נובל | שיריה טוויים מאש ומאוויר

"הדרך החכמה והאירונית שבה גליק מבהירה לקורא שהיד שאמורה הייתה לגונן הפרה ברבות השנים את נדריה, היא מופת של אמירה שקטה ומלאת עוצמה". דפי קודיש ורפי וייכרט קוראים בשיריה של גליק

הַמּוּסָךְ מוסף לספרות
28.10.2020
לואיז גליק קוראת שירה (מתוך סרטון יוטיוב: Louise Glück, Reading, 11 May 2016)

.

השתקפותו של הנחשק

מאת דפי קודיש ורפי וייכרט

.

לואיז גליק אינה שם מוכר במקומותינו, בוודאי לא כמו שתיים מקודמותיה המיתולוגיות בשירה האמריקנית, סילביה פלאת ואן סקסטון. זאת אף שברבות השנים שיריה תורגמו בידי מתרגמים שונים ובהם משה דור, שמעון זנדבנק, גיורא לשם, רות אלמוג, יעל גלוברמן, נבה קרסניקר ואחרים. מעטים מדי הבחינו לפני שמונה שנים בפרסום ספר שיריה היפה איריס הבר (כרמל, 2012), שתורגם לעברית בידי מכבית מלכין ויואב ורדי, המתרגמים ביחד מן השירה האמריקנית (בין השאר, מיצירת ויליאם קרלוס ויליאמס, וו. ס. מרווין, מאיה אנג'לו ובילי קולינס).

נראה שהזכייה כעת בפרס הנובל לספרות לשנת 2020 תשנה את העובדה הזאת, לפחות למשך תקופה קצרה. גליק הצטרפה לשורה לא ארוכה של סופרות ומשוררות שזכו בפרס היוקרתי. בין המשוררות נזכיר את גבריאלה מיסטרל הצ'יליאנית (1945), את נלי זק"ש היהודייה הגרמנייה (1966) ואת ויסלבה שימבורסקה הפולנייה (1996).

גליק נולדה בעיר ניו יורק בשנת 1943 וגדלה בלונג איילנד. אביה, דניאל גליק, היה בן למהגרים מהונגריה ואיש עסקים מצליח. ביאטריס אמה הייתה עקרת בית, אף שלמדה במכללה יוקרתית. בנעוריה סבלה גליק מהפרעות אכילה והתגברה עליהן באמצעות פסיכואנליזה. בין השאר למדה באוניברסיטת קולומביה אך לא סיימה את התואר. עד כה פרסמה תריסר ספרי שירה כמו גם את ספר המסות American Originality: Essays on Poetryג(2017). בין הפרסים הרבים שהוענקו לה בטרם זכתה בפרס הנובל אפשר לציין, לצד הפוליצר, את פרס הספר הלאומי, את הפרס ע"ש ויליאם קרלוס ויליאמס ואת פרס הספר של לוס אנג'לס טיימס.

גליק זכתה ברבות השנים לדברי שבח ממשוררים אמריקנים מרכזיים. רוברט האס אמר עליה שהיא "אחת המשוררות הליריות הטהורות והמלוטשות ביותר הכותבות כיום". כדרכם, שבחים ומחמאות מעמיתים מתייחסים לעשייה הפואטית בצורה כוללנית ולא מדויקת. היטיבה לתאר את שירת גליק חוקרת הספרות הדגולה הלן ונדלר, שכתבה על ספר שיריה השני, The House on Marshlandג(1975), את ההבחנות הבאות:

.

הנרטיבים המסתוריים של גליק מזמינים את השתתפותנו. אנחנו חייבים וחייבות למלא את הפערים בסיפור, להציב את עצמנו במקומן של הפרסונות הבדיוניות, להמציא תרחיש שבו הדוברת יכולה להביע את שורותיה, לפענח את הקוד, "לפתור" את האלגוריה. אני סבורה שאחר כך … במהלך הקריאה השיר נתפס כאמת בפני עצמה, שיקוף של אחד מהתצרפים האינסופיים שבהם מתבטא ניסיון החיים.

.

יובל שנים עבר מאז שפרסמה את ספר ביכורי שירתה, Firstborn. הספר הוקדש לסטנלי קוניץ, מגדולי המשוררים האמריקנים במאה העשרים ומהדמויות שהשפיעו במיוחד על שירתה. גליק למדה אצלו בסדנת שירה. לימים תיאר את יצירתה כך: "שיריה אינטנסיביים בעדינותם, טוויים מאש ומאוויר, בעוצמה מהודקת שעומדת בניגוד לשבריריותם. הם מושרשים בנופים ובמזג האוויר, ויותר מכך באינטימיות של הלב. כל דבר שבו היא נוגעת נהפך למוזיקה ולאגדה".

בערך שהוקדש לה באתר Poetry Foundation נכתב, בין השאר, שביצירתה המוקדמת היא מציגה פרסונה שנאבקת עם התוצאות העגומות של מערכות יחסים (בעיקר יחסי אהבה) שכשלו, מתמודדת עם מפגשים משפחתיים הרי אסון ונלחמת בייאוש קיומי. ביצירתה המאוחרת, כך נאמר שם, היא ממשיכה לחקור את הסבל והייסורים של האני. אלה הכללות נכונות אבל הן תקפות לעוד משוררות ומשוררים רבים לאין מספר. הבה ננסה לבחון את הדברים קצת יותר מקרוב.

כבר בספר הביכורים אפשר היה לזהות כמה מנושאי שירתה המרכזיים שילוו אותה במשך העשורים. בתור התחלה נציין אחדים שנראים לנו חשובים במיוחד. חלקם קשורים במודעות שהתעוררה בשנות השישים למצוקתם של מיעוטים בתרבות האמריקנית. בשיר "ספינת העבדים" מתארת גליק טבח שביצעו מלחים לבנים בעבדים שהובילו בספינתם. השיר מתאר כיצד אפילו רב־החובל, אשר מאפשר את סחר העבדים שנחטפו מאפריקה ומשתתף בו, מזועזע מן הטבח שביצעו אנשיו. זהו פתח לדיון במוסריות היחסית ובפצע הפעור בליבה של האומה האמריקנית.

גליק מביאה בשיריה מונולוגים של פרסונות שונות, אשר מעלות מודעות לנכויות, לטרגדיות ולטראומות מן הילדות ועוד. היא מזדהה גם עם ילדים קטנים שטבעו באגם קפוא וגם עם אמהות שחשות לכודות בחייהן הדומסטיים.

את האופן המדויק, ולא פעם אכזרי, שבו תופסת גליק את היחסים שבין הגבר לאישה אפשר להדגים בשני שירים קצרים. בספר שיריה השלישי, Descending Figure, מופיע שיר קצר בשם "הראי", המתאר גבר העומד מול המראה ומתגלח. הדוברת מתבוננת בו כשהוא פוצע את עצמו, ספק בשוגג ספק במכוון. המחשבה שעוברת בראשה מיטיבה לחצוץ בין האידיאליזציה של האהוב לבין המציאות. הדוברת טוענת שהפציעה האכזרית שמתרחשת לנגד עיניה נועדה כדי ש"אראה אותך באור הנכון, / כגבר מדמם, לא / ההשתקפות של מה שאני חושקת בו". היא ממקמת את האידאליזציה לא רק בבבואה הנשקפת מן המראה אלא גם במראה החיצוני, הבשר והעור, שמסתירים את המהות האמיתית של האהוב, את לוז קיומו. כדי לחשוף אותו יש צורך במעשה אלים.

ב־The Triumph of Achilles, ספר שיריה הרביעי, מתארת גליק בשיר "צילו של הנץ" חיבוק בינה לבין גבר על אם הדרך, "מסיבה שאיני זוכרת בדיוק". כאשר גופיהם נפרדים זה מזה, הם מביטים מעלה אל "המקום שבו הנץ / רוחף עם טרפו". הדוברת מציינת את עובדת היותם של הנץ והטרף ישות אחת בעלת צל אחד. אחרי שהם נעלמים היא חושבת: "צל אחד. כמו זה שאנחנו יצרנו, / כשחיבקת אותי". טורף ונטרף בשמיים. טורף ונטרפת, או מי שעלולה הייתה להיטרף, על האדמה.

בשני שירים אלה, כמו ברבים משיריה האחרים, אפשר לראות כיצד היא מצליחה בהינף של שורת פואנטה אחת לטלטל את תפיסתם של הקוראים ולשנות לחלוטין את האופן שבו הם מממשים את השיר. בשניהם ניתן לראות שתפיסת האהבה שלה כוללת גם פוטנציאל לסכנה ואלימות.

לפני ארבעים שנים בדיוק, בספר שיריה השלישי, Descending Figure, פרסמה גליק את אחד השירים היותר מטלטלים בנושא הכאוב של אלימות נגד נשים. ככותרת בחרה בדגם הספרותי הוותיק אפיתָלאמיום (Epithalamium). מדובר בשירים שנכתבו במיוחד עבור כלות בדרך למיטת הכלולות, לחדר ההתייחדות. דומה ששיר זה מצביע על שליטתה המעולה של גליק במסורות כתיבה בנות אלפי שנים שתחנותיהן הקודמות היו, בין השאר, קאטולוס וספפו. קוראיה באמריקה של שנות השבעים והשמונים הבינו שהיא כותבת לא רק על מצב האישה בעת העתיקה אלא יותר מכך – על מצוקותיה וייסוריה בתקופה המודרנית. את המונולוג הזה מפי הכלה, שמובא כאן במלואו, נציע להפיץ בקרב כל מי שפועלים נגד אלימות המופנית כלפי נשים:

.

הָיוּ אֲחֵרוֹת;
גּוּפֵיהֶן
הָיוּ הֲכָנָה.
כָּךְ אֲנִי רוֹאֶה אֶת זֶה.

כְּזֶרֶם זְעָקוֹת.
כָּל כָּךְ הַרְבֵּה כְּאֵב בָּעוֹלָם – הַיָּגוֹן
חֲסַר הַצּוּרָה שֶׁל הַגּוּף, שֶׁשְּׂפָתוֹ
הִיא רָעָב –

וּבָאוּלָם, הַוְּרָדִים בַּקֻּפְסָה;
מַשְׁמָעָם

תֹּהוּ וָבֹהוּ. אוֹ־אָז מַתְחִילָה
הַנְּדִיבוּת הַנּוֹרָאָה שֶׁל הַנִּשּׂוּאִין,
בַּעַל וְאִשָּׁה
מְטַפְּסִים עַל הַגִּבְעָה הַיְּרֻקָּה בָּאוֹר הַזָּהֹב
עַד שֶׁאֵין עוֹד גִּבְעָה,
רַק מִישׁוֹר שֶׁנִּבְלָם בִּידֵי הַשָּׁמַיִם.

הִנֵּה יָדִי, אָמַר.
אֲבָל זֶה הָיָה מִזְּמַן.
הִנֵּה יְדֵי שֶׁלְּעוֹלָם לֹא תִּפְגַּע בָּךְ.

.

הדרך החכמה והאירונית שבה גליק מבהירה לקורא שהיד שאמורה הייתה לגונן הפרה ברבות השנים את נדריה, היא מופת של אמירה שקטה ומלאת עוצמה. שלושה עשורים מאוחר יותר כתבה גליק על השחיקה והניכור שיש גם בנישואים נעדרי אלימות פיזית: השיר "נישואים" מתוך ספרה A Village Life מתאר זוג שנשוי שנים רבות ויוצא לחופשה ליד הים. הים מקבל חיים משל עצמו ומבטא רגשות חזקים בניגוד לבן הזוג האדיש, המנוכר והפסיבי־אגרסיבי. בשונה ממה שנרמז בסיום השיר "אפיתלאמיום", כאן היד אינה נקמצת לאגרוף מכה. כשהאישה מלטפת את גב בעלה ומצמידה אליו את פניה היא אומרת שזה "כמו להצמיד את פנייך לקיר". השורות שמאפיינות יותר מכול את יחסיהם הן: "והשקט ביניהם עתיק: הוא אומר/ אלו הם הגבולות".

ועוד לא דיברנו על התיאורים הנפלאים של זריחות ושקיעות, של עונות השנה על שלל תמורותיהן, של שדות ומרחבים וקישורם בדרכים מורכבות לטבע האדם על תשוקותיו, כמיהותיו ופחדיו. בנימוקי ועדת הנובל אופיינה יצירתה של גליק כ"קול פואטי ייחודי, שהופך בצניעות וביופי את הקיום הפרטי לאוניברסלי".

לואיז גליק היא משוררת מצוינת, שקוֹלה המפוכח והצלול שומר על מיטב הרוח האמריקנית. היא חכמה, אמיצה, תקיפה מאוד במסריה הפמיניסטיים והאקולוגיים. אין ספק שמבחינת הספרות האמריקנית זהו תיקון משמעותי, אחרי שהוועדה השוודית העניקה את הפרס לבוב דילן. דילן הוא מוזיקאי ופזמונאי מופלא, גאון השירה המושרת, אבל משורר איננו. לואיז גליק מחזירה את פרס הנובל לספרות למדף הראוי לו. עד שתזכה לספרים נוספים בעברית כדאי מאוד לרכוש את ספריה בשפת המקור ולחפש את התרגומים הבודדים שראו אור בבמות שונות. שמחנו לשוב ולקרוא בהם יחד, נצורים בביתנו בתקופת הסגר, ואסירי תודה למרחבי הטבע והחוויה האנושית שגליק מרעיפה עלינו ביצירתה.

.

דפי קודיש, בעלת תואר שני מהחוג לספרות אנגלית ולימודים אמריקניים באוניברסיטת תל אביב, מלמדת מגדר וספרות בתיכון "הראשונים" בהרצליה.
רפי וייכרט, משורר ומתרגם, פרופסור בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה ומכהן שם כראש התוכנית לכתיבה יוצרת. עורכה הראשי של הוצאת "קשב לשירה".

 

» במדור נובל בגיליון קודם של המוסך: יורם מלצר על הרומן Flights מאת אולגה טוקרצ'וק

 

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן

תגיות

תגובות על כתבה זו

טוען כתבות נוספות loading_anomation