גיליון 64

שירים מאת דעאל רודריגז גארסיה, נעמי חשמונאי ובעז טרסי

"ריץ' הזמינה אותנו כנשים לאמץ מבט חדש, שאוצר הבטחה לשינוי. הטקסט בה"א הידיעה שהיא מבקשת אותי לראות – לקרוא מחדש, להתפכח ומתוך כך לכתוב מחדש – הטקסט הזה הוא אני. או ליתר דיוק גופי." רוני הלפרן ברשימה על אדריאן ריץ'

"וזה אולי הכוח בעדות שמזומנת לנו כאן – עדותה של מי שמהססת. זו שאינה בטוחה בשייכותה או בזכאותה להשמיע קול. אלא שמההיסוס נולדת ההעזה." יערה שחורי על "עינה של האורקל" לאורית פוטשניק

"אבא שלי מאחר כי הוא רוכב על מזחלת שלג רתומה לאיילי זהב רכי פרווה בין כפרי הדרוזים. הקורבן שלי לא נישא לשווא. אבא שלי בצפון. אבא שלי גיבור." סיפור קצר מאת ירדן בן־צור

"אצל חוֹלֶקֶט ההיזכרות אינה מצומצמת לידיעת קורות העבר, כי אם כרוכה בחשיפת מבנה נפשי חדש ושלם." גיא פרל קורא בשיר "זכר" מאת חולקט – אוּרי קָרין, מתוך הספר "נסיכת ביטחון"

"בתור טראנסית מזרחית מצופה משירה לכתוב כך וכך, להתנהג כך וכך, להילחם כך וכך. בשלב מסוים היא נלחמת על הפריבילגיה 'שלא לייצג', כחלק מהאוטונומיה שהיא תובעת לעצמה". תדהר ניר על המלכוד של מנגנוני ההזדהות הקולקטיביים

"עצרו, בבקשה! גם אני הייתי ילד. שיחקתי בפנס מתחת לשמיכה, דמיינתי לי ארצות רחוקות. חשבתי שאבלע את העולם כמו קלמנטינה! אז עוד בער הברק בעיניי. אני מבין ילדים, אני ילד!" קטע ממחזה שירי בכתובים, מאת אורן נאמן