שירה | שירים חדשים מאת קרן דוד הרטמן, אמיר אור, מיכל מוגרבי ואבינעם מן

וּכְשֶׁנִּפְרשׁ לִישֹׁן נַרְחִיק / כְּלוּחוֹת טֶקְטוֹנִיִּים זֶה מִזּוֹ / כָּל אֶחָד לַחֲלוֹמוֹ, לְאַדְמָתוֹ

אן בן אור, ציורי קיר, שמן על בד, 190X80 ס"מ, 2018

.

קרן דוד הרטמן

מינסוטה

מִתַּחַת לְאַדְמוֹת גִּבְעָתַיִם מֻנָּחוֹת
אַדְמוֹת פַּרְדֵּס חָנָה, רְחוֹבוֹת וְטִבְעוֹן.
עַל כָּל הַבָּתִּים שֶׁחִפַּשְׂנוּ
יוֹרֵד עַכְשָׁו עֶרֶב.

מִתַּחַת לַכֹּל מַמְתִּינָה
סַבְלָנִית וּרְחָבָה
מִינֶסוֹטָה.

בֵּינְתַיִם, בְּבֵיתֵנוּ מֵעַל, מִתְרַבָּה
הַנַּיֶּרֶת שֶׁאֵין מַשְׁגִּיחִים בָּהּ.
כְּבִיסָה שֶׁטֶּרֶם קֻפְּלָה הוֹפֶכֶת
שְׂמִיכָה לַבֻּבָּה שֶׁל הַיַּלְדָּה,
גְּלִימַת גִּבּוֹר־עָל לַיֶּלֶד.

אַחֲרֵי שֶׁיֵּרָדְמוּ נַחְלֹק סִיגַרְיָה
בְּחַלּוֹן מִרְפֶּסֶת הַשֵּׁרוּת.
מוּל סְתַו גִּבְעָתַימִי רָגִיל
נְחַשֵּׁב הֶפְרְשֵׁי טֶמְפֶּרָטוּרָה
וְהֶפְרְשֵׁי שָׁעוֹת. אֲנִי אֶשְׁאַל
אֵיפֹה בְּקָנָדָה הֲכִי חַם,
עַד שֶׁנַּסְכִּים שׁוּב בִּשְׁתִיקָה
שֶׁלֹּא אֶשְׂרֹד אֶת הַקֹּר.

וּכְשֶׁנִּפְרשׁ לִישֹׁן נַרְחִיק
כְּלוּחוֹת טֶקְטוֹנִיִּים זֶה מִזּוֹ
כָּל אֶחָד לַחֲלוֹמוֹ, לְאַדְמָתוֹ –

אַתָּה תַּעֲלֶה לַמַּשָּׂאִית
וְתִתְעַטֵּף שׁוּב בִּכְבִישֵׁי
מִינֶסוֹטָה הָאֲרֻכִּים,
אֲנִי אֶחְזֹר לְעוֹפֵף כְּיַלְדָּה
מֵעַל גַּגּוֹת הַבָּתִּים וְהָרְחוֹבוֹת
הַצָּרִים שֶׁל בַּת־יָם.

 

יקינתון

כְּשֶׁחָזַרְתִּי הַבַּיְתָה הֵבֵאתִי אִתִּי
תִּינוֹקוֹת יָקִינְתּוֹן בְּעָצִיץ.

סְפוּנִים בֵּין עָלִים יְרֻקִּים זְקוּרִים,
חַיֵּיהֶם תְּלוּיִים בִּפְקָעוֹת עֲגַלְגַּלּוֹת
מִצְטוֹפְפוֹת בָּאֲדָמָה, וכְּמוֹ שְׁלוֹשָׁה
עֻבָּרִים שֶׁנָּשָׂאתִי, נוֹשְׂאִים בְּטַבּוּרָם
הַבְטָחָה.

כָּל הַדֶּרֶךְ נִסִּיתִי לִמְצֹא לָהֶם
מָקוֹם יַצִּיב שֶׁלֹּא יִפְּלוּ.
כְּשֶׁהִגַּעְתִּי נוֹפַפְתִּי בָּעֲצִיץ מִלְּמַטָּה,
רַצְתִּי אִתּוֹ בַּמַּדְרֵגוֹת כְּמוֹ אוֹחֶזֶת בְּיָדִי
אֶת לַפִּיד אֵשׁ־הַתָּמִיד וְקָרָאתִי
לַיְּלָדִים לָבוֹא.

אַתָּה שָׁאַלְתָּ:
"אֵיפֹה נָשִׁים אֶת זֶה עַכְשָׁו?"

וְרָצִיתִי לְהַתְרִיס שֶׁאֵינְךָ אוֹהֵב
אֶת הַיָּקִינְתּוֹן כִּי אֵינְךָ יָכוֹל לָשֵׂאת
פְּרִיחָה כֹּה עַזָּה.

וְחָשַׁבְתִּי
אֵיךְ רָאִיתָ אוֹתִי כָּל כָּךְ הַרְבֵּה יָמִים מוּלְךָ,
אֵיךְ אוֹגוּסְט אֶחָד חִבֵּר אוֹתָנוּ
וְהַבָּאִים אַחֲרָיו קָרְעוּ וְהִדְבִּיקוּ
בַּחֲזָרָה –
מִדֵּיְיט רִאשׁוֹן לְלֵדָה שְׁנִיָּה
והַהַפָּלָה הַהִיא בְּאֶמְצַע הַמִּלְחָמָה
וּמָה עִם כָּל הַחֲפָצִים שֶׁמַּסְתִּירִים לָנוּ?
בּוֹלְעָנֵי שְׁתִיקָה מַמְתִּינִים עַל הַסַּפָּה.

"שִׂים אוֹתוֹ עַל הַמַּדָּף מִחוּץ לַחַלּוֹן"
אֲנִי עוֹנָה.
הוּא זָקוּק לַקֹּר כְּדֵי לִפְרֹחַ
כְּנֶגֶד דְּבַר מָה.

 

קרן דוד הרטמן, ילידת 1977, מטפלת בפסיכותרפיה גופנית והתמקדות, עורכת תוכן ומלווה מטפלים בתהליכי כתיבה. זהו פרסום ראשון משיריה.

.

.

אמיר אור

בחדר החשוך

1
בְּחֶדֶר חָשׁוּךְ אֲנִי מְשַׂחֵק מַחְבּוֹאִים עִם צְלָלִים,
שׁוֹקֵעַ בְּסֵתֶר מַדְרֵגָה,
הוֹפֵךְ צֵל.

.

2
בַּחֶדֶר הֶחָשׁוּךְ שָׁלוֹשׁ מְכַשֵּׁפוֹת עַל אֲרוֹן הַבְּגָדִים.
אֲנִי מַדְלִיק אֶת הָאוֹר, וְהֵן הוֹפְכוֹת שְׁקוּפוֹת.
שָׁנִים חוֹלְפוֹת.
עוֹדָן שָׁם, מַמְתִּינוֹת.

.

3
בַּחֶדֶר הֶחָשׁוּךְ אֲנִי מְפַתֵּחַ תְּמוּנָה
שֶׁל נַעֲרָה עֲרֻמָּה.
אַט אַט הִיא עוֹלָה אֶל הַנְּיָר.
אֲנִי מוֹשֶׁה אוֹתָהּ,
מְיַבֵּשׁ אוֹתָהּ מִנּוֹזֵל הַפִּתּוּחַ,
מְכַסָּה אוֹתָהּ בִּמְעִילִי.

.

4
בַּחֶדֶר הֶחָשׁוּךְ, בְּסִיאַנְס יַפָּנִי,
אֲנִי מַעֲלֶה אֶת רוּחַ הַשּׁוּעָלָה.
"אַתְּ נְשׂוּאָה?" אֲנִי שׁוֹאֵל,
"כָּרֶגַע לֹא" הִיא עוֹנָה.
שְׁלוּבֵי זְנָבוֹת אֲנַחְנוּ פּוֹסְעִים
אֶל תּוֹךְ הַמַּרְאָה.

.
רוח השועלה: בפולקלור היפני רוחה לובשת דמות של נערה יפה, ומפתה גברים כדי להשתלט על גופם או נשמתם.

.

5
בַּחֶדֶר הֶחָשׁוּךְ אֲנִי מְגַלֶּה
דֶּלֶת שֶׁמּוֹבִילָה
אֶל חֶדֶר חָשׁוּךְ.

.

6
בַּחֶדֶר הֶחָשׁוּךְ, לְאוֹר נֵרוֹת קָלוּשׁ,
אֲנִי מְבָרֵךְ אֶת מַאֲמִינַי.
מְשֻׂכְּלֵי רַגְלַיִם הֵם מִצְטוֹפְפִים עַל הָרִצְפָּה,
רֹאשָׁם מֻרְכָּן.
מִי מִכֶּם יִמְסֹר אוֹתִי?

.

7
בַּחֶדֶר הֶחָשׁוּךְ נְקִישׁוֹת פְּרָאִיּוֹת
עוֹלוֹת מִן הַדַּף.
הַמִּלִּים "דֶּלֶת" וּ"נְעוּלָה" מִזְדַּעַזְעוֹת, נִקְרָעוֹת.
אָמִיר אַחֵר פּוֹרֵץ לַחֶדֶר, מְגָרֵשׁ אוֹתִי
אַל חֶדֶר חָשׁוּךְ אַחֵר.

.

8
בַּחֶדֶר הֶחָשׁוּךְ אֲנִי יוֹרֶה
בָּאִישׁ שֶׁבַּמַּרְאָה.
לְשִׁבְרֵי פָּנָיו אֲנִי אוֹמֵר:
"אֵין מָקוֹם לִשְׁנֵינוּ בַּחַלּוֹן הַזֶּה".

.

9
בַּחֶדֶר הֶחָשׁוּךְ, מֵאֲחוֹרֵי דֶּלֶת נְעוּלָה,
כְּבָר שְׁלוֹשָׁה יָמִים לְלֹא שֵׁנָה,
שׁוֹתֶה קָפֶה שָׁחֹור מִסֵּפֶל שָׁחֹור,
אֲנִי כּוֹתֵב בְּמַחְבֶּרֶת שְׁחוֹרָה:
"בַּחֶדֶר הֶחָשׁוּךְ, מֵאֲחוֹרֵי דֶּלֶת נְעוּלָה,
כְּבָר שְׁלוֹשָׁה יָמִים לְלֹא שֵׁנָה…"

.

10
בַּחֶדֶר הֶחָשׁוּךְ אֲנִי נִפְרָד מִדְּמוּתִי,
חוֹלֵם אֶת פָּנַי פְּנִימָה.
בְּמַרְאָה שֶׁל חֹשֶךְ אֲנִי מְגַלֶּה אוֹר,
וְרוֹאֶה.

 

אמיר אור, משורר, סופר, מתרגם ועורך, פרסם שנים־עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם: "שלל" ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2013, 2015). השיר "בחדר החשוך" – מתוך ספרו "ילד" שיראה אור השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. שירתו תורגמה ל־45 שפות ופורסמה בשלושים ספרים בתרגום. כן פרסם שני רומנים: "שיר טאהירה" (חרגול, 2001) ו"הממלכה" (הקיבוץ המאוחד, 2015) וספר מסות: "שיחה" (הקיבוץ המאוחד, 2018). על יצירתו זכה בפרסים בארץ ובחו"ל, בין השאר בספר הכבוד של הפליאדות, בפרס ראש הממשלה, ובפרס ברנשטיין. על תרגומיו מיוונית עתיקה זכה בפרס שרת התרבות ועל מפעלותיו כעורך זכה בפרס העריכה הספרותית.
אור ייסד את עמותת הליקון והקים את מפעלותיה. מנחה את מסלול הכתיבה בבית הסופר בתל אביב ומכהן כעורך סדרת "כתוב" לשירה חדשה וכעורך אזורי של כתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוֹק".

.

.

מיכל מוגרבי

כְּשֶׁנֻּסְחַת הָאוֹר נָחָה עַל תַּלְתַּלֵּי הָעֵצִים
הַבּוֹהֲקִים כָּל בֹּקֶר כְּמוֹ הַחֲשָׁד עַל לְשׁוֹנְךָ

אֵפֶר עוֹטֵף אֶת עוֹר הָאֲדָמָה
אֵפֶר כּוֹרֵעַ בֶּרֶךְ כְּמוֹ גֶּבֶר מְאֹהָב

פוֹר אֵבֶר אֶנְד אֵבֶר
אֲבָל מֵעֵבֶר לַגָּדֵר צוֹמַחַת אַהֲבָה

אַחֶרֶת – שִׁכּוֹרָה, יְהִירָה,
דּוֹרֶסֶת. גַּם אֲנִי כּוֹרַעַת בֶּרֶךְ

לְהַצְמִיד פָּנַי אֶל רֹאשְׁךָ הָרַךְ
לְרַכֵּךְ אֶת מַהֲלוּמַת הַסְּתָו.

הַמִּשְׁוָאָה קוֹפַחַת בַּשֶּׁמֶשׁ
נֶעֱלָם אֶחָד דּוֹרֵס נֶעֱלָם כָּחוּשׁ מִמֶּנּוּ

גַּרְגִּיר עִקֵּשׁ מְסָרֵב לְהִמָּלֵט
מְדַבֵּשׁ אֶת כְּנָפָיו וְקוֹפֵא

וּמֵשִׁיט אֶת לִבְּךָ עַל הַתֶּפֶר
הַנִּפְרָם מִיַּלְדוּתְךָ.

.

רעידה

הַצְּלִילִים הַמֻּקְדָּמִים שֶׁל הָעֶרֶב
צָדִים אֶת הַנֶּפֶשׁ
בְּמָקוֹם מֻפְשָׁט מִכְּדֵי תֵּאוּר בְּמִלָּה וְעִפָּרוֹן

הָרִאשׁוֹן מְסַמֵּן אֶת הַכִּוּוּן – דָּרוֹם
הַצְּלִיל הַשֵּׁנִי מִתְנַגֵּד
יֵשׁ לַגּוּף דֶּרֶךְ לְתָאֵר אֶת הַדֶּרֶךְ

(לְאָן?)

יֵשׁ לַגּוּף דֶּרֶךְ מִשֶּׁלּוֹ לְהִפָּגֵשׁ
בְּמָקוֹם פָּשׁוּט מִדַּי
לִמְנוּחָה מִבַּעַד לְסֶדֶק הַמַּצְלֵמָה

מִתּוֹךְ הַתְּמוּנָה צָצוֹת עֵינַיִם,
צוֹמְחוֹת גַּפַּיִם,
נִלְכָּד תָּו מִתְנוֹדֵד –

לַצְּלִיל הַסּוֹפִי
מַגָּע שֶׁל יָד.

.

ספירלה

הַצַּעַר שֶׁמַּשְׁפִּיל אֶת הַלֵּב עַד תְּנוּכֵי הָאֲדָמָה
מַרְטִיב אֶת הַבֶּגֶד הַלָּבָן שֶׁנִּתְפַּר מִבַּד עַתִּיק

טִפּוֹתָיו מְלַטְּפוֹת אֶת הָרַעַד הַדַּק
שֶׁמַּרְכִּין אֶת רֹאשִׁי בִּפְנֵי צְבָא הַסְּתָו
שַׁרְבִיטוֹ מוּנָף בָּאֲוִיר הַגָּדוּשׁ כְּאוֹת נִצָּחוֹן
אֲבָל אֲנַחְנוּ אַלּוּפֵי הַתְּבוּסָה

אֲנַחְנוּ בְּדִידִים מְפֻזָּרִים עַל חֲזֵה הָרִצְפָּה
שֶׁעוֹלֶה וְיוֹרֵד בְּמַעֲלִית הַצַּעַר הַצָּרָה

זְמַן לְהוֹצִיא אֶת הָרֹאשׁ מֵהַכִּיס
וּלְטַאטֵא אֶת הַצַּעַר כַּחֲצִי כּוֹס שְׁבוּרָה

לִפְעָמִים נֵר פְּלוּס גִּיטָר שָׁוֶה שִׁיר אַהֲבָה
לָרֹב הֵם שָׁוים שְׁלֹשָׁה צְעָרִים

עֵינָיו בּוֹחֲנוֹת אֶת פִּנּוֹת הַיָּם בִּזְכוּכִית מַגְדֶּלֶת
וְהַגַּלִּים מְצִיפִים אֶת הָאִישׁוֹנִים בְּמֶלַח

אֲנִי בּוֹחֶנֶת אֶת פָּנֶיךָ לְאוֹר נֵר אוֹזֵל
וּמְגָרֶדֶת אֶת שְׁמוֹתֵינוּ מִקִּיר הַצַּעַר הַשָּׁחוּק.

 

מיכל מוגרבי עסקה בתסריטאות, הפקת סרטים, תקלוט ועריכת סאונד. ספר שיריה הראשון, "החלומות נטו על צידם", יצא בהוצאת קשב לשירה ב-2016. שירים פרי עטה התפרסמו בגיליון 10 של המוסך. השירים המתפרסמים כאן לקוחים מספרה השני שעתיד לראות אור השנה.

.

.

אבינעם מן

מתוך המחזור "אדם"

הוּא שֵׁם קָרָא לְכָל נוֹשֵׁם וְחַי,
וְעִם הַשֵׁם נִקְבַּע לוֹ יִעוּדוֹ:
גִ'ירָף יִקְטֹף עָלִים, שִׁנֵּי נָמֵר בַּחַי,
כֻּלָם כֻּנּוּ וְהוּא נוֹתָר בִּבְדִידוּתוֹ.

שֵׁנָה גְּדוֹלָה עָלָיו נָפְלָה כְּטֶרֶף,
וְהוּא חָלַם אֶת מָה שֶׁטֶּרֶם חָשׁ,
וְאָז נֵעוֹר, וְהִיא נִצְּבָה כְּפֶלֶא,
זֶה חֲלוֹמוֹ שֶׁהִתְמַלֵּא מַמָּשׁ.

זֶה חֲלוֹמוֹ עַל אַהֲבָה וְעֶצֶב,
זֶה חֲלוֹמָהּ עַל מָוֶת וְלֵדָה,
זֶה חֲלוֹמָם עַל בַּיִת וְעַל דֶּרֶךְ,
עַל צְחוֹק הַיְּלָדִים וְשֶׁקֶט הַפְּרֵדָה.

זוֹ נְבִיעַת חַיִּים בְּתוֹך הַתֹּהוּ,
זוֹ פְּעִימָה שֶׁל יֶגַע, אֹשֶׁר וְחִידָה.

.

א
זוֹ פְּעִימַת חַיִּים בְּתוֹךְ הַתֹּהוּ,
הִיא הַחִידָה וְהִיא אַף הַפִּתְרוֹן,
כְּהִוָּצֵר הָאוֹר מִתּוֹךְ הָאֹפֶל,
נִבְרָא קִיּוּם מִתּוֹךְ הַחִדָּלוֹן.

כִּי הַחַיִּים רַק לְעַצְמָם נִבְרָאוּ,
לְלֹא סִבָּה, לְלֹא הוֹגֶה תָּכְנִית,
אֲבָל חוֹשְׁשִׁים מִמְּשֹׁל הַבֹּהוּ,
בָּדִינוּ אָנוּ צִדּוּק וְאַף תַּכְלִית.

כָּךְ נִקְבְּעָה עַתָּה דַּרְכֵּנוּ,
פְּתַלְתַּלָּה מֵעֵבֶר כָּל דִּמְיוֹן,
כָּל עֵץ דַּעַת אֲשֶׁר יִקְרֹץ אֵלֵינוּ,
פִּרְיוֹ נֹאכַל, וְלוּ יוֹבִיל לַאֲבָדוֹן.

וּבְעוֹד כְּמוֹ סוּמִים תּוֹעוֹת רַגְלֵינוּ,
עֵינֵינוּ מְסֻנְוָרוֹת מִבְּרַק הַחִזָּיוֹן.

.

ב
כְּמוֹ סוּמִים תּוֹעוֹת רַגְלֵינוּ,
לָרַךְ נִגְלָה עוֹלָם בִּמְלֹא הוֹדוֹ,
בְּסַנְוֵרִים הֻכּוּ עֵינֵינוּ, נִלְאֵנוּ
לִמְצֹא הַפֶּתַח, לַחֲדֹר סוֹדוֹ.

מִגַּן הָעֵדֶן הֵן גֹּרַשְׁנוּ,
עֵת הֵעַזְנוּ "מָה?" לִשְׁאֹל.
מֵאַיִן בָּאנוּ, לְאָן פָּנֵינוּ, וְנַעֲנֵינוּ:
מֵאַיִן בָּאנוּ, אֵלָיו נַחֲזֹר.

עֵץ הַחַיִּים שָׁזְפָה עֵינֵינוּ,
אַךְ לַהַט חֶרֶב מִתְהַפֶּכֶת
בֵּינֵינוּ וּבֵינוֹ. נִבְדֶּלֶת הִיא דַּרְכֵּנוּ,
וְהִיא תּוֹבִיל לְנֶצַח אוֹ לְכִלָּיוֹן.

וּבְסוֹף הַדֶּרֶךְ כֹּה יַסְפִּידוּנוּ:
הוֹי אָחִי וְהוֹי אָחוֹת.

 

אבינעם מן, בן שמונים, פרופסור למתמטיקה (אמריטוס) באוניברסיטה העברית, מפרסם שירים ותרגומי שירה באתרים ובכתבי עת מקוונים.

 

» במדור שירה בגיליון המוסך הקודם: שירים מאת אפרת בלום, יעל סטטמן, אורית קלופשטוק ומיטל פישל

 

 

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

להרשמה לניוזלטר המוסך

 

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן

.

תגיות

הַמּוּסָךְ מוסף לספרות

חברות מערכת: תמר וייס, דפנה לוי, טל ניצן, לאה קליבנוף־רון, מיכל קריסטל, דורית שילה ▪ אוצרת אמנות: הדר גד ▪ רכזת מערכת: יעל אברבוך ▪ מערכת מייסדת: תמר וייס, ריקי כהן, לי ממן, טל ניצן, גיא פרל, לאה קליבנוף־רון, דורית שילה, נטלי תורג'מן ▪ גיליונות המוסך רואים אור אחת לשבועיים בימי חמישי.

לכתבות נוספות של הַמּוּסָךְ מוסף לספרות >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו