"הֵצַצְתִּי!" אָמַרְתִּי בְּשֶׁקֶט. כְּבָר הִתְרַגַּלְתִּי שֶׁעַל דְּבָרִים כָּאֵלֶּה לֹא מַרְבִּיצִים כָּאן, בַּבַּיִת הַזֶּה, אֶלָּא רַק מְשׂוֹחֲחִים וּמַסְבִּירִים.
"הֵצַצְתִּי בַּיּוֹמָן שֶׁלּוֹ לִרְאוֹת מַה כּוֹתְבִים, מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מַה כּוֹתְבִים בְּיוֹמָנִים וְ…"
"הוּא קָרָא בַּיּוֹמָן הַפְּרָטִי שֶׁלִּי!!!" זָעַק נִיר."
(מתוך "פרק א" – יום רביעי, תחילת החופש הגדול")
"אל עצמי: סיפורו של נער מאומץ" מאת גלילה רון פדר נפתח במעשה פסול; ילד האומנה ציון כהן שמאמצים לביתם בני משפחת שרוני מציץ ביומן של ניר שרוני ומגלה שם משהו שמסעיר אותו. היות שציון הסכים לנהל סוף סוף יומן אישי, כותב ניר בסופו של יום מתסכל, זכה למנת גלידה. ניר עצמו – שכותב עכשיו את המחברת השלישית שלו – לא קיבל.
הכעס המוצדק שלו הביא אותו לקלל את ציון ביומן ולהכריז שכל העבודה שהשקיעה אימא בציון במשך שמונת החודשים האחרונים לא עזרה במאום, כי "הוא נשאר פרא אדם…"
ציון כהן, סיפורו של נער מאומץ
סיפורו של אותו נער מאומץ התפרסם לראשונה בחוברת 35 של עיתון הילדים "הארץ שלנו" בתאריך ה-20 במאי 1974 והופיע בהמשכים לאורך השבועות הבאים.
שנתיים לאחר מכן איגדה גלילה רון פדר את כל 15 הסיפורים לכרך אחד תחת אותו השם שניתן לסדרה במקור, "אל עצמי: סיפורו של ילד עזוב". לעיצוב העטיפה והאיורים אחראי אריאל ווגרה, והספר מוקדש לזכרו העורך של רון פדר ב"הארץ שלנו", יעקב אשמן "שכה אהב את ציון".
"אל עצמי" אמנם לא היה הספר הראשון שכתבה גלילה רון פדר, אך הוא נחשב לספר שקנה את שמה כאחת מהאהובות שבסופרות הילדים והנוער בארץ. בניגוד לספרה הראשון המספר על הרפתקאותיהם של ילדים עבריים בתקופת המנדט, הפעם מיקמה הסופרת (שנולדה אחרי הקמת המדינה) את ספרה בסביבה מוכרת יותר.
בגיל 24 והיא סטודנטית העובדת באגודה לקידום החינוך, פגשה גלילה מספר ילדים ממשפחות מצוקה. המפגש והעבודה עם אותם ילדים קשיי יום שכנעה את הסופרת הצעירה כי יש ביכולתה לתרום יותר לרווחתם. היא פנתה לרשויות והציעה את עצמה בתור אם אומנת.
במשך שבע שנים (משנת 1972 ועד 1979) שימשה הסופרת בתור אם אומנת ל-10 ילדים ממשפחות הרוסות. הרקע המשפחתי של הילדים, כמו גם הגילאים שלהם, היה מגוון. כך או כך, כולם חוו דרגות שונות של אלימות משפחתית והזנחה.
מלבד החום והיציבות שהעניקו גלילה ובעלה הראשון אבי פדר, הנחילו הזוג הצעיר לילדים שגדלו בצל קורתם אהבה עמוקה לספרים וקריאה. החוויה יוצאת הדופן הזו מצאה את דרכה אל הכתיבה של רון-פדר והיא החלה לחבר סיפורים על ציון, ילד מאומץ שאביו נמצא בבית הסוהר ואמו מתגוררת עם גבר אחר ואינה מעוניינת לגדל את ציון ואחיו. כמו הילדים שגידלה גלילה רון פדר, גם ציון מגלה בעזרת גברת שרוני את החשיבות של הקריאה, ובעיקר – את הכתיבה ביומן. כבר בפרק השלישי של הספר מגלה ציון ש"אפילו ניר אינו שקוע כמוני בכתיבה, אפילו ניר!". הגילוי הזה מעודד אותו להתעורר באמצע הלילה כדי להמשיך ולכתוב את הסיפור על איך הגיע למשפחת שרוני, וכמה – למרות כל הקשיים והצרות – כלל לא רע לו שם.
אחד מהנערים האחרונים שהגיעו אל ביתה של גלילה רון פדר היה מיכה ביטון, מי שלימים יהפוך למוזיקאי וסולן להקת טאנארא. כבר ממבט ראשון ידעה הסופרת כי ציון כהן – הדמות הראשית בספר שכבר הספיקה לסיים – הוא הוא מיכה. הילד הביישן והשובב שהכירה נראה, התנהג וחשב בדיוק כמו שהעלתה אותו גלילה רון-פדר בדמיונה. וכמו ציון, גם הוא הצליח למצוא את דרכו בעזרתה.
"לאט לאט הפכתי להיות ציון והוא הפך להיות מיכה", סיפר מיכה ביטון שנים רבות לאחר פרסום הספר.
רוצים לגלות את כל הסיפורים שמאחורי השירים האהובים?
הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו "הסיפור מאחורי":
כתבות נוספות בפרויקט "כך התחלנו":
השיר הראשון שחיברה נעמי שמר בת ה-8
הצצה נדירה אל העולם הפנטסטי של לאה גולברג
"זַמְּרִי, סַפֵּרִי, צִפּוֹרִי הַיְקָרָה": קורות השיר הראשון שכתב חיים נחמן ביאליק
כיצד נולד קופיקו, הדמות השובבה ביותר בספרות העברית?
השיר שגרם לקרע בין זלדה ליונה וולך
ממיטת בית החולים: סיפורה הראשון של אסתר שטרייט-וורצל בת ה-12
"הַיּוֹם הָלַךְ וְהֶחְשִׁיךְ": השיר הראשון שחיברה רחל המשוררת בעברית
ירון לונדון הופך לירון זהבי: סיפורה של חסמבה
כך נולד ספרו הראשון של נחום גוטמן – באפריקה!
