שירים מאת שגיא אלנקוה, הגר יושע, ציפי גוריון ואיתי עקירב
"הדרך החכמה והאירונית שבה גליק מבהירה לקורא שהיד שאמורה הייתה לגונן הפרה ברבות השנים את נדריה, היא מופת של אמירה שקטה ומלאת עוצמה". דפי קודיש ורפי וייכרט קוראים בשיריה של גליק
"הוא ניצול שואה, אבל לא עצוב ולא רזה, ויודע ארבע שפות בעולם, ואת כל הספרים וכל הארצות. ולא אכפת לו מהשם אלוהינו. והוא מתרגש מנשים יפות. כמונו. כבר בנות חמש."
"קנז איננו חבר של הדמות שלו. הוא רק שכֵן שלה: בתווך שבין קיר חוצץ שחוסם כל גישה, לבין ביקורים קצרים בתוך גבולות הגִזרה של פנימיותה, בונה קנז את הדמות שלו". אחרית הדבר מתוך ספרה של נעמה צאל על הפואטיקה של יהושע קנז
במלאת 700 שנה ל"קומדיה האלוהית" מאת דנטה אליגיירי, גור זק על החמלה שמתגלה במדורי התופת וכור המצרף
"קלופשטוק הפכה בחלוף הזמן מפגש לשיר, שבליבו עדות מפורטת מן ההתרחשויות. ניכר שהשיר מחזיר לה את קולה – העובדת הסוציאלית השותקת היא כעת המשוררת". גיא פרל קורא בשיר מתוך ספרה של אורית קלופשטוק, "לא יכולתי לרשום את זה בתיק"
"בורשטיין אינו יכול שלא לקנן ולקונן על כך שהשירה העברית, יותר משהיא עסוקה בציפור היא עסוקה באדם". עידן צבעוני קורא את "לטובת הציפורים" של דרור בורשטיין לאור הגותו של לוינס
"חייו הפרטיים של גרינברג מעניקים לשירתו תיבת תהודה עמוקה מני חקר, מקנים לה עצמיות של ממש, כמי שנובטת מקרקע המציאות ואינה מרחפת ללא שורש." קציעה עלון מתבוננת ביצירותיו של תמיר גרינברג
