מִי נִפְרַס

דַּק דַּק

.

(וַהֲלֹא זֶה מָה שֶׁהוּא

הַלֵּב הֶחָשׁוּךְ הַזֶּה, לֹא?)

.

מהומה רבה

כְּשֶׁהַחֵיק נִמְלָא אֹשֶׁר עַד גֻּמּוֹת הַמָּחָר

נוֹטֶפֶת הַמַּשְׁמָעוּת מִכָּל תְּנוּעוֹתָיו,

וּמָה כְּבָר חָשׁוּב לָאָדָם כְּשֶׁהוּא

כֹּה מְאֻשָּׁר, כֹּה מְאֻשָּׁר עַד קֵץ?

.

מָה כְּבָר נוֹתָר לַמִּלָּה לַהֲגוֹת? עַל מָה

תּוֹסִיף לְהָגֵן כַּאֲשֶׁר רְסִיסֵי הָאֹשֶׁר

חוֹדְרִים אֶת הַבָּשָׂר, מַמְתִּיקִים אֶת הָעוֹר,

נִנְעָצִים בַּלֵּב, לְלֹא כְּאֵב, כַּמּוּבָן, לְלֹא

.

כָּל תְּחוּשָׁה פְּרָט לְמִצְמוּצִים זְעִירִים

שֶׁמַּסְגִּירִים אֶת אִי־הַשֶּׁקֶט הַשָּׁתוּק

שֶׁל הָעַיִן, זוֹ הָאֲמִתִּית, שֶׁכָּזָב לֹא דָּבַק

בְּעִגּוּלָהּ הַמֻּשְׁלָם, שֶׁחֶסֶר לֹא פָּגַע

.

בְּאִישׁוֹנָהּ הַפָּקוּחַ לְכָל שָׁעָה. עַל מָה

כְּבָר נוֹתָר לַשְּׁתִיקָה לְהוֹדוֹת

בְּאָזְנֵי הָאֹשֶׁר הַצּוֹעֵד עַל חוּט תַּיִל

מְנֻתָּק מֵעוֹלָם, מֵאֲחוֹרֵי מַסֵּכַת לֵיצָן?

.

מיכל מוגרבי פרסמה שני ספרי שירה: ״החלומות נטו על צידם״ (קשב לשירה, 2016), ו״דוֹּ״ (עיתון 77, 2019). שיריה ראו אור בגיליונות 36 ו-71 של המוסך..

.

אהוד עינת

עֶשֶׂר שְׁנוֹת טִפּוּל אִישִׁי

שָׁלוֹשׁ שְׁנוֹת הִתְמַחוּת

עֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה יְמֵי אַזְכָּרָה

.

וְדָבָר לֹא הֵכִין אוֹתִי

לִהְיוֹת מְטַפֵּל בְּלִי אִמָּא

שֶׁמַּקְשִׁיב לִמְטֻפָּל

עִם.

.

בבית קפה

אֵין טִבְעִי יוֹתֵר מֵאִמָּא

שֶׁמּוֹצִיאָה אֶת שָׁדֶיהָ

.

וּמְנִיקָה

.

בעוד שְׂפָתֶיהָ

נִצְמָדוֹת לְכוֹס הַקָּפֶה שֶׁלָּהּ

הַמְּלֵאָה חָלָב פָּרָה

שֶׁכְּבָר לֹא תָּנִיק.

.

ספר ילדים

.
הִתְחַבֵּאתִי מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן

לְהַקְשִׁיב אִם יֵשׁ נְשִׁימוֹת.

לֹא נָשַׁמְתִּי,

שֶׁלֹּא יְגַלּוּ שֶׁהִתְגַּנַּבְתִּי

מֵהַמִּטָּה בַּלַּיְלָה.

נִשְׁכַּבְתִּי, עָצַמְתִּי עֵינַיִים,

וּנְשִׁימוֹתַיִךְ הִקְרִיאוּ לִי

אֶת "מִיץ פֶּטֶל".

כָּכָה עֶרֶב אַחַר עֶרֶב,

עַד שֶׁלֹּא נָשַׁמְתְּ.

.

.
מָצָאתִי אֶת עַצְמִי מְקַנֵּא

לֹא רַק בַּיְּלָדִים,

אֶלָּא גַּם בְּאַרְנָבִים וּבַנְּמֵרִים:

גַּם לָהֶם יֵשׁ אִמָּהוֹת.

.

אהוד עינת, מתמחה בפסיכולוגיה קלינית, עוסק בעריכה ספרותית ולשונית. בוגר תואר ראשון בספרות ולשון עברית. יצירותיו השונות פורסמו באתרים בתחום הטיפול. ספר שיריו הראשון עתיד לראות אור בשנה הקרובה..

.

ענת חנה לזרע

מַה לָךְ לִשְׁמֹר כָּךְ עַל הָאֲדָמָה, הַמָּסֹרֶת,

אֲנִי בְּהִנָּצֵל מִלֶּס מִדְבָּר, כְּמִקְשַׁת נָהָר נַעֲשֵׂית.

בָּאתִי לָתוּר אִתָּךְ יַחַד בַּיַּעַר

.

לְחַלֵּץ עִיר אֲבוּדָה, בָּאתִי

לְנַפּוֹת זֶהוּת פְּדוּיָה, לְכַבֵּד אִתָּךְ יַחַד

הַשְּׂרִידִים, רְאִי אֵיךְ נִבָּטִים מִבַּעַד לְעַנְנֵי מִשְׁחָק

מִתְחַשְּׁרִים בְּשׁוּחוֹת, סְיָגִים, בַּעֲבִי צַעַר.

אֵיךְ בְּקֵץ יוֹם מֵסִיר מֵעֲלֵיהֶם הַיָּרֵחַ שִׁכְבוֹת חֹשֶׁךְ

מַעֲרֶה זִקָּתֵנוּ, אֲלֵיהֶם, שֶׁל אַחַת לָאַחֶרֶת,

מַכְרִית זֶה הַדִּין:

.

הַזְּמַן מְחַיֵּב נְפָשׁוֹת

בִּפְעֻלַּת הַלֵּב.

.

קַשּׁוּבָה לְעוֹנָתִיּוּת הַמַּיִם מֵרֵאשִׁית, אֲנִי נָעָה

בְּמִישׁוֹר מַצְהִיב, רְאֵנִי

בֵּין אוֹרְבַי, לִסְתוֹת גַעְגּוּעַי וְנִיבִים, עֲקָרוּת

רְגָבִים, שִׂיחַ סוֹטֵר

לֵב,

.

כְּמוֹ פְּרַט עֵדֶר מְשַׁחֶרֶת לְגִבְעוֹת יֶרֶק

מְאִיצָה בַּמֶּרְחָב לְהִפָּקַח בְּעֵינָיו, שְׁמָעֵנִי:

נָהָר אִם אֶזְכֶּה לַחֲצוֹת, אֲגַם לִצְלֹחַ

וְרָאִיתִי בָּם רְחָמִים,

.

אֲרֶשֶׁת פָּנַי נִזְקֶקֶת לְעֹמֶק זוּלָת, אֱמֶת, הֶצְדֵּק

נוֹקֵף, מַקֵּד אֵלַי שֶׁמֶשׁ, מֵעֲפַר הַשָּׂדֶה הָפְכֵנִי נָא עָנָן,

מֵעֶצֶם אִוְשָׁה, מִבּוֹר בְּרָא נִמְשָׁל,

.

עֲשׂוּיֵי יוֹם הַחֲשָׁשׁוֹת, לַיְלָה הַפְּחָדִים, סוֹפָם

תְּחִנָּה אֵלֶיךָ שְׁכִינָה,

.

הָסֵב רוּחַ, הוֹרֵד בְּרָכָה בְּעִתָּהּ מֵעַל חֶלְקַת עוֹלָמִים,

הָשֵׁב רוּחַ, אָנָּא, אֶל

יָמֶיהָ הַטּוֹבִים,

.

שֶׁנֶּאֱמַר: שְׁלוֹשָׁה מַפְתְּחוֹת בְּיָדֶיךָ

לֵדָה, גְּשָׁמִים וּתְחִיַּת הַמֵּת.

.

טבעות צער

"הַמֵּתִים רוֹאִים אוֹתָנוּ בְּאוֹר יָרֵחַ"

מִישֶׁהוּ בַּטֶּלֶוִיזְיָה מְבַשֵּׂר,

רוּחַ נוֹשֶׁפֶת בַּחוּץ וּבֵין קִפְלֵי הַוִּילוֹן

מִתְחַיֶּה בִּזְעִירוּת רַעַד

.

אֵי זוֹ עִלָּה לַחֲלִיפַת מִכְתָּבִים רְהוּיָה

לְהַקְצָעַת טַבְּעוֹת צַעַר

רַק לִפְנֵי אֶלֶף שָׁנִים בְּבֵית עִירִיָּה

מֵתֵינוּ לִוּוּנוּ

מֵתֵינוּ עֵדִים

.

הָרֵי עֲנָק לְשֶׁעָבַר, אַתָּה מְהַרְהֵר,

חֲלָלִים וּכְתָלִים מְשִׁיבֵי הֵדִים,

מַכְתְּשִׁים פְּעוּרֵי מַבָּט, תַּמְצִית, סֵבֶר

אֲנִי מוֹסִיפָה, הִשְׁתַּקְּפֻיּוֹת צְנוּפוֹת

.

רוֹאִים אוֹתָנוּ

בְּאוֹר מָלֵא, רוֹאִים בְּאוֹר

דַּק

.

ענת חנה לזרע, ילידת תל אביב, משוררת. ספרה הראשון, "בעד הפרצה שבאוויר", ראה אור בהוצאת ספרי עתון 77 ב־2013. ספרה השני, "נשיקה בשפתי השפה", ראה אור בהוצאת פרדס ב־2017. שיריה ראו אור בגיליון 30 של המוסך.

.

» במדור שירה בגיליון הקודם של המוסך: שירים מאת גרגורי גורדון, דניאל באומגרטן וחוה פנחס־כהן

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

להרשמה לניוזלטר המוסך

.